Intellect or Insanity

בתוך שנה מהיום יצטיידו אזרחי ישראל בתעודות זהות חכמות מצהירה הכתבה בTheMarker. כלומר, העניין כבר חתום וגמור. העובדה שחוק תעודות זהות ביומטריות טרם נחקק או שקודם כל נחתם המכרז ורק אז מחוקק החוק לא נותנת לשר הפנים להפריע לו.

התעודה תכלול מאפיינים ביומטריים אבל אלו לא יופעלו עד לאחר תהליך החקיקה (לכאורה). לדברי ההודעה לעיתונות בדה-מרקר: "יתכן כי בעתיד ישמשו התעודות את האזרחים גם בהזדהות מול הבנקים, למשל. זה יאפשר לגופים 'לרכב' על תעודות הזהות החכמות ולהציע זיהוי במקומות שכיום קשה ליישם היום. קח לדוגמה את הליך הבחירות. אם ישולבו אמצעים ביומטריים ייתכן שכל הליך ההצבעה יהיה מהיר מאוד, וכבר לא יצטרכו יום שבתון" (ובואו לא נדבר על הנזקים של הצבעה אלקטרונית)

כלומר, התכנית היא לתת כבר בקרוב למערכות אזרחיות כמו בנקים את הגישה למאגר המידע וגם לאפשר, עוד לפני שנחקק החוק, את הגישה באמצעות תעודת הזהות האלקטרונית (הביומטרית) למאגר המידע של משרד הפנים. כל יו"ר ועדת קלפי יוכל לגשת למאגר ולבדוק את זהותו של פלוני שהשאיר את טביעת אצבעו על כוס משקה.

הפריצות מתחילה עכשיו.

ואם אנחנו כבר בנושא, אני קורא לכם, קוראי הבלוג שמצביעים בבחירות מקדימות לשאול את חבר הכנסת שאתם מתכננים להצביע עבורו בפריימריס מה הוא הצביע בעד החוקים הבאים. כיוון שרק דב חנין הצביע נגד החוק הביומטרי הגיעה העת לשאול את חברי הכנסת היכן הם היו בעת ההצבעה. לפי מידע שקיבלתי מגורמים יודעי דבר, לא כל מפלגת מרצ מתנגדת לחוק, אבל אף לא חבר כנסת אחד של מפלגת מרצ נכח בהצבעה.

במפלגת העבודה הצביעו בעד חוק תעודות זהות ביומטריות ומאגר ביומטרי שכיב שנאן, קולט אביטל ואיתן כבל. אף אחד מחברי כנסת אלו לא יזכה לקול שלי. בעד חוק הצנזורה הצביעו דני יתום, נאדיה חילו ויורם מרציאנו, גם להם אני לא אצביע מחר. בעד חוק נתוני תקשורת הצביעו שלום שמחון, דני יתום ושלי יחימוביץ' (גם עמי איילון ומיכאל מלכיאור שפרשו ממפלגת העבודה) שגם הם לא יזכו לקול שלי.

ולמי אתם לא הולכים להצביע?

אם נשפוט את איוולת מעשיהם של חברי הכנסת של מפלגת העבודה אמש, כשקראו לנשיא המדינה להטיל על אהוד ברק, שאינו חבר-כנסת, את הרכבת הממשלה אז צפויה לממשלתה של ציפי לבני עוד כהונה ארוכה. מעשיהם של חברי העבודה, לאחר התפטרות ראש הממשלה, אהוד אולמרט, משתווים למעשיהם של אנשי הליכוד שהתאמצו לחוקק חוק למען מטרה דומה ולאפשר לבנימין נתניהו להיות ראש ממשלה לאחר התפטרות ברק, בשנת 2000; ברק, אגב, תמך בחוק בזמנו. הוא כנראה ידע מה טוב לו.

הכלל הראשון בפוליטיקה הוא שלא משנים את חוקי המשחק בזמן שמשחקים; הכלל השני בפוליטיקה הוא שאפשר לשנות את הכלל הראשון בזמן המשחק. כך, רפורמות רציניות נשקלות לטווח ארוך ורפורמות פחות רציניות מיושמות בצורה מיידית. הנסיון הנואל של ברק ונתניהו לרקום דיל עוקף לבני הוא רק דוגמא אחת לכמה שניהם מפחדים. שניהם טועים אגב, כיוון שהתנגדות לממשלת לבני עשויה לצור מצב בו יערקו מכל אחת מהמפלגות מספיק ח"כים (אינטרסנטים) כדי להקים ללבני קואליציה.

ח"כים כמו עמיר פרץ לא בטוח שישארו נאמנים לתנועת העבודה, אבל הקריצה היותר טובה של לבני היא לאגף את ברק משמאל ולקחת את שלי יחימוביץ' שמשתפת פעולה לעיתים עם הפכים אידיאולוגיים, עמי איילון ואבישי ברוורמן, נאדיה חילו, אופיר פינס ואורית נוקד (שימו לב: שלוש נשים, אולי אפילו קולט אביטל, ר'אלב מג'אדלה, יורם מרציאנו ועמיר פרץ) (6-10), יחד עם מרצ (5), גיל (4), ש"ס (12) וחד"ש (3) ולהקים ממשלת מיעוט כלשהיא בתמיכת הערבים. ללבני יש גם את הפוטנציאל, כאישה, יכולה ללכת על תמיכתן של כלל הנשים בכנסת באותה ממשלת מיעוט; מתוך נסיון להעצים אותן ככח עולה בקואליציה.

הקרדיט הראוי לגיובל ברשיון cc-by-sa-nc
ללבני לא יתנו את מאה הימים של חסד שנהוג לתת לראש ממשלה בדרך כלל. מאה ימי החסד של לבני הסתיימו אתמול בערך. כיום היא צריכה להוכיח לכולם שהיא יודעת לשחות עמוק במים. היא  צריכה להעיר את ברק בשלוש בבוקר ולפטר אותו, אישית, כבר עכשיו מהממשלה. ברק, שלא מכהן כח"כ הוא הנקודה החלשה והאינטרסנטית ביותר של מפלגת העבודה. לשאר חברי הכנסת לא כואב כל יום בו לא מתקיימות בחירות, הם  יודעים שמבחירות הם רק יפסידו. ברק, מנגד, לא ממש.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]