Intellect or Insanity

0.
אחת הבעיות הגדולות בדמוקרטיה היא שאתה חייב לחיות עם הבחירות העגומות של העם שאתה חי בתוכו. אותן בחירות עשויות לכלול החלטה של גורם עוין כמו אביגדור ליברמן לטרוף את הקלפים ולהורות לנשיא להסמיך את בנימין נתניהו לראשות הממשלה. היתרון במקרה כזה הוא שנתניהו לא חייב להיות האדם ששמעון פרס יטיל עליו את הרכבת הממשלה. כפי שהסברתי בעבר, אם פרס יחליט, הוא יכול להטיל את הרכבת הממשלה על 'אחר מ'חברי הכנסת שהסכים לכך'. במקרה כזה, הוא יכול להאמין שלציפי לבני יש יותר סיכוי, אבל הוא גם יכול להחליט שלאביגדור ליברמן דווקא יש את היכולת.

1.
אבל מה היא דמוקרטיה בכלל? דמוקרטיה היא מונח שחלף מהעולם בעידן האינטרנט, כשכל הזכויות לחופש ביטוי, לניהול חברה, לקניין ולקניין רוחני מוחזקים על ידי אתרי אינטרנט [וראו את זה]. האינטרנט קוצף בימים האחרונים נגד שינוי תנאי השימוש של Facebook (שכבר שונו בחזרה); פייסבוק, בקצרה, הכניסו סעיף שמאפשר להם לעשות כרצונם עם תוכן הגולשים. אבל זו לא רק בעיה של פייסבוק, אלא סימפטום של ההתנהגות התאגידית. כשמנסחים תנאי שימוש לאתר חייבים להבין את ההגבלה מצד אחד, ואת האחריות מצד שני. לקיחת זכויות הקניין הרוחני ביצירות שמפורסמות בפייסבוק (תמונות, פוסטים, שורות סטטוס) עשויה בכלל להטיל על פייסבוק אחריות לתכנים האלה במקרה של פגיעה בפרטיות, הפרת זכויות יוצרים ועוד. [לכן, כשמנסחים תנאי שימוש לאתר די חשוב לא לקחת זכויות מעבר למה שאתה מתכנן להשתמש בהן, זו אחת ההמלצות הראשונות שאני נותן ללקוחות].

2.
ובכלל, האם ניתן להחזיק בזכויות יוצרים על שורת סטטוס, גאונית ככל שתהיה? מה התועלת בלפרסם אותה מחדש? הבלוג Joy of Tech משתעשע בכיצד התנאים החדשים עשויים לפגוע בפייסבוק עצמה.

3.
מעניין שדווקא התחרות [הלא חופשית] היא זו שמנסה לשתק את חופש הביטוי. חברות הכבלים והלווין מנסות להטיל הגבלות על שידורי טלויזיה באינטרנט על מנת להשוות את תנאי התחרות. הרצון להטיל את אותן ההגבלות לא שונה בהרבה מהטקטיקות הנלוזות של חברות התקליטים נגד משתפי קבצים שנועדו להגן על מודל עסקי רעוע. [אבל גם כאן, אפשר לראות את ההתנהלות ההגיונית במיוחד של תחנות הטלויזיה בארצות הברית שביקשו בעדינות מBoxee להסיר מהאפליקציה את היכולת לצפות באתר Hulu]. חברות הכבלים והלווין מעוניינות, בפועל, לצנזר את האינטרנט כדי שהתחרות תהיה הוגנת עבורן, כאשר הפתרון הנכון היה צריך להיות שהן גם ישדרו באינטרנט את התכנים למבוגרים במקום בטלויזיה: מי יודע, אולי אם הן טובות מספיק הן יוכלו להכניס כמה שקלים לכיסן.

4.
מעניין אותי כמה שנים יקח עד שכל המודל העסקי הזה יעלם.

0.
לעיתים יחסי ישראל וארצות הברית הן הרבה יותר מתמונת ראי קטנה; בשנת 1985, בעת שמדינת ישראל היתה שרויה במצב כלכלי שפל, לאחר התמוטטות בנקים רבים וקריסת רכושם של כלל האזרחים, יזם שר האוצר דאז, יצחק מודעי יחד עם ראש הממשלה, שמעון פרס חוק שמטרתו להציל את משק המדינה. אותו חוק, שמי שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר כינה אותו טעות היסטורית, נועד לאפשר את כל הפעילויות הרצויות במדינה על ידי חקיקה זריזה שלא דורשת דיונים ארוכים אלא מיישמת מדיניות חירום מהר. עם השנים, אותו חוק תפח והפך להיות אמצעי לכפיית מדיניות וחקיקה זריזה בלי דיון רציני בכנסת.

1.
כשהגיעה העת, הוגשה עתירה לבג"צ נגד החוק ונטען כי נחצה הגבול בו "הכמות נעשתה איכות" (בפרפראזה על דבריו של כב' הנשיא אהרן ברק בבג"צ 3267/97 רובינשטיין נ' שר הבטחון). ארגון מגדלי העופות הגיש עתירה לבג"צ בטענה כי, בין היתר, לא התקיים דיון מעמיק בחקיקה וכב' השופטת דורית ביניש נמנעה אמנם מלפסול את חוק ההסדרים, אך הזהירה את כנסת ישראל לבל הכמות תעשה לאיכות:
[בהערת אגב, הארגון לא "מגדל" עופות, אלא רוצח אותם]

אכן, מדובר בהליך חקיקה שמקשה מאוד על קיומו של דיון מעמיק וממצה, ואשר פוגע ביכולתם של מקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת לגבש עמדה מבוססת לגבי כל אחד מהנושאים המופיעים בהצעת החוק. נזכיר כי אחת מהתכליות המצויות בבסיסן של הוראות תקנון הכנסת בדבר הליכי החקיקה היא לאפשר לחברי-הכנסת לגבש את עמדתם ביישוב הדעת לגבי כל דבר חקיקה המונח לפניהם (וראו גם בג"ץ 410/91 בלום נ' יושב-ראש הכנסת, בעמ' 207, שלפיו ההיגיון בבסיסו של סעיף 125 לתקנון הכנסת הוא לאפשר "…בירור וליבון מעמיקים יותר של הצעות חוק המונחות על שולחן הכנסת"), וקשה לראות כיצד מנגנון החקיקה המאפיין את חוק ההסדרים עולה בקנה אחד עם תכלית זו. (בג"צ 4899/03 ארגון מגדלי העופות נ' ממשלת ישראל)

2.
ועשרים ושלוש שנים לאחר מכן, אותו דבר התרחש אצל הדוד הגדול, הדוד סם. בעקבות טעויות היסטוריות שנבעו ממדיניות קפיטליסטית שמעודדת צריכה, קרסו בנקים למשכנתאות שעודדו הלוואות יצירתיות ומנופחות, כתגובת שרשרת, מדדי הבורסה האמריקאית צנחו ו"על הנייר" נמחקו מיליארדי דולרים. בעקבות זאת הולאמו מספר בנקים בארצות הברית והחלה חקירה בנושא על ידי רשויות החוק האמריקאיות. (הסבר על משבר הסאב-פריים)

3.
נכון, אצלנו קריסת הבנקים נגרמה בגלל שהבנקים הלוו לאנשים כסף כדי לרכוש את מניות הבנקים, מה שהעלה את מחירי המניות כלפי מעלה. אבל אותה טעות בדיוק נגרמה בארצות הברית בשוק המשכנתאות. מדיניות מנופחת של מתן הלוואות גורמת לעליית מחירי הדירות, ועליית מחירי הדירות גורמת לכך שעוד אנשים יקחו הלוואות גדולות יותר, בועה אמיתית שעשויה להתפוצץ.
[אגב, לפני מספר שנים הגיע ארצה לחופשת מולדת חבר שגר בארצות הברית; כשהוא סיפר לי על מה הוא עושה שם הזדעזעתי. החבר סיפר לי שהוא רוכש נכסים מכינוס נכסים במחיר זול, על מנת לרכוש הוא מקבל הלוואה מהבנק על שווי הנכס (שהוא הרבה יותר מהמחיר בו הוא רוכש את הנכס), משפץ את הנכס ומוכר אותו מהר. בסך הכל, הוא אמר לי, הוא יכול להרוויח עשרות אלפי דולרים בחודש מעסקה כזו, וכיוון שהבנק הופך להיות שותף שלך, אתה אף פעם לא נכשל. אני, מצד שני, בתור מי שלא עוסק בנדל"ן ולא מתיימר להבין בו, לא הבנתי כיצד אנשים ממשיכים עם העניין הזה מעבר ליותר מכמה דקות.]

4.
וובכן, כמו בישראל, גם בארצות הברית נדרשו הליכי חקיקה זריזים. אולם, הקונגרס דחה את תכנית הסיוע שהממשל תכנן, מה שגרם לירידות חריפות בשוק המניות. לכן, בצורה עדינה ניסח הממשל תכנית רצינית יותר, שהתנפחה משלושה עמודים ל110, ואז ל451. 451 עמודים של רפורמה במס שככל הנראה אף אחד לא יקרא ויגרמו להצבעות מצחיקות על פטור ממס לחצי עץ. את אותן טעויות שאנחנו כבר עשינו, האמריקאים רק עכשיו לומדים.

5.
אתנחתא קומית:

6.
ואם כבר בדוד סם עסקינן, מדאיג מאוד כמות המאמצים שזה משקיע בסיוע לממשלת ישראל להטמיע את תעודות הזהות החכמות. הפעם, טוען שר הפנים מאיר שטרית, אזרחי ישראל לא ידרשו לויזה אם יאושר חוק המאגר הביומטרי. הסאבטקסט כאן הוא כמובן "יאושר המאגר הביומטרי וזה יועבר גם לרשויות ארצות הברית", שכן ללא אותו אישור, אין לממשלת ארצות הברית כל יכולת לאמת את זהות הנכנסים. מה ששטרית שוכח לספר לנו, בהיותו בעל השכלה במיקרו-בביולוגיה (שלדעת דובר הממשלה רלוונטי כאן), הוא שדרכון ביומטרי הוא מאוד קל לזיוף או העתקה שתאפשר גניבת זהות.

7.
אבל לשטרית זה לא יפריע, כשהוא יבוא לנאום בפני הכנסת על הצעת החוק הוא יבהיר להם שנחתם הסכם תעודות זהות חכמות כבר עם HP ושארצות הברית מתעקשת על המאגר. חברי הכנסת, בהיותם אנשים שקולים ששוקלים כל הצעה ברצינות, יעשו יד אחת ויצביעו בעד; וכל זאת במקרה הטוב בו אותה חקיקה לא תוכנס בכלל באמצעות חוק ההסדרים המעניין והיצירתי שלנו.

0.
לפי שנה וחצי, מעט אחרי ועדת וינוגרד, תהיתי האם שמעון פרס יהיה ראש ממשלה או נשיא. הימים היו קשים, ומשה קצב בדיוק התפטר; תהיתי האם יש קנוניה לקדם את דליה איציק לנשיאות על מנת שזו, ביום התפטרותו של אהוד אולמרט, תטיל את הרכבת הממשלה על פרס וזה יהיה מאושר וראש ממשלה נצחי. היום, שנה וחצי אחרי, פרס יושב וצופה בפריימריס בקדימה בערגה. הרי הוא היה יכול להיות ראש הממשלה הבא בקלות.

1.
ואולי, הדיל מסריח מהראש. בעוד מספר שעות נדע מה בחרו מתפקדי קדימה. האם זה שאול מופז או ציפי לבני; בכל מקרה, בחירתם אינה משנה דבר. דילים מסריחים בין אהוד ברק לבנימין נתניהו אינם רלוונטיים, אלא מה שרלוונטי הוא שיטת המשפט הישראלית. על פי שיטת המשפט הישראלית, לאחר התפטרות הממשלה מטיל נשיא המדינה את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר הכנסת שהסכים לכך ולדעת נשיא המדינה סיעות הכנסת יאותו לקבלו כראש ממשלה. כלומר, ייתכן מצב בו שאול מופז יזכה בפריימריס, ושמעון פרס, לאחר שהתייעץ, יחליט כי ציפי לבני תרכיב את הממשלה (ראו ס' 7 לחוק יסוד הממשלה).

2.
מעבר לכך, סמכותו של הנשיא היא סמכות שבחוק. שיקול הדעת הוא שלו ולא של איש מלבדו. בתי המשפט קבעו בצורה עקבית כי אין להתערב בשיקול דעתו של נשיא המדינה בצורה חיצונית. (בג"צ 2096/99 גור נ' נשיא המדינה, בג"צ 483/77 בג"צ 483/77 ברזילי נ' ראש ממשלת ישראל ואח). כיוון שלא ניתן לעקר את סמכותו של נשיא המדינה, העברת ההחלטה לזהות ראש הממשלה בפריימריס היא חסרת כל סמכות חוקתית. כל נסיון להוציא את הסמכות הזו מנשיא המדינה נדונה לכשלון מראש.

3.
כלומר, יכול להיות מצב שתהיה עתירה למניעת מינויו של ראש ממשלה כלשהוא כיוון שאותו ראש ממשלה אינו כשיר לכהן כראש ממשלה, או שהחלטת נשיא המדינה למנותו נגועה בחוסר סבירות קיצוני. כך אמר כב' השופט גבריאל בךבאחד מפסקי הדין הארוכים ביותר שנכתבו אי פעם בבית המשפט העליון, ובסיוטו המתמשך של כל סטודנט למשפטים, עא 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, עמ' 583:

מה יקרה, אם בטקס של ערב יום העצמאות, כאשר המפקד הממונה על האירוע מציע ליושב-ראש הכנסת ומבקש את רשותו להתחיל בטקס, תיתקל בקשתו זו בסירוב מטעם יושב-ראש הכנסת?! ומה יקרה, אם נשיא המדינה או ראש הממשלה או השר הנוגע בדבר יסרבו לחתום על חוק שנתקבל בכנסת? ומה אם נשיא המדינה יסרב לחתום על כתב מינוי לשופט אשר נבחר לכהונתו על-ידי ועדת המינוי לשופטים, ולא נמצא כל פגם במינויו? התשובה הפשוטה לשאלות כאלה היא, כי ישנם דברים מסוימים, אשר יש להניח כי במשטר דמוקרטי תקין פשוט לא יקרו. ואם חס וחלילה, בצורה בלתי סבירה, בכל זאת יתרחשו, גם אז יימצאו לכך במשטר דמוקרטי פתרונות במישור השיפוטי או במישור ממלכתי אחר. בחשש זה ובבעיות אחרות הקשורות בקבלת חוקי יסוד להבא ובתיקונם, אשר בעתיד יימצאו להם פתרונים, אין כדי לגבור על השיקולים המובילים למסקנה כי הכנסת, כגוף המחוקק העליון, אכן מוסמכת הן לחוקק חוקים רגילים והן לקבל חוקי יסוד המעניקים חוקה לישראל.

4.
בעוד שבך סובר כי יש דברים שפשוט לא יקרו במשטר דמוקרטי, אני די חושש שהוא טועה. בשנת 1995, בעת שכתב את פסק הדין, לא האמין בך שירצח ראש ממשלה בישראל (פסק הדין פורסם חמישה ימים לאחר רצח יצחק רבין), לא האמין שנשיא מדינה יואשם במעשה מגונה, לא האמין בדברים רבים שראינו בי"ג השנים מאז. אולם, "יש להניח כי במשטר דמוקרטי תקין פשוט לא יקרו [דברים כאלה]".

5.
נשיא המדינה חייב להפעיל את שיקול דעתו ולראות האם האדם שהוא ממנה כמי שירכיב את הממשלה הוא אדם ראוי. לא יכול להיות ששבעים אלף אזרחים בלבד יהיו אלו שבוחרים מי יהיה ראש הממשלה של שבעה מיליון בני אדם.

לפני כשנה נבחר שמעון פרס לנשיא מדינת ישראל, טקס השבעה חגיגי נערך וסוניה פרס, רעייתו של שמעון, לא נכחה בו. גורמים המקורבים לבני הזוג טענו שהשניים נקלעו למשבר קשה וכעת הם פרודים בפועל; ופרס בחר להתנחם בזרועות נשים אחרות. סיפור זה, בדוי ככל שיהיה, לא הוביל לסגירת עיתון אחד במדינת ישראל שיכולה (לכאורה) להתגאות בחופש העיתונות (היחסי) שלה. אולם, סיפור דומה, עם טוויסט קטן, הוא מה שהביא לסגירת עיתון ברוסיה.

ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה היוצא (וככל הנראה ראש ממשלת רוסיה הנכנס), מצא לו בת זוג חדשה והוא עומד להתחתן עמה בקרוב, כך דיווח צהובון רוסי עלום; פוטין, מנגד, הכחיש כי נפרד מאשתו וכן הכחיש כי עומד הוא להנשא לאלינה קבייבה, מתעמלת אולימפית שהיא גם חברת פרלמנט ממפלגתו של פוטין. זו לא הפעם הראשונה שנכנסים לחייו של פוטין, לאחר שסרט המתאר את חייו הזוגיים של פוטין התעכב במשך שנים על רצפת חדר העריכה ויצא לאקרנים מאוד בסמוך לבחירות בהן ניצח ממשיכו של פוטין, דמיטרי מדבדב.

מנגד, ישר לאחר הדיווח על הרומן של פוטין, נסגר העיתון שפרסם את הדיווח; לטענת בעליו שהיה בעברו סוכן ביון סובייטי, העיתון נסגר מסיבות כלכליות בלבד. כמובן שזו לא הפגיעה הגדולה ביותר בחופש העיתונות ברוסיה, אחרי שאנה פוליטקובסקיה, עיתונאית שביקרה את פוטין, נרצחה בביתה ביריות באוקטובר 2006. אנה מיכלצ'וק, אמנית שביקרה את משטר פוטין, מצאה את מותה בדרכים מסתוריות. כמובן שלכל המקרים האלו ככל הנראה אין קשר ישיר לפוטין, אך חירות הביטוי ברוסיה לא ממש זוהרת לאחרונה.

תוסיפו לכל זה ביקורת על התנהלות הבחירות הדמוקרטיות ברוסיה וטענות על זיופים ותגיעו למדינה שנשלטת ביד רמה על ידי קבוצה קטנה של בעלי סמכות וכח. האם כך באמת הדבר?

תפקיד השלטון הוא לעמוד בביקורת. ללא ביקורת כזו, אישית ככל שתהיה, לא יהיה ניתן לנהל מדינה. אדם ששם עצמו כנבחר ציבור יודע שהוא חייב להגיע ללא רבב, ללא סיפורים על 'קלטות לוהטות' וללא שלדים בארון. התקשורת, עצמה, חייבת להשתמש אבל בכוחה בזהירות ולפרסם רק סיפורים שהיא בטוחה בצדקתם. כלומר, אין הבדל בין זכות הציבור לדעת כאשר מאיה בוסקילה מתגייסת, משה דץ ואורנה דץ נפרדים או שנינט טייב ויהודה לוי מתחתנים לבין זכות הציבור לדעת כאשר נשיא, ראש ממשלה או אפילו חבר כנסת מתגרש מאישתו ומתכוון לשאת אישה חדשה. התקשורת זכאית לדווח, הציבור לא חייב להקשיב.