0.
בשנה אחת הצליח בית המשפט העליון, בשלוש החלטות שונות, להפריד את הדת מהמדינה; הראשונה, בג"צ 8735/06 פנינה קומפורטי נ' מועצת הרבנות הראשית שחררה את תעודת הכשרות מכבלי הרבנות והעביר אותה לחקיקה מדינתית. השניה, בג"צ 1067/08 יואב ללום נ' משרד החינוך, ביטלה את האפליה במוסדות החינוך החרדים וקבעה כי אין להפריד בין מזרחיים לאשכנזים, והשלישית בג"צ 4124/00 ארנן יקותיאלי נ' השר לענייני דתות ביטלה מוסד ישן נושן של קצבאות לאברכים חרדים. במכה אחת, את העוולות שהממשלה הכשירה לאורך שנים, החליט בית המשפט העליון למחות.
1.
מנגד, החרדים לא משלימים עם הפסיקה בנושא ההפרדה, ואף מוכנים ללכת לכלא אך לא לציית לה; באקט של סרבנות יפה מציתים החרדים (שמקבלים יחס של קבוצה אחת, ולא של קבוצות שונות) מלחמה חדשה נגד בית המשפט העליון ועומדים לצאת להפגנה שמזכירה את הפגנת החרדים נגד בית המשפט העליון של 1999. מאז 1999 עברו מים רבים, ואולי רגעו הרוחות שהביאו את בג"צ לפסיקה כעת. אבל אין דרך אחרת לומר זאת, מאשר שהחרדים יצטרכו ללמוד סוף סוף איך דמוקרטיה עובדת.
2.
דמוקרטיה נשענת על הפגנות. דמוקרטיה נשענת על ידי השפעה על דעת הקהל, דמוקרטיה נשענת על ידי משחק של איזונים ובלמים ודמוקרטיה נשענת על שמירה על מלוא זכויות המיעוט; עד כאן הכל למען החרדים. החרדים מרגישים שהם קבוצת מיעוט נרדפת, ללא הצדקה, שחוטפת מכות מבית המשפט העליון. אולם כעת, כאשר הדת הופרדה מהמדינה כמעט, נותר לחרדים מקום יותר רחב לתמרון: מכשפגה הפריבילגיה הקודמת שלהם, הרי שהם יצטרכו לעשות יד אחת עם שאר המיעוטים המקופחים: המזרחים, הערבים, [הנשים ,] העולים החדשים ולהבין שהדרך הנכונה לשפר את מצב החרדים היא על ידי שיפור המצב הכללי.
3.
אלי ישי כבר הבין את כללי המשחק, והבין שרק על ידי הקמת קריטריונים שוויניים הוא יוכל לקבל את הקצבאות לסקטור שלו, אבל הוא גם באותה העת יצטרך לתגמל את הסטודנטיות הערביות שילדו ילדים וילכו לאוניברסיטאות. כעת, ישי יצטרך לשאול את עצמו כמה זמן יקח עד שש"ס תחליט האם היא מפלגה חברתית או מפלגה דתית, כי היא לא תוכל להשאר שתיהן זמן רב.
הבין ש….
נו, לו יהי.
עם איך שאנחנו מכירים את המדינה שלנו הם ימצאו דרך (ולובי) לעקוף את הגזירות הנוראיות האלה, ולסובב אותם חזרה לטובתם.
זה מצחיק שאנשים עוד חושבים שאתה ליברטריאן.
יש אחלה מועדון. בזמן האחרון, הפסקתי ללכת. הוא מלא בערסים. בהתחלה היו סלקטורים, אבל אחרי שבתי המשפט פסקו שזה מסיבות "גזעניות", הם היו מוכרחים לקבל אותם. אני בחרתי להפסיק ללכת. עד כאן אפשר להתווכח האם זה הוגן או לא, אבל מה שבטוח – יש לי את הזכות המלאה להפסיק ללכת לאותו מועדון, אם אני לא מרוצה מהאנשים שבו, וזה לא משנה כלל מה הסיבות שלי.
כך גם עם החרדים. את הפסיקה של בג"ץ לחייב אותם לקבל תלמידים מזרחיים, אפשר לקבל. הפסיקה ש*מכריחה* אותם לשלוח את הילדים שלהם לבית ספר מסוים, נגד מצפונם, ונגד הרצונות שלהם, עד כדי כך שההורים נשלחים לכלא – זאת כבר חריגה מפחידה מאוד מתחום הסמכות שצריך להיות למדינה על אזרחיה.
אנשים שכל 2 שניות זורקים את המילה "פאשיסט", לא יכולים לשמוח ולצהול כשמדינה כופה את המרות שלה ואת הרצונות שלה על אזרחיה. אני לא אוהב את ההפרדה שנעשתה, אבל אני לא אתערב באלימות כדי למנוע אותה. אני אפסיק לממן בית ספר כזה, אני אתנתק לחלוטין מאנשים כאלה, אבל אני לא אשלח שוטרים כדי לכלוא אותם.
מדהים אותי פעם אחר פעם שהאנשים שמדברים על "אופי השכונה" ברמת אביב ונאבקים כדי לעזור לרמת אביבניקים לגרש את החרדים מהשכונה שלהם, פתאום נחרדים מהפרדה על רקע תרבותי.
כל עוד העסק שלך פרטי, אתה צריך להיות חופשי לחלוטין לבחור את מי אתה מוכן לשרת ואת מי לא. אבל אם העסק שלך פרטי, אל תצפה לשום תקציבים מהמדינה.
דניאל,
הייתי מוכן נניח להסכים איתך לו בתי הספר בעמנואל לא היו ממומנים על ידי המדינה ולו תעודת הכשרות היתה ניתנת על ידי כל מוסד.
והבעיה ברמת אביב היא לא החסידים שגרים שם, אלא דווקא המסיונריות, שגם אם היתה מבוצעת על ידי אנשים שמשווקים תרופות היתה מציקה לאנשים.
אז בוא נתמקד בבעיה האמיתית. אם לא היינו צריכים לממן להם את בית הספר, זה לא היה צריך להפריע לנו. בכל מקרה, השיקול הזה לא רלוונטי ברגע שהתלמידות כן הורשו להגיע לבית ספר, וההורים האחרים בחרו למשוך את הילדים שלהם מהבית ספר.
לגבי רמת אביב, יש בעיה מוצהרת, ויש בעיה אמיתית. הבעיה המוצהרת היא המסיונריות. הבעיה האמיתית שבגללה התושבים נלחמים זה שהם פשוט לא רוצים חרדים בשכונה שלהם. זה מוריד את הערך של הבתים, זה יוצר לחצים כלכליים על בעלי עסקים להתיישר לכיוונים כשרים וסגורים בשבת, ואפילו משפיע על החלטות העירייה בהתנהלות בתוך השכונה.
בכל מקרה, לא ראיתי אף אחד מפגין נגד אנשים שמחלקים בחינם עיתון הארץ או "מאבק סוציאלי" ברוטשילד.
אנשים רוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. הם לא מבינים שחופש מדת זה לא חופש מדתיים, ושכדי להפרד סוף סוף מההשפעה של הדתיים על חיי הפרט שלנו, אנחנו חייבים גם לתת להם את האוטונומיה לנהל את החיים שלהם, כפי שהם רואים לנכון, גם אם אנחנו לא אוהבים את זה.
אני לא מבין איך במשפט הראשון אתה כותב "בשנה אחת הצליח בית המשפט העליון, בשלוש החלטות שונות, להפריד את הדת מהמדינה" ובמשפט השני אתה מציין את פסיקת "פנינה קומפורטי נ' מועצת הרבנות הראשית", שמנציחה את הקשר בין המדינה לדת לפיו המדינה מנפיקה אישור בעל משמעות דתית למוסד שאינו מוסד דתי.
ערןב,
קומפורטי מבחינתי מפריד את הדת מהמדינה. הוא אומר לדת שהיא צריכה לבחור אם לקבל את חסות המדינה או לא, ואם לא, היא צריכה להפרד מהממלכתיות שלה.
עם זה אני מסכים, אבל לא הייתי שם את זה בכפיפה אחת עם "הפרדת הדת מהמדינה".
תאור קצר של החיים "החדשים" ברמת אביב:
מספר פעמים ביום עובר רכב עם מערכת הגברה ושירי נחמן מאומן, מכיוון שאני גר בבניין רכבת משנות ה50 ואין לי "חלונות טריפל" הרעש הוא בלתי נסבל ואינו מאפשר (לזמן קצר אמנם) פעילויות המצריכות שמיעה או דיבור.
כל הליכה לסופר/פיצה/מרכז מסחרי משלבת לפחות סירוב אחד להנחת תפילין (למרות שהמשדלים מכירים אותי ויודעים שלא אסכים). בכל חג ומועד נערכות תהלוכות בשכונה בווליום גבוה במיוחד (והפעם במהירות איטית) ומשביתות לסירוגין את התנועה, בחג מתן תורה ממשיכה הפעילות גם בשעות הלילה המאוחרות מאוד. לכל אלו ניתן כמובן להוסיף את ה"מיסיונריות" הכביכול חוקית (מסיונריות באותה דת אינה נחשבת מיסיונריות מסתבר) כלפי ילדים מחוץ לבתי ספר וליד הקניון, בשיחות אישיות שלי עם פעילים הפעילות מוגדרות על ידם כהצלת תינוקות שנישבו. אני מבחינתי לא מוכן שאף זר יפנה לילדי קל וחומר אם יש לו אג'נדה ועוד כזו ששונה משלי. אמנם, רוב הפעילויות הנ"ל אינן "מסכנות חיים" אך הן פוגעות ישירות באיכות החיים שלי, מפריעות למהלך היום ובפרוש מהוות גורם בהחלטתי אם להישאר בשכונה לאחר כמעט 35 שנים שאני חי בה.
כל ניסיון לייחס להרגשה זו גזענות הוא דמגוגיה זולה ומכוונת, באותה רצינות אני מתלונן על מפוחי העירייה הבלתי נסבלים, על חשודים כפדופילים (להבדיל כמובן) ועל מכוניות של ערסים הקורעות את הלילה במוזיקה מטרידה וחריקות גלגלים.
בבניין בו אני גר מתגוררים גם חרדים ואין כלל בעיות ביננו לבינם, כולל למשל השארת הדלת פתוחה בשבת (בגלל הקוד החשמלי) וסידור מיוחד לזוגות האופניים המרובות שברשותם. גם אותם מטרידה המוזיקה המוגזמת וגם התינוקות שלהם מתעוררים מהצעקות.
נראה לי שהאיום בשוטרים נובע מחוק חינוך חובה.
ההורים יכולים לא לשלוח אותה לבית ספר אחד,
אבל הם חייבים למצוא מוסד אחר.
אני חושב ש"האשמה" היא ביזיון החלטת בית המשפט
אי שם ב1948 הצהיר בן גוריון איזו הצהרה על מדינה יהודית ושיוויונית.
אממה שיש פה סתירה פנימית.
מדינה יהודית היא מדינה גזענית. הביטוי הזה "מדינה יהודית" מבטא הפליה לטובת גזע בודד על פני גזעים אחרים [מה רוצים מחנין זועבי ? היא אומרת אמת לאמיתה !]. ואח"כ כמובן זרק למדורה את שיוויונית. כמו איזה בוס שמורה לפקידים שלו למצוא דרך לטוס לירח תוך הישארות על הקרקע בכל עת.
ישנם עוד שאלות שנובעות מההצהרה ההזויה הזו. למשל, מיהו יהודי ? האם אדם שקורא את הברית החדשה הוא יהודי ? או אולי יהודי זה כל מי שמצהיר על עצמו בוקר אחד שהוא יהודי מיד נהפך לכזה. האם לחרדים גישה ליהדות ? וכו' אבל לא נכנס לזה כרגע [כי זה ארוך מדי].
ומאז [48] ועד היום רבים 2 פלגים בעם זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. בג"ץ מעוניין למחוק את הגישה היהודית עד כמה שאפשר ולהשאיר את זו השיוויונית. החרדים מאידך רוצים להדגיש דווקא את הגישה הגזענית יהודית.
כל פסיקה/חוק/החלטה שמתקבלת לטובת אחד מתקבלת בזעם אצל השני.
כל עוד לא תהיה פה החלטה ברורה וחד משמעית אנו שולחים מסרים עם משמעויות כפולות לעולם ולעם וזה יוצר כאוס.
ההחלטה של בג"צ להכריח את ההורים בעמנואל לשלוח את התלמידים דווקא לביה"ס עם תלמידים שמגיעים מרקע פחות דתי (בד"כ זה אומר קללות, התנהגות לא ראויה, או בכלליות ערסיות ממוצעת), בג"צ סירב לאפשר להם ללמוד בבי"ס נפרד שהם הקימו לעצמם או בבתי ספר בב"ב.
יתרה מזאת בג"צ התעקש לצבור כח על חשבון האמונה החשובה ביותר שלהם – האמונה בבורא עולם, רק כדי להראות כפי שאמרת לא מזמן למי יש יותר…
אז בלי להצדיק את טפשותם של ההורים בעמנואל, ברור שכיום שכרון הכח של בג"צ לא יודע גבולות ובאמצעות פילפולים משפטיים (אקטביזם שיפוטי, רוח המחוקק), בג"צ מתיר לעצמו לעשות ככל העולה על רוחו מבלי להיות כפוף לשום רשות או חוק.
לדעתי זהו מאבק אזרחי ממדרגה ראשונה, ואינטרס של כלל האזרחים במדינה, צריך לשחוט את הפרה הקדושה ששמה בג"צ, ולחייב את השופטים לפעול בנורמה של שקיפות ומגבלות חוקיות.
אז תגיד תודה לחרדים, שמוכנים להאבק על עצמאותם בכל מחיר, ככה תקבל מדינה מאוזנת יותר…
אני רוצה להתייחס לנקודה שדניאל העלה – "חופש מדת אינו חופש מדתיים… אנחנו חייבים גם לתת להם את האוטונומיה לנהל את החיים שלהם, כפי שהם רואים לנכון".
דניאל: במילים אחרות, אתה מצפה מאנשים המנפנפים בדגל החופש והפלורליזם להיות עקביים, ולהפעיל את אותן אמות מידה גם כלפי הצד השני.
אתה צודק לחלוטין. ולכן אני זורק את דגל הפלורליזם לפח, ושואל במקום זה את השאלה: מתי מותר למדינה ליברלית וחופשית להגביל את אותו החופש? לדעתי, רק במצב אחד – פרדוקסלית, כאשר הליברליות והחופש מאויימים. אני אתנסח באופן הפשיסטי ביותר שיש: אם החברה החרדית לא תקועקע, החברה הסמי-חופשית והסמי-ליברלית שאנו חיים בה עכשיו תחדל מלהתקיים. זה יקרה באופן חוקי, מסודר, ודמוקרטי, וכמו הצפרדע בסיר שמדליקים מתחתיו אש קטנה – כשכבר נקלוט כמה חם נהיה פה, יהיה מאוחר מדי.
שמואל,
מה זה ב"ב?
ויש לך מקורות למידע שאתה נותן?
ב"ב = בני ברק.
ואת כל מה שכתבתי תוכל למצוא בעיתונות החופשית, רק שמכיוון שלמרבה הצער לכל עיתון\אתר חדשות יש אג'נדה משלו, הרי שתצטרך להרכיב את הפסיפס מכולם יחד…
אממ…
אני שואל בקשר למקור שמספר על ההסדרים שציינת.
ציינת 2 הסדרים.
ממה שידוע לי, הדבר היחיד שההורים עשו היה לימוד הילדים באופן פיראטי ע"י מורים מבה"ס…
תוכל לתת קצת פרטים על הפשרות הנ"ל?
תודה.