Intellect or Insanity

חברי הכנסת עוסקים יום יום בכניסה לחייהם של בני אדם: מחוקקים חוקים בנושא בטיחות בדרכים מבלי שהם מומחים לתעבורה, מחוקקים חוקים בנושאי בריאות מבלי שיש לכולם את ההבנה בבריאות הציבור ואפילו מתערבים בנושאי אבטחת מידע מבלי שקיבלו את ההכשרה המתאימה. האם בגלל רק שהם מייצגים את רצון העם הם צריכים להחליט?

חוק שרשרת של הסכמות בין גופים שלטוניים בנוגע לארכיטקטורה שתפעיל את המאגר. החוק עצמו מתאר את התהלכים שעובר אדם ומנוסח בצורה רשלנית מעט. אולם, הבעיה העיקרית היא בכמות האנשים להם תהיה הגישה למאגר. למרות שלל ההצהרות של מחוקקים כי המאגר יהיה מאובטח ברמה 11, סביר להניח שאנו לא היינו מסכימים לכך אם היינו יודעים כי לכמה עשרות אלפי אנשים תהיה גישה למאגר המדובר, וסביר להניח שאף אחד לא היה מאמין שמאגר אליו יש גישה לעשרות אלפי אנשים לא יפרץ לעולם.

על פי החוק, ידרשו בקרוב מלוא אזרחי ישראל לתת למדינה לאחסן בצורה דיגיטלית עותק מצילום הפנים שלהם וסריקה של שתי אצבעותיהם המורות. המידע ישמר במאגר ביומטרי, אליו תהיה גישה למטרות שיפורטו ועל ידי אנשים שיפורטו. בעוד שלשיטתי המאגר עצמו מהווה פגיעה בפרטיות, הרי שגם אם המאגר לא מהווה פגיעה בפרטיות, האפשרויות לניצול לרעה ופגיעה באזרח הן מהותיות. ניצול לרעה הינו מהות החוק, אשר מנוסח כגבינה שוויצרית חקיקתית ומאפשר יצירת הסדרים רעים שלא יכולים להפתר.

ומי האנשים שיכולים לגשת למאגר? רשאית, עובדי משרד הפנים. החוק מזכיר נטילה של אמצעי זיהוי; הוא מסמיך את עובדי משרד הפנים לטול מידע ביומטרי מאזרחי המדינה, וקובע כי האמצעים יועברו לרשות להכללתם במאגר ולמרכז ההנפקה כדי להנפיק לאדם תעודה ביומטרית.

מעבר לעובדי משרד הפנים, גם למרכז ההנפקה, גוף שמוסדר על ידי סעיף 4, ואינו מוגדר בחוק כרשות ממשלתית, ואין כל חובה שיהיה כזו, ישנה גישה למאגר. מעבר לכך, ואולי הצעד האירוני ביותר הוא שנהלי אבטחת המידע שמופיעים בחוק לא מסדירים יתר על המידה את היכולת לפקח עליו, כי מרכז ההנפקה הופיע לראשונה רק בדיון מיום 12.07.2009. באותו הדיון, לפתע, התברר כי משרד החוץ, שעד כה הנפיק מסמכי נסיעה רשמיים (דרכון דיפלומטי) לא יוכל לעשות זאת, אלא שהכל יהיה חייב לעבור דרך אותו מרכז הנפקה. באותו הדיון עלתה שאלת ה"גישה" למאגר בפעם הראשונה, כאשר אנשי משרד הפנים סתרו את עצמם והסבירו כי אין גישה למאגר, אך יש גישה למאגר:

היו"ר מאיר שטרית: אנחנו מדברים על הרכשה ראשונה. בהרכשה ראשונה כשאדם בא, נותן טביעת אצבעות שלו, מצלמים את הפנים שלו.
יהונתן קלינגר: והרכשה ראשונה תתבצע בקונסוליות, ולכן כן תצטרך להיות איזה שהיא גישה למאגר.
היו"ר מאיר שטרית: אין לאף אחד גישה למאגר.
ניסים אליאסף: גם למשרד הפנים אין גישה למאגר. אם הכוונה של גישה למאגר זה באון ליין, גם למשרד הפנים אין גישה באון ליין.
יהונתן קלינגר: למשרד הפנים יש, לפי סעיף 13.
ניסים אליאסף: אין גישה באון ליין.
נירה לאמעי: אז איך מעבירים את ההרכשות מהקונסוליות?
ניסים אליאסף: אנחנו אמרנו שנבוא ונציג את זה אחרי שיש לנו—
(…)
יהונתן קלינגר: אז אני שואל, איך אתה מונע הרכשה כפולה בקונסוליות בחוץ לארץ?
ניסים אליאסף: מביאים את הביומטריה לארץ בדרך של דיפ, כמו שהוא אמר, ומעבירים את זה למאגר ובודקים ש—
יהונתן קלינגר: כלומר הכל יבוצע בדואר, דואר דיפלומטי אבל דואר.
עופר ישי: לא בהכרח בדואר. יש היום מערכת תקשורת מסוימת בין משרד החוץ לבין משרד הפנים, ופה אנחנו נכנסים לשיטת המימוש, אז כמו שנאמר פה, זה יכול להיות בצורה של מדיה מגנטית ואופ ליין, זה יכול להיות באיזה שהיא העברה מוצפנת ומוסדרת כפי שקיים היום לנושאים אחרים. בסופו של דבר זה יגיע וזה יגיע למשרד ה… היום התקשורת היא בין משרד הפנים למשרד החוץ ומשם זה יעבור למאגר, ואז תיעשה הבדיקה, ואם יתגלה שיש כפילות, אז לא ינפיקו לו את הדרכון הנוסף. זו הכוונה פה.
יהונתן קלינגר: אתה אומר שתהיה תקשורת מול משרד הפנים ומשם מול המאגר?
עופר ישי: כן. אני מסייג את דבריי, כמו שנאמר פה ממשרד הפנים, אז הם רוצים לבדוק את זה, אז יש פה מספר דרכים של מימוש, זה לא משנה את התהליך העקרוני, זה יגיע בין אם זה דרך משרד הפנים או ישירות, זה לא משנה, זה יגיע ותתבצע הבדיקה, זה מה שנאמר פה. ולא באון ליין.

מעבר לכך, ההגדרה של מערך ההנפקה הוספה רק בדיון של 19.07.2009, לאחר שהתברר כי הצעת החוק המקורית כלל לא כללה יכולת להקים מערך כזה. השאלה של כיצד מערך ההנפקה "ניגש" למאגר ולמידע הביומטרי על מנת להנפיק את תעודת הזהות היא גם שאלה שטרם נפתרה, אבל טלאי החוק אמורים לכסות עליה. בדיון מיום 09.07.2009 עלתה הסוגיה לראשונה, כאשר בקריאה ראשונה של החוק, הבינו אנשי משרד הפנים כי החוק כלל לא מייצג את הארכיטקטורה שהם רצו ליישם:

היו"ר מאיר שטרית: מסתבר שמה שכתוב בחוק זה אחרת, שהוא לא מעביר שום דבר למרכז ההנפקה אלא הוא מעביר רק לרשות. הרשות מעבירה את האמצעים למשרד הפנים שהוא מעביר אותם למרכז ההנפקה לצורך ההנפקה. אתה אומר שמיום שהרשות מעבירה לך את הנתונים, אתה צריך עשרה ימי עבודה.
נסים אליאסף: לא, מה שאני אומר שאנחנו רוצים שלמאגר יהיו כמה שפחות ערוצים החוצה. לכן מכיוון שהמידע נשמר במשרד הפנים, ברגע שנוטלים את הביומטריה, אז אנחנו מצפינים אותה מיד ואנחנו רוצים לשלוח את זה לשני המקומות במקביל.
היו"ר מאיר שטרית: אתה חוזר על דבר אחר ממה שאומר ישי. תחליטו מה נכון.
נסים אליאסף: זה מה שאנחנו מבקשים.

המידע שמוצא מהאזרח נאגר בשני מקומות: על התעודה ובמאגר הביומטרי; הן בתעודה והן במאגר נשמרים הן האמצעים הביומטריים (תמונות מקור) והן הנתונים הביומטריים (חתימות או HASH). כלומר, המידע, לפחות לכאורה, במאגר ובתעודה אמור להיות זהה.

מערכת הגישה למאגר מסובכת, וכוללת מספר גישות למאגר, בצו בית משפט וללא צו בית משפט. ראשית, ללא כל צו וללא הגבלה על גישה הינה הגישה לפי סעיף 21. סעיף 21 מסביר כי הרשות "תאפשר להן [לרשויות הבטחון - י.ק] גישה למאגר הביומטרי". השאלה מהי גישה היא לא שאלה פשוטה; וככל הנראה חשאיותה של הגישה (שגם לא מתקיימת למשרד החוץ, כאמור)

בדיון שנערך בועדה ביום 20.07.2009 אלה היו ההסברים:

היו"ר מאיר שטרית: בסדר, אור השמש לא מתאים לדברים סודיים.
(…) יהונתן קלינגר: מה זה גם 'תעביר מידע מתוך המאגר'? זה יכול להיות מכל המאגר.
איתן כבל: מר גבע עדיין באמצע הדברים שלו ואחרי זה נתייחס, כי אני עדיין לא נחה דעתי.
דני גבע: הסעיף הזה בעצם מנוסח אחרי שנבדקו כל האפשרויות האחרות ועל מנת לאפשר לנו לסבול לפי הצרכים שלנו. מה שאני רוצה לומר זה שמה שאנחנו יוצרים פה, עם הנפקת התעודות הביומטריות והקמת המאגר, זה משהו חדש שלא היה קיים קודם. המצב החדש שנוצר, במצב הזה אנחנו חייבים להמשיך ולפעול למילוי תפקידנו וייעודנו.
(…)
נירה לאמעי: כשהם אומרים 'תאפשר להם גישה למאגר', הכוונה היא שיוכלו פשוט להיכנס למקום שבו נמצא… יהיו להם הרשאות גישה למאגר? כשאומרים 'תאפשר להם גישה', הרי זה לא רק להעביר להם—
היו"ר מאיר שטרית: לא בתקשורת.
נירה לאמעי: אז מה זה תאפשר להם גישה למאגר?
ניסים אליאסף: יכולים לבוא למאגר, לקבל מידע.
(…)
ניסים אליאסף: למאגר לא יהיה תקשורת.
היו"ר מאיר שטרית: אז אולי תשנו את המלה 'גישה'.
נירה לאמעי: אז מה זה גישה?
דני גבע: לא משנה מה זה גישה, המלה 'גישה' חייבת להישאר, כי בחנו את כל האפשרויות—
היו"ר מאיר שטרית: תסביר.
דני גבע: אדוני, יש דברים שאני לא יכול לפרט.

כלומר, עומדת כאן גישה ששירות הבטחון אינו מסוגל לפרט, ולפיה הוא דורש גישה למאגר הביומטרי. מעבר לסעיף 21, שמאפשר גישה, החוק מאפשר לשוטרים לטול אמצעי זיהוי מאדם הנמצא לפניו ולהשוותם מול מידע במאגר. גם כאן, הדרך בה ההשוואה תבוצע אינה ודאית; גם כאן, הורגע הציבור כאילו אין גישה למאגר על ידי המשטרה. בדיון מיום 07.07.2009 נאמר כי:

היו"ר מאיר שטרית: אני מבין שבעיקרון מה שכתוב בחוק לפחות שבאותה רשות מאגר של טביעות אצבעות ותעודות זהות מופרדים בשני מאגרים נפרדים. יש הפרדה בין טביעת אצבע לבין תעודת זהות וכל אחד מהם מהווה מאגר נפרד.
יורם אורן: כן. הייתה כאן התייחסות די ברורה של כמה אנשים כאילו המאגר הזה הוא און-ליין, אבל המאגר לא יהיה און-ליין.
היו"ר מאיר שטרית: הוא לא מחובר לשום רשת.
יורם אורן: הוא לא מחובר לשום רשת. יש אליו ערוץ כניסה חד-כיווני שאנחנו נוכל לתאר את פרטיו בפורום מצומצם. יש ממנו ערוץ יציאה טלפוני בלבד. המאגר הזה יודע להחזיר אחת משלוש תשובות אפשריות, ושוב, נוכל לפרט את זה. אין במאגר פרטים מזהים והמאגר הוא אנונימי לחלוטין. מפעילי המאגר לא יכולים למשל להצמיד טביעת אצבע למספר זהות וגם לא לשם. יש שם עוד כמה הגנות שלא ראוי לפרט אותן כאן.
(…)
היו"ר מאיר שטרית: איך זה עובד? מה עושה השוטר שצריך לקבל זהות?
נסים אליאסף: הוא מעביר את טביעת האצבע אלינו, למאגר. המאגר לא חשוף לאינטרנט, כלומר, לא חשוף לתקשורת בכלל אלא הוא בפני עצמו. לוקחים את טביעת האצבע ובודקים אותה מול המאגר. במידה שיש זיהוי כזה, יש איזשהו קוד שאנחנו יודעים אותו ודרך הקוד הזה פונים למערכת אחרת. המערכת האחרת בטלפון תיתן את השם שלו.
היו"ר מאיר שטרית: זאת אומרת, זה מה שאני אומר מהתחלה ואתם מנסים לתקן אותי שלא לצורך. כאשר המשטרה צריכה לפנות לזיהוי אדם, זה השימוש היחידי שהמשטרה עושה בקשר לאדם בלתי מזוהה, היא פונה לרשות, לגוף אחר ברשות, הרשות בודקת אם הטביעה הזאת בכלל מופיעה במאגר, אם יש אדם כזה במאגר. אם זה אדם שבא מחוץ לארץ, הסתנן לארץ ולא יודעים מי הוא.
(…)
נירה לאמעי-רכלבסקי: מה זה מעביר את הבקשה לטביעה? כל טביעה? את הקוד הדיגיטלי של הטביעה?
נסים אליאסף: הוא מעביר תמונה של טביעת האצבע.
נירה לאמעי-רכלבסקי: הוא מעביר את זה בתקשורת או ברשת?
יורם אורן: הוא מעביר את זה בתקשורת.

מעבר לגישה זו הקיימת למשטרה, שהיא לא און-ליין, אך באורח פלא יכולה לקבל טביעות אצבע באמצעות הטלפון, מוסמך בית המשפט, בצו, לאשר העברה של "נתונים או אמצעים ביומטריים הכלולים במאגר הביומטרי" (ולא תוצאות זיהוי, אלא יכול שיהיה מספר נתונים של מספר אנשים רב, או קבוצה), לצורך חקירת עבירות, מניעתן או לצורך העברת המידע לרשויות אכיפה מחוץ לישראל (סעיף 17). כלומר, מקרים בהם רשויות חקירה כמו הFBI ידרשו מישראל את מלוא המאגר (שנכנס תחת ההגדרה של "נתונים או אמצעים ביומטריים הכלולים במאגר הביומטרי), ישראל תתן או תהיה חשופה לסנקציות דיפלומטיות.

כלומר, וכפי שניתן לראות, המאגר הביומטרי מיישם בצורה ייחודית את המילה "גישה"; במיוחד בשים דגש על מדיניות אבטחת מידע סבירה. כמות האנשים להם תהיה  גישה כלשהיא למאגר (בין אם כתיבה בלבד או קריאה בלבד) היא עצומה וכוללת לא מעט: מלוא פקידי משרד הפנים, כל שוטר במשטרת ישראל, כל עובדי שירות הבטחון וכל שוטר במשטרה הצבאית. מעבר לכך, יכולים, הן באמצעות סעיף 21 לחוק והן באמצעות סעיף 17, להווצר מאגרים נוספים אשר לא יהיו כפופים לאותן סנקציות הקיימות בחוק על מעבירי המידע מהמאגר. בצורה כזו, ומבחינה אבטחתית, המאגר הביומטרי יהיה חור של גישה.

השאלה "מהי גישה" היא שאלה משפטית שצריכה התייחסות נקיה. המילה Access מוגדרת על ידי מיליון מירים-וובסטר כחירות או יכולת להשיג או לעשות שימוש במשהו. גישה, תחת ההגדרה הזו, אינה מסוג הדברים שראוי לאפשר לעובדי מדינה, ובמיוחד לא לעשרות אלפים מהם. רק סקירה קצרה של מספר פעולות שביצעו אנשים בעלי גישה למידע רגיש לאחרונה יכולה להסביר זאת ולהסביר מדוע הפראנויה נגד המאגר ככל הנראה מוצדקת. שמואל ציילר, עובד במס הכנסה, הורשע לאחר שהשתמש במידע ממאגרי מס הכנסה שלא כדין, חברת נקודת שיווק וסחר בע"מ נקנסה ב167,000 ש"ח לאחר שהשתמשה במאגר התושבים שלא כדין, מיכאל ברונפמן, שהועסק כעובד קבלן במשרד התמ"ת והעביר מידע מסחרי ואישי תמורת כסף, ודי לקרוא אחת לכמה חודשים פסקי דין של בית הדין למשמעת של נציבות שירות המדינה כדי לראות שאחת העבירות הפופולריות ביותר היא הפרת סודיות במאגרי מידע ושימוש במידע. רק במקבץ שפורסם בחודש ספטמבר 2009 ומכסה חודשיים של פעילות, ניתן למצוא חמש החלטות הנוגעות לשימוש במידע פנימי (שמינית מסך כל ההחלטות).

ברור שאותה אווירה, בה גורמים אזרחיים וממשלתיים יהיו בעלי גישה, נקודות הכשל והיכולות לאבטח את המאגר יהיו אפסיות. בעוד שמאיר שטרית טוען כי המאגר עשוי להפרץ, אך אין לאדם אינטרס לעשות זאת, כל בר-דעת מבין שמערכת אליה יש גישה לעשרות אלפי אנשים אינה יכולה להיות מוגנת. כשם שאחת הסיבות לכך שמעולם לא אותר מדליף מרשם האוכלוסין (וכן, זה המרשם ולא הקבצים שהגיעו למפלגות) היא שלמידע היתה גישה למספר רב של גורמים, גם כאן תעלה אותה טענה בדיוק לאחר שהמידע ידלוף לרשת.

עכשיו, מה נותר לעשות? בשנתיים הקרובות החוק לא יבוא למימוש סופי אלא יוחל על בסיס בחירה בלבד. במידה והניסוי הביומטרי לא יצליח, כי לא מספיק ירשמו, כי המידע ידלוף, כי כל דבר אחר יביא אותם לכדי הגיון, אז נוכל עוד לשמור על מידע בטוח, על פרטיות ועל העתיד שלנו.

[פורסם במקור, בצורה אחרת במגזין Digital Whisper]

0.
הבחירות הארציות הכו אותי בתקופה לא טובה יחסית; ישר אחרי הבחירות המוניציפליות ועבודה מאומצת על דב חנין. גם ברמה האישית כמובן זה לא נח. חודשיים של קמפיין הבחירות למען דב אומר שצריך לוותר על קצת פרנסה בשביל הפוליטיקה; בבחירות האלו לא רציתי להיות מעורב, במיוחד כי לא מצאתי בית אמיתי להתמודד בו. היום, אחרי חודשיים וחצי של חסד, עומד להיות ברק אובמה מושבע לנשיאות ארצות הברית. בצורה מפתיעה מאוד אחרי שהאיש הבטיח להגשים את חזונו של מרטין לותר קינג, אני יכול לומר שאני שמח שיש לראשונה נשיא לארצות הברית שאני משוכנע שהוא גם משכיל דיו כדי לקרוא את כתביו של קינג (לרבות כתביו על סרבנות).

1.
קינג אמר, באותו נאום מפורסם על למה להביע את דעתך הסביר בדיוק את אותו דיון שהתנהל אצל שרון בבלוג על האם להביע את דעתך הפוליטית כאשר הביטוי עשוי לפגוע בעתיך; קינג אומר: "אתה יכול להיות בן 38, כמו שאני כרגע, ויום אחד, הזדמנות גדולה תעמוד מולך להגן על עקרון גדול, על נושא חשוב, מטרה נעלה. ואתה תסרב כיוון שאתה מפחד. אתה תסרב כיוון שאתה רוצה לחיות לאורך זמן, אתה מפחד כיוון שאתה עשוי לאבד את עבודתך, או שאתה מפחד מהביקורת או מאובדן הפופולריות שלך, או שאתה מפחד שמישהו ידקור אותך, ירה בך או יפוצץ את ביתך. אז אתה מסרב לנקוט עמדה. וובכן, אתה עשוי להמשיך לחיות עד גיל 90 אבל אתה תהיה מת בדיוק כאילו נהרגת היום".

2.
אביגדור ליברמן לא מפחד לומר את דעתו. ליברמן מאיים ברצח על ח"כ טאלב א-סנע ואומר "אנחנו נטפל בכם כמו בכל מחבל"; ליברמן, ככל הנראה, סומך את דבריו על כך שככל הנראה בית המשפט העליון יפסול את פסילת המפלגות הערביות כיוון שהדבר נעשה משיקולים פוליטיים ולא מבחינה משפטית עניינית. לאחר שאופיר פינס, חבר מפלגת העבודה, הבהיר שהצבעת מפלגת העבודה בעד הפסילה היתה בניגוד לדעתו, מה גם שדבריה של ח"כ אורית נוקד כי איתן כבל הצביע בעד פסילתן עקב כעס מעלה ספקות רבות לכגבי כשירותו של כבל לתפקד כמזכ"ל, אם שיקולי כעס הופכים את החלטותיו כל כך מהר.

3.
ונחזור לאובמה, בפוליטיקה הישראלית נחקקים מעט מאוד נאומים בזכרונות; דווקא הכריזמה של אובמה בססמא "Yes We Can" היא משהו סוחף שאף אחד ממנהיגי המדינה לא הצליח להביא. מאז נאומו האחרון של יצחק רבין שלא פחד להביע את דעתו, ומת בעקבות הבעת דעתו, עם המילים האלמותיות: "הייתי איש צבא 72 שנים. נלחמתי כל עוד לא היה סיכוי לשלום. אני מאמין שיש סיכוי לשלום, סיכוי גדול וחייבים לנצל אותו למען אלה שעומדים פה, למען אלה שאינם עומדים פה, והם רבים בעם". מנהיגות סוחפת, מנהיגות שיכולה לסחוף את האזרחים לשינוי, לא מנהיגות בירוקרטית קטנה שתפעל לפי שיקולי פופולריות ואיזון תקציבי.

4.

5.
אז אם המצב טוב לכם, אם אין לכם טרוניות לגבי השחיתות, המצב הכלכלי, העובדה שבעלי ההון מחזיקים בחלק ניכר מהנכסים שלנו, העובדה שהאוויר שלנו הופך למזוהם על ידי אותם בעלי הון, חוסר ההתחשבות בצעירים, חוסר הכבוד לקשישים, העובדה שחוק תעודות זהות ביומטריות עומד לעבור בכנסת ביחד עם חוק הצנזורה, העובדה שאנחנו חשופים לריגול ללא משפט על ידי הממשלה שלנו, העובדה שהתחוללה מלחמה שלא הביאה אף לא לתוצאה אחת, חוסר האיכפתיות הכללי במדינה ואפליה נגד נשים, מזרחיים וערבים, לכו להצביע לליכוד, לקדימה, מרצ או לעבודה. הן בדיוק ימשיכו את מה שהיה כאן, בסטיות קטנות לכאן או לכאן. אבל זכרו, אם תצביעו למפלגות האלו, אל תתלוננו אחר כך שהן המשיכו בדרכן, הושחתו, יצאו למלחמה נוספת או מצנזרות לכם את האינטרנט, אתם הצבעתם ואתם נתתם להן את הכח.

6.
אני כבר החלטתי למי אני אצביע.

0.
בעוד כמה ימים ידרש בית המשפט העליון לאשר את פסילת הרשימות בל"ד ורע"מ-תע"ל מלהתמודד לכנסת. אולם כבר כעת ברור לנו שועדת הבחירות המרכזית כשלה מלהוות משורה משפטית אלא הפכה להיות מקום פוליטי. לפני כשש שנים, בית המשפט העליון דן בבקשה לפסילת רשימתו של אחמד טיבי, א"ב 11280/02 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה נ' ח"כ אחמד טיבי. באותה פסיקה נקבע כי יש לטיבי זכות להתמודד (וגם לעזמי בשארה). המצב כיום אינו שונה בהרבה מהמצב אז, ודומה שחברי הכנסת יודעים שבג"צ לא יאשר את הפסילה, אבל עדיין מעדיפים לגזור הון פוליטי.
[הציטוטים מא"ב 11280/02]

"ח"כ טיבי אינו מכחיש כי הוא מתנגד לכיבוש ורואה בחזונו את סיומו. בה בעת, הוא מצהיר במפורש ובאופן שאינו משתמע לשני פנים כי ההתנגדות בה הוא תומך אינה מאבק מזויין אלא התנגדות עממית לא מיליטנטית. זו התנגדות שאינה כוללת שימוש בנשק.

1.

איתן כבל, שמאמין שמי שלא משרת בצבא שלא מבחין בין ילד בן חמש למחבל לא ראוי להדיח אותו מתפקיד חבר כנסת, מבהיר כבר עכשיו שהוא יודע שבג"צ יפסול את ההחלטה: "אני מודע לכך שוועדת הבחירות היא לא בית משפט, וייתכן שבג"ץ יחשוב אחרת מאיתנו, אך יש גם עניין פטריוטי בהתנהלות שלנו" אמר אמש לYnet, אחר כך אמר לNRG ש"אני יודע שאין עילה משפטית לפסול ושבית המשפט ככל הנראה יהפוך את ההחלטה". אותו עניין פטריוטי מאפשר לו לבלום את התמודדותן של מפלגות שמהוות תחרות בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה ויו"ר ועדת הבחירות. אם יש משהו פטריוטי בכך שכבל מעוניין בפסילתן של הרשימות הערביות הוא ש"חמסה חמסה", מקומו של כבל לא יהיה בכנסת הבאה.

"השאלה אותה הצבנו לנגד עינינו אינה אם ועדת בחירות סבירה רשאית היתה למנוע את השתתפותו בבחירות של ח"כ טיבי. השאלה שהצבנו בפנינו הינה אם אנו סבורים שעל פי החומר שלפנינו ועל רקע הפירוש לסעיף 7א(א)(3) לחוק-יסוד: הכנסת, והתנאים הנדרשים להפעלתו, יש מקום שלא לאשר את מועמדותו של ח"כ טיבי. על שאלה זו אנו משיבים בשלילה.

2.
אבל כך אנו למדים מהם שיקולים פוליטיים ומהם שיקולים דמוקרטיים. בג"צ דחה השבוע עתירה (בג"צ 240/09 גלאון נ' ועדת הבחירות המרכזית) בה ביקשה חברת הכנסת זהבה גלאון לדון בפסילתו של משה פייגלין למרות שלא הצליחה לגייס את תמיכתם של שליש מחברי הועדה. [יש לשים לב: זהבה לא ביקשה את פסילת פייגלין, אלא דיון בנושא] בית המשפט העליון הסביר כי סעיף 63א לחוק הבחירות לכנסת נועד לסכל מצב בו אנשים יגישו בקשות לפסילה כספין ולכן דורש תמיכה רחבה בבקשה. וכעת, נעשה יחדיו את המתמטיקה ונבדוק מדוע אף אחד לא תמך בדיון בפסילת פייגלין? האם הדבר קשור למפלגה שעומדת מאחוריו או שמא הדבר קשור לכך שכלל אין חפצים חברי ועדת הבחירות לדון בפסילות? ומדוע כולם הסכימו לדון בפסילתן של הרשימות הערביות אך לא באותו מנהיג יהודי? אולם, גם אם דרישתה של גלאון היתה ספין, ואני בספק אם כך הדבר, משה פייגלין אינו ראוי לשמש כחבר כנסת עקב היותו גזען ומתנגד לדמוקרטיה בישראל. אגב, בית המשפט העליון לא דן כלל בשאלה האם פייגלין ראוי להתמודד לכנסת ולכן ראוי שמרצ, כרשימה נאורה, תגיש בקשה לפסילת רשימת הליכוד ככלל, כיוון שזו אינה מוקיעה את פייגלין. לבקשה כזו אין צורך ברוב של שליש, אלא די בבקשה אחת.

"על רקע זה מתבקשת המסקנה, כי אם ח"כ בשארה רשאי להיות מועמד בבחירות לכנסת השש-עשרה, ממילא גם רשימת המועמדים, בה הוא משמש דמות מרכזית, רשאית להשתתף בבחירות. ודוק: ברור כי קיים הבדל בין ההחלטה על מניעת מועמדותו של ח"כ בשארה ובין ההחלטה על מניעת השתתפותה של רשימת בל"ד. כך, שכן ההחלטה בעניין ח"כ בשארה טעונה היתה אישור של בית משפט זה בעוד שההחלטה על מניעת השתתפותה של רשימת בל"ד ניתנת לערעור בפני בית משפט זה.

3.
אכן, מים רבים זוהמו בירדן מאז שבית המשפט העליון אישר את התמודדותו של עזמי בשארה ועד שזה עזב את הארץ בנסיבות מסתוריות עקב חשד לסיוע לחיזבאללה. אולם היות אחד מחברי מפלגתך מסייע לארגון טרור אינה עילה לפסילת מפלגה: הרב מרדכי אליהו, מבכירי הפוסקים בציונות הלאומית [מפד"ל לשעבר], היה טרוריסט בשנות החמישים והצית מכוניות שנסעו בשבת; אף אחד לא קרא לפסול את המפד"ל מסיבות אלו (וראו את שאר הקשרים בלינק), פייגלין הורשע בהמרדה, ואף אחד לא קורא לפסילת הליכוד מסיבה זו, האם עזמי בשארה כה מיוחד?

"האם ח"כ בשארה תומך במאבק מזויין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל? ודוק: השאלה שלפנינו אינה אם ח"כ בשארה תומך בארגון טרור. שאלה זו ניצבת במרכז ההליך הפלילי המתנהל נגדו, ולא נביע בה כל עמדה. השאלה שלפנינו הינה אם ח"כ בשארה תומך במאבק מזויין של ארגון טרור.

בתוך שנה מהיום יצטיידו אזרחי ישראל בתעודות זהות חכמות מצהירה הכתבה בTheMarker. כלומר, העניין כבר חתום וגמור. העובדה שחוק תעודות זהות ביומטריות טרם נחקק או שקודם כל נחתם המכרז ורק אז מחוקק החוק לא נותנת לשר הפנים להפריע לו.

התעודה תכלול מאפיינים ביומטריים אבל אלו לא יופעלו עד לאחר תהליך החקיקה (לכאורה). לדברי ההודעה לעיתונות בדה-מרקר: "יתכן כי בעתיד ישמשו התעודות את האזרחים גם בהזדהות מול הבנקים, למשל. זה יאפשר לגופים 'לרכב' על תעודות הזהות החכמות ולהציע זיהוי במקומות שכיום קשה ליישם היום. קח לדוגמה את הליך הבחירות. אם ישולבו אמצעים ביומטריים ייתכן שכל הליך ההצבעה יהיה מהיר מאוד, וכבר לא יצטרכו יום שבתון" (ובואו לא נדבר על הנזקים של הצבעה אלקטרונית)

כלומר, התכנית היא לתת כבר בקרוב למערכות אזרחיות כמו בנקים את הגישה למאגר המידע וגם לאפשר, עוד לפני שנחקק החוק, את הגישה באמצעות תעודת הזהות האלקטרונית (הביומטרית) למאגר המידע של משרד הפנים. כל יו"ר ועדת קלפי יוכל לגשת למאגר ולבדוק את זהותו של פלוני שהשאיר את טביעת אצבעו על כוס משקה.

הפריצות מתחילה עכשיו.

ואם אנחנו כבר בנושא, אני קורא לכם, קוראי הבלוג שמצביעים בבחירות מקדימות לשאול את חבר הכנסת שאתם מתכננים להצביע עבורו בפריימריס מה הוא הצביע בעד החוקים הבאים. כיוון שרק דב חנין הצביע נגד החוק הביומטרי הגיעה העת לשאול את חברי הכנסת היכן הם היו בעת ההצבעה. לפי מידע שקיבלתי מגורמים יודעי דבר, לא כל מפלגת מרצ מתנגדת לחוק, אבל אף לא חבר כנסת אחד של מפלגת מרצ נכח בהצבעה.

במפלגת העבודה הצביעו בעד חוק תעודות זהות ביומטריות ומאגר ביומטרי שכיב שנאן, קולט אביטל ואיתן כבל. אף אחד מחברי כנסת אלו לא יזכה לקול שלי. בעד חוק הצנזורה הצביעו דני יתום, נאדיה חילו ויורם מרציאנו, גם להם אני לא אצביע מחר. בעד חוק נתוני תקשורת הצביעו שלום שמחון, דני יתום ושלי יחימוביץ' (גם עמי איילון ומיכאל מלכיאור שפרשו ממפלגת העבודה) שגם הם לא יזכו לקול שלי.

ולמי אתם לא הולכים להצביע?