זחלנות עושה איכות | על זיהוי פנים ופייסבוק

0.
אחד הדברים היפים שקורים בחזית הטכנולוגית בשנתיים-שלוש האחרונות הוא ההפרדה בין 'יכול' ל'מותר' שהופכת להיות חדה יותר ויותר. בעבר, התפישה החוקית היתה שאם דבר מסוים הוא פומבי, הרי שהוא הופך להיות חלק מנחלת הכלל ומותר לשימוש. לדוגמא, בתיקים שצצו בראשית האינטרנט, עלתה השאלה האם הפעילות של מנועי חיפוש כמו גוגל חוקיים. כלומר, באו בעלי אתרים וטענו שמנועי חיפוש אשר סורקים את האתר פוגעים בזכויות הקנייניות שלהם, ולכן אסור להם לזחול באתר (נניח, Kelly v. Arriba Soft Corp., 77 F. Supp. 2d 1116 – Dist. Court, CD California 1999). הפסיקה הכירה בכך שמותר לאסוף מידע ציבורי ולייצר לו ערך מוסף, כמו במנועי חיפוש, ושיש לכך ערך חיובי. לדוגמא, בישראל, נפסק כי אין מניעה לאסוף מידע ציבורי ולייצר ממנו לוחות מודעות (נניח, א 1074/05 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' אול יו ניד בע"מ ואח', ת"א 5310-08 קווי מידע ופרסום בע"מ נ' בל תקשורת פרסום ויחסי ציבור ואח').

1.
אלא, שככל שזה נוגע לפרטיות, יש הנחיות יפות לאחרונה, שאומרות 'הגם שהמידע שאתם מעבדים הוא ציבורי, עדיין הצבירה שלו היא בעייתית מבחינת פרטיות ואסור לכם לעשות זאת'. זאת שיטת הכמות עושה איכות שבארצות הברית באה לידי ביטוי באיסור על מעקב באמצעות מכשירי GPS, הגם שאותו אדם מתנייד במרחב הציבורי (Maynard v. Unites States) ובפסיקה של בית המשפט המחוזי בישראל ש"מצבור של פרטים, שכל אחד לבדו אין בו משום פגיעה חמורה בפרטיות, הרי שביחד עם אחרים הם יעלו כדי פגיעה חמורה בפרטיות" (עא 2319/08 פלוני נ' פלונית, ראו גם). לכן, דווקא ההחלטה המעניינת של הנציבות האירופית מהשבוע שעבר עושה טוב לאוזן.

2.
הנחיה חדשה של האיחוד האירופי אוסרת על שירותי רשת להשתמש בתמונות לצורך זיהוי ביומטרי ללא קבלת הסכמה מפורשת; (ההחלטה המלאה, PDF); בפועל, ההגיון של ההחלטה הוא כזה: נכון, ניתן היום לבנות מנוע חיפוש שאוסף שלל תמונות מהרשת ומאנדקס אותן, ניתן גם לייצר פרופיל ביומטרי על כל אחת מהתמונות ולנסות לשייך אותן אחת לשניה (וFace.com עושים זאת יפה מאוד); אבל, בשביל לעשות זאת, יש לקבל היתר ממי שצולם בתמונה, או לפחות ממי שצילם אותה. לפי ההחלטה:

The images obtained by search engine were displayed with the intention for viewing and not for acquisition by a facial recognition system. The search engine provider would be required to obtain consent from the data subjects to be enrolled into the second facial recognition system.

3.
כך גם בנוגע לשימוש במערכות לזיהוי פנים על ידי רשתות חברתיות (ובמיוחד Facebook). נכון לעתה, Facebook מפעילה, ככל הנראה, מערכת של זיהוי פנים בין התמונות שמועלות, אך היא מאפשרת למשתמשיה לבטל את האפשרות 'להציג לחברים את הזיהוי האוטומטי'. כלומר, לא בטוח שהיא לא מחזיקה מאגר של המשתמשים שביטלו את האפשרות, אלא היא פשוט לא מודיעה לחברי המשתמשים כי הם תויגו בתמונות. כעת, לפי ההחלטה למשתמשים רשומים תהיה האפשרות לבחור האם לרשת החברתית יורשה לעבד את התמונה או לא, לא רק האם להציג אותה לאחרים.

registered users must also have been given a further option as to whether or not they consent to their reference template to be enrolled into the identification database. Non-registered users and registered users who have not consented to the processing will therefore not have their name automatically suggested for a tag because images in which they appear will produce a “no-match” result.

4.
המהפכה האמיתית היא בתפיסה של הצברת מידע. כלומר, היום מדובר על ביומטריה פשוטה, על זיהוי פנים. מחר ידובר על מידע סודי\פרטי\אישי של אדם, שניתן יהיה לאבחנה ממידע אחר. כלומר, דמיינו מצב שבו ההנחיה לא היתה נוגעת לזיהוי פנים, אלא דווקא למידע על היסטוריה תעסוקתית או על עבר מיני, האם ניתן היה לאסור על מנועי חיפוש לאנדקס מידע כזה על ידי זחילה של אתרים כמו LinkedIn? אני בספק.

מאת יהונתן בקטגוריות: חופש ביטוי, פרטיות תגיות: , , , , , , , , , , , , ,   אין תגובות

המאגר הביומטרי כאפליקציית פייסבוק

יש לי לא מעט הסתייגויות מFacebook כרשת חברתית, החל מיום ההצטרפות שלי לרשת, לפני שלוש שנים וחודשיים, בה שרון גפן ואני קיטרנו ועד היום, היום בו פייסבוק אכן הוכיחה כי לא אני מצוי במרכזה, אלא הרצון לכבוש את מלוא המשתמשים שלה. לאורך שלוש השנים בהן אני ברשת, הפכה הרשת מגן נעול שמחזיק אקוסיסטמה של אפליקציות תחת תלות כפויה, לענקית טכנולוגיה שאינה מעוניינת להתמודד עם גולשיה ושולחת זרועות תמנון לשאר הרשת כדי לאסוף מידע כדי לאפשר לה לדעת יותר על משתמשיה, לדעת עוד על איך הם מתנהגים ובמי אתה צופה, מתי ואיך. אבל השבוע? וובכן, השבוע נוצר מצב מדאיג: פייסבוק החלה ליישם טכנולוגיות ביומטריות על משתמשיה.

זה לא שעד כה לא היתה קיימת האפשרות לעשות זאת באמצעות אפליקציות צד ג' (גילוי נאות: Face.com שמספקים טכנולוגיה דומה קיבלו ממני ייעוץ משפטי בנושאי פרטיות) אלא שעד כה העניין היה בבחירה מוחלטת: כיוון שמדובר באפליקציות צד ג', ניתן היה לשלוט באפליקציות וביכולת שלהן לקבל מידע עליכם מחברים שלכם. מעבר לכך, בפועל: פייסבוק כבר מחזיקה מאגר ביומטרי; התמונות, אם ללמוד מהיכולת של אפליקציות אחרות, כבר מאוחסנות שם; הבעיה היא שעד כה לא נגזר מידע ביומטרי מהתמונות ללא הסכמת המשתמש, ומהיכרות עם ארכיטקטורת ניהול המידע של פייסבוק (כשם שתמונות לא נמחקות באמת) סביר להניח שנגזרות ביומטריות יתקיימו, אך לא תתאפשר גישה אליהם לתיוג אוטומאטי (כך, לפחות, לפי הפוסט הזה בבלוג החברה).

"הרי בסוף יהיה מאגר ביומטרי, זה ברור. יהיה מאגר והוא יהיה ביומטרי וכולם יהיו רשומים. האצבע תתחבר למחשב ובלחיצת יד נוכל להעביר זה לזה תעודות יושר וכספים. … אני לא מבין בשביל מה צריך מאגר ביומטרי, מי רוצה לשבת כל היום ולהסתכל על טביעות אצבעות? כמה גולשים יהיו לזה? 100? 200? ומאיפה יבוא הכסף? מפרסומות? הון סיכון? מה המודל הכלכלי?" (תומר ליכטש, שירה ביומטרית)

הסכנה כאן היא אינהרנטית; לא רק השימושים של פייסבוק במידע אלא נגזרות שיכולות להווצר; צאו שניה מבועת הציניות ודמיינו את העניין הבא: לפני שנה וחצי, כאשר החלו השיחות על הקמת המאגר הביומטרי, מאיר שטרית אמר כי יש מאגרים ביומטריים של מיליוני אזרחים ולאף אחד לא איכפת, הוא צדק. הסכנה בביומטריה של פייסבוק היא לא רק יצירת הקשר בין תמונה לבין זהות של אדם, אלא יצירת הקשר בין תמונה, זהות של אדם ולדעת מה הוא חיפש ברשת וקרא ברשת (כי כל אתרי האינטרנט מאפשרים לפייסבוק לגשת למידע של משתמשיהם). כלומר, משטרת ישראל התיאורטית יכולה לבוא לטרשת החברתית ולתת לה תמונה, לבקש לדעת מי האדם, מי חבריו, היכן הוא ועם מי הוא נפגש.

הפתרון המצחיק יותר, שאולי פותר למאיר שטרית בכלל את הצורך למאגר ביומטרי הוא לאפשר לפייסבוק להנפיק תעודות זהות; העניין לא מגוחך כמו שהוא נשמע, הוא אפילו יעיל: פייסבוק יכולים לבחון מהי זהות האדם ולזהות, בצורה יחסית טובה, האם הוא מתחזה או לא על בסיס תלונות קיימות ואלגוריתמים מתוחכמים. בעצם, פייסבוק יכולים להנפיק חתימה דיגיטלית לאזרחים ולומר למשרד הפנים: אנחנו נזהה אותם עבורכם, נטפל בהם ונחזיק את המאגר, אתם רק תמשיכו לגבות מהם מסים.

לפייסבוק אין באמת צורך במאגר ביומטרי; המאגר שנוצר כאן הוא לצרכי נוחות, אינטראקציה וכבילה עמוקה יותר של המשתמשים. הסכנה האינהרנטית בו גדולה פי כמה מהסכנה שנמצאת במאגרים ממשלתיים, ולעומת זאת: הציבור לא ממש מפחד מזה, הוא נהנה מכך שהוא יכול לאתר עוד תמונות שלו. פייסבוק צריכה לנהוג בדיוק באותה האחריות ולאפשר למשתמשים להשתתף בשיח החברתי בלי לתת לה את הזכות לבצע מניפולציה ביומטרית על פניהם. עד שזה לא יקרה, יש רק פתרון אחד.

הפתרון, ואם מישהו יטרח לפתח אותו הוא יזכה למקום של כבוד בבלוג זה, הוא לפתח אפליקציית מניפולציה על תמונות שיכולה לעוות את תווי הפנים שלך בצורה כל כך מזערית שהעין האנושית עדיין תוכל לזהות אותך, האסתטיקה שלך תשמר, אך האלגוריתמים הביומטריים יתעצבנו בגלל השונות בין תמונה לתמונה. אגב, אפשר אפילו להשתמש בAPI של Face.com.

מאת יהונתן בקטגוריות: הזכות לגלוש, זכויות אדם, פרטיות תגיות: , , , , , , , , , , ,   3 תגובות

מה Google Voice יעשה למערכות היחסים שלכם? (וגם קצת על האח הגדול)

מאת: יהונתן קטגוריות: אבטחת מידע; תגיות: , , , , , , , , ; 5 תגובות; פורסם בתאריך 28 ביוני, 2009

ברוכים הבאים לקץ הפרטיות בחסות גוגל. Google Voice הוא שירות טלפוניה יעיל ביותר מבית גוגל (סקירה מעמיקה של השירות מבית שליו בן-ארי) שמאפשר לך לאחד את כל מספרי הטלפון שלך למערכת אחת, להפנות את השיחות, לנהל תא קולי ולתמלל את שיחות הטלפון שלך. כמו שטובים ואחרים כבר מסבירים, השירות יוכל לאחסן טביעות קול של המתקשרים אלייך ולתמלל את כל השיחות שתבצע, לנוחיותך. לנוחיותך, גם, אם אתה ממשלה, תוכל לקבל רשימה של משתמשים שמדברים על נושאים מסוימים או מזכירים אנשים מסוימים. בעצם, את חוק האח הגדול תוכל ליישם באמצעות שירות API נוח.

הטכנולוגיה היא נייטרלית כמובן. כמו Face.com שמספקים שירות זיהוי ופענוח תמונה כל כך טוב עד כדי שהוא פוגע בפרטיות, Google Voice תוכל לספק לך שירות זיהוי קולי על סמך תבניות הקול של המתקשר, לאפשר לשירותים חיצוניים כמו גלאי-שקר להתממשק, ולאחסן לתקופה בלתי מוגבלת את המידע על אותה שיחה: האם בן הזוג שלך שיקר לך כשהוא  אמר משהו?

הנייטרליות כה אינהרנטית כאן, כאשר הויתור על הפרטיות לטובת הנוחות הוא משמעותי: תמיד תוכל לתמלל את הריבים שהיו לך עם החברה, ולזכור מי צדק ומי לא. תוכל תמיד לחפש מה היא אמרה על בגידות והאם האפליקציה אמרה שהיא שיקרה שם, הריב האינסופי שיכול היה להגמר בחילוקי דעות נגמר כאן. Google Voice תהרוג לכם את היכולת לנהל זוגיות בצורה שלמה: כל אחד יחזור ל"מי צודק".

ובכלל, מה יקרה כשהוא יפרוץ לה לחשבון הVoice? האם הוא יוכל להכנס לתמלילי שיחות שלה ולראות שיחות שיכולות להתפרש כבגידה? האם כעת היא תבקש את  הססמאות לחשבון הVoice שלו כמו שהיא  מבקשת לחשבון המייל? ומה עם הזכות שלהם לנהל חיים נפרדים?

אני לא טכנופוב; אני מאמין שעם ארכיטקטורה נכונה היה אפשר לעשות את זה אחרת. אם יש דבר שלמדנו מהחיים הוא שיותר מדי כח במקום אחד גורם לשחיתות.

מאת יהונתן בקטגוריות: אבטחת מידע תגיות: , , , , , , , ,   5 תגובות

להלבין פני חברך, או פשוט לזהות אותם.

מאת: יהונתן קטגוריות: פרטיות; תגיות: , , , , , , , ; 12 תגובות; פורסם בתאריך 31 במרץ, 2009

לעיתים, אנו מעדיפים לאבד את פרטיותנו בתמורה לנוחות; אנו עושים כן כשאנו אוגרים את אנשי הקשר שלנו בטלפון סלולרי או כשאנו מדפיסים כרטיסי ביקור שאנו מחליפים עם זרים; האינטראקציה החברתית לכשעצמה היא מסובכת ומסוכנת. אולם, הסכנה האמיתית שוכנת כאשר פרטיות ונוחות משתלבות זו בזו, על ידי החלפה לא וולונטרית של מידע.

היום נערך בתל-אביב כנס Techonomy, אירוע בו האינטראקציה בין טכנולוגיה וכלכלה הועמדה במרכז. הזוכים של תחרות הסטארט-אפים היו face.com. פייס.קום מספקים פלטפורמת זיהוי פנים לרשתות חברתיות (לבינתיים) שמאתרת תמונות שלך ושל חברים בתמונות שתוייגו על ידי משתמשים אחרים.טכנולוגית זיהוי הפנים של פייס.קום היא די מרשימה ויש לה את האפשרות למצוא אותך גם כאשר אתה ברקע או לובש משקפי שמש בתמונה. כעת המוצר נמצא בשלב אלפא סגור, והיה לי העונג לשחק עם האפליקציה לכמה דקות לפני שכתבתי את הפוסט (שהיו מספיק כדי לראות כמה האפליקציה טובה)

אולם, הדאגה הראשית שלי קמה ממאגר הנתונים של פייס.קום.פייס.קום  יכולם לזהות תמונות של אנשי הקשר שלך בפייסבוק גם אם הם לא באלבומים שלך, אלא באלבומים של חברים; כלומר, ידי אנדוקס של מספר קטן של קונקטורים בפייסבוק, פייס.קום יכולים לשמור (או לאגור) מידע על זיהוי הפנים של אחוז רב של המשתמשים.

והנה מגיעה הדאגה לפרטיות מהפראנואיד אחוז ההזיות; אולם, קחו נא את הנסיונות האחרונית להקים מאגר מידע ביומטרי בישראל שיכלול גם מאגר של צילומי פנים, יחד עם הנסיונות האחרונים להתקין מצלמות אבטחה [בחוסר סמכות] בערי ישראל. כעת דמיינו את התרחיש התיאורטי בו הדיקטטור ההגון בא ומבקש מפייס.קום את מאגר המידע שלהם לצורך בחינה של חשוד בפעילות טרוריסטית או סתם מצב בו הדיקטטור מוציא צו חיפוש במאגר של face.com על מנת לחפש אדם חשוד\נעדר ספציפי ברשתות חברתיות ובתמונות ממצלמות אבטחה. האם פייס.קום יכולה לסרב להצעה נדיבה כזו?

כאשר פייס.קום מאנדקסת רק את התמונות שלי, ורק תגים שאני נתתי לה את הסכמתי (ולא אופט-אאוט, או מצב בו אני צריך לסרב בצורה אקטיבית) אז מדובר בויתור מוסכם על פרטיות; פרטיות כהחלפה של נוחות, מה שאנו עושים בדרך כלל. אולם, כאשר מדובר בפניהם של אחרים, ללא ידיעתם והסכמתם, מאגר מסוג זה יכול להיות מסוכן באופן קיצוני. הייתי שמח לבחון את המעיים של פייס.קום ולראות איך הם יכולים להגן עם הפרטיות של הגולשים בלי להגביל את הטכנולוגיה; אבל אם הם יצליחו לעשות את זה, שימכרו למדינת ישראל את הטכנולוגיה וזהו.

[גם באנגלית]

מאת יהונתן בקטגוריות: פרטיות תגיות: , , , , , , ,   12 תגובות