על אינטימיות וסקס ברשת [לקראת כנס אשנב בשבוע הבא]

מאת: יהונתן קטגוריות: יחסים, שפה; ; 3 תגובות; פורסם בתאריך 6 ביוני, 2010

0.
ביום ה' הקרוב ביום ג' הבא (טעות שלי) תערוך עמותת אשנב כנס בנושא אינטימיות ברשת בבית IBM בפתח-תקווה. במסגרת הכנס, הרצאת הפתיחה שלי תהיה אודות אינטימיות ומיניות ברשת; כאן תוכלו למצוא תקציר. מטרת ההרצאה היא לסקור את היכולת של בני אדם לנהל מערכות יחסים, להכיר, להתאהב ולייצר קשרים באמצעות מתווך שמונע קשר ישיר. בעוד שכל הכנס יתמקד בהיבטים פרקטיים, השפעות ורצונות, אני רוצה לדון בסוגיה תיאורטית יותר: האם יש אינטימיות ברשת?

1. הגדרת האינטימיות, היחסים והנורמה החברתית.
הגדרת האינטימיות היא בעייתית. מילון מרים-וובסטר מגדיר אינטימיות כמשהו בעל טבע אישי או פרטי, ומתארך את המילה עוד מ1641. לעומתו, ההגדרה בויקיפדיה ממצה יותר ומבהירה כי מערכת יחסים אינטימית היא מערכת בינאישית שמאופיינת על ידי תלות הדדית, אינטראקציות חוזרות, קשר רגשי וסיפוק צרכים. בלי קשר למאפיינים המיניים, האינטימיות נולדת בשלבים הדורשים גילויים עצמיים, שמלווים בקבלה, חיבה והבנה, אשר מסייעת לצדדים לקבל הערכה עצמית והרגשת שייכות (Eliot R. Smith & Diane M. Mackie, Social Psychology: Third Edition, pp. 411, וראו גם). האינטימיות עצמה היתה מושא ללא מעט דיונים חברתיים ותרבותיים, הגם שהיא בעצמה מייצרת מחלוקת.

2. הרשת כאמצעי תקשורת בין בני אדם.
האינטרנט שינתה את הדרכים בה בני אדם מתקשרים זה עם זה. החל משינויים בפורמאליות הכתיבה וביטול הטרחה ברשמיות בהתכתבויות עד כדי ההבנה כי התכתבויות קצרות יותר מייעלות את תהליך השיח (וראו עוד). הרשת, החל מחיתוליה, נבנתה על קישורים הדדים בין בני אדם; מערכות Gopher נועדו לבזר הרכשה של ידע, ומערכות כמו IRC נועדו לקדם שיחות של בני אדם. האופי החתרני של הרשת, מתחילת ימיה, היה כזה שבו בני אדם התקשרו בצורה אנונימית ולא מזוהה. כרמל ויסמן אף מציינת כי חלק מהאבלוציה הטבעית של הרשת, של פיתוח המסרים המיידיים התרחשה בעקבות רצון לקיים מערכת אינטימית. יתר על כן, מחירי שירותי הבזק בישראל עד תחילת שנות ה2000 היו גבוהים במיוחד בשעות היום, מה שגרם לכך שחלק ניכר מהחיבור לרשת יבוצע בשעות הלילה, על ידי אנשים אשר מטבעם כמהים להתקשרויות מסגנון מסוים.

3. אינטימיות ללא מגע, שובה של התקופה הרומנטית.
במובן כזה או אחר, האינטימיות שנוצרה ברשת הזכירה אינטימיות של התקופה הרומנטית; המגבלות הטכנולוגיות שהיו קיימות בתחילת הרשת (בעיקר רוחב הפס) גרמו לכך שרוב התקשורת תהיה על בסיס טקסט, ושתמונות שהועברו היו באיכות ירודה, אם בכלל. הקשרים שנוצרו היו על בסיס כתיבה, והיו דומים (יותר מכל) למכתבי האהבה בתקופה הרומנטית; הקשר שנוצר היה כזה בו שני צדי התקשורת לא ידעו דבר אודות השני, לא זיהו אחד את השני ולא היו יכולים להיות בטוחים בזיהויו. על בסיס אותן הנחות חסרות נגרמו נזקים כמו הרצח של אופיר רחום שבוצע בעקבות היכרות ואינטימיות פיקטיבית או פיתוי קטינים למפגשים בעלי אופי מיני עם בגירים תוך התחזות לקטין לפעמים. העדר היכולת לקבל זיהוי ודאי יצרה אינטימיות של סודות, אבל גם איפשרה לחשוף מידע שלא היה נחשף בביטוי מזוהה.

4. ביטויים אינטימיים מול מכונות, מחשבים ומול מסמלים.

קחו את הציור הבא, לכולם ברור מה הוא מייצג, אבל הוא לא באמת מחליף את הדבר האמיתי. כעת, צריך לזכור שהטכנולוגיה גם התחילה ככזו. בעוד שקל מאוד לתאר בצורה גראפית משהו על ידי טקסט, מאוד קשה לעשות זאת בצורה כל כך מדויקת שתתפס באותה צורה על ידי כל אחד מהקוראים. לכן, הגרפיקה הממוחשבת הראשונה אולי היתה יותר מכל מסמן לפי שיטתו של פרדינן דה סוסיר. כלומר, הגראפיקה שמוצגת כאן היא הרבה יותר מכל משהו שמעורר אצלנו את ההרגשות שקשורים למסומן. לא מדובר בשפתיים של אישה קיימת, או בדמות אמיתית. די במסמל, לעיתים, כדי לייצר אינטימיות המסמל הוא סימולציה, הרבה פעמים, ולאו דווקא מה שיוצר את האינטימיות; קל מאוד להחליף אינטימיות ומיניות, אבל לצורך העניין אני לא רוצה לעשות זאת אלא להשאר בהגדרה של אינטימיות. מסמלים שנותנים אינטימיות יכולים להיות תמונה של הצדדים שנמצאים בשיח אינטרנטי, או אפילו אוואטרים שיאפשרו להצמיד דמות ופנים לבן השיח. דוגמאות אחרותשל מסמלים או סימולטורים של אינטימיות באים בעולמות וירטואלים כמו Second Life שם הסימולציה של האינטימיות גדלה, עד כדי שהיא כמעט מממשת אינטימיות.
Image cc-by Bludgeoner86

5. מתי נחצה מסך הסימולציה?
שיח ברשת מדבר על סימולציה של אינטימיות, הקשר הוא לא בינאישי ובעל תלות-הדדית אלא בין-דמותי. ואסביר. הסימולציה של האינטימיות יכולה להווצר עם מי שאינו בן אנוש ועם מי שהוא לא בן אנוש אחד; לדוגמא, דוד אבידן בספרו "הפסיכיאטר האלקטרוני שלי" מנסה לייצר אינטימיות עם מכונה: תוכנת מחשב שנועדה להיות פסיכיאטר באמצעות צ'ט; האם אז ניתן לומר שיש אינטימיות ותלות הדדית או שהתלות נפסקת בעת כיבוי המחשב? דוגמא אחרת היא כאשר את היישות באחד מצידי השיחה מנהל יותר מאדם אחר: פונקציונר, לדוגמא, שמפעיל פרופיל פיקטיבי בפייסבוק. לצורך העניין, תיבת המייל שאתם רואים כאן היא אמיתית לגמרי, חלק מהאנשים מנהלים מערכת יחסים לכאורה אינטימית עם אותה דמות, צופים בתמונותיה ואף מפנטזים עליה לא אחת (כנראה), אלא שאין להם מושג שהתמונות נרכשו כדין מבנק תמונות, ואת הדמות מנהלים מספר אנשים לצורך מחקרים ופעולות אחרות ברשת. אז האם יכולה להיות כאן אינטימיות או שיש כאן רק סימולציה של אינטימיות? לשיטתי, כל עוד לא נחצה המימד הוירטואלי, מדובר רק בסימולציה.

6.
הסימולציה של האינטימיות, אם כן, יכולה להיות מופנית מאדם לאדם אחד, מאדם לקבוצת אנשים או מאדם למכונה (ולהפך). בני אדם משתמשים בטכנולוגיה על מנת לסמלץ אינטימיות (כפי שנראה בהמשך הכנס, בהרצאתו של זיו קיטרו), בין היתר על ידי שימוש בכלים טכנולוגים, אבל לא רק באמצעות הרשת. לדוגמא, כל אחד יכול לרכוש באינטרנט כלי בשם Flesh Light, אשר מסמלץ אבר מין נשי. ברור שהוא לא מסמלץ אבר מין נשי ספציפי, אבל הוא מאפשר סימולציה כלשהיא על ידי טכנולוגיה. כך גם כאשר אדם צופה בדמויות שאינן אנושיות. הוא מייצר מגע מיני באמצעים טכנולוגיים אשר מחליף או מדמה אינטימיות.

7.
אבל האם סימולציה של אינטימיות היא אינטימיות אמיתית? מצד אחד, ברור שחיפוש של אינטימיות על ידי בני אדם כאשר הם נמצאים בזוגיות הוא משהו פסול, ואף נוסח מדרג של אמצעי תקשורת שמעריכה כמה בגידה וירטואלית היא בגידה. אלא שהבגידה הוירטואלית דורשת קיומה של אינטימיות אמיתית; ללא האינטימיות האמיתית, מה שנותר בבגידה הוירטואלית היא סימולציה של בגידה, או בעצם בשפה היותר נכונה: פנטזיה. ניתן לראות שהוירטואליה, כל עוד לא הוגשמה, מהווה בסך הכל הרחבה של הפנטזיה האנושית. לכן, נוצרת בעיה שלא קל לענות עליה, והיא מה ההבדל בין אינטימיות ממשית, סימולציה (שמתרחשת עם אדם נוסף) ופנטזיה?

8.
המרחב הוירטואלי יצר שלל בעיות בלתי ניתנות להסברה למערכות היחסים; בין היתר, הוא שינה את הדרך בה בני אדם מגדירים מערכות יחסים, הוא איפשר ליותר בני אדם להביע את עצמם בדרכים חדשות, אבל המכשלה החדשה של הטכנולוגיה תהיה להגדיר את גבולות הממשי, המוחשי והיכולת לתפוס מערכות יחסים. האם ניתן לתפוש אינטימיות בין אדם למחשב או שמדובר רק בפיקציה שאנו נוטים להאניש? אני סבור שהמצב הוא מצב קשה ובעייתי; נח לבני האדם לתפוש את היחסים הוירטואליים כאינטמיים במיוחד כי קשה לבני אדם להכיר בבינה מלאכותית. לצורך כך, אולי, יש לקיים מבחן טורינג לאינטימיות.

9.
דמיינו את המצב הבא: שני אנשים יושבים מאחורי מחיצת זכוכית; כל אחד מהם אינו יודע דבר לגבי השני, והמטרה היא לבחון האם באמת נוצרת אינטימיות. לצורך כך, יבחנו המאפיינים של מערכת בינאישי, תלות הדדית, אינטראקציות חוזרות, קשר רגשי וסיפוק צרכים. די שאחד התנאים לא יתקיים על מנת שיקבע כי אין אינטימיות; לצורך כך, המשתתפים יכלאו בתאים חשוכים, כאשר הדרך לתקשר היא באמצעות החלפת פתקים אחד עם השני, בדפוס (על מנת שלא יהיה ניתן לזהות את מין הדובר) והמטרה תהיה לבחון האם נוצרת אינטימיות. לכאורה, אם מערכת ממוחשבת תוכל לזייף תלות הדדית וסיפוק צרכים, הרי שחלה הצלחה.

10.
אבל מה המשמעות של מצב כזה על האינטמיות? האם זה אומר שכעת האדם התעלה על עצמו? ככל הנראה הדרך היחידה שבה אנו נגלה משהו כזה דורשת שינוי של האנושיות.

מאת יהונתן בקטגוריות: יחסים, שפה 3 תגובות

אופניים, מכונית, כבוד והתחייבות

מאת: יהונתן קטגוריות: אישי, יחסים; תגיות: , , , , , ; 3 תגובות; פורסם בתאריך 4 בספטמבר, 2009

0.
קניתי לה מתנה, אופניים. לא הרבה דברים עשו אותי מאושר כמו זה; לא רק הפרקטיקה: העובדה שאפשר לקחת את הקניות יותר מהר, שאפשר לעשות קניות בסופר היותר רחוק טיפה שיש בו את המצרכים שאנחנו אוהבים, אלא גם שאפשר לעשות כל מיני דברים נוספים שיוצאים ביחד. אני מרגיש שזו מחויבות, שיש לנו שני זוגות אופניים בסלון (וקורקינט שאני כמעט לא משתמש בו), מצד שני ברכב כבר לא השתמשתי.

1.
ויתרתי על הרכב לגמרי השבוע. נתתי לאחי הקטן את הסמארט, אחרי שכמעט ולא נסעתי איתו בשנה האחרונה, שחצי שנה הוא בילה במוסך כי לא היה לי כח לבדוק מה המצב שלו, כי אני כמעט ולא נוהג וכשאני נוהג זה לעיתים היה נגמר בתקלות. אפילו לא היה לי כח להכניס אותו למוסך, לשלם כסף טוב על רכב שאני לא משתמש בו. יהיה בסדר.

2.

3.
קיבלתי קצת כבוד השבוע עם כמה דברים שעשיתי ואמרתי. אבל כבוד לא לוקחים, כבוד מקבלים. יש דרכים שבהן אנשים מנסים לייצר כבוד לעיתים: הוספת תואר ה"דר'" לשמם גם כשהם לא פועלים כחוקרים באקדמיה על מנת להאדיר את הסמכותיות, הוספת תואר אחר כאשר הוא לא נועד להצביע על מומחיותם בעבודה הנוכחית, אבל הכבוד שקיבלתי גרם לי להתלהב כמו ילדה בת 12. זה מוזר.

4.
אני לא מפחד מהתחייבויות, אני מפחד ממה שיקרה כשהן נגמרות.

מאת יהונתן בקטגוריות: אישי, יחסים תגיות: , , , , ,   3 תגובות

הפרידה האלסטית

מאת: אילאיל קטגוריות: יחסים; תגיות: , , , ; 10 תגובות; פורסם בתאריך 29 במאי, 2009

דורון אמר לי פעם שפרידה היא לא דבר בינארי. "זה לא אנחנו ביחד, או שאנחנו לגמרי לחוד", הוא אמר לי; ולמשך פרק זמן מסויים אלה היו חדשות מרעישות עבורי. עד אז סברתי שפרידה היא קו גבול מבוצר היטב: אנחנו מפקידים את הדרכון הדיפלומטי שלנו אומרים "היה שלום קשר אכזר" מפרידים כוחות ולא משאירים את צד"ל לשמור לנו על קו סגול כל שהוא. אבל דורון, ישב וצחק עלי מקרב לב. "מותק" הוא אמר לי, "הגיע הזמן שתתבגרי. זה שנפרדים לא אומר שהאדם הזה מהגר עכשיו אל העולם החדש ויוצא לעד מחייך. זה אומר שמערכת היחסים במתכונתה הנוכחית הסתיימה, אבל עכשיו יש לה הזדמנות לשנות צורה ולהפוך למשהו אחר".

אחרי השיחה הזו היו לי עוד כמה פרידות, והיו לי כמה מטמורפוזות מדהימות של מערכות יחסים (תוסיף מים, תשקשק שלוש פעמים ווואלה – קיבלת ידיד נפש!), אבל ללא שמץ של ספק, סוג הפרידות הקשה ביותר, המורכב ביותר שיצא לי לחוות הוא הפרידה האלסטית.  זן ספציפי זה של פרידה, הוא בן חורג של הפרידה הלא בינארית, בן כלאיים בעייתי ולא מאולף שהפך את חיי לקרקס אמוציונאלי לא מעט פעמים.

זה מתחיל מפרידה רגילה, שבאה בורסיה כזו או אחרת של "זה לא זה" או לחלופין "אני לא מאוהב/ת בך" או אפילו "זה לא אתה, זו אני". שני הצדדים הולכים הביתה, גומעים כמות זו או אחרת של משקאות אלכוהולים, משתפים אי אלו חברים בכך ש"זה נגמר" ישנים על זה לילה רע מאוד, ומתעוררים עם ההתגלות שבעצם נעשתה פה טעות איומה ונוראית ובכלל אנחנו לא אמורים בכלל להפרד. הרי, כל מה שהפריע לי היו דברים כל כך לא קריטיים, ואולי נחפזנו לנו בדרכנו.


IMG CC-BY-SA-NC-ND ie.quezada

תוך כמה ימים אחד הצדדים ייזום שיחת טלפון/סמס/מייל/פגישה מקרית שכל מטרתה לגשש האם גם הצד השני חש את אותן חרטות תהומיות. מכיוון שגם אם הצד השני לא ממש שותף למסקנה שכל הדברים שהפריעו עד כה הם לא חשובים (ופה דרך אגב קבור הכלב – הדברים הללו אכן חשובים), עדיין, אולי גם הוא לא ישן משהו בלילות האחרונים ומפה לשם יש שיחה ומחליטים להפגש, דבר אחד מוליך למשניהו; והנה אנחנו שוב מאוהבים, ואיך יכולנו להפרד, בוא נלך למיטה ונממש את אהבתנו.

כמה קפיצות טרמפולינה אחר כך, ואולי אפילו כמה שבועות מאוחר יותר, אני מתעוררת בבוקר, מסתכלת על הגבר שלצידי ופתאום רואה איך הוא מרייר על הכרית כשהוא ישן וזה מעצבן אותי: ומה אני עושה פה בכלל, והוא לא מקשיב לי, וזה לא מה שרציתי ולא נראה לי שזה עובד. שיחה קשה אחת אחר כך, אנחנו מחליטים שוב להפרד, והפעם אנחנו מצליחים לעשות הפרדת כוחות יפה למשך פרק זמן ארוך יותר.

אבל בערך אחרי חודש, אנחנו נפגשים בטעות באיזה בר: הוא בדיוק בדרך החוצה, ואני בדיוק בדרך פנימה, הוא מרים אלי עיניים, אני נזכרת כמה שהוא יפה, ושתי כוסות בירה אחר כך, או יום אחד מאוחר יותר וכבר סימסתי: מה נשמע? ומה העניינים? ואיך שהתגעגעתי לדבר איתך. ובגלל הזמן מרגישים שבעצם זה לא מסוכן לדבר איתו/איתה, והופ שוב מוצאים את עצמנו בבר/פאב/הסלון של אחד מאיתנו. הפעם אנחנו כבר יכולים לשאול "אז למה התקשרת?" ואולי אפילו להתעצבן "אבל אמרנו שאת/ה לא מאוהב/ת בי" מה שיגרור את התשובה הנצחית "לא יודע/ת פתאום חשבתי עליך".

ומפה? מפה זה תלוי בשאלה כמה לפחות אחד משני הצדדים היה מאוהב בשלב ההתחלה.

הפרידה האלסטית יוצרת הכבדה קשה על מערך התמיכה החברי של שני רוקדי הטנגו. החברים הנאמנים נאלצים לשמוע שוב ושוב את אותם סיפורים, לתת שוב ושוב את אותן עצות, להתעקש פעם אחר פעם שלא נראה להם שזאת מערכת היחסים הנכונה, רק בשביל לקבל שוב ושוב את הטלפון "נפגשתי איתו/איתה אתמול, נראה לי שחזרנו, אני לא יודע/ת". צל"ש, אין ספק. אבל עם כל הכבוד לתומכי הלחימה, מי שבאמת סובל בפרידה האלסטית, הוא הזוג המדובר. במשך פרק זמן הם מתרחקים כל פעם, נפרדים כל פעם, רק על מנת להמשך שוב ושוב אחד אל השני, הם נפרדים כי רע להם, חוזרים כי רע להם לא פחות, וברוב המקרים, לא מצליחים להגיע אף פעם אל המקום שבו טוב להם, לא לבד ולא ביחד. קשה, הפרידה האלסטית.

היא תמיד תופסת אותי בהפתעה. אני אף פעם לא חושבת כאשר יש פרידה, שהאדם הזה הולך לחזור אלי, או אני אליו. ואולי בגלל זה, אני נופלת אליה מידי כמה זמן. כי אני חושבת שלמדתי, ושזה לא הולך לקרות לי שוב. אבל כשזה כן קורה לי, לפעמים כל מה שנשאר זה להבין שגם הפרידה האלסטית מגיעה אל סופה יום אחד. בכל פעם שנפרדים האלסטיות נמתחת עוד ועוד, עד שיום אחד החיבור הזה פוקע. יום אחד, מתעוררים, מביטים על מי שישן לידי, ומרגישים שזה נגמר. שאין יותר בפנים את מה שאמר כל הזמן "יש לזה סיכוי, יש לזה עתיד". מביטים הצידה ומבינים שזה באמת הסוף.

וזה, אולי, המצב היחיד שבו הפרידה חייבת להיות בינארית. אנשים שהפרידה מהם היתה אלסטית לא יכולים להפוך בתוספת כמה מרכיבים מהסופר לסוג אחר של קשר. לפחות לא כל כך מהר. קודם אני צריכה להיות בטוחה לחלוטין שאם אני אגע בהם אני לא אדבק שוב. והבעיה בפרידה האלסטית, שלפעמים אני לא בטוחה שאני אצליח. אפילו אחרי שאני יודעת באופן חד משמעי שזה לא הולך. לפעמים גם אחרי שאני יודעת שאני כבר לא מאוהבת. הוא ירים אלי עיניים ואני אחייך ואגיד לעצמי, רגע, אולי בכל זאת?

מאת אילאיל בקטגוריות: יחסים תגיות: , , ,   10 תגובות

טראגדיה, היא כתבה לי.

מאת: יהונתן קטגוריות: יחסים; תגיות: , , , ; 13 תגובות; פורסם בתאריך 29 באפריל, 2009

לא רק שיש לי את המזל המחורבן בעולם, שגורם לכך שכל דבר מתקרב אליי סובל קשות מאבדן של נכסים משמעותיים ואירועים טראגיים, יש לי את הנטיה הצינית לחזות את הדברים האלו. ככה התחילה, וכנראה נגמרה לה, מערכת יחסים קצרה של שני דייטים עם פוטנציאל לשלושה כאשר פתחתי את הדואר האלקטרוני שלי, חצי שעה לפני הדייט, וראיתי מייל ממנה. היא לא מחזירה טלפונים, היא לא יכולה, אירוע טראגי לדבריה.

אני לא חשבתי אחרת: הכל היה כל כך מושלם בדייט הראשון והשני, היא היתה מדהימה, אבל ככה זה תמיד. הן מתלהבות, יוצאות, ואז קורה משהו. זה לא משנה אם זה האקס המיתולוגי שרוצה לחזור, ההורים ששונאים אותי או העובדה שהארוס שלה בכלל חזר ארצה והם מתחתנים, תמיד אחרי הדייט השני קורה משהו שגורם לי לאבד אותן.

אני כבר מתחיל לחשוב שהבעיה היא לא אצלי, אלא בעולם; אולי כן יש יד מכוונת שגורמת לי להכנס למעגלים היסטריים, לנפילות חוזרות פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם שרק צפויות מראש.

ידעתי, ידעתי עוד בבוקר שזה לא יצא לפועל; תכננתי כל שלב בדייט הזה בקפידה: איפה נשתה את כוס הקאווה הראשונה, ומשם נמשיך להופעה קצרה בבר קטן שבו מכירים אותי יחסית, אבל לא יותר מדי, ואז משם אני אקח אותה הביתה. העובדה שירד גשם באותו היום רק הפכה את זה למעניין יותר : אפשר לתת לה את המעיל שלי ולגרום לה להרגיש מחובקת.

אבל לא, אלהים לא משחק בקוביות.

אני גם לא משחק בקוביות, אני יודע מראש איך דברים כאלה יגמרו, אני יודע שזה לא יהיה טוב.

מאת יהונתן בקטגוריות: יחסים תגיות: , , ,   13 תגובות

בנות ישראל – צאו לכן למשחק כדורגל

מאת: אילאיל קטגוריות: יחסים; תגיות: , , ; 14 תגובות; פורסם בתאריך 21 בפברואר, 2009

אחיותי, רווקות תל אביב וערי הספר והפריפריה הפיקציונאליות (פתח תקווה, חיפה, אשדוד), לאחר שנים של שיטוטים במדבר הפנויים והפנויות זכיתי להארה משובבת לב ונפש, שמעצם גודלה ועוצמתה, מצאתי לנכון לפרסם אותה קבל עם ובלוג. אחרי שנים בהן אנחנו בוכות שהגברים הנורמליים נכחדו כציפור הדודו, או שלא ברור היכן הם; או ובכלל ש"גבר נורמלי" הוא זן נכחד, מצאתי השבוע* את מאגר הגברים הנורמלים הנחבא של מדינת ישראל.
* זה בעצם היה לפני מספר שבועות, אבל יהונתן הוא עצלן ולא מצליח לערוך טקסטים שמוגשים לו בגלל עומס בעבודה וכי יש לו כמה דברים על הראש, ההתנצלות בפני אילאיל על כל הגברים שהיא פספסה כי הם לא קראו את הטקסט בינתיים

במובן מסויים אני מרגישה כמו יצחק תשובה. גם לו אמרו – אין דבר כזה, אתה יכול לקדוח אבל לא תמצא, והוא, בהתמדה ראוייה לשבח הצליח לאתר מול חופי חיפה את מאגר הגז שאמור להציל את משאבי האנרגיה הבלתי קיימים של מדינת ישראל. גם אני מצאתי את מאגר הגנים והטסטוסטורון אשר יחמם את לילותינו, יפרה את ביציותינו ולשם שינוי יעריך את נוכחותנו כנשים: בכל עיר אשר מכבדת את עצמה, בכל יום שני ושבת, אלפי גברים נורמלים לחלוטין נאספים במקום אחד.

בנוכחותנו הם רק לוחשים את שמו, הידיעה לגבי האירועים מועברת באתרי אינטרנט שאיננו מודעות כלל לקיומם, משודרת בתוכניות שאיננו מאזינות להם, ומועברת בשידור חי בערוצי טלויזיה שאיננו רואות. כן כן,  פעמיים בשבוע, מתקיימת אסיפה חשאית, שחבריה הם גברים מרובי טסטוסטרון, שמחוברים היטב לרגשות שלהם, שיודעים היטב אהבה מה היא. פעמיים בשבוע, יש כדורגל.

אין לי מילים להסביר לכן, עד כמה מדובר בקרקע בתולית ומוכנה לבציר שופע: בראש ובראשונה, כל המספרים עובדים לטובתינו. אחוז הנשים בקהל במשחק ממוצע עומד על פחות מ 1% (הערכה אמפירית). בנות ישראל חשבונה, מתי בפעם האחרונה נכנסתן לבאר/פאב/מסיבה/דרינק, שאלה היו נתוני הפתיחה שלכן בו? אם לנסח את זה במילים אחרות – אתן עומדות מול כמעט אפס תחרות. סביר להניח שהבחורות האחרות שנמצאות שם הן כאלה שהחליטו לעשות טובה לחבר שלהן (ולא במובן הנכון של 'טובה') והן סובלות, בנות שבאות כהומאז' לאבא, ומעריצות של בית"ר (ותאמינו לי, שאם יש שם מעריצות של בית"ר, זה רק עובד לטובתכן, כי לא בטוח שהן משתקללות לתוך האחוז הנשי באוכלוסיה)

כל מי שאי פעם טענה שהגבר שלה לא מחובר לרגשותיו, לא יודע מה היא רומנטיקה, לא שר לה שירים ; תמצא את עצמה פעורת פה ולסת מול נווה המדבר הרגשי, שמחת בית השואבה והלויאליות שמפגין גבר ממוצע במהלך משחק כדורגל. כמות האמוציות שנשפכת במהלך גול, גול נגדי,הפסד או נצחון, יכולות לפרנס מספר טלנובלות בערבית.

למען האמת, נותר לנו רק לקנא בקבוצות כמו הפועל תל אביב, מכבי חיפה ומכבי תל אביב, אשר אוהדיהן שרים להם שירי אהבה בהתלהבות ותשוקה של המאהב הלטיני שתמיד חיפשנו.

דענה כי כל כוכבי הלכת מסתדרים לטובתכן**. בראש ובראשונה, אם תקראו באופן רצוף את האתר הסודי במשך שבוע, אני מבטיחה לכן שליטה מספקת בזירת הפעולה הרוחשת על מנת להרשים את הזכר הממוצע (באמת, זה לא כזה מורכב). דבר שני, אני ממליצה לכן לנסות לבחור קבוצה מאיזור מגוריכן; כן, מכבי חיפה היא אחלה קבוצה, אבל בחייאת, אתן יודעות מה זה למצוא חנייה בקריית אליעזר? יחד עם זאת, בעת בחירת הקבוצה, הקדישי מספר דקות להתאמת צבעים: בלונדיניות ייטיבו לבחור בהפועל (אדום) או אשדוד (כחול) בעוד שברונטיות יראו במיטבן בצבעי מכבי ת"א (צהוב) ובית"ר (שחור ומרזה, הם חייבים עם מצב האוהדות שלהם). ולא, אף אחד לא באמת נראה טוב בכתום (בני יהודה). שימו לב שאפילו ההתאחדות לכדורגל פועלת על מנת לתמוך בהרבעת האוהדים שלהם ומספקים במסגרת האפלייה המתקנת בחלק גדול מהמשחקים כרטיסים במחיר מופחת לנשים.
** כן היה מקף (Hyphen) ויהונתן הסיר אותו והחליף אותו בנקודה כי הוא נאצי; שימוש במקף נועד לאנשים שלא יודעים תחביר ואין לו שימוש אמיתי: נגדי צה"ל, לדוגמא, משתמשים במקף – הלא הוא סימן הפיסוק של החלשים – כדי לחבר יחדיו משפטים שאינם נכונים תחבירית. בכלל, מדהים אותי שאילאיל מצליחה להשתמש בשלוש מטאפורות בכל משפט ובפירוט על על טענה בצורה שהיא מעלה ועדיין לא מצליחה לסדר את זה לוגית.

וחוץ מזה? חוץ מזה בנות, אתן אולי תלכנה לשם על מנת למצוא בעל, אבל תמצאו את עצמכן נשארות פשוט כי זה כיף. במחצית הראשונה יש סיכוי שעדיין תמצאו את עצמכן מביטות בפלצות על אנשים שמפצחים גרעינים וזורקים אותם על הרצפה, אבל אני מבטיחה לכן שאם תרפו קצת את המחוך ותפסיקו לדאוג שהאיפור נוזל, תגלו שלמען האמת, לקלל את השופט זה כיף לא נורמלי, שזה יכול להיות מותח, משמח ומשחרר. שאולי לשבת על הספה ולראות את ברצלונה משחקת עם מסי וצ'אבי זה מרתק ומרגש לפחות כמו פרק של האנטומיה של גריי, עם לא פחות אמוציות, דרמות ושברון לב. ואתן יודעות מה? יש סיכוי שתהנו.

נסו, כי מה אכפת לכן? במקרה הכי גרוע תמיד אתן יכולות להמשיך לצאת עם כל שאר בנות ישראל לארבעה.

לקריאה נוספת:
[מפלטו האחרון של האוהד] יהונתן הולך למשחק כדורגל וממש לא נהנה מזה.

מאת אילאיל בקטגוריות: יחסים תגיות: , ,   14 תגובות

[0] ואני? אני בכלל הגבר האחר

מאת: יהונתן קטגוריות: יחסים, סיפורים, שלושים; ; 3 תגובות; פורסם בתאריך 4 בפברואר, 2009

כאן היא עמדה כשהיא אמרה לי את זה, היא בעצם העמידה אותי במקומי. אבל איך זה קרה? אני הייתי צריך לעבוד קשה כדי לדעת איפה אני עומד בכלל. היא אמרה לי דברים, שקרים, סיפרה שהיא רק רוצה אותי וכל העת הזו היא ישנה איתו במיטה. הכל התחיל בעצם כשהיא לא יכלה לראות אותי לעיתים לתקופות ארוכות. שבוע, אולי שבועיים חלפו כל פעם ואני עמדתי שם במצב של חוסר ודאות.

נכון, מדי פעם יצאתי לברים ובחורות התחילו איתי, אבל היא היתה שם בראשי. התנשקתי עם אחת, לא יצאתי מעולם עם אחרת. אבל היא? היא ישנה איתו בינתיים כל לילה, מספרת לי סיפורים על כמה היא מתגעגעת אלי וכמה היא רוצה להיות איתי, כשהיא מחבקת אותו, ואני יודע את זה. כל הזמן היא התחמקה מלצאת איתי למקומות פומביים, פחדה שאני אדבר עם אנשים ואני ידעתי שאני לא צריך להאמין לה, אבל משהו בה גרם לי להרגיש מספיק בטוח.

אולי הדחיפה הגדולה שהיתה בבטחון העצמי שלי לאחרונה היתה כי ידעתי שאני יכול להיות רגוע ולראות אותה מתישהוא, שתהיה מישהי שתחבק אותי, אפילו אם רק פעם בשבוע, ותגרום לי להרגיש בטוח. אני הרגשתי בטוח כי ידעתי שאני בתוך משחק, בתוך תחרות שבה אני יכול לנצח או להפסיד. כל עוד התחרות ממשיכה, אמרתי לעצמי, אני יכול להתעניין כאן. ברגע שהתחרות תגוז לא יהיה לי מה לעשות כאן, ונראה לי שגם היא ידעה את זה.

ואז שאלתי אותה, (ואולי אז עשיתי את הטעות), אם אני הגבר האחר. היא ענתה לי את התשובה הכי לא צפויה. פתאום היא באה ואומרת שלא אני הגבר האחר, אלא הוא הגבר האחר, אבל שהיא לא יכולה להפרד ממנו. אני לא ביקשתי ממנה להפרד ממנו, ביקשתי ממנה לדעת איפה אני עומד, ביקשתי לדעת מה אני צריך לעשות, מה מותר ואסור, בעצם מה הכללים של המשחק הזה?

והיא? היא פתאום שואלת איפה היא עומדת ואני לא יודע איך להגיד לה שאני הייתי מרוצה מאיפה שעמדתי לפני חמש דקות: בתור הגבר הספק-אחר-ספק-לא-אחר, בתור אחד שחופשי לעשות עם בחורות אחרות את מה שהוא רוצה (אבל לא רוצה שום דבר). רציתי להיות זה שיכול לעשות הכל, כי החופש הזה הוא מה שהעניק לי את הבטחון בה.

לא, אני לא רציתי לבגוד ואני גם לא בגדתי בה; נכון, השנה בגדתי במישהי, אבל כנראה שלא בזו, כי היא נתנה לי את הבטחון שגם אם אני אהיה עם מישהי אחרת זה יהיה בסדר. הבטחון הזה נתן לי בטחון לא להיות איתן, אלא אפשר לי לעשות הכל בלי לפחד שהיא תקנא, בלי לפחד שהיא תעזוב אותי כי אני מחבק ידידה או סתם רוצה לצאת עם חברים.

Img CC-BY-SA izarbeltza

בכלל, בהתחלה הכל היה מושלם. הדייט השלישי שלנו התחיל בחמש בבוקר: אני הלכתי עם חברים למסיבת טראנס והיא יצאה עם חברים למועדון אחר, קבענו שבחמש בבוקר נחתוך ונפגש. מבחינתי זה מושלם: גם אם מדובר במערכת סודית של יחסים אני עדיין יכול להגיע למועדון ולהיות בטוח, לא להסתכל לכל כיוון ולחפש את המישהי הזו שמסתכלת עלייך? כשאתה בטוח שאתה חוזר הביתה אל מישהי, אתה יוצא עם הרבה יותר בטחון ונהנה מהמוסיקה; אתה לא משתמש במועדון כאמצעי להשגת זיונים.

ואז? אז דברים התחילו להשתנות. פתאום היא רוצה 'לצאת' והיציאות שלה הן לא מה שאני אוהב, הולכים למקומות המאוסים בתל-אביב שתמיד רציתי להתחמק מהם (ועד היום מעולם לא הייתי בברקפסט). הבעיה התחילה בעצם כשהבנתי שאנחנו שונים מספיק כדי לא להסתדר ולא להתחתן.

"אני רוצה חברה כמו שלך, שתהיה כמו חוג, פעמיים בשבוע", אמר לי אחד החברים, וכשהוא אמר את זה הקפדתי לתקן אותו, "היא לא חברה שלי, אנחנו 'ביחד'", הייתי אומר לו. בכלל, הסיפור על איך הכרנו ונפרדנו הוא סיפור מופלא, אולי באמת כדאי שאני אתחיל לספר אותו.

אולי מחר…

מאת יהונתן בקטגוריות: יחסים, סיפורים, שלושים 3 תגובות

שלוש זה לא מספיק

מאת: יהונתן קטגוריות: אישי, יחסים; תגיות: , , , , ; 6 תגובות; פורסם בתאריך 24 בינואר, 2009

0.
אולי הפנטזיה הגברית הגדולה מכולן היא להיות עם שתי נשים במיטה. לא סתם שתי נשים, אלא שתי נשים שמספקות אותך ומספקות אחת את השניה. מדובר בצורך עז שלפעמים מביא לפנטזיות אחרות וערמומיות יותר. בעצם, עבור הגבר שנמצא במערכת יחסים, השלישיה היא לא יותר מאשר דרך מוסדרת לא לבגוד בהיותו עם בחורה אחרת, עבור גבר שלא נמצא במערכת יחסים, השלישיה מהווה קצת יותר מזה.

1.

הצורך, אולי, בשלישיה לכל גבר נובע מכך שהוא מעוניין להרגיש כי אשה אחת אינה מספיקה עבורו והוא צריך להוכיח שלא רק שהוא אינו מסוגל להיות מסופק על ידי אשה אחת, אלא שהוא יכול לספק שתי נשים בו זמנית. הצורך הזה לכיבוש, לנצחון, להצלחה מיידית, הוא שמוביל את כולנו אל הפנטזיה שכרינו לעצמנו, הצורך לכיבוש הוא שאומר שגבר אחד לא יכול להסתדר עם היחס הזה של אחד לאחת, הוא צריך יותר.

2.
כל אחד היה שמח אם הוא היה זה שמגיע למצב הזה, אבל כמובן שאף אחד לא מוכן להודות. כל אחד רוצה שיותר מאדם אחד, לא משנה מאיזה מין כל עוד הוא נמשך אליו, ילטפו את גופו ויתנו לו את מלוא תשומת הלב, אחד זה אף פעם לא מספיק לנו. מעט מדי הזדמנויות בחיים אסור לפספס, זו אחת מהן. זה משקף את כל מה שאסור בכלל לדבר עליו, אותו רגע: מין מזדמן, הפקרות, אי שמירת אמונים, מין לא בטוח, הכל באותו רגע. ואתה? אתה עומד בשקט שם.

3.
לא, זה לא ניצול. זו גם לא חולשה של הרגע; ככל הנראה תצטרך לתכנן את הרגע הזה היטב. הוא לא יבוא לך הרבה מדי פעמים בחיים. ואם הוא כן יבוא, אז אולי אתה חי נכון ואולי אתה לא באמת חי.

4.
זה יקרה, זה יקרה לך בלילה פחות ספונטני מהלילה שבו תכננת שזה יקרה. ככל הנראה זו לא תהיה זו שכבר הסכימה להשתתף איתך, אלא מישהי אחרת שגם תפתיע אותך. זה יקרה לך כמו ששאר הדברים קורים לך, בלי שתשים בכלל לב. הבעיה תתחיל כשזה יקרה לך ויגרום נזק, ולא רק יהיה שם כמו עוד גביע לספר לחבר'ה.

5.
אל תשכח לתעד, כי אם לא תתעד אף אחד לא יאמין.

מאת יהונתן בקטגוריות: אישי, יחסים תגיות: , , , ,   6 תגובות

בודד? לעולם לא.

מאת: יהונתן קטגוריות: אישי, יחסים; תגיות: , , , , ; 4 תגובות; פורסם בתאריך 15 בינואר, 2009
כשהפוסט הזה יפורסם אתה תהיה כבר עמוק בתוך העניין. עוד מעט בן שלושים, ועברת כבר את שנת העשרים ותשע שלך בה הכל התרחש. כשהפוסט הזה יפורסם אני מקווה שכבר לא יהיו לך את הדאגות שיש לי עכשיו, אני מקווה שאתה תוכל להתגבר על המחשבות האלו של מה לעשות, איך לשחק וכמה לקבל בדיוק כדי להצליח. כשהפוסט הזה יפורסם לא תהיה קרוע בין שתי בחורות מדהימות ביופיין, אך שלא מאתגרות אותך אינטלקטואלית בגרוש

אתה מבין, תמיד היתה לך את הבעיה הזו. אתה חששת שהבחורות שאתה יוצא איתן נופלות לתוך תבנית. הן תמיד נראו אותו הדבר עם מאפיינים די זהים: נראות צעירות לגילן, טבעיות לגמרי, ובדיוק בסגנון הייחודי שלך שאף אחד לא ממש נמשך אליהן חוץ ממך. ידעת שאין לך תחרות על הסוג המסוים הזה של בחורות ועכשיו? עשר הבחורות האחרונות שהיית איתן היו בלונדיניות עם עיניים כחולות, צפוניות, גבוהות, כוסיות רצח שאי אפשר להתנגד אליהן (אולי עם שתי חריגות באמצע, אחת לא בלונדינית ואחת לא כוסית רצח, אלא סתם יפה). בפועל, כבר יותר משנה אתה יוצא עם אותו הסיפור. לכל מקום שאתה הולך איתן אתם מרכז הערב, אבל אתה, האם אתה מתאהב?

כבר שנה, מאז שהיא זרקה אותך, אתה מקטר מצד אחד על זה שאתה לבד, מצד שני אתה זרקת את כל הבחורות שיצאת איתן מאז, אפילו את אלו שרצו אותך, אתה פשוט מנסה לחסן את עצמך מלהתאהב, בגדת, וגם עשית את זה בסטייל. אתמול, כשד' התקשר אלייך ושאל אותך אם בגדת בנוכחית כשהיית במסיבה עם הבלונדינית ההיא, פשוט אמרת לו בסטייל: "אני והיא לא ממש ביחד, אתה יודע; ויותר מזה, אם היא לא מבטיחה לי אקסקלוסיביות, למה שאני אבטיח?"

Img CC-BY-SA-NC Caselee

ובכלל, זה מוזר כי אתה משחק את המשחק שאתה משחק כל כך רע עם הבחורה שאתה באמת רוצה, ועם שאר העולם אתה משחק ממש טוב. אולי הסיבה העיקרית לעשות את זה היא כדי שלא תצטרך להתאהב, תגן על עצמך כל כך, תשכח שיש לך רגשות, הכל כי אתה יודע שאתה בסוף תפגע.

ואז היא מתקשרת אתמול בלילה, היא שואלת מה קרה איתך, היא מנסה להבין מה קורה איתנו ואתה יודע שהיא אצלו. אתה יודע שהיא משתמשת בזה בתור תרוץ לברוח, כמו כל פעם אחרת שהיא עושה את זה. אבל איתה זה שונה, אחריה, לא עוקבים, לא נקשרים ולא צריכים לדבר. אנחנו יודעים בדיוק מה קורה כאן, ואנחנומקווים שזה יהיה ברור.

ארבע בנות היו לך השבוע: שלוש ישנו איתך במיטה, ביום שבת עם האמיתית, ביום שני עם הקודמת, ביום רביעי עם הקודמת והלילה עם המשמעותית. התנשקת עם שתיים: עם האמיתית ועם החדשה. מצד שני, מעולם לא הרגשת כל כך בודד.

מאת יהונתן בקטגוריות: אישי, יחסים תגיות: , , , ,   4 תגובות

לבד, סוף סוף.

מאת: יהונתן קטגוריות: יחסים; תגיות: , , , , , , ; 9 תגובות; פורסם בתאריך 12 בנובמבר, 2008

"לקפוץ מהחלון", אמרת לעצמך, "זו הדרך היחידה שאני אצא ממערכת היחסים הזו". "אם אני לא אקפוץ מהחלון זה לעולם לא יגמר" אתה חושב וככל הנראה לא טועה. אבל בסוף היא הלכה, ואתה מקווה שהפעם זה לא זמני, אלא שהיא הלכה לתמיד.

ואתה קם בבוקר; בפעם הראשונה אתה יודע שהיא לא תהיה כאן שוב ונאנח לרווחה. לילה ללא שינה ואחרי ריב אחד ארוך שלא רצית מעולם. היא פשוט הופיעה שם, מחוץ לדלת שלך, והחליטה שהיא לא עוזבת. שעתיים ניסית להסביר לה שזה נגמר, שאין לכם מה לחפש יותר ביחד, שהכאב הזה חייב להפסק. שעתיים אחר כך ניסית לישון כדי לתפקד בכלל.

היא לא הסכימה לעזוב. היא נותרה שם והחליטה שהיא לא מאמינה לך, שהיא עדיין רוצה להיות איתך. והיא לא קוראת את שפתייך: "אני רוצה שתלכי, בבקשה".

השתגעת, רצית לנעול עצמך בחדר ולחכות שהיא פשוט תלך, והיא לא הסכימה. לא הסכימה לקחת את הדברים שארזת לה בארגז, לא הסכימה לקחת את המפתחות שלה בחזרה, לא הסכימה לתת לך לישון. היא גם לקחה את המפתח לחדר שלך, אותו מפתח שתכננת להשתמש בו כדי לנעול עצמך בחדר. היא פשוט התפשטה ולא נתנה לך להיות.

נעלת עצמך בשירותים, מתקשר אליה לטלפון ומקווה שהיא תענה, הכל כדי להקליט את השיחה לתיעוד מאוחר יותר, אמרת לה שאתה מקווה שהיא תלך; היא ענתה שלא.

הפחד שלך היה שהיא תקפוץ מהחלון. לא רצית להשאיר אותה לבד. השאלה אם היא תקפוץ או שאתה תצטרך לקפוץ ממנו כדי לגמור את זה כבר. ממערכת היחסים הזו אפשר לצאת בארון; אחד מכם חייב לגמור עם זה.

ומגיע הערב, ואתה בטוח שהכל יהיה בסדר. והיא מתקשרת, היא רוצה לישון אצלך. אתה כבר החלפת את המנעול בדלת, ואתה גם בדרך לחשוב על להחליף טלפון, בדרך להחליף חלק ניכר מהחיים שלך רק כדי להתנתק מזה.

אתה פוגש אותה מחוץ לבר, במקום בו כולם יכולים לראות, ואתה עדיין מפחד ממנה. אתה נועל את הדלת מבפנים ותוהה אם אתה לא צריך לישון לבד, תוהה אם זה לא מפחיד מדי.

מאת יהונתן בקטגוריות: יחסים תגיות: , , , , , ,   9 תגובות

הרי למה אחנו, הגברים, בכלל יוצאים?

מאת: יהונתן קטגוריות: יחסים; תגיות: , , , , ; 6 תגובות; פורסם בתאריך 10 באוקטובר, 2008

יום שישי ואתה לבד בבית. השעה 23:09, ולא ממש יצאת. החברים? כולם בזוגיות מאושרת, ובצורה מפתיעה גם אתה בזוגיות. לא הרבה יודעים את זה כיוון שאת הסטטוס שלך לא ממש שינית וגם לא הורדת את לעשות את סבתא מאושרת. מצד שני, כל הזמן מתחילות איתך בחורות מעניינות, כמו המלצרית היום בבר (כן, גם לצאת לבד לבר בצהרים זה חוצפה). אתה יודע שבעצם אתה לא צריך לצאת, אתה לא רוצה לצאת…

מצד שני, קשה לך להסביר למה, אבל לא חסר לך לצאת כשהיא עסוקה ואתה לבד בבית. הרי למה אנחנו, הגברים, בכלל יוצאים? אתה מנסה לחשוב לעצמך למה לצאת לבר או מועדון? יש ליךבחורה שאוהבת אותך, מתגעגעת אליך ונותנת לך סקס מדהים, אז למה לא להשאר בבית ולקרוא איזה ספר עד שהיא תחזור? למה להטריח את עצמך, להוציא כסף וללכת ברגל (או בכלל, חס וחלילה, לנהוג) כשאתה יכול להשאר במיטה עם כוס הסינגל מאלט שהיא קנתה לך בדיוטי בפעם האחרונה? (וככה, אגב, אתה יכול להיות בטוח שהיא אוהבת אותך).

למה בכלל אנשים יוצאים אם לא בשביל לטפל בבדידות שלהם? ואיך הם מטפלים בבדידות כשהם בודדים במערכת יחסים?

אתה יודע מה, יגיע אחת בלילה, תתכרבל לך במיטה עם עוד סרט ואחרי זה תשלח לה הודעה שתסביר כמה אתה מתגעגע.

מאת יהונתן בקטגוריות: יחסים תגיות: , , , ,   6 תגובות