היות שאני אזרח ותושב ישראל, לא יהא זה חכם מצדי לדווח על מה שכבר ידוע ברחבי העולם בתור סקנדל הצנזורה הישראלי, אך אני יכול לפחות לומר שישראל אינה בודדת במערכה. בתי משפט ישראלים, לכאורה, הוציאו צו איסור פרסום על פרשה בטחונית חמורה, אך זה כל שמותר לי לומר לו היה מגיע הצו לידי.
אולם, ישראל למדה מידידתה הגדולה ביותר והצבועה כמוה: ארצות הברית היתה נחושה בהחלט במלחמתה באתר Wikileaks, אתר שמיועד לחשיפת שחיתויות ועוולות, שהיה כבר מעורב בחשיפה של מערכת הלבנת כספים (והוסר מהאינטרנט לתקופה מסוימת בעקבות צו בפרשת Julius Bael v. Wilileaks). ישנה סיבה מדוע ארצות הברית רצתה שויקיליקס יוסר מהרשת, כיוון שידוע כעת שWikileaks פרסמו וידאו בו כוחות ארצות הברית יורים בעיתונאים בעיראק (זמין כאן, ידיעה בYnet).
אבל יש עוד דמיונות בין ארצות הברית לישראל. ישראל גם, כפי שמתואר בכתבתו של אורי בלאו מנובמבר 2008, היתה מעורבת בהרג לא מובחן של מבוקשי חמאס במקום לעצרם, בניגוד להחלטת בית המשפט העליון (בג"צ 769/02 הועד הציבורי נגד עינויים נ' ממשלת ישראל). ואכן, כל גוף הפועל על פי חוק, לרבות צבא ההגנה לישראל, כפוף לחוק המדינה. כאשר גוף הכפוף לחוק המדינה עובר על החוק, ישנה חובה חוקית למנוע זאת; אותה חובה נובעת מהדגל השחור שתלוי ועומד מעל אותה הפעולה שכל אזרח אמור לראות. כאשר צבא ההגנה לישראל שולח, בניגוד להוראות החוק, חוליית מתנקשים למבוקשים במקום לעצרם, הרי שהצבא כבר אינו הצבא המוסרי בעולם, וספק אם הינו בכלל צבא חוקי כאשר הצבא מפר את הוראות החוק (וראו ביד"צ מר3/57/ תובע צבאי נ' רס"ן מלינקי ואח', פס"מ יז 90).
איסור פרסום על דברים שרוחשים כבר בתקשורת העולמית הוא מיותר. ברור שאין כל טעם באיסור פרסום: הרי עצם הידיעה על קיומו של הליך אינו יכול לשרת את בטחון המדינה, ובעקבות זאת שמועות שוחרות באינטרנט וטענות סותרות עולות, מה שמייצר יותר דיסאינפורמציה מאינפורמציה.
לא מעט מדינות הודו שגנרלים בצבא לקחו את החוק לידיהם, אחרי שהדיחו את הגנרלים הצליחו להשיב את שלטון החוק. טוב תעשה מדינת ישראל אם תעשה זאת גם כעת.
[פורסם בגם באנגלית כאן]
כמה דברים:
1. אינני יודע אם אינך עובר על צו האיסור פרסום בכך שאתה מפרסם לינק לתוכן שנאסר פירסומו בארץ. האם ידוע לך על דיוון כזה ו/או החלטה בעניין כזה?
2. אני מבין את מניעיה של אותה חיילת, רק אינני מבין מדוע היא לא עשתה תחקיר קצת מעמיק היכן לפרסם. אם היא היתה מפרסמת בוויקיליקס, אני בספק אם היו מוצאים אותה ואם היא היתה עוברת מה שהיא עוברת היום.
3. נקודה טכנית בקשר לבלוג שלך: אכפת לך להוסיף פלאגין שמאפשר לקבל מייל ברגע שיש תגובות בבקשה? :)
אתה עושה שימוש פזיז מאוד, ולטעמי פופוליסטי, במושג "דגל שחור". מדובר אולי בפקודה שאיננה חוקית, אבל בטח שלא בפקודה שהיא בלתי חוקית בעליל.
אם היית צודק והיה מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל, אז כל מי שלקח חלק בפעולה אמור לעמוד לדין על כך ולא רק מי שחתום על אישורה.
יהונתן, אני מסכימה בגדול עם רוח טענתך העיקרית, אבל לפי דעתי אתה עושה עוול לאותה טענה בכך שבנימוקים שלך אתה מערבב בין חוק למוסר (שהם כידוע שני דברים שונים לחלוטין).
חץ,
אני מדווח על זה שבעיתונות הזרה דיווחו על כך שיש איסור פרסום. אני נותן לינק לדיווח הזה. אם יש שם דברים נוספים, הרי שאתה מוזמן לקרוא אותם.
ואני לא יודע על איזו חיילת אתה מדבר. ;-)
בני,
אתה טועה. להערכתי, ההתנהלות של צה"ל בחיסולים היתה התנהלות של דגל שחור. היא מקרה שבו הורגים אזרחים שלא מהווים סכנה לחיי אדם. תוכל להסביר מה ההבדל בין מה שמתואר בכתבה של אורי בלאו למה שצבא ארצות הברית עשה? האם שניהם אינם דגל שחור?
אליסה,
אני לא חושב שיש כאן טענות מוסריות.
אתה מדבר על "צבא מוסרי", מושג שהמשמעות שלו אינה ברורה לכל אחד, לפחות לא לי.
שאלה היפוטתית מהדיוט משפטי.
האם חייל שחושב שנתקל בפקודות בלתי חוקיות בעליל, האם הוא יכול לפנות למבקר המדינה / נציב תלונות הציבור / לקבל הגנה של חושפי שחיתויות?
יהונתן,
אתה לא מתייחס לעובדה שענת קם גנבה, לא רק מסמכים עם פקודות בלתי חוקיות (לכאורה! אף אחד עוד לא בדק את זה פומבית), אלא גם תכניות מגירה, תכניות לפריסת כוחות, ועוד כהנה וכהנה מסמכים שאין להם דבר וחצי דבר עם שאלות של אי חוקיות, ובכך סיכנה דליפה של תכניות אלה ואת חיילי צה"ל (ואותך ואותי כמובן).
למה לא התייחסת לכך?
אולי כי הבלוג שלך מגמתי מלכתחילה?
ישראלה,
זה בדיוק ההבדל בין מה שכתבתי לבין מה שאת כותבת. אני לא יודע מה ההיקף של ההדלפה, כמו שאת לא יודעת. אבל, אני כן חושב שאם היא הדליפה היא צריכה להענש. מי שעוד צריך להענש במקרה כזה הוא משרד הבטחון ואלופי המטכ"ל, שהעדיפו את החוק שלהם על חוקי מדינת ישראל.