2jk.org/Intellect Or Insanity/Jonathan Klinger's Blog

ציצים, כי זה כנראה מה שרוב האנשים שנכנסים לאתר מחפשים

טוב, מדי פעם אני עובר עוד פעם ועוד פעם על הסטטיסטיקות באתר, ואז אני מגלה כל מיני דברים נפלאים. בעיקר את הסיבות שבגינן אנשים מגיעים אליי מתוך מנועי חיפוש. בהתחשב באתר שיש לו מספר כניסות לא מבוטל (כ-80 ביום) אני מגלה שבעצם האתר שלי מפריע בעיקר לפדופילים לבצע את זממם ולחפש תמונות עירום של קטינות. להלן מספר מילות חיפוש שדרכן הגיעו לאתר. אם אתם אלו שחיפשו באמצעות מילים אלו, אנא הגיבו ואני אשמח לדעת איך היה השירות.

היו דווקא כמה מילות חיפוש שאני מאוד אהבתי, ודווקא הראו כמה האתר שלי יכול להיות שימושי. כמובן היו "בנות מתנשקות" שגוגל מאוד אוהב אותי בגללו, אבל ממש שימושי היה החיפוש ל"תוכנית ההנתקות" שהדגים את דעותי ולא יותר מזה, היה מישהו שחיפש את שמי בשגיאת כתיב מאסיבית, אז כנראה מרגלים אחריי ("יונתן קלינגר". כנראה גם שהאתר שלי לא סתם פופולרי, אלא גם בקרב אנשים מתחום שמעולם לא חשבתי עליו כי חיפשו בו "היכרויות לגיל השלישי" (ולא לגיל שלוש, פדופילים). היו עוד כמה מילות שימושיות, כמו "נשים ידועות מתנשקות" שדווקא אולי אני צריך להשתמש בו לתחרות שאני ובן נכין. חיפשו גם "תקציבית פנסיה" שכנראה התכוונו לפנסיה התקציבית של חברת החשמל שאני כל כך מעריך. חיפשו גם על "מעשה סדום" ועל "איבר של סוס" שאין לי מושג בכלל מי רוצה לראות כאלה דברים. אבל מאוד שימושי היה החיפוש על "חוק פלילי קטינה סעיף 346" שהביא ישירות למאמר שלי על מדוע צריך לשנות את החוק.

בכלל לחיוב, חיפשו על "מתנחל" על "אלתוסר בצרפתית", "דרוש מנהיג מקום ראשון", לא אני אלא מירב בן ארי יקירתי מספסל הלימודים. "הפגנה בהרצליה", וקצת על האקסית שלי, מיה לן, מה יש לכולם עליה, היא בחורה מדהימה, אבל תעזבו אותה בשקט.

בכל מקרה, אם אתם הסוטים שמחפשים משהו באתר שלי, תודיעו לי שאני אוכל לשפר את השירות.
ותהנו מהתמונה של הציצים. אם אתם רוצים עוד אז אני אתחיל להעלות גם דברים כאלה שאני מצלם.

טוב, נתחיל מהסוף. שוב פרצו לרכוש שלי, שוב שברו לי את החלון, שוב לא לקחו כלום.
מדאיג אותי שלא לוקחים כלום. היתה לי מערכת באוטו, היו חולצות מגוהצות ולבנות שעוד לא לקחתי לשום מקום. היה הרבה פוטנציאל לגנב, בכלל, למה הוא לא לקח את האוטו כבר וזהו. ככה הייתי מקבל את הכסף מהביטוח לפחות, נראה לי שהיה יותר קל, הייתי נפטר מהאוטו ומתחיל להסתדר בלעדיו ועם הכסף. אני בכלל מרגיש שאני לא ממש צריך רכב, זה מזהם, זה מקצר את החיים, כולם על הכביש עצבניים ולא החלטיים. אני צריך להגמל מההרגל המגונה הזה.

נחזור אחורה, כמו שאני אוהב לספר מהסוף להתחלה. אז הפריצה היתה איפשהו בין 5 וחצי בבוקר לעשר, למה? כי בחמש וחצי הלכו מאצלי החברים ובעשר קמתי, עדיין יש לי בעיות שינה. סתם, היינו ושתינו, וחברים יקרים גילו את סוד האבסינת' ולמה אני אוהב את המשקה הזה כל כך. זה משקה קסום, שׁוֹט אחד ונגמרת, לא משנה מה היתה ההיסטוריה שלך, העתיד שלך זה מה שחשוב. כמו הצלפה אחורית המשקה לוקח אותך למחוזות אחרים. חוויה כל כך נעימה שלא יצא לי לחוותה כל כך הרבה פעמים.

הגענו אליי לדעתי ברבע לארבע. (תיקון, שלוש ורבע, בדקתי את היומן שיחות שלי לבדוק מתי התקשרתי להדריך את אמיר לגבי ההגעה אליי) מפאב שנקרא הבורדל, עם שגיאת כתיב גסה, במקום לכתב Borthel הם לקחו זאת מילולית וכתבו Bordel, תוך שהם מבזים שנים של היסטוריה של מוסד זה. בכניסה פגשתי את אילאיל שלא ראיתי שנים (ליתר דיוק שנה, מתום לימודי) וחיבקתיה לשלום. אז היא הרחיקה אותי והזקירה לי שמעולם היא לא אהבה שמחבקים אותה.

לבורת'ל (ואני אשתמש בגירסא המקורית של השם) הגענו מהפליים, הפאב שבו מאיה נהגה לעבוד (Used to work) עד לשבוע הנוכחי. שם גם שתינו לא מעט, והיה ממש נחמד והזוי כרגיל, אבל הגעתי לבורת'ל ולא היה שם דבר פרט לחנונים ובחורות אטרקטיביות למחצה, לא הסתדרתי עם המקום. בסופו של דבר גם שילמתי על קוארבו (שלא הזמנתי אבל שתיתי); ואני בכלל לא אוהב קווארבו, רק דון חוליו בשבילי (כי אם כבר טקילה זולה אז סומבררו לזכר ימים עברו)

סתם, היו אצלי אתמול המון אנשים ואני מרגיש אני מתחיל לחבב את העניין הזה של לגור בתל-אביב. חבל שלא יוצא לי לראות מספיק בנות מתנשקות.

אגב, אני ואח שלי נצא (כנראה) במבצע הסֶלֶבִּים הגדול בקרוב, אתם תעודכנו. פרסים מובטחים.

טוב, עשיתי אתמול חלק מהדברים, אבל דברים ראשונים ראשונים, מה אתם חושבים על הקונספט שלי למסע פרסום? האם אכן הוא יזכה לתהילה? ההשארה באה מהפיגוע של המתנכלים אתמול, וזה היה פיגוע - אפילו שאף אחד לא מת, ומכל מיני רעיונות אחרים (אין לי אח מתנחל, עוקרים מה שרקוב מהשורש) וכו'. זה יעבוד, אני בטוח שזה יעבוד.

בינתיים אני צריך לחבר את המכונת כביסה, וזה לבטח לא קל כמו שזה נראה, במיוחד כי אני צריך למתוח אליה את הצינור מים וכו'. למרבה הפתע דיברתי אתמול עם האנשים מהחברה שאמורה לספק לי את המיטה (אך לא את מאווי הגופניים, לצערי) והם הבטיחו לי שאו שהמיטה תהיה היום, או ביום שישי או מתישהו בעתיד הרחוק. בינתיים אני ישן על הספה, אבל אחלה ספה. (כשאני אסיים עם הכל יהיו גם תמונות של הדירה)

אני גיליתי שאני קצת צריך להלחץ מהעובדה שיש בקרוב מבחני לשכה, אבל זה בסדר. בינתיים אני צריך לסיים עם כל השטויות הקטנות האלה.

כמו כן, הנה תמונה של שלומית ודודי שצילמתי שבוע שעבר, אחרי קצת פוטושופ.

אה, והחבר'ה מפארש מתכננים הפגנה נגד הפסיפלורה. סוף סוף מישהו יוצא להגנת אלו שאוהבים מרגריטה אמיתית.

כמעט סיימתי להעביר את הדירה ואני עסוק בכל מיני שטויות אחרות. בעיקר קשור לעובדה שיש לי להתחיל ללמוד לבחינות לשכה, אבל זה לא מעניין אף אחד. או שאולי כן?

מבין המטלות שרשמתי כבר בוצעו הבאות: 1 (חלקית), 3 (היום אחה"צ יבואו), 5 (היה מבחן, ואני אספר עוד מעט), ו6.
שלושה, שבוצעו בצורה רשלנית ביותר. אבל בסדר.

אז נתחיל לפי המספרים:
(1) נשארו לי להביא מקיסריה עוד את הכביסה המלוכלכת, המכונת כביסה, הפסנתר והמייבש. שאר הדברים כבר בדירה בתל-אביב, חלק עדיין בארגזים, אבל יהיה בסדר.
2. סיימתי לקדוח חורים בתקרה (תודה גיא שוורץ) ולחבר את החשמל לבסיס, אבל טרם יצא לי לחבר את המאוורר עצמו לתקרה ולחשמל אלא רק את הבסיס שלו. בכל מקרה, זה סיפור של 10 דקות שאני אצטרך לפנות
3. היום בשעה 16:00 עד 18:00 צריכים להגיע המובילים לקחת את הפסנתר, מכונת כביסה ומייבש, אז נראה.
4. אני אעשה
5. אז זהו. ישבתי אצל ידידה שלי ביום שבת ללמוד למבחן שחשבתי שהוא ביום שני, ואחרי דיונים מעמיקים בנושאים שלא קשורים לחלוטין למתמטיקה (אנו משפטנים) נכנסנו לאתר של מכון כהן וגילינו שהמבחן מתקיים ביום א' ולא ביום ב' כמו שחשבנו. אז מהר נכנסתי למצב פאניקה והמשכתי ללמוד. בערך בשעה 22:00 ביום שבת יצאתי לסופר לקנות דברים למקרר (אגב, בחדרה יותר זול) ושבתי לדירה בת"א. קמתי ב7 בבוקר, שעה לא אנושית לכל הדעות - אך בכל זאת יותר מאוחר בערך בשעה ומחצה משעת היקיצה ה"טבעית" שלי בתקופת ההתמחות, הגעתי לאוניברסיטה להבחן. אחרי המבחן יצאתי לעבודה והגעתי למשרד בשעה 11. חיים שכאלה.
6. תליתי, למרבה הפלא. אפילו בשני החדרים
7. מצאתי דווקא אחד נחמד באייס. הוא לא נכנס לאוטו שלי, אני צריך ללכת לקנות אותו ביום אחר. הוא בסדר. [לא בוצע]
8. עוד לא הרכבתי, גם עוד לא קניתי. אני צריך לקנות ולהרכיב מדף תבלינים וכו' על מנת שיהיה לי טיפה יותר מקום במטבח. אני גם צריך לקנות כזה שמחזיק כלים אחרי ששוטפים אותם כדי שיהיה לי איפה לשים כלים.
9. עוד לא עשיתי, והמיטה צריכה כבר להגיע. אני אתקשר עוד חצי שעה, מבטיח.
10. ברור שלא עשיתי, עוד אין לי אינטרנט בבית.
11. עובד על זה, בקרוב צפו לשינויים, ותודות למפרסמים. מצלמרשת של הדירה תעלה לכשיהיה לי אינטרנט בבית ותהיה גם אפשרות לאנשים להוסיף פוסטים אורחים אם הם מעוניינים, למרות שלא נראה לי. חוצמזה אני אשפץ את הסגנון והעיצוב כי נראה לי שזה מתחיל לשעמם אתכם.
12. מה פתאום, נראה לי שאני הזיתי; אני בחיים לא אצליח לעשות את זה. וכתמי צבע הם אותנטיים....

בכל מקרה, אני מקווה היום לסיים עם הכל, יש לי יום ארוך. מחר גם כן; אבל יום רביעי-חמישי-שישי-שבת ואז פגרת בימ"ש, אני אוכל סוף סוף לנוח טיפה.

לילה טוב

דברים שאני צריך לעשות ואני זונח: (1) לארוז את הדירה בקיסריה (2) לתלות את המאוורר תקרה בדירה החדשה (3) להתקשר בטלפון למובילים ולבדוק מתי הם יכולים לבוא (4) להזמין מכוון פסנתרים (5) ללמוד למבחן במתמטיקה (6) לתלות וילונות בדירה (7) למצוא ארון בגדים (8) להרכיב מדפים בדירה (9) לנג'ס למדיסנס על המיטה שהזמנתי (10) לכתוב ערכים בויקיפדיה (11) לעדכן את הבלוג לעיתים יותר תכופות (12) לנקות את הכתמי צבע על הספריה בדירה בת"א

אוקי, אז אם מישהו מוכן לעזור לי עם הדברים הנ"ל אני אשמח ביותר; במיוחד עם העבודה המעיקה בתוך הדירה בת"א. נראה לי שאני לא מצליח לארוז כי אני לא מרשה לעצמי לזרוק לזבל את כל הדברים שיש לי בקיסריה ואני לא רוצה, לא משתמש ומעולם לא השתמשתי בהם. כל מיני דברים מיותרים שאו שקיבלתי במתנה או שקניתי מתוך תקווה שאי פעם הם יהיו שימושיים. הרבה בגדים הולכים לצדקה השבוע אחרי שהבנתי שהם עדיין בארגזים מאז שעברתי לקיסריה ולא השתמשתי בהם מאז (שנה וחצי). הספרים שלי הולכים להארז ולהיות מועברים בקפידה אל הדירה החדשה, ורק אז אני אוכל לשים אותם. מסתבר שיש שם משהו שהיה פעם במה והיום הוא הולך לשמש בתור ספריה כי הוא בנוי בצורה נכונה מעץ. כמו כן אני אמור לקבל את המיטה הגדולה והחדשה שלי היום או מחר. אני צריך לבלות את הלילה בללמוד למתמטיקה עם ידידה שלי, וזה הולך להיות ארוך ומייגע. אני פתאום מבין את התלמידים שלי שלא ממש אוהבים מתמטיקה. חוצמזה, אני אבלה את רוב מחר בלהכניס את רוב רכושי עלי אדמות לארגזים תוך כדי ציפיה שהכל יעבור בשלום. אני אעביר את הרוב לבד, ואת הדברים הגדולים המובילים יקחו, אבל עדיין זה נראה לי לא אנושי להעלות פסנתר שלוש קומות במדרגות.
אחרי שאני אעביר את הכל אני אזמין אנשים אחד-אחד, שכן הבטחתי לעצמי שאין מסיבות אצלי עד ליום הולדתי ה27, במיוחד כי אין לי כאלו חיים יותר.

04/07/2005 עדכון: תמונה שלי מנענע:

אז הלכתי למלחמת המים היום לאחר (ואולי חרף הביקורת) שכתבתי על האירוע הקודם של המובייל-קלאבינג, בעיקר כי אני מאמין שמדובר באנשים טובים שמתכוונים לטוב, וההרס יבוא עקב טבע האדם, ועד שהאירועים יתחילו להרס יעברו מים רבים בין המסיבות. אולם, ציפיותיו התחילו להתגשם. מה שאמור היה להיות אירוע פלאש-מוב חתרני סוריאליסטי-אסקפיסטי הפך מהר מאוד לקרניבל מסחור. שתי חברות גדולות מאוד, שאחת מהן מייצרת עצמות בעלי חיים טחונים בטעם מנטה ומוכרת אותן בתור ממתק, באו לאירוע למכור את מרכלתן, שכן להן מדובר בשוק פוטנציאלי ומראה "צעיר ועדכני". הנוכחים באמת באו מכל קצוות החברה, אולם בעיקר מקצוות החברה. המיינסטרים של "ישראל-האחרת" לא יוצג שם אלא תל-אביבים מכל סוגיהם (ואני מכליל ומלא ביקורת עצמית גם כן): ניהליסטים, אסקפיסטים, סוציאליסטים [ואני נמנה עליהם], פאשיסטים וכל קטרוג אחר היה מאפשר להגדיר את מגוון הסהרורים שבאו לאירוע.
היה מדובר באירוע אסקפיסטי מדרגה ראשונה. אחת הדרכים הפשוטות ביותר לברוח משגרת היום יום ולהגדיר מחדש את מושג ההנאה. החברות והחברים שהשתתפו לא היו אלימים אלא מצאו דרך אלטרנטיבית להפיג את המתחים מהמבחנים, הכיבוש והמצב הכלכלי. למזלנו, כך קורה בשוליים. במרכז החברה, לכשתבוא לאירועים כאלה, אין את היכולת להחליף אלימות באסקפיזם ולכן צפויים אירועים אלימים. כמו כן, מידת הסובלנות והרחמים בין היריבים לקרב היתה מדהימה, לא היו התנכלויות, לא היו כל מעשים בניגוד לרצונו של זה או אחר, ובכלל פרט לקבוצה סהרורית של תומכי גוש קטיף שדאגתי אישית למלא במים בכל הזדמנות אפשרית, רוב האנשים היו מוכרים לי או בפניהם או בשמם.
מדובר בקבוצה מיוחדת של אנשים, שצריך לשמר ולא לתת לשגרת היום יום להכחיד. הקבוצה בנויה מאנשים מכל קשת הגילאים שמצליחים מזה שנים לבוא למספר מצומצם של אירועים כגון דא. למזלנו, כיום באמצעות רשת האינטרנט הם מצליחים גם לתקשר בצורה המונית ולאחד כוחות למפגשים גדולים במעגל חברתי מורחב. אני רק מקווה שהמיינסטרים לא יהרוס לנו את זה כמו שהוא הרס את האינטרנט.

חדשות רעות באו לעולם אמש מבחינת אחריות משפטית. מסתבר שכעת תוכנות שיתוף הקבצים אחראיות במישרין (ולא בעקיפין) על שיתוף קבצים בלתי חוקי שמבוצע באמצעותן. חברות התקליטים צהלו והכריזו בריש גלי כי יש להטיל אחריות על ספקיות האינטרנט (כאילו שאלו אחראיות במישרין, חרף הפסיקה כי האחריות היא על התכנה) ואני תוהה, היכן הנזק שנגרם?

תוכנות שיתוף הקבצים הינן דרך פשוטה ויעילה להחלפת מידע בין חברים. מעל ל60% מתעבורת הרשת בישראל מוקדשת לצרך זה, הצרך לחברה בעלת מכנה משותף תרבותי שמאפשר שיח על נושאים משותפים. המידע עצמו, כמו שתמיד גרסתי, הוא מידע חפשי ולא ניתן לניכוס. מרגע שיצירה נשמעת היא נטבעת במֹחנו לנצח ותשפיע על כל חיינו. איני רואה כל דרך אחרת פרט להגדלת הנגישות למידע. הרי חברות התקליטים היו מרחיבות את זכויות היוצרים כך שכל המתפללים בבית הכנסת ידרשו לשלם תמלוגים להן על הדפסת התנ"ך ושמפלגת מרצ-יחד תאלץ לשלם תמלוגים לסטלין על התקנון שתוקן השבוע.

ההכתבה של מדיניות משפטית של אחריות באה לידי ביטוי בהצעת חוק מטופשת נוספת. בהצעה זו, במקום לדאוג שחברי הכנסת לא יעברו על החוק, נקודת המוצא היא כי הם כן עוברים על החוק ולכן יש לטול מהם את הפריווילגיה של החסינות. חסינות חברי הכנסת היא כלי ראשוני במימוש זכותם הדמוקרטית להבחר, שכן זו מאפשרת להם לעבור על החוק במקומות שהוא, לדעתם, אינו צודק. החסינות (הדיונית, ולא המהותית) היא הדרך לקידום הנושאים; כמובן שבאם ידרשו חברי הכנסת להסיר את חסינותם לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, ישקלו באם לעשות כן ובאם יסרבו שיקול הדעת הוא לוועדת הכנסת.
הצעת החוק באה בעקבות ביקורת בג"צ על התנהלותה הנפסדת של ועדת הכנסת שהחליטה פעמיים החלטה בלתי סבירה. אולי במקום לשנות את החוק יש להחליף את הנבחרים שיושבים בוועדת הכנסת באנשים אמיתיים בעלי שיקול דעת אמיתי ולא אינטרסים פוליטיים?

ומאחריות ראשונית ומשנית, חזרה לנושא. שיתוף הקבצים לא ייעצר, אלא החברות שמפתחות את התוכנה תחת משטר של אחריות משנית יעבירו את חברותיהן למדינות ללא משטר אחריות זה, כגון שוודיה. לאחר ההעברה, המשתמשים פשוט יאלצו להביא טענות משפטיות שונות ומשונות כגון: "שם הקובץ לא משקף את התוכן, ועד להורדה בפועל לא ידעתי מהו התוכן ולכן אין להטיל עליי אחריות" (לאחר שישונה המודל הנוכחי) ולחלופין יפעלו יחדיו כחרם על אמנים שגובים תשלום עבור השמעת שיריהם.
חופש הביטוי יהיה מוחלט יותר כאשר לא ייגבה כסף בעבור הזכות להאזין. הזכות לקניין תהיה מוחלטת יותר כאשר יוכלו בעלי הקניין לשמר את הקניין עצמו ולאפשר זיקות הנאה לאוהדיהם.

יִבּוּש הוא ההפך מרוויה. מצב בו בעצם אתה מאבד את הלי-בי-דו שלך, מצב שבו (בוא) אתה בוחר\נבחר לוותר על נוזל החיים וסובל. אין כל הנאה ביבוש, בניגוד לסְבָלִּים אחרים; אלא רק סבל פשוט. היבוש הוא אחר מכל מצב אחר. כשאתה מיובש אתה סובל, אבל היבוש הוא לא מצב, הוא תהליך. הוא מתחיל בגירוי של מערכת העיכול שלך, בדומה ללעיסת מסטיק, שמפתחת צמא (חִיכָּיוֹן) או כל ציפיה אחרת לרוויה (רֵבִיָה) שתוביל למשהו מעניין ופרודקטיבי

אבל היבוש הוא אחר. אתה מיובש ולא מתייבש. היובש הוא משהו בפנים, משהו שמעמיק אותך. אתה גם לא יכול להאשים איש ביבוש. הוא לא עשה דבר אבנורמי אלא רק פעל לפי קוד מצפונו.

well,

בכלל, יכול להיות שהעניין הוא שונה לגמרי; יכול להיות שהיבוש הוא תהליך אישי שנובע מלא מעט חרטות על דברים שכן נעשו.
בכל מקרה. אני לא יודע איך לומר זאת במילים או בכלל במעשים. אבל כנראה שהייבוש שאני עברתי לאחרונה לא אחת הוא מחיר שאני צריך לשלם על חיי הרווקות (מבחירה) שלי. אולי אני צריך להפסיק להתייבש ולהתחיל לייבש. זה כנראה עוזר יותר.

בעצם, מה כבר יכול לקרות? אני עובר לעיר החטאים, אני אתחיל להתייבש יותר ויותר עד שאגיע לסוף.

ואולי במובן אחר אני אייבש. אולי? אני תמיד שואל את עצמי את השאלה הזו, למה אני בעצם לא מייבש?

אני לא נתפס מספיק כאיום, כנראה, אולי אני צריך לעבור תהליך שיגרום לי להיות מאיים

אולי אני צריך להתחיל עם הרוויה שתוביל לרוויה. אולי אני צריך לעשות משהו שונה; ואולי אני צריך להפסיק לכתוב בבלוג ולהתחיל לצאת את העולם?

משפט סיני עתיק דאג להוציא להורג את כל המתנגדים אליו.

אמש נחשף שוב מקרה של אזלת ידו של החוק. עוד ילד קטין קיים יחסי מין (בהסכמה?) עם בגירה. אך האם מקרה זה באמת ממחיש את אזלת ידו של החוק? אני אחד האנשים האחרונים שיטילו ספק במרותו של החוק (כל עוד זה כפוף לכללי המוסר הטבעי ומאפשר להפרו תוך כדי יישום הענשים הקבועים בו) אולם, אני כבר התרתי לפני כמחצית השנה בפני חברת הכנסת זהבה גלאון על עיוותו של חוק הענשין. ניסחתי, בזמנו, הצעת חוק שנדחתה על ידי חברת הכנסת הנכבדה בטענה כי הדבר מהווה אפליה כלפי נשים והקטנת סבלן של הנאנסות. פעמים רבות חברים טוענים שאני קפדני מדי בנושאים מסוימים ומזזניח את הדברים החשובים בנושאים אחרים. אולם, כשהבנתי כי חייבים לפעול בנושא זה, ניסיתי לעשות כמיטב יכולתי על מנת שחוק זה יגיע לשולחן הכנסת. נדחיתי מסיבות ענייניות, כנראה, אולם לדעתי עם שינוי העיתים יש לשנות את המצב. ההצעה המצורפת מובאת בלשונה המקורית, והיא לא קלה לקריאה למי שאינו משפטן, אך המציאות דורשת כי כל אדם יכיר את החוק הקיים כיום בטרם הוא נכנס למיטה (חולה) ומוצא עצמו מאחורי סורגים. (או להפך)

אצרף בזאת כלשונה את ההצעה שניסחתי, יחד עם דברי ההסבר, בכדי להמחיש את טענתי, ותוכלו לשפוט בעצמכם:

יום שני 22 נובמבר 2004

 

לכבוד: ח"כ זהבה גלאון,

מפלגת יחד.

 

מאת:

יהונתן קלינגר.

 

 

הנדון: הצעת חוק לתיקון חוק העונשין, התשל"ז - 1977.

 

חברת כנסת נכבדה,

 

בהמשך לשיחתנו מאמש, הריני מצרף את הצעת התיקון ואת דברי ההסבר הרלוונטיים לתיקון חוק העונשין. לדעתי, יהיה בתיקון זה כדי להסיר את החטא הקיים כיום שמפלה בין אינוס שמבוצע על ידי גברים לאינוס שמבוצע על ידי נשים. להלן הסברי.

 

דברי החוק כלשונו היום:

345. (א) הבועל אשה -

(1) שלא בהסכמתה החופשית;

(2) בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה;

(3) כשהאשה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה;

או

(4) תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האשה או אחר מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית;

(5) תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה, אם בשל מחלתה או בשל הליקוי בשכלה לא היתה הסכמתה לביעלה הסכמה חופשית;

הרי הוא אונס ודינו - מאסר שש עשרה שנים.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), דין האונס - מאסר עשרים שנה אם האינוס נעשה באחת מנסיבות אלה:

(1) בקטינה שטרם מלאו לה שש עשרה שנים ובנסיבות האמורות בסעיף קטן (א)(1), (2), (4) או (5);

(2) באיום בנשק חם או קר;

(3) תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או הריון;

(4) תוך התעללות באשה לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו;

(5) בנוכחות אחר או אחרים שחברו יחד עמו לביצוע האינוס בידי אחד או אחדים מהם.

(ג) בסימן זה -

"בועל" המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה.

 

346. (א)

(1) הבועל קטינה שמלאו לה ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לה שש עשרה שנים, והיא אינה נשואה לו, או הבועל קטינה שמלאו לה שש עשרה שנים וטרם מלאו לה שמונה עשרה שנים, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, או תוך הבטחת שווא לנישואין, דינו - מאסר חמש שנים;

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו מטפל נפשי שבעל קטינה שמלאו לה שש עשרה שנים וטרם מלאו לה שמנוה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן לקטינה טיפול נפשי על ידו, כאילו עשה את המעשה אמור תוך ניצול יחסי תלות; חזקה זו לא תחול אם מעשים כאמור החלו לפני תחילתו של הטיפול הנפשי במסגרת קשר זוגי.

(ב) הבועל אשה שמלאו לה שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות או עקב הבטחת שווא לנישואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשוי, דינו - מאסר שלוש שנים

 

347. (א)

(1) העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לו שש עשרה שנים, או העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו שש עשרה שנים וטרם מלאו לו שש עשרה שנים וטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, דינו - מאסר חמש שנים;

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו מטפל נפשי שעשה מעשה סדום באדם שמלאו לו שש עשרה שנים וטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן לאותו אדם טיפול נפשי על ידו, כאילו עשה את המעשה תוך ניצול יחסי תלות; חזקה זו לא תחול אם מעשים כאמור החלו לפני תחילתו של הטיפול הנפשי במסגרת קשר זוגי.

(א1) העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות, דינו - מאסר שלוש שנים.

(ב) העושה מעשה סדום באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345, בשינויים המחוייבים, דינו כדין אונס.

(ג) לענין סימן זה, "מעשה סדום" - החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם או החדרת איבר מין לפיו של אדם.

...

353. באישום בשל עבירה לפי סעיפים 346(א) או 347(א) תהיה זו הגנה לנאשם שהבדל הגילים בינו לבין הקטין אינו עולה על שלוש שנים, אם הקטין הסכים למעשה ואם המעשה נעשה במהלך יחסי רעות רגילים וללא ניצול מעמדו של הנאשם.

 

ראשית, אני מבקש להתנצל מראש על ההסברים הוולגריים שאתן במסמך זה, אין הם אלא כדי להלין על יצריו של החוק, ועל חוסר האונים של החוק לטפל בכל המקרים, וכפי שאסביר, זוהי הסיבה שהתיקון מתבקש.

שנית, את הערותי יש לראות כמכלול כולל, שכן אם לא יתקבלו, ירוקן מתוכן כל נסיון התיקון.

ומכאן, לעניינינו.

 

"הבועל אשה" - דרישה זו, לבעילה של אישה, ללא קשר למין הבועל אמנם, אינה מכסה מקרים של אינוס של גברים על ידי נשים (חלק מאינוס הגברים על ידי גברים מכוסה ב"מעשה סדום", אולם אין בכך מספיק), לכן יש לדעתי לשנות זאת - הגדרת "בועל" הינה "המחזיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה". לכן, אם היינו משנים חוק זה לכך שיכסה גם מקרה שבו אישה אונסת גבר, היה חוק זה שוויוני.

כעת, אין שום אפשרות להעניש אישה שאונסת נשים אחרות על ידי כפיה של מין אוראלי (הענין לא מכוסה על ידי מעשה סדום, שכן אין החדרה של איבר) לראיה, אפילו במקרהו של גדי סבן (תפ"ח 1062/04) זה הורשע על מעשה מגונה (ולא על אינוס), שכן הנ"ל ביצע מין אוראלי על קרבנו; והאם אין בכך אפליה?

 

הוספת סעיף "ב1"

סעיף ב1 בא לתקן את המצב של חובת ההנמקה לגבי מקרים של אינוסים מרובים, כמו שהיה בפרשות בני סלע ואיתי ליבוביץ, ואף במקרה של "האנס הנדיב", שם בית המשפט נאלץ לנמק מדוע יורחק מהחברה אדם כה נפשע לתקופה שארוכה מ20 שנה. לדעתי, סעיף זה מתחייב מן הצדק, כך שגם במקרים של אינוסים מרובים יגזר על האנס עונש צודק יותר, שכן ישנו עונש "מינימום" בחוק, וכך, ימנע מצב שאנס סדרתי יכלא לפחות מ20 שנים.

 

תיקון סעיף ג

תיקון זה מתחייב על מנת להסביר את השינוי ב"הבועל אשה" ואת השינוי בסעיף 347, ובכדי לתקן את העיוות של אינוס על ידי אישה.

 

אם כן, סעיף החוק החדש צריך להראות כך:

345. (א) הבועל אדם -

(1) שלא בהסכמתו החופשית;

(2) בהסכמה שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה;

(3) כשטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתו;

או

(4) תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרוי האדם או אחר מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית;

(5) תוך ניצול היותו חולה נפש או לקוי בשכלו, אם בשל מחלתו או בשל הליקוי בשכלו לא היתה הסכמתו לבעילה הסכמה חופשית;

הרי הוא אונס ודינו - מאסר שש עשרה שנים.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), דין האונס - מאסר עשרים שנה אם האינוס נעשה באחת מנסיבות אלה:

(1) בקטין שטרם מלאו לו שש עשרה שנים ובנסיבות האמורות בסעיף קטן (א)(1), (2), (4) או (5);

(2) באיום בנשק חם או קר;

(3) תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או הריון;

(4) תוך התעללות באדם לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו;

(5) בנוכחות אחר או אחרים שחברו יחד עמו לביצוע האינוס בידי אחד או אחדים מהם.

(ב1) על אף האמור בסעיף 45 לחוק זה, במקרים של אישומים מרובים של אינוס תחת הנסיבות של סעיפים (ב)(1), (2), (3), (4) או (5), עונש המאסר שיוטל יושת במצטבר ולא בצורה חופפת.

(ג) בסימן זה -

"בועל" -

(1)   החדרה של אבר מין גברי או חפץ לאבר מין נשי; ללא קשר לאם הבועל הינו המחדיר או המוחדר;

(2)   או החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם;

(3)   או הצמדת איבר מין לפיו של אדם; ללא קשר לאם הבועל הינו המצמיד או המוצמד;

 

לגבי סעיף 346

 

כפי שאסביר, עלי לתקן בצורה מהותית את סעיף 346 ולשנות את בעילת האישה לבעילת האדם בכלל, כמו כן בצעתי את התיקונים הבאים:

והיא אינה נשואה לו

לדעתי, בחברה מודרנית הדוגלת בזכויות האדם, ללא קשר לרב-תרבותיות אותה אנו מנסים לקיים, אין להתיר לאף אדם, ללא קשר להאם או נשוי או לאו, לדעתי, הסייג היחידי שיוכל לבוא במקרה זה הוא הסייג שהיה קיים באמצעות סעיף 353 [כפי שהובא] והוחלף על ידי בתוספת לסעיף 346.

הוספת סייג 353

הסייג המופיע בסעיף 353 נתן הגנה לבעילה מתחת לגיל שש עשרה ומעל גיל ארבעה עשרה באם הבועל הינו כזה שהפרש הגילאים בין הבועל לנבעל הינו שלוש שנים, לדעתי, יש להעביר סייג זה ל"בעילה אסורה בהסכמה", ולתקן את המינוח "תהייה זו הגנה", שכן מדובר בסייג.

הבעייתיות הגדולה בסייג זה הינה הטלת אחריות פלילית כפולה על שני קטינים, לדוגמא, בן ובת 12 שמחליטים לקיים יחסי מין מהווה איסור פלילי, אך מה קורה במקרה של בן 15 ובת 14? מי יהיה הנשא לאחריות הפלילית? תחת החוק הקיים, במקרה שגבר בן 11 היה מקיים יחסים עם אשה בת 15, הוא היה מואשם באונס, ולה היה חל הפטור הדרוש, האם מצב זה הינו ריאלי?

לכן, הדרישה היא כפי שנכתב, "הבועל קטין שמלאו לו ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לו שש עשרה שנים, כשהו מבוגר ממנו בשלוש שנים או יותר" הינה הדרישה הצודקת. במקרה זה נמנע מבני נוער את האיסור על מיניות.

 

לכן, יש לראות גם את התיקונים של סעיף 347, טרם הסתכלות על סעיף 346.

 

לגבי סעיף 347

 

למרות שחלף מן העולם האיסור על משכב זכר בשנת 1987 על ידי תיקון החוק הנפשע והבלתי צודק באמצעות שולמית אלוני, עדיין נצבים אנו כיום במצב שבשנות ה2000 ישנו איסור על קיום יחסי מין בין זוגות חד מיניים מצד אחד, ומצד שני, שהאיסור על מעשי סדום בכפיה מוחל בצורה אגבית באמצעות הפניה לסעיף החוק הדן באינוס. לכן, לדעתי, התיקונים המתחייבים.

 

הסרת האיסור על הומוסקסואליות קטינים

לדעתי, חלק ניכר מסעיף 347 צריך להיות מושמט מספר החוקים של ישראל, וטוב יהיה כאילו לא היה שם מעולם. יש להותיר על כנו את הסעיף הדן ביחסי תלות או מרות, ולכן להותיר חלק מהסעיף על כנו, אולם יש לשלבו בסעיף 346, הדן בבעילה אסורה בהסכמה. לדעתי, לאור השילוב של הגדרת מעשה הסדום בתוך בעילה, סעיף הבעילה האסור בהסכמה צריך להראות כדלקמן:

 

346. (א)

(1) הבועל קטין שמלאו לו ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לו שש עשרה שנים, כשהוא מבוגר ממנו בשלוש שנים או יותר;

(1א) או הבועל אדם שמלאו לו שש עשרה שנים וטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, או תוך הבטחת שווא לנישואין,

 

דינו - מאסר חמש שנים;

 

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו מטפל נפשי שבעל קטין שמלאו לה שש עשרה שנים וטרם מלאו לה שמנוה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן לקטין טיפול נפשי על ידו, כאילו עשה את המעשה אמור תוך ניצול יחסי תלות; חזקה זו לא תחול אם מעשים כאמור החלו לפני תחילתו של הטיפול הנפשי במסגרת קשר זוגי.

 

(ב) הבועל קטין שמלאו לו שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות או עקב הבטחת שווא לנישואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשוי, דינו - מאסר שלוש שנים.

 

347. [בוטל]

...

353. [בוטל]

יש הרבה דברים שאתה רוצה לעשות בחיים ואתה תמיד חושב על איך הם יצאו. למזלי, לא אני הייתי זה שנאלץ לשאת את נאום הסיום מטעם מחזור 2004. אולם, תמיד תהיתי איך זה ישמע, אז הנה הוא בשבילכם, הנאום שלא נאמר.

אני מניח שזה היה הולך משהו כזה

חברים וחברות מחזור 2004. רבות נאמר על הצורך במקדם הגנה [ ועד כאן לגבי פראזות על השיר המטופש הזה] והדבר מהווה לא רק המלצה לחיים טובים, אלא הוא כך כי כולנו צריכים הגנה רבה מהעולם החיצוני. במשך 4 שנים המרכז הבינתחומי היה ההגנה המושלמת לנו מהעולם. חיינו לנו במגדל השן ללא כל תשומת לב לתהליכים שמתרחשים שם. במשך 4 שנים למדנו תיאוריות גדולות שכל קשר בינן לבין המציאות נתלש ונעלם.

הלימודים בבינתחומי הראו לי שכדי להצליח במבחנים צריך לדכא כל מחשבה יצירתית; כדי להצליח בעבודות מומלץ להעתיק ולקבל ציון יותר גבוה ממי שהעתקת ממנו. ככה זה. אין שום דרך אמיתית להצליח אם תתבלט.

הדבר העיקרי שלמדתי זה שמעדיפים אנשים ללא חשיבה מקורית, כך אפשר לעצב אותם להיות מנהיגי העתיד, שבאורח פלא יהיו זהים למנהיגי העבר. אבל, מי אני שאשפוט, אני "מנהיג העתיד", אני קיבלתי ציונים טובים, וקיבלתי שני תארים.

עוד למדתי רבות על היתרונות הרבים שיש במחשוף נדיב והתרומה הגדולה לציונים שמחשוף זה יכול לתת. כמו כן למדתי שאין כל קשר בין החיבה שמרצים רוכשים לך לבין הציונים שתקבל, הם פונקציה של הקאת החומר ללא אבחנה וללא ידיעה.

אנשים שחושבים ש"הנגל" היה פילוסוף וש"מרטין לותר קינג" הוביל את הרפורמציה הפרוטסטנטית, כנראה שלא זכאים לתואר אשר הם קיבלו. עצבן אותי שהבורים האלה אחרי זה קיבלו 95 בסמינריון שהם כתבו, בעוד שאני הקאתי דם בכדי לחקור נושא לעומק וסיימתי עם 85.

חקרתי לעומק נושאים רבים במהלך לימודי. את תבניות הדשא, את הצבע על התקרה ואת הסרטים שיצאו בהוליווד באותם ימים, אולם לא הצלחתי להתקבע על קשרים.

המרכז כשל עמי, אני לא יצאתי "מנהיג העתיד" אלא מנהיג בהווה. אני בחרתי לרדוף אחרי החלומות האמיתיים שלי ולא אחרי תודעה כוזבת של כסף.

(ואיזה יופי שלא נתנו לי לדבר, נכון???)

לכל כלב יש את היום שלו, ויומי בגוגל הגיע לאחר טרחה ארוכה. אח שלי הצליח ליידע אותי הבוקר שאני מקום ראשון!!!!!1 בחיפוש של "בנות מתנשקות". להלן מצורפת תמונת החיפוש בגוגל:

ahh?

אולי בעצם הגיע הזמן שנשים תמונות של בנות מתנשקות כדי שיהיה יותר טראפיק פה?

אז מה אם הבנות לא מתנשקות, אז מה אם אין פה פורנוגרפיה, סתם אני ושלוש ידידות שלי, עדין תמונה יפה לעשות בפוטושופ.

לפני כמה חודשים כתבתי על כך שלמשפט לפעמים אין את הכלים הראויים להתמודד עם טכנולוגיות חדשות. מסתבר שטעיתי, עדיף ליישם לעיתים כלים ישנים בכדי להתמודד עם הטכנולוגיות החדשות. וכך היה עם אריה אלדד. אריה אלדד, שאביו עשה חסד לשפה העברית ותרגם את ניטשה בדרכים כה קרובות למקור, הרים אתר אינטרנט הקורא למרי אזרחי באותו האתר, ישנה קריאה למרד מיסים, תעמולה תבוסתנית והמרדה. אותן עבירות שמצויינות כאן הן עבירות חמורות ביותר, ולא ניתן להקל ראש. תעמולה תבוסתנית היא עבירה שנגרמת כאשר אדם פלוני עושה כמיטב יכולתו על מנת לצור דהמורליזציה של כוחות הבטחון. מדובר בעבירה מלחמתית שברוב המדינות הנאורות היתה מקבלת גזר דין מוות. אמנם לח"כ אלדד ישנה חסינות פרלמנטרית מהותית (ודיונית) הנוגעת לפעילות במסגרת תפקידו (בצורה דומה לח"כ ברונפמן שקורא לשימוש בסמים) אולם, חסינות זו אינה חלה על חברת אינטרנט זהב, שמספקת שירותי גישה לאתרו (ואולי אף מאחסנת אותו). אמש, יזמו חברי ואני הגשת תלונה במשטרת מרחב ירקון כנגד חברת אינטרנט זהב עקב החזקת אתר האינטרנט.

אכן, האינטרנט אמור לשמש פלטפורמה של חופש ביטוי, ולכל אדם ישנו מקום לבטא את דעותיו, אולם, החזקת האתר על ידי חברת אינטרנט זהב ואספקת הגישה מכילות את מלוא יסודות הפרסום הנדרשים בעבירה. משל הדבר לתליית שלט: "אני קורא למרד מיסים", ולא לדיווח חדשותי "ח"כ אלדד קורא למרד מיסים".

לכן, בעידן של תקשורת אלקטרונית, כאשר אין אפשרות לחוק להתקדם אל מעבר לטכנולוגיה, ניתן לומר שהכלים הישנים מחזקים את סתימת הפיות, מחד, אך שומרים על כללי משחק הוגנים. הרי לא ניתן לתאר כי ח"כ אלדד ישכור את שירותיו של משרד פרסום על מנת שיתלה בשלטי חוצות את אמרתו, שכן אז משרד הפרסום ימלא את דרישות העבירה ויעברה בעצמו. לכן, דין זהה לאתר אינטרנט.

אריה אלדד אינו בור; הוא בן לחינוך ניהלסטי-ניטשאי מבית אביו, הוא דר' לרפואה ומכיל את כל היסודות להיות הומניסט, ואולם, הוא קורא להפרת החוק תוך כדי שימוש בשיח ניטשאי, על מנת להמשיך את הפרת זכויות האדם שמתקיימות בשטחים המוחזקים בתפיסה לוחמתית. מעשה זה נוגד לחלוטין את תפיסת העולם שאמורה לעמוד מאחורי מרי אזרחי.

מרי אזרחי נועד לשמר את זכויות האדם ולהתנגד לחוק כאשר זה אינו צודק ומפר זכויות אדם. במקרה הנדון החוק ה"לא צודק" נועד להחזיר את המצב לנורמיס ולאפשר את זכויות האדם לאזרחים שהוחזקו בתפיסה לוחמתית, תוך כדי איזון עם דרישת הבטחון של אזרחי מדינת ישראל.

על שכן, נהיר לכולנו כי ח"כ אלדד אינו מכיר בזכויות העם המוחזק בתפיסה לוחמתית, ובשינוי משתנה זה - כל תפיסת עולמו מתיישבת לפתע עם קריאתו למרי אזרחי.

ואף על פי כן נֹע תנוע, בתקווה שמשטרת ישראל תעשה את המוטל עליה ותצא לתפוס את הרכוש המסית, ממריד ופוגע. באם הייתי אדם בר-השפעה, הייתי קורא ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית לשלול את זכותו של ח"כ אלדד מלהתמודד בבחירות הבאות שכן זה שולל את קיומה של מדינת ישראל כדמוקרטית.

עכשיו אני כבר שני בגוגל

תודו שזה הרבה יותר נחמד מלראות בנות מתנשקות.

תמשיכו ללנקק אלי אם אתם רוצים שאני אגיע להיות ראשון בכל הנוגע לבנות מתנשקות

לא את הבחורה, למרות שלא הייתי מתנגד, אלא את השריטות

בכל מקרה, אתמול היה יום הסטודנט האחרון שלי בבינתחומי, יצאנו כל החברים מהשכבה וראינו את ההופעה המאלפת של ריטה (כל כך מאלפת שרציתי למות); לפחות היה אלכוהול, ולא בזול.

בשבוע הבא יש את יום הסטודנט בתל-אביב, יהיה יותר מוצלח, אבל אני מחכה לזה שבחיפה (כרגע אני קולט, בעת שאני מקליד מילים אלו, שבעצם יום הסטודנט בחיפה נופל על הטקס קבלת תואר שלי, אז אני לא ממש אהיה שם...)

אני הולך לשתות עוד מעט, יהיה נחמד, אני מקווה.

תאמינו או לא, הצלחתי להגיע בחיפוש של "בנות מתנשקות" למקום השלישי בגוגל. לא מדובר על איזהשהוא מונח עלום שם כמו "לתור מוטור" או שטות אחרת, אלא מונח שאנשים אשכרה מחפשים. עברתי אתרים אחרים כמו סקס4פרי וכאלה.

בכל מקרה, למקרה שזה לא ישאר לנצח, הנה התמונה:

אח שלי כרגע הודיע לי שהגעתי לפוסט ה201 שלי וכנראה שזו סיבה למסיבה.
אז הנה....

אתמול, מסיבה, תמונות.

טוב, אז היתה לאח שלי ברמצווה ולי היה לילה ארוך. הוא הסתיים בשתיים עשרה בצהרים כשסיימתי עם העליה לתורה והכל. אני חייב לציין שהטקסים הולכים ומתקצרים. או שאני מתרגל לסבל או שבעצם העולם עובר סקולריזציה. בכל מקרה, כיוון שאף אחד מהמשפחה המיידית שלי לא מתכנן להתחתן בקרוב, אני יכול לצפות שהאירוע הבא בבית משפחת קלינגר יהיה הבר-מצווה של גיא, אחי הקטן בן ה7. יש לנו עוד 6 שנים לאגור כוחות.

בכל מקרה, הנה כל המשפחה המיידית שלי, באדיבות אח שלי בן.

אני ניסיתי עוד להריץ התערבות אם זה לא יהיה האירוע הבא, ואם לא, אז מה הוא יהיה, אבל כנראה שכשלתי.

בכל מקרה.

עד העונג הבא.

תמיד עניין אותי איך מוצאים אותי, אז הנה סטטיסטיקות על מאי:

different keyphrases Search Percent ניאו נאצים 2 8.3 % אצל נבחרת 1 4.1 % דת אזרחית 1 4.1 % שיר תל-אביבי 1 4.1 % שיר שלנו פרק 20 1 4.1 % ceilum 1 4.1 % frechot definition in hebrew 1 4.1 % ישע 1 4.1 % פיינטבול 1 4.1 % מודל השבעת הרצון 1 4.1 % סקס במקום העבודה 1 4.1 % בנות מתנשקות 1 4.1 %

באפריל, לעומת זאת, היתה בדיחה גדולה:

היו את השאלות האלה:
"איך כדי להתאבד" - עם שגיאת כתיב נוראית, כנראה שמגיע לאדם להתאבד.
היו "ציצים גדולים" ו"בחורות שמנות", "קץ ההיסטוריה הגל" ו"אלתוסר", ה"דת אזרחית" ממשיך לככב, כנראה שאני בין היחידים שמחזיק משהו עליה, "כוסיות" ו"מילון אבן שושן" התחרו זה בזה על הניקוד. היו גם שתי שאלות מעניינות: "למה יצאה ארצות הברית למלחמה בעיראק" ו"למה צריך חינוך יהודי בגולה", בצורה מפתיעה, הבלוג שלי כן עונה על השאלות האלה. היה את "אני גומר היא מתה" שגרם לי להתפקע, היה את "דרידה טרור" שמובן מאליו, אבל מה שהרג אותי היה "email address of lybia importers" כשאני לא בטוח שיש אף אחת מהמילים האלה אצלי באתר.

בחודש מרץ היה גם משעשע, טוב לדעת שאנשים מחפשים את עצמם בגוגל ולא בהודו, וזה מאוד משעשע כי זו לא אחת בלבד. היו "נערות עירומות" ו"מיה ערומה", מתי אנשים יבינו שמָיה זו לא מִיה ולא תמצאו תמונות עירום של אקסיות שלי באתר. אתם יכולים לבקש מהן. המשיכו לחפש על רציונאליזם, כנראה שבאתר היחידי שמוצגת בו אי-שפיות כנורמה אז אפשר ללמוד על האבנורמה הרציונאליסטית, חיפשו "סטריאוטיפים על הומואים", שזה בכלל משעשע כי אין כאן כאלה, והכי משעשע זה "כמה זמן הפילה בהריון"

על חודשים קודמים אני לא אדבר, כי אין לי כח, אבל תודה לאנריקו מגן על הרעיון.
אגב, לבקשת אח שלי בן, בדקתי, ואת הסרטים שלו מהאתר שלי הורידו בערך 12 פעמים.

אוקי,אז זה ככה, את סיכום תשעת ימי החופש שלי אני אעריך בכמות האלכוהול שנכנסה לדם שלי, כיוון שכל הערכה אחרת פשוט לא ניתנת למדידה. אומר מראש שלא הצלחתי להשתכר לא משנה מה, והיה ממש חבל, אבל אני אסתדר.

יום חמישי, 21.04
----------------
טוב, בעצם זה היה היום האחרון בעבודה, אחרי העבודה הגעתי להורים שלי לכל מיני שטויות שהייתי צריך לעשות ואז יצאתי לבית קפה. אחרי בית הקפה יצאתי לפליים בלילינבלום.

סה"כ אלכוהול:
בית קפה:
טובורג (15 סמ"ק)

פליים:
וודקה רד-בול (25 סמ"ק)
2* צ'ייסר ג'יימסון (30 סמ"ק)

סך הכל 70 סמ"ק

יום שישי:
---------
ארוחת בוקר:
מרגריטה בכוס ליטר: (150 סמ"ק)
פאמוס גראוס: (40 סמ"ק)
גראנט'ס בלנדד (30 סמ"ק)
גלן גרנט (30 סמ"ק)

הגעתי להורים בערב, רבתי קצת איתם ושתיתי שוט דנסקה (25 סמ"ק)

ישבתי לארוחת ערב באקס.או עם חברים:
צ'ייסר טלימור דיו (25 סמ"ק)
חצי ליטר גולדסטאר (30 סמ"ק)
סך הכל: 330 סמ"ק אלכוהול נקי

יום שבת
-------
יום שבת היה הבר-מצווה של טל בבוקר. אז קמתי ב4 בבוקר (הסיבה העיקרית שלא שתיתי מספיק ביום שישי) והגענו לחווה בנגב בסביבות 7 בבוקר. אחרי שהתחלנו לסדר שתיתי בערך 4 שוטים של אבסולוט
(100 סמ"ק)

חזרתי הביתה, ישנתי טיפה, קמתי ב23:30 ויצאתי לעיר הגדולה, עמדתי בפקקים וב2:00 הגעתי לפליים בת"א (אחרי שעברתי בניה ברמת השרון והיה שם ריק) שם שתיתי 4 צ'ייסרים כארבע כוסות של פסח (60 סמ"ק) ושני שלישים של מרפיז' (50 סמ"ק)

סך הכל: 210 סמ"ק אלכוהול נקי

יום ראשון
---------
יום ראשון היה יום ארוך. הוא היה גם יום חג. פתחתי את הבוקר עם מרגריטה טובה שהכנתי לבד בבלנדר (75 סמ"ק אלכוהול נקי) ואז באו אליי חברים. החברים הלכו בערב, בערך ב7. אז יצאתי עם דודי לסקורס' לשחק סנוקר, שתיתי חצי ליטר ויינשטפן (30 סמ"ק אלכוהול).

הורדתי את דודי בבית, והלכתי לניה, שמסתבר היה בכלל סגור, אבל זה לא הפריע לזה שיהיו שם אנשים ויראו סרט. סער הכין לי חצי גולדסטאר מחוזקת עם "מג'יק קריסטל ודקה", בסך הכל מדובר ב60 סמ"ק של אלכוהול נקי.

סך הכל 165 סמ"ק

יום שני
-------
שני היה יום קצת מעיק, קמתי בבוקר והלכתי לעזור לאח שלי הקטן עם המחשב, לא עבודה קשה מדי. אחרי שסיימתי הלכתי עם שוורץ לאכול צהרים בפסטהשוטה, שתיתי שליש טובורג, וגם חצי מהשליש של גיא (30 סמ"ק אלכוהול)

אז הלכנו לראות סרט, ולא ממש שתינו, למרות שזה היה בפאב. אבל אז הלכתי עם סער לפליים, שם שתינו שלושה צ'ייסרים של ג'יימסון (45 סמ"ק) ושליש מרפיז' כל אחד (15 סמ"ק)

משם הלכנו חזרה לניה, שם היו יותר מדי אנשים, שתינו גולדסטאר מחוזקת ב"מג'יק קריסטל" (60 סמ"ק), אחרי זה הזמנתי עוד שני שוטים של טקילה וספרייט (50 סמ"ק)

סך הכל: 200 סמ"ק

יום שלישי
---------
מה היה בכלל ביום שלישי? האם הוא לא היה סתמי כמו האחרים? אז קמתי, ואז היה משחק פיינטבול של אח שלי. זהו... אז אני כן זוכר. הלכתי לפיינטבול וצלפו לי בצוואר. אחרי זה הלכתי להכין את העבודה בפיזיקה עם ידידה שלי, ואחרי זה היה לי דייט.

בדייט שתיתי בומבי ספיר (30 סמ"ק) ואחרי זה הלכתי לניה. בניה היו עוד פעם הבנות מאתמול וישבנו ושיחקנו משחק מעניין שנקרא פרזידנט, אבל אני לא אכנס לזה עכשיו. שתיתי וודקה רד-בול (25 סמ"ק) שני אספרסו, שלא נספרים, וזהו. זה היה יום יחסית שקט.

סך הכל: 55 סמ"ק

יום רביעי
---------
יום רביעי קמתי וישר הלכתי להכין את העבודה בפיזיקה. סיימתי בערך בשעות אחה"צ המאוחרות, לאחר שלא יכלתי יותר, ואז הלכתי לעשות משהו. אני כבר לא זוכר מה. (ואומרים שאלכוהול לא משפיע על זכרון טווח ארוך)
אני זוכר במעורפל שבטח הייתי בניה, כי הייתי שם כל לילה בשבוע הזה. מי ומה היה שם? כן, הייתי שם, כי זה היה יום אחרי שהקרינו את הסרט, ובדיוק אורי העלה את המקרן למעלה ואמר שהוא לא רוצה להקרין יותר סרטים. אולגה עבדה והתחיל ממש חלש. אבל זה היה גם ביום שלישי. אז מה היה בעצם ביום רביעי?
אה. אוקי. הסתכלתי ביומן פגישות שלי בפלאפון. אז זה ככה - ישבתי עם עידן לארוחת ערב, שתיתי ויינשטפן (25 סמ"ק) ואחרי הארוחה הלכתי לניה. שם היה די מבאס. אפילו לא הזמנתי כלום לאכול, אורי בדיוק סיים לאכול סינית. אני שתיתי משהו נקי. מה זה היה? או שיכול להיות שלא הזמנתי? אם לא זכרתי אז כנראה שלא.
אחרי זה בערך ב12:30 יצאתי מהניה והלכתי לפליים. שם היה גם נחמד, ישבתי ושתיתי שם שני שלישים (30 סמ"ק), וודקה רד-בול (30 סמ"ק) וגם מרטיני (15 סמ"ק) ואז נשארתי עד שלוש בלילה שם.

סך הכל: 100 סמ"ק אלכוהול

יום חמישי
---------
יום חמישי התחיל בזה שהלכתי לאורן לשבת איתו על כל מיני דברים, ואז גיא הגיע. הלכנו לכל מיני דברים בקניון וב5 הלכנו לארוחת צהרים באגאדיר, שם שתיתי שליש גינס (15 סמ"ק). בעשר מאיה לקחה אותי לסיבוב שתיה בת"א. זה התחיל בבראון, שם שתיתי סטולי קריסטל (30 סמ"ק) ואז הלכנו לפליים. שם היא לא הרגישה טוב במיוחד, אז אני רק שתיתי צ'ייסר (15 סמ"ק) וודקה רד-בול (30 סמ"ק)
הורדתי אותה בבית ונסעתי לניה. בניה שתיתי גם משהו; אני זוכר את זה כי בחמישי הגעתי ממש מאוחר בלילה הביתה. מירי מלצרה, ואני שתיתי גם צ'ייסר של ויסקי זול (15 סמ"ק) וגם חצי ליטר (25 סמ"ק) אבל אני גם נרדמתי שם בפאב, את זה אני כן זוכר.

סך הכל: 130 סמ"ק

יום שישי
--------
יום שישי היה רגיל, לא יותר מדי. התחלתי את היום בת"א בלסיים להכין את העבודה. ואז מתישהו מצאתי את עצמי בניה, שם שתיתי לונג-איילנד מיוחד - בלי השתיה הקלה (100 סמ"ק)
בערך ב2 זזתי לפליים, שם שתיתי הרבה יחסית. זה התחיל בצ'ייסר (15 סמ"ק) ומרפיז (15 סמ"ק) ואז היתה וודקה רד-בול (25 סמ"ק). אחרי זה נתנו לי עוד שליש על חשבון הבית (15 סמ"ק).
הגעתי הביתה ממש ממש מאוחר, בערך בחמש, והלכתי לשון.

סך הכל 170 סמ"ק

סיכום כללי:

חמישי: 70
שישי: 330
שבת: 210
ראשון: 165
שני: 200
שלישי: 55
רביעי: 100
חמישי: 130
שישי: 170

בכלליות: 1430 סמ"ק של אלכוהול נקי. היה יותר זול לקנות שני בקבוקי ספירט.

אני בתהליכים של לכתוב עבודה. עוד פרק במה שמתישהוא יהיה הדוקטורט שלי. התחלנו בלשאול מה מבדיל את המכונה מהאדם בעידן הפוסטמודרני. בסופו של דבר, באמצעות האמנות, הצלחנו להראות שהאדם בתקופה הפוסטמודרנית הוא כה בר-החלפה במכונה טפשה שמונעת על ידי יצרים כללים, אז אפשר להחליף אותו כל כך בקלות במכשיר.

השאלה הגדולה ששאלנו לאורך כל העובדה היתה מה היא אמנות, האם כתב צבע הוא אמנות, והאם מה שמחשב מצייר יכול להיות אמנות.

כל העניין הוא שבלי אמן לא יכולה להיות אמנות.
אתמול ישבתי עם ידידה שלי בבר, ופתאום בא לי החשק, אז לקחתי את המפית וכתבתי עליה, זה מה שיצא.

האם זו אמנות או לאו?

אומרים שכל מה שאכפת לגברים זה סקס. אז הנה, תהנו, שתי בנות מתנשקות. בלי קשר לסיפור שהיה לי אתמול, התמונה מיום ה' ולבנות קוראים חן ושרון. לבחורה מהסיפור אני לא בטוח שיש שם.

גילוי נאות: נמאס לי. אני לבד יותר מדי זמן, וגם החברים התחלו ללחוץ עליי לצאת ולמצוא מישהי, אז אמרתי שיהיה שנחמד ללכת ולמצוא עלמת חמודות באיזה פאב תל-אביבי ולבצע את זממי. נכנסתי והזמנתי צ'ייסר ג'יימסון ושליש מרפיז, קיוויתי לשתות ארבע כוסיות לכבוד פסח. אחרי הכוסית הראשונה נכנסה בחורה לפאב שלא הפסיקה להסתכל עליי. המשכתי ללגום בירה, ושמתי לב שהיא בוהה בי, וכל פעם שאני לוגם היא גם לוגמת. היא הדליקה סיגריה וקראה לי באצבעותיה. השבתי לה בשפת סימנים של בארים "בואי את לכאן", היא נעלבה.

היא קראה לי בשנית, באתי. היא התחילה לנשק אותי, עצרתי אותה. החלטתי שזה לא בשבילי, אני לא כזה. אמרתי לה "אז מה עם שלום?" או משהו כזה, והלכתי. עבר עוד שיר, ועוד ויסקי, היא התיישבה לידי, אמרה את שמה ושהיא אוהבת אתגרים. גם אני אוהב אתגרים, ולכן זה לא נראה לי מעניין. כולן אומרות שהן אוהבות אתגרים ואז עושות כל מה שאני רוצה מהן, אז כנראה שהאתגר האמיתי זה למצוא מישהי שבאמת אוהבת אתגרים ולא משקרת. היא המשיכה לנשק אותי, הייתי קריר. היא וחברתה הלכו מהבאר.

מסקנה: אני מטומטם.
עוד מסקנה: פעם הבאה, תגיד לה שגם אתה אוהב אתגרים ותבקש לצרף את חברה שלה, אולי זה יהיה מספיק אתגר עבורך.

בכל מקרה,
פסח שמח וכשר.

לפעמים, כל מה שאתה יכול זה להשתין נגד הרוח. הרוח חזקה ממך, אבל לך אין ברירה. אם לא תשתין נגד הרוח, אז היא תסחוף אותך, תשמור שאתה לא מפריע לה לעשות את שרצתה

להשתין נגד הרוח זו ההתנגדות,
הכח הנורמאלי שמופעל כדי לשמור אותך במקום.
לפעמים עדיף להשאר במקום ולא להתקדם,
העיקר שלא תסחף אחורה.

אז הגעתי היום לעבודה, ופתאום אני רואה ליד המקלדת שלי איזה פתק, שהשם משתמש שלי רשום עליו. אני לא מבין מה קרה, ואז אני מציץ מתחת לשולחן ורואה שהחליפו לי את המחשב. מסתבר שהלחצים המאסיביים שהפעלתי על המחשוב להחליף לי את המחשב פעלו, ואמנם לא קיבלתי קסאון עם שני מעבדים, אבל פנטיום 4 כן.

מטעמי בטחון שדה לא צילמתי את המחשב, אבל שדה כן.

שמח?

פורים תמיד היה חג שמח, ברוך גולדשטיין (להלן: 'ברוך הגבר') דאג שהוא יהיה כזה; במותו הוא ציווה לנו את הפיגועים.

בכל מקרה, פורים הקרוב יהיה שונה, אני מרגיש אווירה מיוחדת באויר (איזה צמד מילים אירוני ומיותר - אולי - אני מרגיש אווירה מיוחדת?) יותר ויותר אני שם לב לדברים קטנים, בנות שפתאום מפלרטטות איתי (או שלא שמתי לב לזה עד היום) ואני מרגיש פחות ופחות בטוח עם עצמי, אני לא יודע למה.

אני מוצא את עצמי עייף בלי שום סיבה ב11 בלילה, וקם עוד יותר עייף, הגיל והזקנה משפיעים עליי.

יצא לי דווקא השבוע לנגן קצת, משהו שלא יוצא לי יותר מדי לאחרונה, אולי בגלל זה הרגשתי יותר טוב. אני צריך לנגן יותר, נראה לי שלזה אני אקדיש את סוף השבוע, לזה ולכביסה.

(בתמונה: עיוות של שתי תמונות שצילמתי ביום ו'(

ימים מוזרים עוברים עליי, ימים של תשישות כללית וחוסרר רצון לעשות יותר מדי דברים. ימים שבהם אני מקווה שהכל ישתפר, ואז אני מגלה שטעיתי.

יכול להיות שהטעות באה מסיבות אחרות, יכול להיות הרבה דברים, אבל בעצם לא.

אני לא יודע מה גורם לחוסר היצרי שיש לי, שאני נוסע ברכבת ולא מגלה שום סיבה אמיתית ללמה אני קורא את הספר שאני קורא; הוא מעניין, הוא עובר, דף אחרי דף, והכל נכנס לראש שלי, אבל אני לא מתחבר.

חסר משהו, חסרה תשוקה כלשהי.

אולי דכאתי את עצמי עד כדי כך?

אתמול סידרתי את החדר, וגם קצת את הלמטה, היום אני הולך לגזום את הדשא, מעניין??? יש לי יותר מדי מכונות כביסה לעשות, וזה רק מצטבר, אני רוצה למות רק כדי להפסיק לעשות כביסה.

אני גיליתי פתאום שאני רשום באתר היכרויות שנה, ועוד לא יצאתי אף לדייט אחד מכל הסיפור הזה, האם זה האתר או חוסר היעילות שלי?

אני מעלה יותר מדי שאלות שאין לי תשובות להן, מתישהו זה יפסיק.

הכל יפסיק מתישהו.

50 סמ"ק וודקה סמירנוף
50 סמ"ק טקילה דוראנגו זהובה (או דון חוליו אנחיו)
50 סמ"ק גין של ביפיטר
50 סמ"ק בקארדי או נגריטה
37.5 סמ"ק מיץ ליים
12.5 סמ"ק גרנדין

לערבב עם קרח בשייקר

לשתות כמה שיותר מהר

אז הרבה זמן באמת לא הצלחתי לקבל את הבאזז שיש לי עכשיו, ובשביל לקבל את זה ממש התאמצתי עם הקוקטייל הזה. מה שידוע יותר בתור המוות הסופי. לונג איילנד רגיל הוא עם חצי ממינון האלכוהול שיש במה ששתיתי עכשיו. הצלחתי להכניס לעצמי אחוז שלם של כוהל לדם בתוך פחות מ20 דקות רק על ידי משקה אחד. לא מומלץ לבעלי לב חלש.

אז למה עשיתי את זה בעצם? אולי כי אין שום מטרה לקיום? אולי כי אני ממשיך לעשות את אותם הדברים כבר כמה שנים וכלום לא משתנה. אולי כי נמאס לי? אבל אני לא מתאבד. להתאבד זה שטות, זה מיותר. אני גם חנון מדי להתאבד. אני לא רוצה להתאבד, אני רוצה תשומת לב. אני רוצה כבר שמישהי תבוא ותקח אותי לאנשהו, אני רוצה להפסיק להיות נחמד לאנשים, אני רק רוצה שמישהי תבוא כדי שאני אוכל לחבק אותה.

טוב.
אני לא בטוח שאני אצליח לכתוב.

בפועל הצלחתי להשתכר.
לא קרה לי הרבה זמן
אני עושה הכל כל כך אינטואיטיבית.

לילה טוב.
אף אחד לא קורא את זה,
למה אני משלה את עצמי

בתמונה: אברהם כהן (ימין) וקלמן קלינגר (שמאל) 01.03.2005, 18:25

הפעם האחרונה שבאמת באמת הרגשתי חלק ממשהו שגדול ממני היה בטקס אזכרה ל30 שנה למות אברהם קלינגר, אחיו של סבי שנפטר בשנות ה-70, אחרי ששרד את השואה והקים משפחה מחדש.

זו בדיוק היתה תקופת חנוכה, ועלינו לירושלים. דצמבר 2002. אני, אבא, סבא וסבתא. הצטרפו אלינו שם אשתו, דוד קלינגר (לא אבא שלי, אלא הבן-דוד שלו מארה"ב, על שם אותו דוד ברוך קלינגר הי"ד תנצב"ה שנרצח בשואה) עם שלושת ילדיו, אשתו של אבי קלינגר (הבן של דוד), ציפי אוסובסקי (הבת של אברהם קלינגר) ויונה בעלה, שני בניהם, בתם, בעלה וילדם. נדמה לי שזה הכל.

על אברהם אמרו הכל, אמרו שהוא היה גיבור, גיבור כי הקריב את עצמו בשביל בית ומשפחה. הוא גיבור כי הוא היה איש טוב, ואני בטוח שהוא היה, אני בטוח שככה זה היה, ככה ולא אחרת, לא רק כי מספרים לי, אלא כי הוא היה צריך להיות איש ממש חזק כדי לעבור את מה שעבר ולגדל עוד גם את סבא.

בכיתי. בכיתי כי הבנתי שזו היתה המשפחה הקרובה של סבא שלי. בכיתי כי בעצם הוא עבר עם סבא את כל השואה, הוא עבר עם סבא הכל, הגיע לכאן, למקום שהבטיחו שלא יאונה לנו בו כל רע, ואז עזב לארה"ב. בכיתי כי סבא לבד, כבר 30 שנה, ושום דבר שנעשה לא יחזיר אותו.

והיום? שנתיים אחרי, סבתא שברה את הכתף, ואני לא נכד טוב. לי לא היה זמן ללכת לבקר, אבל רציתי, באמת שרציתי. אז התקשרתי אתמול, ואמרתי שאני אבוא היום. אבל הם היו עסוקים, הם לא יכלו. שאלתי לאן הם הולכים, אולי אני אפגוש אותם לפני, אולי לא. היא אמרה לי שהם הולכים לארוחת ערב בבית הירוק, ליד האוניברסיטה, ב18:00 ושיש יום הולדת 85 לאברהם כהן.

אברהם כהן הוא פיגורה במשפחה שלנו, הוא בנה של בת-דודתה של אמו של סבי. הוא היחיד שנשאר לספר את הסיפור. סבא היה צעיר מדי, הוא לא זוכר את השמות של כולם, לא זוכר מי היה שם, הוא רק עבר את החוויות. עבר והתנהג כמו גיבור, אבל אברהם? הוא זוכר הכל. והיום פגשתי אותו שוב. היום שמעתי את הכל ממנו. איך הם היו בשכונה, איך לסבא כמעט קרו (במזל של חודש) שמחה ולא קלמן, ובמזל מת סבו חודש אחרי שנולד.

התרגשתי, באמת שהתרגשתי. הייתי חייב לצלם את שניהם. זה מסוג פיסות ההיסטוריה שלא יחזרו לעולם. הם אנשים שבאמת באמת היו שם, היו חלק מההיסטוריה.

אז צילמתי, ומיהרתי הביתה, ידעתי שהיתה לי רק תמונה אחת ואם אני מפספס אז ההיסטוריה חולפת. הגעתי הביתה והייתי חייב לפתוח פוטושופ, וזה מה שיצא.

אף פעם לא הרגשתי חלק ממשהו, תמיד הייתי יוזם, מנהיג, בראש. אבל לפעמים אני רוצה להיות חלק, לפעמים זה נראה לי טוב להיות חלק.

אז אתמול הפגנו מול משרד הבטחון, והיתה אפילו הרבה תקשורת

היה שמח, לא מספיק שמח, אפילו שהיתה כל התקשורת הזו. לא הצלחנו לעצור את המינוי של דן חלוץ (להפתעתנו) אבל היה משהו משמח בכל הקרקס הזה. הבנתי שזה אכן או אנחנו או הם.

זה לא "או שהמתנחלים יפסיקו להיות אחים שלנו או שתהיה פה מלחמת אחים".
אח שלי הוא לא אחד שמצמיד לי רכה לראש (אפילו שאורי זכי צייר קריקטורה כזו), רוב המתנחלים הם כן אחים שלי. עם רובם אני מסתדר נהדר.

אולי אני מסתדר איתם כי שנינו כל כך אוהבים את הארץ הזו. כולנו רוצים שיהיה פה יותר טוב. הכוונה שלהם היא לא רעה. הם אידיאולוגים, בדיוק כמוני, הם משיחיים - אני לא.

בכל מקרה, ההתנחלויות - חרף היותן אידיאולוגיות, הן רקובות מהשורש, פסולות, מהוות בדיוק את מה שאנו, בתקופת שלטון בבל התנגדנו לו. ההתנחלויות הראשונות של עם כובש בארצישראל היו של הבבלים. הם הביאו לפה (טרנספר) את השומרונים, שאמצו את חוק הארץ ואלם, ונמצאים פה עד היום.

אז נראה לכם שאת מה ש2000 שנות היסטוריה לא תוכל לעשות, יעבור בכזו קלות? אם אנחנו לא נקום ונעשה משהו המצב פה יראה כל כך רע, כל כך הרבה הרוגים. הכל בשביל מה? בשביל פיסת נדל"ן?

החיים של אח שלי לא ניתנים לתמחור, נדל"ן כן.

ג'ון לוק אמר שבמצב הטבע, קניינו של אדם הוא כל אשר אותו אדם נוגע בו. אך זאת רק כאשר יש מספיק לכולם. בשטחים אין מספיק לכולם. רדו לנגב, יש שם מספיק אדמה, היא צריכה אתכם. אתם אנשים איכותיים, עיירות הפיתוח תשמחנה לקלטכם.

אל תעלזו לנו בצמתים ותמכרו לנו אידיאולוגיה משיחיסטית. אנו רוצים בטובת הארץ כמותכם.

יום שבת, ואני מנסה לכתוב. ממש חזק. אבל לא יוצא. נראה לי שהתייבשתי מאתמול. לא ממש שתיתי הרבה, אבל גם התחלתי לשתות מ7 בבוקר. הבירה הראשונה שלי היתה בארוחת בוקר לפני המבחן, ומאז לדעתי לא הפסקתי עד 4 בבוקר שהלכתי לשון. אבל האלכוהול זו לא הבעיה. היובש בא ממקום אחר. אתמול בעצם הבנתי את הבעיה הפרוידאנית שלי.

המרחק אצלי בין הרצוי למצוי הוא מהותי. מה שאני רוצה הוא לא מה שאני יכול לקבל, ומה שאני יכול לקבל אני כבר לא בטוח שאני רוצה. אני רוצה עוגה, שלא תהיה חלבית, שלא יהיו בה ביצים או ג'לטין. אני רוצה אחרי שאני אוכל אותה שעוד ישאר ממנה מספיק לכולם, ואני לא רוצה להשמין ממנה. בעצם אני לא רוצה עוגה, אני רוצה חסה.

אבל חסה זה לא מה שאני באמת רוצה, כי חסה לא טעימה. ואז כשאני מקבל חסה אני לא מרוצה. אבל חסה? חסה זה אחרת מהחיים.

הבעיה שלי היא בעצם אחרת, ורונה תמיד הציגה את זה ככה, ואני בחרתי להתעלם מהבעיה. אני אציג את זה עם ארוחת הבוקר שלי היום. הייתי בסופר, ורציתי לקנות משהו לקינוח לארוחה. קנייתי ופל בלגי טבעוני (יש כזה דבר, מסתבר) ורציתי גם סירופ מייפל. עכשיו, בהתחשב בעובדה שכבר החשבון שלי היה מעל 200 ש"ח, כי הייתי צריך לקנות שמפו, קונדישינר, סכיני גילוח, סבון פילינג וכל מיני דברים של כוסיות, הלכתי למעבר הממתקים להסתכל על סירופים.

היה שם את הסירופ מייפל האמיתי, אבל הוא עלה 35.99 ש"ח, מראש החלטתי לפסול אותו, אז נותרו שני סירופים - אחד עלה 19 ש"ח והיה קטן, של חברה טובה, והשני של אפיכל ב14 ש"ח, גדול בהרבה. מכיוון שלא הייתי מוכן לשלם כל כך הרבה על משהו שבעצם יש באיכות פחות טובה בצורה יותר גדולה במחיר יותר זול, לא לקחתי את הסירופ היקר.

אבל גם את הסירופ הזול לא לקחתי, כי לא הייתי מוכן לאכול משהו עם סירופ זול. כן, אני מפונק, אז בסוף אמרתי שאני אמרח ממרח שוקולד על הוופל וזהו. וזה מה שעשיתי.

ככה גם החיים שלי, אני מוותר על ההנאות הקטנות היקרות, ומוותר על הצרכים האמיתיים כי אני מעדיף שלא לקבל הנאה פחותה מצד אחד, ומעדיף שלא להוציא יותר מדי - או להסתכן יותר מדי.

(בלי שום קשר לסיפור, תמונה מאתמול שערכתי היום בפוטושופ)

ועכשיו נמשיך עם הסיפור. אני פשוט לא החלטי, יש דברים יותר חשובים.
אני אמור לכתוב עכשיו את המבחן בית ולמצוא דרך להגיש אותו; אבל נכון לעכשיו יש לי דברים יותר חשובים לעשות, ואני לא יכול לכתוב בלי ראש נקי.

הייבוש, הוא כנראה באשמתי, אני בחרתי שלא להיות מספיק החלטי ולעשות משהו שאולי יעשה לי טוב, אולי כי התועלת במקרה הזה היא קטנה מהמחיר שאני אצטרך לשלם (אולי, בעצם, בשני המקרים אתמול, שהצטברו לסרט אמריקאי אחד מעצבן).

נראה לי אבל שמשהו חיובי ייצא מאתמול, ואני צריך שלא להתערב בו. אני עדיין עם משקעים לפעמים בנוגע לדברים כאלה, ויש דברים שאני לא הולך לתת יד בהם, רק כי אני לא מאמין שצריך, רק כי אני לא רוצה לתת בהם יד כי מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה.

בכל מקרה, למי שיש פתרון לבעיה מוזמן להציע הצעות ייעול. אני אשמח לפתרון.

יהונתן,
עדיין מיובש מאתמול.