על תרופות, פטנטים ואיוולת הארגונים החברתיים
אולי זה נדוש, אולי זה מיותר ואולי זה אפילו מרכסיסטי מדי לומר, אבל יש לבטל פטנטים על תרופות. תחשבו על המצב האירוני הבא: ארגונים חברתיים מפגינים ונאבקים פעם אחר פעם להגדיל את סל התרופות, כלומר להעביר עוד כסף לחברות התרופות (שמוחזקות על ידי בעלי ההון). האין זה אירוני שכך פועלים הארגונים החברתיים? וובכן, יש לכך סיבה: פטינטים על תרופות. פטנט הוא מונופול שניתן על ידי המדינה ליצרן מסוים כדי להכיר בהוצאה שהוציא בפיתוח התרופה; בעצם, הפטנט נוגש בשוק החופשי ומונע מכל אדם אחר להתחרות ביצרן התרופות. התוצאה של מצב זה הוא מחירי תרופות גבוהים, אשר בין היתר ממומנים על ידי המדינה (או הציבור, באמצעות קופות החולים).
המצב הלא אופטימאלי הזה נגרם מגישה אנכרוניסטית שמאמינה שלולא קיומו של הפטנט, לא יתקיימו תרופות ולא יתקיים מחקר. אולם, דה-פקטו, מי שמממן את המחקר הוא הציבור בכל מקרה, ולכן בכל מקרה המחקר לגבי תרופות הוא מוצר ציבורי. לכן, הלאמת הפטנטים כבר התרחשה, וכדי לשפר את המוצר אפשר לבטל את הפטנטים.
ביטול הפטנטים על תרופות לא רק יביא למצב אופטימאלי בו המחקר יהיה לכיוון תרופות שמאפשרות למנוע מחלות ולא רק לרפא או להקל על כאב (שכן ליצרניות התרופות יש אינטרס שחולים יוותרו חולים) אלא גם יקטינו בצורה משמעותית את מחירי התרופות ויאפשרו גישה לבריאות זולה, כאשר כיום לחלק מהאנשים כלל אין יכולת לממן תרופות.
אכן, ישנו את נושא התגמול למפתחים, ואת נושא ההלאמה שנוצרת כאן, אולם לדעתי יש לאזן בין האינטרס הציבורי לבריאות לבין הזכות לקניין פרטי; במקרה הזה חשוב לזכור, כמובן, שאותה רוח המכונה 'קניין' בפטנט כלל לא היתה קיימת לולא המדינה היתה מכירה בה מלכתחילה בתור קניין שרירותי.
לכן, המלחמה הנכונה של הארגונים החברתיים לא צריכה להיות על הגדלת סל התרופות, אלא על קיצור משך הפטנטים עליהן.
