Intellect or Insanity

עצרו של מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, חגי אלעד, ביום ו' האחרון מהווה אות נוספת בספר שיספר על מותה של הדמוקרטינה הישראלית; אלעד, כמו רבים אחרים, הפגין בשכונת שייח ג'ראח נגד הבניה שם. מבלי להתייחס לעצם צדקת ההפגנה, או הטענות שעולות שם, ברור לכל כי עצם המעצר של מפגינים הינו מיותר ונועד למנוע את ההפגנה עצמה.

אם נחזור לביקורת העניינית שיש לי נגד המשטרה; הרי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) מסמיך שוטר (סעיף 23) לעצור אדם אם אדם עבר עבירה והוא עלול לסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה", או ש"יש לו יסוד סביר לחשש שהחשוד לא יופיע להליכי חקירה", או "יש לו יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לידי שיבוש הליכי משפט" או ש"יש לו יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה".

ברור לכולנו כי אף אחת מעילות אלה אינן המקרה של חגי אלעד, גם אם אלעד היה מעורב בהתקהלות בלתי חוקית, כטענת המשטרה, הרי שאין חשש שהוא יסכן את בטחונו של אדם או בטחון ציבור ואין חשש שהוא ישבש הליכי משפט. מטרת השארתו במעצר היתה ענישתית. "מעצר אינו מקדמה ע"ח עונש" (מי (קריות) 15336-01-10 מדינת ישראל נ' יצחק עמיעז) "המעצר אינו מיועד להעניש את הנאשם ואף אין הוא בגדר מקדמה לעונש" (דנפ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 589). דומה שהמשטרה שכחה מילים אלה.

מעצרו של אדם כמו חגי אלעד נועד להרתיע, נועד למנוע מאנשים להכנס להפגנות, למחות על השלטון, לקבל בחירה מושכלת של השתתפות במשחק הדמוקרטי. והרי בלי מחאה אין דמוקרטיה; דומה שהמשטרה רוצה למנוע זאת על ידי מעצרים ענישתיים (הרי אלעד אינו מסוכן, ולא מסכן את הציבור).

[פורסם במקור בעבודה שחורה]

אתה מוכן להתנדב לניסוי? החלטת ועדת השרים היום להפוך את המאגר הביומטרי להתנדבותי כל עוד האזרחים לא יבקשו תעודות חכמות היא לא רק הפקרות אלא סכנה מוחשית לבטחון המדינה מכמה כיוונים. ראשית, הנסיגה מההסכמות שהושגו בשבוע שעבר, מהסכמה כי "הכללתו של אדם במאגר המידע הוולונטרי תעשה אך ורק לאחר קבלת הסכמתו להכנסת נתוניו למאגר הביומטרי, ואם סירב לא תפגע זכות מזכויותיו החוקיות" להסכמה כי מי שלא יתנדב למאגר הוולונטרי לא יקבל תעודות אלקטרוניות מראה כמה תפיסת משרד הפנים את נושא המאגר היא קשיחה.

לכריכת סוגיית התעודה האלקטרונית והמאגר אין כל דרישה טכנולוגית. זאת מודה גם ח"כ מאיר שטרית, בדיון שנערך ביום 21.07.2009 אמר לפרטיכל : "יכולתי לעשות לעצמי חיים קלים ולומר שבעצם למה לי מאגר, אני רוצה לעשות כותרות, אני אפיק תעודות זהות וכבר חתמתי חוזה כבר. היה מכרז, היו דיונים, בג"צים, נגמר העניין, חתמנו חוזה עם חברת HP להפקת תעודות הזהות. למרות שאפשר להפיק תעודות בלי מאגר מיידית כמעט אני החלטתי כן ללכת להקמת מאגר עם העיכובים בעניין ושזה לא יהיה בקדנציה שלי וזאת מכיוון שאני חושב שהדבר הזה הוא חיוני ונכון, אחרי שבדקנו את כל ההיבטים"*. שטרית בעצמו מודה כי כבר לפני מספר שנים תושבי ישראל היו יכולים לקבל תעודות אלקטרוניות, ברמה בינלאומית וקשות לזיוף, תעודות שהיו היום מייתרות את הדיון בהקמת מאגר ביומטרי. אולם, מסיבותיו שלו בוחר שטרית להמנע מהבאת הנושא וכורך את המאגר ביחד עם התעודות החכמות.

* העברתי את המשפט שינוי ניסוח קל עקב העדר קוהרנטיות.

ומדוע כורך משרד הפנים את השניים? לדברי מקורבים לעניין "יש אינטרס להתנות בין תעודת זהות חכמה ובין השתתפות במאגר, אחרת הכסף שיושקע במאגר יושקע לשווא מאחר ואף אזרח לא יסכים מרצונו הטוב, להפוך חלק מהמאגר הביומטרי". כלומר, משרד הפנים עצמו חושש שהמאגר יהיה מיותר, ובשם ההגנה על הכסף יש להפקיר את בטחון האזרחים (אחרי שכבר למדנו בשבוע שעבר שאינטרסים כספיים לא יכולים לעמוד מנגד פגיעה באזרחים). חשוב להבין, לא רק שיש כאן מחטף פקידותי, של מתן הצדקה לג'ובים ולתקציבים שילכו לטמיון, אלא יש כאן פגיעה ממשית בבטחון האישי של כל אחד מאיתנו למען אותו מחטף.

אוטו פון ביסמארק אמר פעם שחקיקה היא כמו נקניקיות, עדיף שלא לצפות בהכנתה. הנקניקיות שהכינו בהליך החקיקה החטוף, החלו בועדה של איש אחד שמאשר את הצעת החוק שהציע בעצמו כשהיה שר פנים, ללא כל דיון על חלופות ותוך זלזול במיטב המומחים שהתריעו כי המאגר מהווה סכנה בטחונית. את הנקניקיה של שטרית כולנו נצטרך לאכול בסוף.

הצנזורית הצבאית הראשית סימה ואקנין-גיל, מזכירה לכולנו בראיון לNRG-ברנז'ה מי הדג ומאיפה הוא משתין כשהיא אומרת "חופש הביטוי במדינה הזו נשמר בזכות הצנזורה, ולא למרות קיומה". ביטוי כה רציני היה נלקח בצורה רצינית מפי גורם רשמי אלא אם היה מכבסת מילים של האמת*; בסך הכל, רק על ידי התבוננות בטקסט של ואקנין-גיל ניתן להבין מדוע.

*זו, כמובן, לא פעם ראשונה שהיא אומרת את זה. בערב לרגל צאת ספרו של העיתונאי רונן ברגמן אמרה ואקנין-גיל דברים דומים והאשימה את הממסד, ולא את הצבא, בקריסת חירות הביטוי.

כשהצנזורית הראשית אומרת ש"הלוואי שיכולתי להשהות שידורים חיים בישראל" חייבים לשים לב לדיאלקטיקה, לא "הלוואי והצנזורה יכלה להשהות שידורים חיים בישראל", לא "הלוואי והצנזורה היתה יכולה לקבל מידע על שידורים חיים" אלא "הלוואי ש[אני, סימה ואקנין-גיל]יכולתי להשהות שידורים חיים בישראל [כדי לפקח אם יש בהם תכנים שראויים להסרה]". לקיחת התפקיד בצורה אישית כל כך מאפיינת משטרים מסוימים ואנשים מסוימים. אבל זאת ניתן לראות עוד כשואקנין-גיל פעלה במהלך מלחמת לבנון השניה. להזכירכם, סימה ואקנין-גיל צנזרה טוקבקים ואת הפרטיכל של ועדת וינוגרד שהסבירו איך הם מצנזרים מידע באינטרנט. אבל ואקנין-גיל היתה שמחה מאוד לו היתה יכולה לצנזר את האינטרנט, אותו גוף שמהווה אנטיתזה לצנזורה. לו היתה יכולה, היתה משהה כל טוקבק בזמן מלחמה עד לאישור הצנזורה, היתה סוגרת את יוטיוב, היתה מונעת את כל השידורים החיים. היא בעצמה, כי הרי לדבריה: "ההחלטה על פסילה גורפת היא תמיד שלי. לאשר – גם הזוטר אצלי יכול, אבל פגיעה בחופש הביטוי, רק לצנזור הראשי מותר".

ועדיין, ואקנין-גיל היא בסך הכל פקידה שמקדמת את העבודה שלה ועושה אותה בצורה מצוינת. רק מלראות איך היא שולטת במדיה אפשר להתענג. העובדה שבכל מקום אחר שם משפחתה מופיע בצורה אחרת מראה שהיא מצליחה להמנע מלהכנס תחת הרדאר של גוגל ולא לעמוד לביקורת מוחלטת: פעם אחת היא סימה וקנין באתר צה"ל הרשמי, באתר 'העין השביעית' היא סימה ועקנין ואז היא סימה ואקנין במקום אחר ולבסוף המהדרין בשם סימה ואקנין-גיל. כך נוצרת בעיה למצוא עליה מידע. תוסיפו לכך את הסרט "סימה וקנין – מכשפה" ותקבלו דרך נהדרת לשטות בהמונים: הצנזור עצמו לא צריך לצנזר מידע עליו, הוא בלתי נראה.

אבל לא רק ואקנין גיל רוצה לצנזר אותנו, מסתבר שהרעיון של ניצן חן לצנזר את האינטרנט לא רק בא בצורה מצחיקה, אלא גם הולכת להכפיף את האינטרנט לרגולטור. בעצם, ההבנה של חן שבאינטרנט משדרים וידאו גורמת לו, משום מה, לחשוב שכל שידור וידאו שאינו באמצעות רשות השידור נמצא תחת שרביטו, ולכן הוא מעוניין להטיל הגבלות על הוידאו באינטרנט: "ייקבע אילו שירותים מבוססי אינטרנט יישארו נקיים מרגולציה ואילו יחויבו בהסדרה, אשר כוללת חובת רישיון, הפקות מקור, תמלוגים למדינה, מגבלות פרסום ועוד".

הרצון לחייב אתרים כמו יוטיוב להפקות מקור ותמלוגים למדינה לא רק שנשמע כבדיחה לא מצחיקה אלא מדאיג לא פחות מהצעת חוק הצנזורה של ש"ס ואריאל אטיאס. הרצון של רגולטור להכניס יותר ויותר דברים תחת פיקוחו היא בעיה של ממסדים בירוקרטיים, אבל ניצן חן חייב להבין שהתפקיד שלו הוא להוציא את הטלויזיה מפיקוח: הרעיון של רגולציה על טלויזיה לא נועד על מנת לחנך את הציבור, אלא לשלוט בתדרים המוגבלים.

בעידן בו היו תדרים מוגבלים, היה ראוי לראות כי אותו ספקטרום של גלי רדיו יהיה בשליטתה הבלעדית של המדינה וזו תדאג שהניצול של הספקטרום יהיה בצורה ראויה שעומדת בקנה אחד עם העובדה שזו מקצה את המשאב המדינתי לטובת אותו ערוץ: המדינה יכלה לדרוש, כתמורה לכך שאדם פרטי מקבל זכות לעשות שימוש בנכסי הציבור, תשלום עבור השימוש, הגבלות על שידורים כך שיעמדו בקנה אחד עם אינטרסים ציבוריים ועוד.

באינטרנט, בה אין הגבלת תדרים, אין כל צורך בהגבלות מסוג זה. לא מדובר על הקצאת תדר בספקטרום שהוא רכוש הציבור אלא התערבות נטו בחירות הביטוי. האינטרנט הוא נחלת הכלל בצורה הרחבה: של שימוש לא מוגבל ומבלי לפגוע באחר בעקבות שימוש. לא יהיה מצב בו אתר אינטרנט אחד יפריע לאתר אחר להגיע לציבור. לכן אין בעיית 'רדיו פיראטי' ברשת ולא תהיה בעיית רגולציה.

כאשר הרגולטור חוטא למטרה לשמה הוא מונה, הרגולטור צריך ללכת.

ערומים, כפותים, עם כיסוי עיניים, כך מוצגים פלשתינאים תומכי פתח שברחו מרצועת עזה. ישראל, המדינה המוסרית שגדלה על לקחי השואה, עשתה את המעשה הנכון בטחונית לישראל, והחזירה את הפליטים לעזה, מעשה שיש בו כדי להראות על מידת המוסריות שלנו בעימות: אכן, כפי שמפרט ynet, ככל הנראה מדובר בכך שחלק מאותם פליטים הם מחבלים.

אולם, למחבלים יש מקום אחד: בית הסוהר. מדינת ישראל היתה צריכה לעצור מבין הפליטים את אלו שהיא יודעת שהיו מעורבים בטרור ולשפוט אותם על הפיגועים אשר הם תכננו או היו מעורבים בהם. את יתר הפליטים היתה צריכה המדינה לשחרר לגדה, לעשות את המעשה ההומני, לא לשלוח אותם לגזר דין מוות.

אבל מדינת ישראל מכירה בכך שפליטים לא צריכים להגיע כאן, חוק וילנאי, לדוגמא, מאפשר למדינה להחזיר פליטים למדינה ממנה הם באו בלי התערבות שיפוטית. במדינת ישראל קדושת החיים אינה כוללת חיים של מי שאינו אזרח המדינה (ובעל הדת היהודית).

ההשפלה שאותם פלשתינאים היו צריכים לעבור, להיות מופשטים, לעבור חיפוש ולהיות אזוקים, וכל זאת בשביל להאריך את חייהם ב24 שעות, היא בדיוק הסיבה מדוע עם ישראל לעולם לא יהיה חופשי בארצו.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]

עדכון: רק היום בבוקר, הרבה אחרי שהפוסט הזה נכתב (אבל לפני שהוא פורסם, עקב שיקולים מערכתיים), החליט צבא ההגנה לישראל לעשות טרנספר דהפקטו לפליטים לגדה. זאת בעקבות עתירה לבג"צ של האגודה לזכויות האזרח, הקול השפוי במדינה, שקראה למדינה להמנע ממעשה זה. מנגד, ההעברה שלהם לגדה הוא הפתרון המהיר (אף שהוא נוגד את המשפט הבינלאומי) שיכול לפתור את כל הבעיות האלו. יכול להיות שהמדינה לומדת לאט לאט, אבל עדיין, התפיסה אצלנו של השפלה וניצול של פלשתינאים טבוע כל כך עמוק בחברה, שאי אפשר להתעלם מזה.

עד מרץ 2010, המועד בו יערכו הבחירות ואתמודד לכנסת, יש עוד לא מעט זמן. השאלה מה יקרה ב17 בספטמבר, האם ציפי לבני או שאול מופז יהיו אלו שמרכיבים את הממשלה? אחרי הודעתו הדרמאטית של אהוד אולמרט כי אחרי הפריימריז בקדימה יפרוש מראשות הממשלה, אלה הן כנראה שתי החלופות הקיימות.

שאול מופז לא עשה דבר או חצי דבר בממשלה האחרונה למען תפקידו כשר תחבורה. הוא ניסה להיות שר הבטחון שבצללים, כאשר הוא ממשיך להגיב לעיתונות רק על נושאים בטחוניים והתבטא בצורה שמסכנת את ישראל. מופז הוא גם אינטרסנט ממולח שיודע בדיוק איפה החמאה מרוחה וידע להקים את הממשלה הנכונה: אהוד ברק כשר בטחון ובנימין נתניהו כשר אוצר; כך לקדימה יובטח השלטון בלי מאמץ ובקואליציה קטנה שתפעל לטובת נבחרי הציבור.שר התחבורה של מדינת ישראל מסכל תחבורה ציבורית הולמת ומונע תחבורה ציבורית בשבת; אסונות נמנעים במקרה מדי יום בתחום הטיס ומקדם מינויים פוליטיים בנמלי הים. בל נשכח, כמובן, שמופז היה מעורב בחיסולים ממוקדים, שהם פשע מלחמה.

לציפי לבני, מצד שני, יש רקורד מוכח של שתיקה. בשלושה ימים האחרונים הכנתי את דף המידע על ציפי לבני לאתר 'עבודה שחורה'. ניסיתי לדלות פרטים עליה ועל דעותיה. דעותיה בכל הקשור לזכויות אדם בעייתיות בלשון המעטה, אך טובות בהרבה מדעותיו של מופז. לבני גם לא ממש מצליחה להתרומם בציבור בתור אלטרנטיבה שלטונית.

כעת, השאלה היא מה ניתן לעשות כאזרח. יוחאי עילם טוען שצריך להתפקד לקדימה על מנת להשפיע על בחירת ראש הממשלה; מנגד, יש קולות הפוכים אפילו בתוך עבודה שחורה. אני חושב שצריך להניח לבחירות הפנימיות לקרות ולהתכונן למלחמה הבאה, לבחירות הכלליות. צריך לגבש מערך שיוכל להכין, בדקת קריאה, צוות דוברות, צוות פעילי שטח, בלוגרים שיסקרו את הפוליטיקאים עצמם ואת המפלגה שלנו בכלל. צריך, בעצם גם, לקנות מפלגה.

מסתבר שלקנות מפלגה זה עסק יקר (ואני כרגע במשא ומתן עם כמה מפלגות לשעבר על רכישתן). לרשום מפלגה עולה בערך 75,000 ש"ח (ואפשר לשלם בכרטיס אשראי בתשלומים!) ובהתחשב בהגבלות על תרומות שיש בחוק (פחות מ1,000 ש"ח מאדם לשנה שאינה שנת בחירות) אז אי אפשר למצוא איזה ארקשה שיביא לך כסף וזהו, אלא צריך אשכרה למצוא 100 אנשים שיתרמו 750 ש"ח כל אחד. וזה בטוח לא קל. אחר כך צריך להתחיל למצוא כסף לקמפיין, זה עוד פחות קל; החישוב הוא בגדול שצריך 2.5 מיליון ש"ח בשביל בכלל להתחיל עם כל הסיפור: אנשים צריכים משכורות, צריך לקנות שטח בעיתונות, צריך לשלם לקריאטיב.

אז כאן המקום להעזר בכח של הרשת [והנה ניסוי מוגאבה]: נניח שהיתה מוקמת מפלגת אינטרנט שהמצע שלה הוא בגדול (פחות או יותר, הדעות שלי) (1) שמירה על חירויות הפרט והעדר של מעורבות ממשלתית בתחום האישי (2) מיסוי מתקן וצדק חלוקתי (כלומר, ביטול מע"מ, ביטוח לאומי וארנונה והנהגת מס מבוסס על שווי נכסים ועל הכנסה) (3) חינוך חינם לכל אדם לפי השקפתו ולפי בחירתו במקצוע (החופש לחפש אושר) ו(4) רפורמות מקיפות בקניין רוחני שיביאו לכך שתרופות יהיו ברות השגה לכל אדם ולכל אחד תהיה הזכות לרכוש ידע. (5) רפורמה בשירותי הבריאות ותכנון מקיף לעתיד (6) דהקרימינליזציה של זנות (תוך ענישה על סחר בנשים), סמים ושיתוף קבצים למטרות לא מסחריות. (7) עידוד תחבורה ירוקה וציבורית.

עכשיו, בין קוראי הבלוג הזה, יש לא מעט אנשים שיכולים לעשות הכל בהתנדבות קטנה (בעצם, להיות טורקים מכאניים) כך שלא נצטרך כל מיני אדלרים. אנשי יחסי ציבור ואנשי פרסום שקוראים יעשו את הקריאטיב; הבלוגרים האחרים שקוראים כאן יתחילו להציב באנרים, אנשי תקשורת יכתבו. המטרה, שוב, לא תהיה בהכרח להכנס לכנסת, אלא להסביר לציבור שיכול להיות כאן אחרת ושצריכים להכניס מועמדים ראויים פנימה. אם תסתכלו על כמה הצלחנו עד עכשיו עם "הבלוגים האלה" לא תאמינו אפילו.

אותו דבר אפשר לעשות עם תרומות; אפשר לנצל את הזנב הארוך כדי לאפשר לאנשים להוריד טפסי התרמה ולתרום (כי תאמינו או לא, אני צריך אישור של כל תורם ומספר זהות, זה לא משהו שאפשר לעשות באינטרנט, במיוחד כי אסור לקבל תרומות מחברה בע"מ) ואם מספיק אנשים יתרמו, אפשר יהיה באמת להריץ קמפיין אמיתי. הרעיון יהיה לתת לגולשים את הכח, כמו מה שנעשה עם "עבודה שחורה" רק לשחק ברפש ובקקי האמיתיים, בפרלמנט.

אני מתלכלך בבוץ הזה מספיק שנים כדי לדעת מה עובד ומה לא; לאנשים אין יותר כח לשמוע מכל מיני אדלרים שנמאס להם לשמוע מאדלרים, הם רוצים לדבר (גם אם אף אחד לא מקשיב).

עכשיו רק נשאר לשאול: כמה באמת אכפת לכם כדי לצאת מהחדר, לכבות את המוסיקה וללכת להחזיק שלטים ופלריגים באיזה צומת סואן רק כדי שתוכלו אחר כך לשמוח שיש בועדת הכלכלה עוד יד אחת שמצביעה נגד חוק מסוים?

בצורה מפתיעה, היום בו בשאר אסד מצהיר כי אהוד אולמרט אמר לו כי ישראל נכונה לסגת מרמת הגולן (תמורת שלום או שלא תמורת שלום) הוא היום בו ממשלת ארצות הברית מדווחת על כך שסוריה החזיקה כור לייצור נשק גרעיני. הקשר בין שני הדיווחים, ככל הנראה, הוא הרבה יותר ממקרי; אהוד אולמרט נמצא באמצע הקדנציה שלו, תוך שהוא מדשדש בכל תחום ולא יכול להביא שינוי מהותי, שלום עם סוריה אמור להיות ההישג שלו אחרי שהוא מבין שבחזית הפלשתינית המצב כנראה בעייתי כיוון שחאלד משעל יסכים לרגיעה אבל לא יכיר בישראל.

Img CC-BY-SA Ammar Abd Rabbo

[אגב, אולמרט חוזר על אותן טעויות שבוצעו על ידי יצחק רבין בשנות התשעים כשניהל משא ומתן במקביל עם הפלשתינאים ועם הסורים: המטרה של רבין היתה, ככל הנראה, להביא להסכם שלום ונצחון מהותי והספיק לו אחד. מרגע שהיה ברור שיחתם הסכם אוסלו, לא היה צורך להמשיך את המשא ומתן עם סוריה וזה נוהל בצורה רשלנית ככל הנראה. מנגד, אולמרט שומע כי משעל והחמאס מעוניינים ברגיעה ויודע כי הוא יכול להביא להישג מהותי של שלום עם אחת מהשתיים: סוריה או הרשות, שני הסכמים יגבו מחיר כבד מדי מהציבור הישראלי ולא יוכלו להביא לבחירתו מחדש.]

יש סיכוי לא רע שאולמרט כלל לא אמר את הדברים שאמר אלא התבטאויותיו של אסד באו מתוך עמדה של חולשה: אסד מבין כי ישראל יכולה לתקוף שוב ולא ממהרת לשלום עם סוריה והוא מעוניין להחליש את מעמדו של אולמרט לקראת המשא ומתן, להבהיר לאולמרט כי אין משא ומתן לפני נכונות מלאה לירידה מהגולן. אסד יסיט את הדיון המרכזי מהשאלה מדוע החזיקה סוריה מתקן לייצור נשק גרעיני וישאל האם אולמרט באמת מוכן לסגת.

אסד מגיע אל שולחן המשא ומתן כשהוא מוחלש, הוא ספג תקיפה משמעותית מחיל האויר הישראלי, הוא ספג התנקשות בעימאד מורניה בשטחו (שיכול להיות שבוצעה על ידי אנשיו של אסד בכלל) והוא ממשיך לסייע לאיראן ולקוריאה הצפונית, שנמצאות על ציר הרשע.

אבל אפשר לראות את הכל בפרספקטיבה אחרת, בה ישראל עוזרת לאסד לשמור על הכבוד שלו. התרחיש האלטרנטיבי הקונספירטיבי שלי הוא כזה: אסד סייע לישראל לחסל את מורניה (הישג I לישראל), זייף הקמת כור גרעיני במקום נידח ונתן לישראלים להשמיד אותו (הישג II לישראל) וכעת הוא מגיע למשא ומתן במעמד מוחלש, כשישראל תהיה מוכנה לוותר על רמת הגולן תוך התחייבות לנורמליזציה (הישג III לישראל). כך, ורק באמצעות נורמליזציה, תהיה ישראל יכולה להגיע להסדר ראוי עם סוריה. (אגב, הדרישה לנורמליזציה כנראה פוצצה את השיחות בשנות התשעים).