המאגר הביומטרי אינו "פוטנציאל לפגיעה בפרטיות", הוא פגיעה בפרטיות.
כאשר מדברים על הפגיעה פרטיות במאגר הביומטרי, הטענה העיקרית היא שדליפת המאגר יכולה להיות פגיעה בפרטיות. כלומר, כאשר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה הזכיר* כי המאגר מכיל מידע שעשוי להיות בפוטנציאל לפגיעה בפרטיות, הוא שגה: לשיטתי, עצם קיום המאגר הוא פגיעה בפרטיות. כך גם בטקסט של עידו גנדל שפורסם היום בנענע10. לדברי גנדל: "במילים אחרות, מי שמתנגד לחוק המאגר הביומטרי רק כי לא מתחשק לו שהמדינה תחזיק במידע כזה או אחר עליו, כנראה אינו מבין כלל מהם מדינה וחוק. מה עושה אותו אדם כשלא מתחשק לו להמתין ברמזור האדום?"
* מלכיאל בלס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ניסח את הבעיה כך: "אנחנו צריכים להיות מודעים לזה שהשימושים בביומטריה טומנים גם פוטנציאל לפגיעה בפרטיות. על רקע החשש לפגיעה בפרטיות נדמה לי שהטענות העיקריות שבסופו של דבר שמענו במהלך הכנת החוק, כנגד הצעת החקיקה הזאת, נוגעות בעיקר לפרטים ד' וה' לחוק, שעוסקים במאגר ובשימושים במאגר, גישה אליו והעברת מידע ממנו וכדומה".
אולם, יש להבין שהמאגר הביומטרי עצמו הוא פגיעה בפרטיות כיוון שהוא מחזיק מידע פרטי על האזרחים שלא בהסכמתם; הכלל הוא שרשויות השלטון אכן רשאיות להחזיק מידע על אזרחים או להפעיל אמצעי כפיה, אולם אך ורק במידה שזו דרושה בשביל לקיים את המדינה. לדוגמא, כשגנדל מסביר כי מס הכנסה הוא הסדר כפוי ואומר "מה בדבר חוק שמכניס יד לכיס של האזרח ומוציא משם אחוזים ניכרים למטרות שהאזרח כלל לא מעוניין בהן (פקודת מס הכנסה)?" הוא שוגה פעמיים. ראשית, אכן מותר למדינה להכניס את ידה לכיסו של האזרח ולהוציא כספים, אך רק למטרה ראויה ומצומצמת. לו המדינה תבקש כסף זה על מנת להשקיע בבורסה הטזמאנית או על מנת להקים חברה להכנת משקאות קלים מוגזים, הדבר יחרוג מהאמנה החברתית ומההסכמה שניתנה על ידי אזרחי המדינה.
מעבר לכך, גם לצורך חישוב אותם אחוזים במס הכנסה יש גבול למקום בכיס בו נעצרת המדינה: המדינה שואלת אותך, כאזרח משלם מסים, "כמה הרווחת החודש?" ולא "ממי הרווחת". בשום מקום, עד שאתה הופך לחשוד בהעלמת מס, אינך נדרש לדווח על מקורות ההכנסה שלך, על מספר החשבוניות שהוצאת ועל הלקוחות שלך. בעצם, הדיווח על כל אלה חורג מהצורך של המדינה לנהל את גביית המסים ולכן הוא פוגע בפרטיות. יתר על כן, הדיווח שלך על ההכנסות הוא חסוי: לאף אדם בשירות המדינה אסור לגשת למאגרים של מס הכנסה, אלא לצורך בדיקת נכונות הדיווח או חקירה של עבירות כלכליות (אפילו אם הוא עובד במס הכנסה במחוז אחר); לו אני רוצה לבדוק, במהלך הליכים פליליים "מיהו האדם שהרוויח בשנת 2009 סכום X" אני לא אוכל לעשות זאת.
כך, לדוגמא, לרשות השידור אין גישה למאגרים אלה, ולא ראוי שתהיה; כך גם לרשויות אחרות, אף אם הן קשורות בהכנסתו של אדם (כמו הלמ"ס) לא צריכה להיות גישה למידע. המידע הוא חסוי ונמסר לצורך מטרה מסוימת ולרשויות החוק אסור לקבלו (וראו הנחיית היועץ המשפטי לממשלה בנושא).
המדינה אינה צריכה לאסוף מידע על אזרחים לגבי מיקומם. אולם, לשיטתו של גנדל למדינה מותר לאסוף מידע לגבי מיקומך, ולכן ראוי היה להקים קו חם בו אתה תדווח למדינה על המיקום המדויק שלך בכל שעה עגולה. ללא ספק אותו מנגנון היה חוסך ומסייע למדינה במניעת פשעים, וגם עוזר לנהל מפקד ראוי.
דוגמא מצוינת למאגר מקביל למאגר הביומטרי הוא המרשם הפלילי; המרשם הפלילי הוא קובץ שהוקם על פי חוק ואליו יש גישה לאנשים מסוימים ולמטרות מסוימות בלבד (וראו הנחיות היועץ המשפטי לממשלה על שימוש במידע); המדינה אינה מעבירה מידע ממנו אלא על פי חוק, ועדיין, בבואנו למקום עבודה מסוים, למרות האיסור בחוק, אנו נשאלים ונחקרים על כך. בעצם, הציבור יודע שמרגע שמוחזק מידע כלשהוא על ידי המדינה, גם אם אינו אמור להיות חשוף אליו, הוא יכול לבקש מהאזרח "ויתור" ולקבל אותו.
[כל חברות הביטוח מחתימות אותנו, על כל שטות, על "ויתור על סודיות רפואית". עד כדי כך הדבר קיים שישנן חברות שמראש אוספות את התיקים הרפואיים עבורכם, ורק לאחר מכן, כשתציגו בפניהן ויתור, הן יציגו את המסמכים; ואתם חושבים שאלה לא דולפים]
כשאנו באים לדבר על פגיעה בזכות חוקתית, וזאת עוד לפני שאנחנו שואלים את שאלת המידתיות, היא האם המטרה ראויה. מטרת איסוף המידע הביומטרי דרוש לניהול שוטף של המדינה או שמא הוא מעבר לכך? מאגר ביומטרי הוא פגיעה בפרטיות, הוא לא פוטנציאל לפגיעה והוא לא סגנה לפגיעה; הדליפה של המאגר משנית ביחס לצורך לחייב אדם למסור פרטים שהוא אינו חייב למסור.
טביעות האצבע וצילומי הפנים של אדם אינם נחוצים לצורך ניהול שוטף של מדינת ישראל: כל מדינות העולם הדמוקרטי מסתדרות בלי מאגר ביומטרי וחלק ניכר מאותן מדינות מסתדרות גם ללא מרשם אוכלוסין. עצם קיומו של מרשם אוכלוסין, אגב, ותעודת זהות הם פגיעה בפרטיות שהנחנו שאנחנו מרשים למדינה. מרשם אוכלוסין הוא כלי שמשמש שלטון עריץ; הרי, כאשר דורשים מכל אדם לרשום את ילדיו במרשם מונעים ממנו את הזכות להיות אנונימי, את הזכות להסתתר ביער וללא צורך בשירותי המחשלה לחיות שם בשקט, זכותו "להעזב בשקט".
