על איון הסמכות לפסול חוקי יסוד.

הדיון על תזכיר חוק יסוד: החקיקה הוא הרבה יותר מהדיון הפוליטי בנוגע לממשלתו של נתניהו; לכן, לפני הכניסה לשאלה המשפטית המעניינת מאוד בדיון בתזכיר, צריך לדון גם בתזמון של התזכיר. כזכור: אחת הסיבות בגללה מעריכים רבים כי ממשלתו של בנימין נתניהו לא תשרוד הרבה מעבר לקיץ היא לאו דווקא המחאה, אלא שתי החלטות של בית המשפט העליון: ביטולו של חוק טל (בגצ 6298/07 יהודה רסלר נ' כנסת ישראל) והדרישה לפנות את מאחז מגרון (בגצ 8887/06 יוסף מוסא עבד א-ראזק אל-נאבות נ' שר הבטחון). נגד שתי החלטות אלה של בית המשפט יצאו מימין, כרגיל, והאשימו. בלי ביטול שתי החלטות אלה לנתניהו אין כנראה יכולת להמשיך למשול.

לכן, נתניהו היה צריך, ומהר, להרים הסדר שיאפשר לו להמשיך למשול. ההסדר, בקצרה, אומר כי אם בית המשפט העליון יבטל חוק של הכנסת, הרי שהכנסת תהיה מוסמכת להשיב את החוק על כנו, לתקופות של חמש שנים בכל פעם, ברוב של 65 חברי כנסת. לכן, תזכיר החוק אמור היה להביא ללגיטימציה ושיח טוב, כפי שמסביר פרופ' אייל גרוס ב'הארץ': המנגנון הוא דו-צדדי, לבית המשפט העליון תנתן הסמכות לבטל חוקים, אך במקביל תיוצר לגיטימציה על ידי כך שהכנסת תוכל גם להכיר בסמכות זו וגם לאפשר, במקרה ספציפי, את המשך החוק ותביא לכך שהבוחרים יחליטו האם לבחור שוב לפחות 65 חברי כנסת שיתמכו בחוק הלא-חוקתי או לאו.

אלא, שהבעיה האמיתית עם התזכיר היא הטקסט היבש שלו (וכאן, אגב, אדם שנער בטרקלין לא עלה על הנקודה הנכונה); סעיף 24 לתזכיר נועד להסדיר את סמכותו של בית המשפט העליון לפסילת חוקים; בקצרה, תחילתו היא "רשות שיפוטית לא תקבע כי חוק אינו תקף, זולת בית המשפט העליון בהרכב של תשעה שופטים לפחות" וסופו, אחרי לא מעט דיונים פרוצדוראלים שאינם במקומם כאן הוא "הוראות סעיף זה יחולו גם לענין שאלת תוקפו של חוק-יסוד בשל פגם שנפל בהליך חקיקתו". כלומר, תזכיר החוק יאפשר לבית המשפט העליון אכן לבטל חוק בשל היותו סותר את חוקי היסוד, אך לא יאפשר ביטול חוק יסוד בהיותו סותר את עקרונות השיטה או את זכויות האדם והאזרח; חוק יסוד יבוטל או יפסל רק אם נפל פגם טכני בחקיקתו. זה הלאו שמעיד על ההן.

הסנדול הזה הוא סנדול טכנוקרטי וסמנטי. יכול להיות שמשרד המשפטים כל כך מיהר להוציא את החוק ולכן לא דן בשאלה האם בית המשפט העליון מוסמך לבטל חקיקת משנה (נניח, תקנות, כמו בגצ 2651/09 האגודה לזכויות האזרח נ' שר הפנים) ויותר הגיוני שאותו משרד משפטים רוצה לעשות כלדקמן: קודם כל לקבע את השיטה, ורק לאחר מכן לומר: לא ניתן לבטל חוקי יסוד שאינם חוקתיים, ולכן את שינוי השיטה ללא-דמוקרטית, למגבילת חירות ביטוי, התאגדות, עיסוק, חופש דת וכדומה, נעשה באמצעות חוקי יסוד. את חוקי היסוד לא יוכל בית המשפט העליון לבטל.

כמובן שיכול להיות שזו קונספירציה או טעות סופר; יכול גם להיות שזו אי-הבנה שלי של תזכיר החוק. אלא, שנראה זה יותר כמו יד מכוונת, כמו נסיון לשנות את השיטה באצטלה ממלכתית של הסכמה רחבה; שכן, כל אחד יסכים שראוי כי בית המשפט יפסול חוקים ויאפשר לכנסת לתקן את הפגם באמצעות קונצנזוס רחב. הבעיה היא, שבמקרה כזה בית המשפט העליון יוכל להמשיך לייצר אבנים כל כך כבדות שהוא לא יכול להרים, ויפסול את חוק היסוד שגורע את סמכותו לפסול חוקי יסוד.

[פורם במקור בעבודה שחורה]

מאת יהונתן בקטגוריות: זכויות אדם, משפט חוקתי תגיות: , , , , , , , , , , , ,   9 תגובות

הכמות נעשית לאיכות | הביאו אותה בהפוכה

מאת: יהונתן קטגוריות: דת, חוק, משפט חוקתי, ספינולוגיה; תגיות: , , , , , ; 7 תגובות; פורסם בתאריך 6 במרץ, 2008

עוד משנות השמונים סוגיית גיוס בחורי ישיבות עולה לכותרות מדי פעם. מאבקים ציבוריים רבים גרמו בשנת 2000 לועדת טל לגבש מסקנות בנושא גיוס בחורי ישיבה, מה שעורר מחאה ציבורית עוד יותר גדולה. חוק טל (חוק דחיית השירות) עבר בכנסת והביא לעתירה של התנועה לאיכות השלטון לבית המשפט העליון (בג"צ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון נ' הכנסת).

כל התהליך החל בעקבות בג"צ שהגיש אמנון רובינשטיין (בג"צ 3267/97 רובינשטיין נ' שר הביטחון) שבסיכומו נדרשה הכנסת לקבוע קריטריונים לגיוס בחורי ישיבות כדי לא להותיר את הסמכות פרוצה בידי שר הבטחון. הכנסת בחרה לחוקק נוהל שיקבע כי שר הבטחון יכול לאשר פטור לבחורי ישיבות אם אלו לומדים במוסד תורני . שר הבטחון הוא בעל הסמכות לקבוע.

רצה הבוחר, ובחודש מרץ 2008 שר הבטחון הוא אהוד ברק, מי שהיה ראש הממשלה בעת הקמת ועדת טל. והיום, לאחר למעלה מעשור מאז בג"צ רובינשטיין, החליט ברק שלא לאשר לישיבות חדשות להצטרף להסדר הפטור. המשמעות? נכון להיום החרדים יגוייסו. ברק, בסך הכל, עשה שימוש בסמכותו החוקית על מנת להגיע למצב בו הוא מאמין: לשר הבטחון שיקול הדעת הבלעדי כאן.

כעת, ברק העמיד את בחורי הישיבות במצב לא נעים. אם עד כה הם צדדו בחוק טל, שיצא לטובתם, כעת בחורי הישיבות יאלצו להגיש בג"צ שיקבע האם ברק נהג בסבירות כאשר לא אישר את הפטור. אותם שיקולים יפים שעלו בבג"צ חוק טל בזמנו, כפי שאמר הנשיא (דאז) אהרן ברק: "החרדים לגורלו של החוק – מכל קצווי החברה הישראלית – צריכים לנצל את הזמן שנותר כדי להביא לשינוי במגמות הקיימות. כך לעניין התנהלותם של גורמי השלטון; כך לעניין התנהלותם של תלמידי ישיבות שתורתם אומנותם. הפתרון לבעיה החברתית הוא בפתרון חברתי, מוסכם, המבוסס על סובלנות והבנה. אם השינוי לא יבוא, קיים חשש רציני שהחוק יהפך לבלתי חוקתי. לא יהא מנוס אז מלשקול את כל הסדריו מחדש, הן בהיבטיו החברתיים והן בהיבטיו המשפטיים."

אותן שאלות גדולות של מידתיות וסבירות הן בעצם כיסוי אחד לשסעים במדינת ישראל; מטרתן היא להציג כיצד פותרים קונפליקטים ואינטרסים פוליטיים באמצעים שפוגעים במידה פחותה בזכויות אזרח (וחוק הצנזורה הוא דוגמא אחת לכך). גיוס בחורי הישיבות החל כאתנן פוליטי ובתקווה יסתיים כאשר המפלגות החרדיות יצאו מהממשלה. הפסקת דחיית הגיוס היא לא הליך אנטי-דתי, היא הליך פרו-דמוקרטי שנועד להבטיח את השוויון. אולם, דומה שאותה החלטה תדרוש מהמדינה גם לגבש קריטריונים לגבי ישיבות שיוכרו וישיבות שלא יוכרו כמוסדות שתורתן-אומנותן (וגם מוסדות אחרים שאינם ישיבות יוכלו לעתור בבקשה דומה לפטור לתלמידיהן).

כאשר יגיעו לבג"צ, יצטרכו בחורי הישיבות לנמק מדוע לדעתם עליהם לקבל את הפטור ומדוע שר הבטחון היה חייב לספק פטור זה. הם יפנו להליכים מתחום המשפט המנהלי וינסו לשכנע את כולנו מדוע הבג"צ מוגש כדין. אולם, את הספין שלו ברק השיג: מיעוט זניח של בחורי ישיבות יגוייסו תוך כותרות מחמיאות לו. ברק מוצג כמי שמנסה למנוע את השיסוע של החברה לפלחים עוינים זה לזה על ידי השבתם לכור ההיתוך.

מאת יהונתן בקטגוריות: דת, חוק, משפט חוקתי, ספינולוגיה תגיות: , , , , ,   7 תגובות