אם הדיווח בוואלה! כי בני הזוג נתניהו, בנימין ושרה, תובעים את עיתון מעריב, ולא כי שרה נתניהו בלבד היא זו שתבעה את מעריב, הרי שישנה כאן אסקלציה ביחסים בין השלטון לעיתונות ובמעורבות של הממשל בהחלטות תקשורתיות וחירות הביטוי. להזכירכם, בין עיתון החצר של מר נתניהו לבין מעריב מתרחשת, מאחורי הקלעים, מלחמה דמיקולו בה מעריב מנסה לקדם חקיקה שתסגור את עיתון החצר, תוך שמעריב סובל מירידה קשה ברמת העיתונות, ואף יורד לזנונים מעת לעת.
בקצרה, כתבה של בן כספית שפורסמה בסוף השבוע, טוענת כי עובד גננות בבית ראש הממשלה פוטר בעת כניסתו של נתניהו לתפקיד (וראו ביקורת של עו"ד משה גולדבלט על העבודה העיתונאית של בן כספית). מנגד, נתניהו מכחישה כל דבר וטוענת כי לא התבקשה תגובתה. אולם, שורת ההתדיינויות המשפטית של הגב' נתניהו והיותה תובעת בלשון הרע סדרתית גורמת לתהיה האם לא מדובר בניגוח פוליטי של אמצעי התקשורת כדי לחייב סיקור אוהד. אכן, מדובר בתביעה נגד העיתונאי שרק לפני חודש נגח את עיתון החצר של משפחת נתניהו, מה שגורם לחשוב שוב על המניעים לתביעה.
שרה נתניהו היא פסיכולוגית בשירות הפסיכולוגי של עיריית ירושלים, בעלת תואר שני; סביר להניח שבעקבות הפרסומים משכורתה לא תפגע וזו לא תאבד מעבודתה, וגם אם כן, הרי שמשכורתה בעשור הקרוב לא תתקרב למיליון ש"ח (מהוון). ולכן, האם נגרם לה נזק של מיליון ש"ח? לא מדובר בפיצויים ללא הוכחת נזק, אלא בפיצויים ברי נזק, שעליה להוכיח ולהדגים לציבור מהם (וראו, לעניין זה את תא 1798/03 אביעד ויסולי נ' עמרם מצנע שנפסק לאחרונה).
מעבר לנזק הלכאורי שנגרם לגברת נתניהו, הרי שהנזק למר נתניהו הוא אלקטרולי. למר נתניהו יש אינטרס ראשון במעלה להשתיק אמצעי תקשורת המבקרים אותו, בין אם את ההתנהלות האישית ובין אם את ההתנהלות הציבורית. הבחירה לתבוע את כספית, אותו עיתונאי שמבקר את ישראל היום ולא עיתונאים אחרים שאמרו דברים לא פחות חמורים על בני הזוג נתניהו היא בדיוק הדוגמא לכיצד לא צריך לנהל תביעת לשון הרע בישראל.
כעת, למעריב ישנן שתי אסטרטגיות בתור עיתון רציונאלי: הוא יכול לפחד מדיווחים כלל על חייו האישיים של נתניהו, או שהוא יכול לבחור לנקוט באג'נדה מסוימת נגד נתניהו, אבל בכל מקרה: סיקור אוהד לא ינתן על ידי העיתון השלישי הנקרא במדינה; מעבר לכך, עיתונאים אחרים שיראו את עצם התביעה יצטרכו להחליט מהי האסטרטגיה שלהם בעת דיווחים על נתניהו: האם הם כותבים למרות הפחד האינהרנטי מתביעה או שמא הם כותבים תוך הבנה שיש כאן תובעת סדרתית, וראוי שהם יוציאו מידע זה החוצה.
בכל מקרה, גם עצם הדיווח על התביעה יכול להפחיד.
כיוון שמעריב כעת הוא עדיין עיתון בעל השפעה, הוא צריך לנקוט באסטרטגיה שמטיבה עמו ביותר: החלפת השלטון במהירות האפשרית; השלטון כעת לא ישוש ליתן מידע או סקופים למעריב, ומעריב שהוא עיתון חפץ חיים צריך לדאוג למקורות; וכעת? כעת או שמעריב יקבל את המידע שלו ממסדרונות אפלוליים או שהוא יצטרך להסגר. הרי אף אחד לא ישתף פעולה עם מי שראש הממשלה אינו חפץ ביקרו.
LOL.
"ניגוח פוליטי של אמצעי התקשורת" ע"י שרה?
הרי ברור שאין שום ניגוח פוליטי של נתניהו על ידי אמצעי התקשורת…
ובאשר להיות שרה נתניהו "תובעת סדרתית"… בוודאי שאין שום קשר למסכת ההיטפלויות והשקרים שמוטחים נגדה/ם ע"י אמצעי התקשורת.
אגב, זה עוד מגיע מאחד שלא מחבב את ביבי יותר מדי.
כמובן שלמעריב יש עוד אופציה –
לבדוק את אמיתות הפרסומים שלהם ולבקש תגובות מנשואי הכתבות.
במחילה, יהונתן, אני לא סבור שהביקורת שלך נגד בני הזוג נתניהו מוצדקת. ההיטפלות של התקשורת בכלל ומעריב בפרט לשרה נתניהו חצתה את גבולות הטעם הטוב, ויפה עשתה נתניהו שהחליטה להעמיד אותם במקומם, ויפה שעה אחת קודם.
תובעת "סדרתית" שזכתה מכיווןו שבית המשפט אמר שאכן הופצו עליה שקרים בוטים בלי שום מקור במציאות – סתם פרט קטן וקצת רלוונטי אם אתה כבר מתעמק בעניין.
משה ונחום,
אני לא מסכים איתכם. נתניהו לא "העמידה" את מעריב על מקומו אלא תובעת ממנו מיליון ש"ח. (א) האם אתם חושבים שזה הנזק שנגרם לה? ו(ב) האם אתם חושבים שמעריב צריך לשלם מיליון ש"ח על כך?
מעבר לזה? נתניהו היא תובעת סדרתית; אכן, היא זכתה בכמה מהתביעות, אבל אין זה אומר שהדרך שבה היא בחרה לטפל בביקורת עליה, מוצדקת או לא, היתה נכונה כאשת ראש ממשלה. על כל תביעה של נתניהו, יש גם תביעות שבהן היא לא זכתה (או שאותן היא כלל לא הגישה).
?,
כאן אני חושב שאתה טועה. הרי נתניהו בחרה (או בחרו) להתנצח מול מעריב. במצב כזה, הם יכולים להתנכל לחוקים שהם "פרו-מעריבים" או לא לספק סיוע לעיתונים שקורסים כלכלית.
ד,
אני מבין שיש כאן בעיה של בן כספית, אבל עולה חשש שההטעיה היתה בכוונה, לפחות על פי הדיווח ההזוי למחצה בעניין מרכזי.
יש לי שתי שאלות:
1. "עיתון החצר של מר נתניהו" – האם אתה יכול להוכיח טענה זו בבית משפט? בסדר, אני מניח שלא, אבל האם יש לך ביסוס כלשהו להגדרתך מלבד העבדה התמוהה שהעיתון אינו משתתף בהתקפות פרועות על "אישיותו" או "התנהלותו" של מר נתניהו (שקרניהו, נהנתניהו..)?
2. שני עיתונים גדולים בישראל פתחו במסע רצח אופי מתואם לשרה נתניהו. הגב' נתניהו נאשמת בכך שהיא מרשעת חמדנית בעלת פרצוף של חזיר (קריקטורות). כיצד לדעתך היא צריכה להתגונן? אלי היא צריכה להודות באשמה?
כתבתי לך תגובה גם אצל יואב.
לדעתי, נקטת כאן עמדה שרלטנית.
מעריב צריך לשלם 10 מיליון שח. זה הנזק שלנו, לא שלה, מהפגיעה בנתניהו. שלא תשכח לעולם את אנטבה.
שרה לא תיקח שקל, הכל ייתרם, היה סמוך ובטוח.
טענתך: תובעת סדרתית, אינה נתמכת במאמרך בשום עובדה. נא הבא סדרת תביעות, לא חשיבה שלילית שלך על תביעות שהיא הייתה אמורה להגיש, לשיטתך, ולא הגישה.
ההסתמכות שלך על הפסיכי מבקבוק השמן [תנסה את עצמך, כמה שמנים משווקים בארץ ומה שמם. שלא אכנס איתו לדין משפטי…] לקויה מהבסיס. אם על חברייך הוא נמנה, אמור לי מי הם…
וכאן, ציטוט מהתגובה אצל יואב:
עורך דין שהוא לבטח עוכר דין המנסה כוחו או לבטח טיפשותו בכתיבה יוצרת או לבטח הורסת. יונתן, שוב נתפסת על העץ, כמו טיפש, אפרוחים ריצץ? מילה מקצועית: אם תייצג כך לקוחות, בצירוף הנחות דמיוניות וקביעות שרירותיות חסרות כל אחיזה במציאות…. אבוי ללקוח.
עם כל הכבוד הראוי להשכלתך.
משה
משה,
אני חושש שאתה טועה. לשרה לא נגרם נזק ממון, ואם זו תוכיח נזק, אשריה.
הטענה לתובעת סדרתית נתמכת במאמר מעיתון 'הארץ' שמפרטת את כמות התביעות; לצורך כך יש לינקים: כך אני נותן לך את המקור שאני נסמך עליו.
לגבי "הפסיכי מבקבוק השמן", אתה תסלח לי שאני לא יודע על מה אתה מדבר.
לגבי הביקורת האישית עליי, אני שמח שאתה מביע אותה, אבל כנראה שאתה לא יודע להבדיל בין ביקורת לבין עבודה משפטית. אם הייתי צריך לייצג במקרה כזה את מעריב, היו לי לא מעט טענות; אבל אני מדבר כאן על עבודה שהיא מעבר למשפטית: על אסטרטגיה כללית ועל חירות העיתונות.
ירון,
כן, אני יכול להראות סיקור אוהד וביקורת של אחרים על העיתון ודי בכך.
זכתה בחלק קלינגר? תובעת סדרתית?
שתי תביעות עליהן אני יודע. באחת היא זכתה בצורה טוטלית (כל מה שנכתב בכתבה הוכח כשקרים בוטים ללא שמץ של בסיס במציאות) ובאחרת העניין נסגר בפשרה בה העיתון שילם כסף ופירסם התנצלות.
ההיתממות שלך היא מדאיגה – הרי ברור לכל בר דעת שמדובר במלחמה אישית של מעריב וידיעות בראש הממשלה שקשורה ישירות במאבקם בישראל היום.
האם אוסף הפירסומים המוזר (בלשון המעטה) של שקרים בוטים (מקרה הגנן), הכפשות עילגות ("ברגעים בהם לא עמדה בסטנדרטים של נתניהו, היא הייתה נצמדת לפניה, חורקת שיניים, נושכת שפתיים ופוערת עיניים." YNET) לא נראה לך כמו נסיון מכוון של העתונים להפעיל לחץ מכוון על ראש הממשלה?
סוניה ושמעון פרס התגרשו, נאמר שפולה בן גוריון היתה קלפטומנית ועל האופי של לאה רבין (שלא לדבר על מעשיה הפליליים) אפשר לכתוב כתבות תחקיר שלמות. אבל למעריב וידיעות לא בוער לכתוב על זה, על הבת של אולמרט או על דיעותיה הקיצונות של אישתו.
מדובר פה בנקמה אישית של שני עיתונים כנגד שלדון אריסון. ביבי ושרה הם רק פיונים במשחק הזה. ממש כמו שדב חנין,אביר חופש הביטוי, היה פיון של נמרודי כשתמך בהצעת החוק לאסור על עיתונים ב"בעלות זרה".
דווקא ממך ציפיתי לסוג של אוביקטיוויות (ממש כמו שהפגינה ולווט בכתיבתה על מרכז שלם). הרי ישנה אמת וישנו שקר. בן כספית שיקר במטרה לפגוע באדם אחר. לבן כספית יש היסטוריה של שקרים שכאלה (פרשת תיאודור אור, פרשת גדעון סער), די ברור באיזה צד של הקו אדם הגון צריך להיות.
משה,
גם אם בן כספית שיקר (והוא עשה משהו יותר גרוע שכתקף את ישראל איום) זה לא אומר שצריך להפוך את השקר הזה לנזק של מיליון ש"ח.
"לשרה נתניהו ניסיון לא מבוטל בבירור ענייניה בבתי המשפט: פעמיים הגישה תביעות דיבה נגד עיתונים ובשני המקרים זכתה. בנוסף, הצליחה נתניהו לצאת בשלום מתביעה שהגישה נגדה המטפלת של בניה בתקופת כהונתו הראשונה של בנימין נתניהו כראש ממשלה, כשבית המשפט דחה את התביעה".
זה הציטוט מ'הארץ', http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1143132.html
קראת?! פעמיים הגישה תביעות ובשני המקרים זכתה. לגבי המטפלת שחוייבה בדין ב60 אלף שח והעדיפה לברוח מהארץ, לא נעסוק בה.
אז מהיכן שאוב המושג: "סדרתית"? סדרה זה לפחות 5,10,15 וכן הלאה. כאן אני רואה בסה"כ 3. אני כבר הגשתי יותר תביעות ממנה.
בעניין המיליון: הנזק אינו של שרה, הוא שלנו, אזרחי המדינה המתביישים בעתונות הצהובה. הסכום נתבע באופן עקרוני. שרה איננה שלדון אדלסון שיכול להגיש נגד אברמוביץ תביעה עקרונית.
בוא נרד לשורשו של עניין: "אסטרטגיה כללית ועל חירות העיתונות." כתבת. למי התכוונת, חירות העיתונות? לאברמוביץ? לכספית? למי?
ולגבי המימון של אדלסון. משפחת מוזס הביאה את ההון שלה מחו"ל. נמרודי הרמאי, נו, שויין, על עסקיו נרחבי העולם ידענו זה כבר.
ועל שניהם: נוני לא היה מזדרז להוציא את נישואיו [גירושיו] לעתונות כפי שהעז עם שרה. גם נמרודי לא טומן ידו בצלחת ביחסיו האישיים. למה לא לפרסם גם אותם?
ואגב, 'הארץ' לא מצוי בשליטת מוזס?!
הוספתי לינק משלי.
רק כאות תודה על תשובתך, לעניין או שלא. העיקר שהגבת. אזרח נחות שכמותי, זוכה לתגובה. סחה.
משה,
קודם כל, תגובה זה אקט בסיסי ולגיטימי.
מעבר לזה, אם אתה טוען שמעריב גרם לנזק לכל האומה ולא לנתניהו, מדוע היא תובעת מיליון ש"ח? כלל בסיסי במשפט הוא שהמשפט נועד לפצות על הנזק שנגרם לתובע.
וכן, 3 זה סדרתי; 3 זה סדרתי אם מדובר בתובעת שתובעת בגין פרסומים בעיתונות שלא גרמו לה נזק אלא רק כדי להתעשר או כדי לקדם אג'נדה מסוימת.
וחירות העיתונות היא החירות שלך ושלי.
אז כבר ביססנו שתובעת סדרתית היא לא. תובעת סדרתית בלי הסבר נועד כדי לפגוע בשם שלה, בגלל שלא מסכימים עם מה שהיא עושה.
אחר-כך אפשר להסביר בדרכים פתלתלות מה הכוונה, ושבעצם לא התכוונת שאנשים יבינו מזה את הברור – הקונוטציה המוגזמת והשלילית שמראה על כוונה רעה. 3 תביעות סך הכול.
חירות העיתונות הוא לא החירות לכתוב מה שרוצים. עוד יותר – זה דבר שפוגע בעיתונות ובעיתונאים אמיתיים, שבודקים עובדות ולא כותבים כדי להוציא קיטור. העיתונות לא צריכה לספק את האיש הקטן שרוצה לדעת שה"מושחתים" עוד מושחתים. מטרתה לאפשר לקוראים לקבל מידע מדויק על אירועים שבהם הם לא היו, שקשורים לחייהם.
עיתון לא אמור להגיד "פססט, אולי זה נכון ואולי לא – אין לי מושג, אבל …"
זה הורס את האמינות של עיתונאים אמיתיים שחוקרים ומנסים לחשוף שחיתות ושאר בעיות בישראל. הפגיעה גדולה מאוד. לגבי הפגיעה לשרה – איזה סכום אתה מציע? או שאתה לא יודע בדיוק – רק מה לא מתאים?
ואם בית המשפט לא אוהב את הסכום, הוא יכול לדחות אותו. למה הניסיון להדביק לשרה שם של אישה חמדנית רק בגלל שאתה לא מסכים עם הסכום שהיא גבתה? מאיפה אתה יודע מה הכוונה שלה? זה מאוד נמוך וצהוב. הכי נמוך שאי פעם הגעת אליו, אם אני לא טועה.
הרצון להשתיק נמצא גם אצל עיתונים. גם הרצון להכפיש. זה שאחד עיתון ואחד פוליטיקאי לא אומר שאפשר לתת לאחד את חמת הספק ולאחד לא. הטקטיקה של לאהוב אחד בגלל שהוא "איתך" נגד אנשים שאתה לא אוהב, היא טקטיקה מאוד מסוכנת. היא מסריחה מניסיון לקדם אג'נדה שלך, נגד שרה וביבי נתניהו.
אני מקווה שאני טועה. אני אתן לך ליהנות מהספק.
חופש הביטוי נגמר בשקרים בוטים ונסיון למניפולציה של דעת הקהל על מנת לייצר לחץ פוליטי על ראש הממשלה בשביל לפגוע במתחרה עסקי.
אני לא מאמין שאתה חושב שתביעה נגד שקרים מהווה פגיעה בעתונות. בוא נניח שלאחותך היה סיכסוך עסקי עם עורך עכבר העיר והוא היה פוצח במתקפת תחקירים וכתבות שמציגות אותך כפדופיל שרוצח חתולים בשעות הפנאי, היית מכנה את תביעת הדיבה שלך כ"פגיעה בעיתונות"?
להתווכח על הסכום אפשר גם אפשר, ובשביל זה יש בית משפט. הוכחת הנזק של הגברת נתניהו מונחת על כתפי עורכי הדין שלה. אני אישית חושב שמסע שיסוי אישי בעיתון ארצי, שהמטרה היחידה שלו היא רווח כספי ונסיון סחיטה של ראש ממשלה מכהן (על מנת שלא ימנע הקמת קרטל) לא צריך להסתיים רק בקנס אלא גם בזמן כלא.
עיתונאים לא צריכים לכתוב שקרים "למרות הפחד האינהרנטי מתביעה" בדיוק כמו שנערים שיוצאים לבלות לא צריכים לפחד אינהרנטית מתביעה על אונס. הם פשוט צריכים לא לאנוס (הנערים) ולא לשקר (העיתונאים).
לעיתונאי יש זכות מלאה לכתוב דבר כזה "ברגעים בהם לא עמדה בסטנדרטים של נתניהו, היא הייתה נצמדת לפניה, חורקת שיניים, נושכת שפתיים ופוערת עיניים." (מצטער שאני ממחזר, הקטע הזה הוא פשוט זהב עיתונאי), מכיוון שמדובר בניסוח מעורפל שלא אומר שום דבר. את הקרב על האובייקטיביות ביבי ושרה הפסידו מזמן (איזה מצחיק, שוב כהונה של ביבי, שוב אחוזי טרור נמוכים דרסטית מכל מה שהיה לפניו – מעניין אם יש כאן איזשהו דפוס), הם מנהלים קרב על האמת.
אפילו מתוך הדיסוננס הקוגנטיבי אתה ודאי מכיר בעובדה שישנם מקרים בהם האנשים שאתה לא אוהב צודקים.ומה שקורה עכשיו הוא שחור ולבן, או שאתה בעד שעיתונאים ישקרו למען רווח כספי או שאתה לא. לדקדק עם הנאנסת על גובה הסכום שהיא דורשת במקום לדרוש עונש כבד לאנסים זה לא מעשה הגון.
"וכן, 3 זה סדרתי; 3 זה סדרתי אם מדובר בתובעת שתובעת בגין פרסומים בעיתונות שלא גרמו לה נזק אלא רק כדי להתעשר או כדי לקדם אג'נדה מסוימת.
וחירות העיתונות היא החירות שלך ושלי."
גברת נתניהו הגישה 2 תביעות בלבד, והתגוננה בהצלחה נגד תביעה שלישית.
נשארנו עם 2.
בשני המקרים הצעתה המקורית היתה התנצלות ופירסום העובדות כפי שהן. בשני המקרים העיתון סירב למרות שידע שהפירסומים הם שקריים.
במקרה אחד העיתון הסכים לפרסם את האמת מייד כשהוגשה תביעה ובשני בית המשפט קבע שהנזק שווה 90000 שקלים + הוצאות משפט. אני משער שאתה יכול לחלוק על בית המשפט אבל לטעון שלאדם לא נגרם נזק מפירסום סדרתי של כתבות המכפישות את אופיו ומראהו, מהפצת שקרים גמורים שנועדו אך ורק לפגוע בתדמיתו (כמובן, ללא מתן אפשרות תגובה).
My common sense is tingling, how ‘bout yours?