אני אולי לא מיליונר, אבל אני לפחות לא ספאמר
אני עסק קטן. ליתר דיוק, אני בעל עסק קטן; בהתחשב בעובדה שבעסק שלי לא עובד אף אחד למעט אני, ובהתחשב בעובדה שרוב החיים שלי סובבים סביב העבודה שלי, אז אני עסק קטן. לא רק שאני עסק קטן, וכמו שאר העסקים בישראל צריך להתמודד עם תנאי תשלום לעיתים בעייתיים* ועם העובדה שגם הפרטים האישיים שלי צריכים להיות ציבוריים, אני גם כפוף לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין שאוסרים עליי כל מיני דרכים של פרסומת (ויש עוד בעיות, כמו ששכר הטרחה שלי חייב להיות בכסף ולא בשווה כסף). בסך הכל, קשה לי להתפרנס כעסק קטן, אבל אני לא מקטר, אני מרוויח בסדר.
* לא מלקוחות שמקבלים ממני ייעוץ משפטי, אלה דווקא משלמים בזמן כי הם צריכים אותי, אלא מכל מיני הרצאות שאני מעביר, כתבות שאני מוכר למקומות או הדרכות; אתם יודעים, העבודות שלא משלמות לי משכורת, אלא רק עוזרות לי לקנות בירה בבר.
מצד שני, כמוני יש כמה עשרות אלפי עסקים קטנים שמנסים להגיע ליותר צרכנים; הם בדיוק עוברים את אותם משברים כמוני. 29% מהעסקים לא שורדים את השנה הראשונה לפעילותם, ובסך הכל 58% לא שורדים. הבעיה היא שלא משנה מה העסק שלך, תמיד יהיו לך מתחרים שהם "החברות הגדולות". זה לא משנה אם אתה מכולת שכונתית שמתחרה ברשת הענק שפתחה סניף בשכונה שלך, חנות מוצרי חשמל שצריכה להתחרות עם אחד מענקי האלקטרוניקה או עורך דין עצמאי שצריך להתעמת עם העובדה שרוב האנשים הולכים למשרדים הגדולים שיש בהם כמעט מאה עורכי דין. וכאן אתה מוצא את הייחוד שלך: אתה שומר את הלקוחות שלך כי אתה נותן שירות ולא מוצר, והשירות שלך אישי ותפור בדיוק לצרכי הלקוח.
אבל כשאתה עסק קטן בישראל, אתה חייב להתחרות בגדולים בדרך שתאפשר לך לעשות זאת. כשעבר חוק הספאם בכנסת, ניסה ח"כ בני אלון לאפשר לעסקים הקטנים לפרסם בספאם עדיין כיוון שזוהי הדרך היחידה בה יש להם נגישות לפרסום זול. בעניין הזה אלון צודק: ספאם הוא זול ומאפשר לעסקים קטנים לגשת למיליוני צרכנים בקליק; ספאם גם מאפשר להם לחתוך בעלויות שיווק. הבעיה היא, כמובן, שספאם מטריד את הלקוחות.
ללקוח שמקבל דואר זבל אין כל אבחנה אם מטרידים אותו כדי לתת פרנסה לעצמאי קטן או לעוד אחד מתאגידי הרשע; הוא בכל מקרה רוצה לא להיות מוטרד, וזו זכותו כבעל תיבת הדואר שלו להחליט מה נכנס לתיבה ומה לא. לכן, ההתארגנות של "העסקים הקטנים" השבוע נגד חוק דואר הזבל היא לא יותר מאשר רצון להמשיך להטריד אותנו.
העלות האמיתית של ספאם היא כמות הזמן המבוזבז מצד הקוראים; העלות הזו לא מגולמת בכלל בטענתם של שולחי הדואר ולא צריכה להיות מגולמת. מבחינתם הם "רק מפריעים לשניה". אבל עם כל ההפרעות האלו מדובר בשעות ולעיתים ימים שלמים.
בעצם, חוק הספאם דומה מאוד לחוק אחר שעבר בכנסת (סוף סוף), חוק "המזהם משלם" (חוק אוויר נקי). אותו חוק, שזכה להתנגדות גורפת מצד כל מיני תאגידי ענק שמזהמים, קובע שאנו כאזרחים יכולים לשלוט באוויר שאנחנו נושמים באותה צורה שאנו יכולים לשלוט על תיבת הדואר שלנו. גם לחוק הזה יש התנגדות מאותה הסיבה: הוא פוגע בעסקים של אותם מפעלים ובדרך שלהם לייצר על חשבון כולנו.
לספאם אין צד טוב כמו שלזיהום אוויר אין צד טוב. אם יש נותן שירותים שמעוניין לפרסם את עצמו בחינם הוא מוזמן לעשות זאת בדרכים לגיטימיות אחרות: לעשות לעצמו יחסי ציבור, לדאוג שחברים ימליצו עליו, לבנות לעצמו מוניטין לאט לאט. לי זה לא קל להסתדר ככה יום יום (כמו לרוב העסקים) אבל הדרך הזו מוכיחה את עצמה, אני אולי לא מיליונר, אבל אני לפחות לא ספאמר.
