מהי מטרת המאגר הביומטרי? מניעת זיוף או מאגר לכשעצמו
מרגע שהשאלה המתקדמת על חוק מסוים היא האם אותו חוק עומד במבחן בג"צ או לא, העובדה שאותו חוק פוגע במידה שעולה על הנדרש ברורה. הצורך של מחוקק לבחור חוקים שינוסחו בצורה שעוברת את בג"צ מראש מראה כמה פסול תהליך החקיקה מראש. אם המצב מראש נועד להיות גבולי, האם זה לא אומר שיש אמצעים פחות פוגעניים שאפשר להשתמש בהם?
הדיון שהולך להתנהל בשבועות הקרובים בועדה המיוחד של הכנסת לנושא החוק הביומטרי נועד מראש לכליון: האפשרות שנתנו למאיר שטרית לנהל את הדיון על החוק, למרות שהוא היוזם של החוק, גרמה לכך שבמשך השבועיים הקרובים ינוהלו שישה דיונים על הצעת החוק. סד הזמנים הבלתי אפשרי הזה, שגורם לכך שלחלק מאיתנו (שלא מתפרנסים מלוביזם) תהיה עבודה נוספת, גורם לכך שחלק מהמלחמה יהיה על לתקן את עובדי המדינה שמפיצים דיסאינפורמציה.
השאלה היא לא האם אנחנו צריכים מאגר או לא צריכים מאגר, והיא לא האם מאגר בכלל יכול למנוע פגיעה בזהויות, אלא האם העלות העצומה (לרבות עלות הפגיעה בפרטיות) כתוצאה מהקמת מאגר כזה מצדיקה את הפשע. בעוד שתומכי הצעת החוק משתמשים בצורה קבועה במילים "יש X תעודות זהות גנובות או אבודות" (בלי להדגיש את החלק השני של המשפט), לא הוצגה ולא חוות דעת מומחה אחת שמסבירה מהי עלות המאגר הביומטרי וכמה הוא ימנע הרכשה כפולה (רכישה של שתי זהויות נפרדות). [בהערת אגב, אנשי הביומטרי סירבו להציג הערכת עלויות להקמת מאגר בכלל בגלל חסיון]
עוד סוגיה שעלתה אתמול היא הדרישה של המשטרה (וגורמים אחרים) לקבל מידע. דוד אטיאס ממשטרת ישראל ביקש להסביר כי אין לו כל צורך בשימוש במידע הביומטרי לצרכי חקירת פשעים, אלא רק לזיהוי גופות ומשוטטים אלמוניים. אם כך הדבר, מדוע (1) המשטרה צריכה גישה קבועה בלי צו בית משפט למאגר ו(2) מדוע המשטרה בכלל צריכה את הסמכות להשתמש במאגר לצורך חקירת פשע. למרות הצעתי למחוק את הסעיפים, המשטרה סרבה.
עוד הפרדה ששטרית מסרב לעשות בעקשות היא הפרדה בין תעודות זהות ביומטריות למאגר. היכולת לקבל תעודות חכמות, שיסייעו לתושבי ישראל לקבל שירות טוב יותר אינה תלויה בקיומו של מאגר ביומטרי שעשוי להוביל לתוצאות הרסניות (לפחות לדברי השר מיכאל איתן). בכלל, ההליך בו כללי הגישה למאגר יהיו חסויים, הדיונים בבית המשפט על עברת מידע מהמאגר הם חסויים, מידע על דליפות מידע הוא חסוי וכל מידע אחר שקשור לביומטריה חסוי מראה כמה אין לסמוך על ממשלה שמסתירה מאיתנו דברים.
הסבר קטן בנוגע למשפט חוקתי, למי שלא מכיר: בתי המשפט בישראל לא יפסלו כל פעולה שלטונית חייבת להיות כזו שאינה פוגעת בזכויות הפרט "במידה שאינה עולה על הנדרש", כלומר אם יש שני אמצעים שמשיגים את אותה המטרה, השלטון חייב לבחור את זה שפוגע פחות. "הפסיקה הישראלית – בעקבות המשפט המשווה – פיתחה שלושה מבחני משנה המהווים קונקרטיזציה של דרישת המידתיות. על פי מבחן המשנה הראשון, מבחן ההתאמה, על האמצעי הפוגע שננקט בחוק להתאים רציונלית להשגת התכלית שנועד לה. על פי מבחן המשנה השני, מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה, על האמצעי הפוגע שננקט בחוק לפגוע בצורה הפחותה ביותר בהשוואה לאמצעים אפשריים אחרים שמגשימים את התכלית. על פי מבחן המשנה השלישי, מבחן המידתיות במובן הצר או מבחן היחס הראוי, על האמצעי הפוגע שננקט לקיים יחס ראוי בין הפגיעה לבין התכלית והתועלת הציבורית הנובעת ממנה" (בג"צ 9333/03 קניאל נ' ממשלת ישראל)
ברור שכאן האמצעי לא מתאים רציונאלית להשגת התכלית (מאגר לא מונע את ההרכשה הכפולה), הוא לא האמצעי הפחות ביותר להגשים את התכלית (ישנם אמצעים ביומטריים ולא ביומטריים אחרים שמאפשרים את מניעת הזיוף) והוא ביחס ראוי. עכשיו השאלה היא האם באמת תכלית החוק היא למנוע זיופי תעודת זהות או פשוט לקבל מאגר ביומטרי של אזרחי ישראל?
אנחנו היינו שם, גם אם רק למען הפרוטוקול, ואמרנו שיש אמצעים שפוגעים פחות ושהאמצעי הנבחר אינו האמצעי הטוב ביותר. מאיר שטרית בחר להתעלם.
