מה שצריך לעשות | המדרון החלקלק ואתם.

השנה היתה 2009 והרפובליקה הציונית עמדה בפני סכנות: הפגנות ופרעות ברחוב פגעו ביציבות השלטונית, ביקורת קשה על התנהלות אלימה של משטרה, שחיתות, עוני והעדפת ההון גרמו לכך שהמחאה הציבורית הפריעה לשלטון לנהל את המדינה: האינטרנט ואמצעים אחרים גרמו לכך שהציבור יוכל לגשת למידע, לדוחות ולפרסומים רשמיים וכל אלה הציפו שחיתויות והתנהלויות לקויות. הרפובליקה לא יכלה יותר.

הרפובליקה החליטה לקדם חקיקה: ראשית, יהיה אסור להפגין מול ביתם של אישי ציבור, לאחר מכן יאסר על מיעוט להפגין ולהציג את מחאתם, יהיה אסור לחתור לשנות את אופיה של המדינה או לפרסם פרסומים שיש בהם כדי לגרום לבוז לשלטון. בהמשך, יערך מרשם של טביעות האצבע של אזרחי המדינה ומיקומם של כל האזרחים בכל רגע נתון; תאסר כניסה של עיתונאים לאיזורי סיקור ויוצאו צווי איסור פרסום באופן כמעט גורף על אירועים משמעותיים.

הרפובליקה המשיכה, כדי לשמור על שלמותה היא חייבת להאבק באיום. צנזורה של האינטרנט והגבלות על כלי תקשורת לפרסום של דעות, הגבלות על שידורי וידאו ברשת והגבלות על הוצאה של עיתונים לאור. כל ההגבלות האלו עדיין לא מנעו מהציבור להתעניין ולדווח. ולכן, החליטה המדינה על מערכת מושלמת:

אזרחי הרפובליקה יאלצו להכריז  על נאמנותם למדינה ולרשויותיה בכדי לקבל את זכויות האזרח שמגיעות להם. רק אזרחים שיצהירו כי לא יחתרו תחת אופיה הדמוקרטי והיהודי של הרפובליקה הציונית יוכלו להצביע ולקבוע מהם החוקים לפיה מתנהלת הרפובליקה הציונית, רק הם יוכלו לזכות בחינוך, בריאות ושאר זכויות. כך, בעצם, נחנך את הציבור לאזרחות טובה.

כולם מדברים על מדרון חלקלק, על הסכנה באבדן הזכויות מבלי משים לב, אבל לא צריך להיות גאון כדי לראות שהתמונה הגדולה היא של חורבן, נתיב ידוע מראש אותו צריך להחריב. אף אחד לא מדבר על מה שצריך לעשות.

הערה מנהלית: מטרת פוסט זה הינה להביא לבוז לרשויות השלטון של מדינת  ישראל שהוקמו כדין (אך פועלים כנגד הציבור). וביום בו תתקבל הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור פרסום הסתה לשלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית), התשס"ט–2009 אני אשמח להגיע לחקירה בסניף המשטרה החשאית הקרוב לביתי.

[תרגישו חופשי לקפסט את הפוסט ולשלוח לחברים, אם הם לא מאמינים שזה מה שקורה כאן, שילחצו על הלינקים]

מאת יהונתן בקטגוריות: הדיאלקטיקה, חוק תגיות: , , , , , , , , , , , ,   31 תגובות

האם המערכת תסנן את כשליה? לקראת צנזורה של משרד החינוך

אפרת זמר, כתבת החינוך של NRGמעריב מביאה את הסיפור ה"אמיתי" והמזעזע של שיתוף הפעולה בין ספקיות טלפוניה, משרד החינוך ובתי הספר כדי לצנזר את האינטרנט. לדבריה (או לדבר ההודעה לעיתונות שקיבלה אבל לא מופיעה במאגר ההודעות לעיתונות של משרד החינוך), ישנה "תופעה" בה תלמידים מפעילים אלימות בבתי ספר, מצלמים במצלמות הסלולריות ומעלים לאינטרנט. לכן, "בימים אלה מתגבש שיתוף פעולה ראשון מסוגו בין משרד החינוך לבין חברות הסלולר וחברות האינטרנט, על מנת להילחם בתופעה."

למרות שאני בספק רב שמי מהסרטונים שהועלו לאתרי שיתוף הסרטונים בוצעו באמצעות הטלפון הסלולרי ולא באמצעות מחשבי התלמידים, אני עדיין תוהה וחוכך בדעתי לגבי התכנות הפרוייקט. לכן, כאשר אומרת זמר בכתבה כי "ההיתכנות המשפטית של התוכנית עדיין נבדקת" היא אומרת בעצם שידוע לכולם שטכנולוגית זה לא אפשרי, עכשיו נותרת השאלה המשפטית.

[אהוד קינן תוהה בצדק מדוע ההודעה הגיעה לכתבי חינוך ולא לכתבי טכנולוגיה, שאשכרה מבינים משהו]

אני לא יכול לתהות כיצד יולי תמיר, שככל הנראה יזמה את המהלך, חושבת שמניעת הצגת הסרטים (או הדחייה של העלאתם על שהתלמידים יגיעו הביתה) יגרום להפחתת האלימות בכיתות. בפועל, התיעוד של האלימות הוא באמת חלק ניכר מהאקסהביציוניזם של התלמידים (וגדי שמשון מבהיר זאת) אבל תיעוד של מקרים כמו "מציקים לדור ו"זה כואב" הם חלק מתופעת הבריונות ברשת, עוד פעילות אלימה של תלמידים. במקום שהתיעוד יהווה ראיה לפעולות ויוביל לענישת התלמידים שעושים פעולות נפשעות כאלה, המערכת מעדיפה להעלים עין בצורה מוחלטת (וראו גם). אם כבר, לא ראוי להעלים את הסרטונים, ראוי לדווח עליהם לפעול בנושא [והשוו את קריאתו המגוחכת של האיגוד לפסיכיאטריה לצמצם את הדיווחים על רצח ילדים בידי הוריהם].

אם כבר להעסיק כח אדם, אז כדאי שמשרד החינוך יעסיק כח אדם בלמצוא את הפרטים המסובכים (נניח, בסרט "מכות בבית הספר רוגוזין במגדל העמק" יש תיעוד לכל עובדות המקרה, כך שלא צריך לעשות עבודה רצינית מדי), הדבר עדיף על הטלת עלויות על תעבורת הרשת ועל כל הפעילות האחרת.

אני גם לא יכול שלא לתהות על הדמיון המפתיע להצעת החוק של ישראל חסון בזמנו, שנועדה להטיל עלויות כבדות על אתרי תוכן גולשים. הטלת העלויות כאן תצטרך להיות מגולמת איפהשהוא בחשבון החודשי של צרכני הסלולר, כי לא ייתכן שספקיות הסלולר יפעלו שלא למטרות רווח, נכון?

אגב, ובהערת אגב, צנזורה על סרטים יכולה, לעיתים, למנוע מתלמידים להתלונן על אלימות מצד מורים, כמו במקרה של "מוטי המורה שלנו מרביץ לתלמיד". ומה יקרה אז? האם המערכת תסנן את כשליה?

מאת יהונתן בקטגוריות: דברי ימי הצנזורה, הזכות לגלוש, ספינולוגיה תגיות: , , , , , , , , , ,   5 תגובות

מי ששותק הוא יגאל עמיר

אלימות פוליטית היא קיצוניות.
כמעט שלוש עשרה שנים לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין ומדינת ישראל, או אזרחיה ליתר דיוק, לא מיישמת את הלקח. דווקא נסיון ההתנקשות בזאב שטרנהל מראה, כפי ששטרנהל אומר בצדק, שזו סופה של הדמוקרטיה. מאז ומעולם היתה אלימות פוליטית בישראל. אותה אלימות, כפי שמורי אהוד שפרינצק זצ"ל לימד אותי, תמיד הצליחה איכשהוא להשאר במימדים אזוטריים. תמיד "שוליים סהרוריים" (וכמעט תמיד מימין).

[ביני לביני אני תוהה מי הוא אותו אדם שהרגיש נכון להכין מטען חבלה על מנת לפגוע באדם אחר בעקבות הבעת דעותיו? מי הוא אותו אדם ש"באקט של הגנה עצמית" החליט כי הדרך היחידה למנוע את השמדת עם ישראל לדורותיו יש לרצוח את זאב שטרנהל? כותב ג'ון סטוארט מיל כי "התכלית היחידה המעניקה לבין המין האנושי, כיחדים או ככלל, את הרשות להתערב בחירותם של אנשים מביניהם לפעול, היא הגנה עצמית; שהמטרה היחידה אשר למענה אפשר להפעיל כח בצדק כלפי כל חבר בקהילה מתורבתת בניגוד לרצונו היא כדי למנוע נזק לאחרים" (על החירות, ספרי עליית הגג (2006), עמ' 53)].

התקשורת צריכה להתנצל
ואכן, התקשורת הישראלית היא זו שצריכה להכות על חטאיה; זו אינה קמה ומעלה שוב ושוב את השאלה מי עשה זאת, זו אינה מפרסמת את דברי ההסתה שקדמו לנסיון הרצח, את הפרות החוק המרובות מצד הימין, אלא זו מציגה את הפוגעים כ"שוליים סהרורים". פגיעה באיש אקדמיה, חף מפשע, על התבטאויותיו אינה שונה בהרבה מרצח של ילדה בת ארבע. שני האנשים נפגעו למרות שלא פגעו באדם, על ידי תוקף חזק מהם בהרבה, ומבלי כל התראה. האירוע האחד כיכב בחדשות לאורך כחודש, האירוע השני זכה לאזכורים מינוריים ומושתק.

השתיקה של התקשורת בנושא שטרנהל היא חיזוק ידיהם של יגאל עמיר הבא. זה כבר יושב ורואה: פגעו באיש אקדמיה ולא נעשה דבר, השב"כ לא מצא ולא ימצא את מי שניסה לרצוח, וגם אני יכול לעשות זאת. המטען הבא יונח מתחת למכוניתו של חבר כנסת מהשמאל המתון (אגב, מי שצריך לחשוש הם חברי כנסת מ"קדימה" ו"העבודה". הם לא אידיאולוגיים מספיק, נגדם אלימות פוליטית תפעל) ולאחר שאותו מטען יונח, ישראל תתחיל במלחמת אחים.

"התקשורת", גוף אמורפי ככל שיהיה, חייבת ללמד ולחנך. האלימות הפוליטית היא כרסום יסודותיה של הדמוקרטיה, היא הופכת את השיחה לאלימה ונותנת לגיטימציה להשתקה. תפקידה של התקשורת הוא לא רק ליידע, אלא גם להבהיר ולהחדיר לאומה את הסכנות שיש באותה אלימות.

הדחקת המפה ימינה.

טקס זכרון אלטרנטיבי לרבין
אותם שוליים סהרוריים, להזכירכם, רחבים כמעט כמו המיינסטרים. השוליים כאן דחקו את המרכז עד שלא נותר כמעט ממנו אלא בצד השמאלי. לא בכדי מכנים בימין את "שלום עכשיו" כארגון שמאל קיצוני, המטרה שלהם להזיז את השוליים השמאליים לאותו מרחק מהמרכז כמו השוליים הימניים. פעם, ארגון היה צריך להפעיל אלימות כדי להקרא ארגון קיצוני, היום, ארגוני הימין מכנים כל ארגון ששמאלה מהליכוד כשמאל קיצוני: ציפי לבני היא שמאל קיצוני, אפילו שזו נחשבת כיום במרכז המפה הפוליטית בדיוק.

הדיאלקטיקה של האלימות.
אבל זה צפוי; הדיאלקטיקה הימנית היא אלימה. בימין זועמים תמיד, זועמים כששמעון פרס נפגש עם יאסר ערפאת, כשיו"ר ועדת חוקה מעכב חוק, כשמותחים ביקורת על הבניה בהתנחלויות, וכשמזיזים את גדר ההפרדה בגלל ממצאים ארכיאולוגיים. עם כל הזעם הזה, לא ראוי שהוא יתועל למקום כלשהוא? (אגב, בשמאל זועמים רק שישית מהפעמים)

השפה של הימין אלימה, והלגיטימיות של פעולות אלימות מגיעה בדיאלקט הימני: ברוך מרזל במודע הודיע כי לא יגנה את הפגיעה בשטרנהל (וגם כנראה לא ממש מגנה את רצח רבין), אקט סמנטי שאפילו לא דורש הרבה יותר משקר קטן. אפילו הרשות הפלשתינאית מגנה פיגועים, שלא נדבר על כך שהשמאל מתנגד לפגיעה אלימה במתנחלים. אבל בישראל? בישראל האלימות היא אקט לגיטימי על ידי הימין, כל עוד הוא לא מבוצע כנגדו.

לקריאה נוספת
נמרוד ברנע: כולנו שטרנהל
יוסי גורביץ: האם חל דין רודף על הרב ישראל רוזן? הזמנה לדיון

מאת יהונתן בקטגוריות: הדיאלקטיקה, חופש ביטוי, שלום תגיות: , , , , , , , , , , ,   24 תגובות