מים, קפה ואינטרנט
0.
[כותב את זה בזמן שיושב בבית-קפה]. בשנת 1986 התקבל חוק בנינים ציבוריים (מיתקני שתיה למים צוננים) בכנסת. החוק, בבסיסו, קובע כי "מי שמנהל או מחזיק, בין כבעל ובין באופן אחר, מסעדה, בית אוכל, בית קפה או מקום כיוצא באלה שבו מוגש אוכל, יגרום לכך שיוגש לכל לקוח קנקן מי שתיה צוננים, ללא תשלום" (סעיף 3). החוק עצמו מראה את החשיבות של מים לא רק לשירות אלא גם לאזרח. כל אזרח רשאי לבקש מים צוננים בכל בית קפה, וזה חייב להגישם, גם אם אינו מרוויח על כך. הרעיון היה לאזן בין העלות המזערית והשולית של המים הצוננים לבין התועלת הרבה לחברה (תודה לעו"ד קרן בק-פוגל על ההצגה של החוק).
1.
ישנם דברים נוספים שהם אינהרנטים לשירות בבית קפה: שירותים, מזגן, מקומות ישיבה ועוד. שהרי, אלמלא אלו, הלקוח היה מוותר על בית העסק הספציפי הזה ועובר למקום אחר. דמיינו בית קפה שהיה דורש תשלום בעבור השימוש בשירותים או מיזוג אוויר. לכן, כשכלכליסט דיווח על כך שרשתות בתי קפה מסוימות יתחילו לחייב לצפות בפרסומות עבור הגלישה, אני לא ממש הבנתי מה הביג-דיל. אריק פריימובץ' הבהיר זאת היטב: "אני מציע לכל בעל בית קפה שחושב שזה רעיון חכם, שפעם ברבע שעה המלצרים שלו (או הוא עצמו) יגשו ללקוחות וישאלו אותם מס' שאלות טריוויה קצרות – מי שלא ידע לענות יקחו לו את החלק של ההזמנה שהוא עדיין לא הספיק לאכול/לשתות".
[עדכון (05.08.2009, 09:50): התקשר גיא, מנכ"ל תבל תקשורת וביקש להבהיר כי המערכת פועלת אך ורק על לקוחות שאינם נמצאים בתחום בית הקפה, אלא בסביבה של מעבר אליו: השכנים, הדיירים בבניין וכדומה, כך שהחלק של הנוחיות לא רלוונטי - י.ק]
2.
אלא שלא רק האלמנט האתי קיים כאן אלא עוד אלמנט. חוק התקשורת אוסר על התערבות במשלוח מסרי בזק, ומסביר כי מי ש"מפריע, מונע או מעכב את המשלוח או המסירה של מסר בזק בכל דרך שהיא", דינו מאסר שנה. האם התערבות כלשהיא בתכנים יכולה להחשב כזו? הודעת משרד התקשורת לאחרונה כי היא מחייבת ספקיות טלפוניה לנייטרליות רשת מראה לפחות את הפרשנות שלה לסעיף הזה (או לחוק בכלל). מי שמספק אינטרנט, גם אם הלקוח "מסכים" לחסימה של חלקים ממנה, לא יכול לחסום ללקוחות גישה (סלקום, אגב, טוענת שאין להם חובה חוקית לנייטרליות).
3.
ומה מבדיל בין רשת קפה קפה שחוסמת ואחת לשעה תבקש ממני לעבור מבחן בקיאות על פרסומות לבין סלקום שתחסום אותי מסקייפ? אותה סלקום, אגב, ניסתה מודל דומה בו לקוחותיה יצפו בפרסומות תמורת זיכוי לשיחות, אבל המודל של "שירותים תמורת פרסומות" לא יכול לעבוד כאשר ההנאה מהשירות נפגעת על ידי פרסומות. מודלים כלכליים רבים מבוססים על הכנסת פרסומות; טלוויזיה מסחרית, לדוגמא, היא אחד מאותם מודלים. אלא מה? גם בטלוויזיה המסחרית הפרסומות מגיעות ברגע נתון ולא חותכות את הפרק באמצע. דמיינו מצב בו באמצע כתיבת דואר אלקטרוני, ישר אחרי שנלחץ כפתור הSend, אותו דואר מפנה לעמוד אחר, שלא מטפל בבקשת הדואר רק כי הסתיימה אותה שעה בה מותר לגלוש. האם אז תהיה ספקית האינטרנט חסינה מנזק? אני בספק.
4.
גם בטלוויזיה המסחרית, וגם באתרי האינטרנט הישראלים שיש בהם יותר מדי פרסומות משתדלים (בדרך כלל) לא למנוע מחווית הגלישה. גם כאשר "האתר בטעינה" עדיין חווית הגלישה נפגעת בצורה מינורית יחסית. אבל הפגיעה כאן הופכת את הישיבה בבית הקפה ללא נעימה.
5.
כאשר אני בוחר את בית הקפה לשבת בו ישנם מספר שיקולים שאני מביא בחשבון: מיקום בית הקפה, האוכלוסיה שנמצאת בו, מהירות הרשת האלחוטית, נוחות הישיבה, טעם הקפה והאוכל. כן, איכות המזון והשתיה נמצאים במקום מינורי; לעומת זאת, מתקן מים צוננים כמו שנמצא בLovEAT ברח' מקווה ישראל מוסיף הרבה יותר מאשר כל דבר אחר.
