מה שצריך לעשות | המדרון החלקלק ואתם.

השנה היתה 2009 והרפובליקה הציונית עמדה בפני סכנות: הפגנות ופרעות ברחוב פגעו ביציבות השלטונית, ביקורת קשה על התנהלות אלימה של משטרה, שחיתות, עוני והעדפת ההון גרמו לכך שהמחאה הציבורית הפריעה לשלטון לנהל את המדינה: האינטרנט ואמצעים אחרים גרמו לכך שהציבור יוכל לגשת למידע, לדוחות ולפרסומים רשמיים וכל אלה הציפו שחיתויות והתנהלויות לקויות. הרפובליקה לא יכלה יותר.

הרפובליקה החליטה לקדם חקיקה: ראשית, יהיה אסור להפגין מול ביתם של אישי ציבור, לאחר מכן יאסר על מיעוט להפגין ולהציג את מחאתם, יהיה אסור לחתור לשנות את אופיה של המדינה או לפרסם פרסומים שיש בהם כדי לגרום לבוז לשלטון. בהמשך, יערך מרשם של טביעות האצבע של אזרחי המדינה ומיקומם של כל האזרחים בכל רגע נתון; תאסר כניסה של עיתונאים לאיזורי סיקור ויוצאו צווי איסור פרסום באופן כמעט גורף על אירועים משמעותיים.

הרפובליקה המשיכה, כדי לשמור על שלמותה היא חייבת להאבק באיום. צנזורה של האינטרנט והגבלות על כלי תקשורת לפרסום של דעות, הגבלות על שידורי וידאו ברשת והגבלות על הוצאה של עיתונים לאור. כל ההגבלות האלו עדיין לא מנעו מהציבור להתעניין ולדווח. ולכן, החליטה המדינה על מערכת מושלמת:

אזרחי הרפובליקה יאלצו להכריז  על נאמנותם למדינה ולרשויותיה בכדי לקבל את זכויות האזרח שמגיעות להם. רק אזרחים שיצהירו כי לא יחתרו תחת אופיה הדמוקרטי והיהודי של הרפובליקה הציונית יוכלו להצביע ולקבוע מהם החוקים לפיה מתנהלת הרפובליקה הציונית, רק הם יוכלו לזכות בחינוך, בריאות ושאר זכויות. כך, בעצם, נחנך את הציבור לאזרחות טובה.

כולם מדברים על מדרון חלקלק, על הסכנה באבדן הזכויות מבלי משים לב, אבל לא צריך להיות גאון כדי לראות שהתמונה הגדולה היא של חורבן, נתיב ידוע מראש אותו צריך להחריב. אף אחד לא מדבר על מה שצריך לעשות.

הערה מנהלית: מטרת פוסט זה הינה להביא לבוז לרשויות השלטון של מדינת  ישראל שהוקמו כדין (אך פועלים כנגד הציבור). וביום בו תתקבל הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור פרסום הסתה לשלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית), התשס"ט–2009 אני אשמח להגיע לחקירה בסניף המשטרה החשאית הקרוב לביתי.

[תרגישו חופשי לקפסט את הפוסט ולשלוח לחברים, אם הם לא מאמינים שזה מה שקורה כאן, שילחצו על הלינקים]

מאת יהונתן בקטגוריות: הדיאלקטיקה, חוק תגיות: , , , , , , , , , , , ,   31 תגובות

מוכרחים להיות שמח | חוק הנכבה בראי המשפט

מאת: יהונתן קטגוריות: גזענות, הדיאלקטיקה, חוק; תגיות: , , , ; 40 תגובות; פורסם בתאריך 25 במאי, 2009

היה זה בוקר בהיר בחודש מאי. מאי הקטנה, בת חמש, הלכה לגן השעשועים עם אחיה עוז בן השמונה. אחיה עלה על המגלשה והחליק כלפי מטה; המגלשה, שעשויה מפיברגלס, נשברה ועוז נפל ושבר את אגנו. עוז, פורץ בבכי ובכאבים, ומאי, עומדת חסרת אונים ובוכה. חיש מהר מגיעות שתי ניידות, הראשונה ניידת טיפול נמרץ לטפל בעוז הפצוע, השניה ניידת משטרה לעצור את מאי, שהביעה צער וכאב ביום חודש מאי זה, יום העצמאות.

מקרים אבסורדיים הופכים למעניינים יותר; אולם, אם הצעת חוק הנכבה אכן תעבור (עכשיו שיש לה תמיכה ממשלתית). "הצעת חוק יום העצמאות (תיקון – איסור ציון יום העצמאות או הקמת מדינת ישראל כיום אבל), התשס"ט–2009" קובעת כי "לא יערוך אדם פעולה או אירוע שיש בהם משום ציון יום העצמאות, או משום התייחסות לעצם הקמת מדינת ישראל, כיום אבל או כיום צער" (עם עונש מאסר של שלוש שנים). כלומר, לא יהיה ניתן לערוך באותו יום אזכרות לחללים (שאינם חללי מערכות צה"ל) או לזכור רגלים אחרים, לא יהיה ניתן לחגוג את יום X הקדוש בנצרות, שעשוי להיות יום אבל, ובכלל.

יש מן הפסול בהצעות חוק שקוראות לשנות את הרגשתו הפנימית של אדם. כשם שלא ניתן להכריח אדם להתנצל, לא ניתן לאסור עליו להתאבל. האם השלב הבא יהיה לאסור על אדם לחגוג ביום השואה (גם אם אותו יום הוא יום הולדתו) או לשמוח ביום כיפור? האם ניתן להכריח אדם להרגיש (או לבטא את הרגשתו)? הצעת חוק מסוג הצעת החוק של מילר גורמת לנו להבין כי מדינת ישראל מנסה, יותר מכל, להכנס למוחותיהם של אזרחיה ולשנות את תודעתם.

פורסם במקור בעבודה שחורה.

מאת יהונתן בקטגוריות: גזענות, הדיאלקטיקה, חוק תגיות: , , ,   40 תגובות