December 26, 1997

5.2 4X4

היא חושבת שאני מצחיק, אני נעלבתי, היא לא ממש מכירה אותי, רק כמה שניות, וכבר חושבת שאני מצחיק, אני חושש לגורלה, כי היא לא מאבחנת נכון, היא לא קלטה שהמעטפת של הצחוק וההתנהגות המטופשת היא רק כדי לברוח מהמציאות, הרי זו הסיבה שאני ככה כשאני שם, כי אחרת, אם הייתי עצמי, הרציני, העקשן, ולא המצחיק והוותרן, לא הייתי שם, אלא כבר מזמן בכלא, בניגוד לסיוון, פשנצית חושבת שאני מיוחד, שאין כמוני, שהכישרון שלי מבוזבז שם, ושאני הייתי צריך ללכת כבר ללמוד, או באוניברסיטה או לבד, ג'קי אמרה פעם שאני ממש לא צריך את הצבא, ועם מלאכית אני כבר לא מדבר ממזמן, כבר חצי שנה, עם ג'קי פשוט לא יוצא לי לדבר, יכול להיות שסיוון ופשנצית באו בתור תחליף לג'קי ומלאכית, אבל לא, סיוון היתה משהו חולף של שבוע שגרם לי להבין כמה דברים חשובים, פשנצית היא לא מהטיפוסים שאפשר לדבר איתם, אלא רק לפשנץ אותה, וזהו, לא פחות לא יותר, הבעייה שלא אני זה שמפשנץ אותה, אני מכיר אותה לאנשים, והם מפשנצים אותה, לעומת זאת למלאכית בעיניים יש עדיין את אותה הבעה, גם כשראיתי אותה לפני שבוע, פשוט הסתכלתי בה ויכולתי לחשוב על זה שעדיין בתוך תוכה היא אוהבת אותי, וצריך רק לשבור את מחסום הזכוכית והכל יהיה שוב בסדר, עם ג'קי אני כבר לא מדבר, אני יודע למה, אבל מטעמי זהירות אני לא אגיד, הבעייה שלי היא ככה, המצב היה כמו שתיארתי עד אתמול, אתמול קרו יותר מידי צרופי מקרים משזה יהיה מזל, אתמול הגורל צחק, ושיחק איתי, הכל התחיל שפשנצית הלכה לקנות את המנה היומית שלה אצל בני, וסיוון שיצאה לאפטר, הלכה אליו, הרי בסך הכל הוא אחיה הגדול, היא שמעה במקרה את סיוון פולטת משהו עליי, או ליתר דיוק על מישהו חמוד בבסיס שקורא לעצמו אלוהים, מיד היא קשרה והן התחילו לדבר עליי, החליפו ביניהן סודות עלי, פשנצית דברה על יום שישי ואז ראיתי על המקום שהיא במחזור, סיוון דברה על הפעמים שעמדתי כאילו צלוב על הכביש, הם ממש הפכו זאת לפסטיבל, ואז סיוון קבלה טלפון שאומר שהיא צריכה ללכוד עריק, הוא נמצא לא רחוק ממנה, גם באותה עיר, היא מהר עלתה על המדים שלה, שמה את השרוך של משטרה צבאית ונסעה, היא דפקה על הדלת, מלאכית פתחה אותה, היא שאלה עם אחיה נמצא, והיא השיבה בשלילה, ואז סיוון זיהתה אותה, היא שאלה אותה אם היא המלאכית שלי, כי היא ראתה אותה בתמונה אצלי, מלאכית אמרה שכן, והתחילה לדבר, אמרה שקרים ודברים שלא קרו, רק כדי לסכסך ביני לבין העולם, בנתה לעצמה חומות של מידע כוזב, רק כי רצתה להפיל אותי מהם, ואז סיוון פלטה בטעות, שאלה אותה – "אם את ידידה כל-כך טובה של חברים שלו, למה שלא תגיעי ביום שישי?", ואז מלאכית הבינה, שיש חיים אחריה, היא שאלה את סיוון איפה להיות ביום שישי, וטרקה את הדלת, מהר היא התקשרה למרקו, הרי הוא חבר טוב שלי מזה שנים, שאלה אותו וטחנה ממנו מידע, הכל עליי, ובתמורה לזה הביטחה לו, וכמובן שקיימה, מין של החיים, מרקו לא יכל להתאפק, הוא התקשר אליי וסיפר לי את הכל, ופתאום הבנתי שמשהו גדול ממני קורה, יצאתי מהבית ולקחתי טרמפ לכיוון המרכז, הנהגת נראתה לי מוכרת, ואז היא אמרה – "אתה לא היית אצלנו בבית לפני חצי שנה, באת לבקר את…", ואז השלמתי מהר "ג'קי", ואמרתי "כן, מה שלומה באמת?", בטון איכפתי, למרות שממש לא היה לי, אמה השיבה " בסדר, היא עברה לגור פה לא מזמן, לומדת בבית הספר הישן שלך", לא הבנתי איך היא ידעה איפה למדתי והכל, אבל הפנמתי, יצאתי מהמכונית ונכנסתי לבורגר, שם ישב מרקו, לידו ישבה דמות מוכרת, מלאכית עם חיוך של שטן על שפתייה, חיוך של "כרגע שכבתי עם חבר שלך", ממולם ישבה ג'קי, עם מישהו שכראה היה חבר שלה, היא לא זיהתה אותי בלי השער, וטוב שכך, ואז מרקו אמר, הכנתי הכל למתנת יום ההולדת שלך, תהיה אצלי בשש, חזרתי הביתה עם מבט עצוב בעיניים, והכנתי את עצמי נפשית לרצוח את מרקו, באתי בשש, הדלת כבר היתה פתוחה, מולי היו ארבע בחורות, סיוון, פשנצית, ג'קי ומלאכית, שלושתן על הברכים והמרפקים, בתנוחת כלב, מרקו שאל אותי את מי מהן אני רוצה קודם, שלפתי מכיסי את הארנק, הוצאתי ארבע קונדומים, נכנסתי עם ג'קי לחדר ראשונה, כעבור עשר דקות יצאתי, אמרתי למרקו שאני רוצה לעשות את סיוון בשרותים, הוא שאל מה עם ג'קי, אמרתי לו שהיא נחה ומתאוששת, נכנסתי לשרותים עם סיוון, שמעתי את מרקו מצמיד את אוזנו, הוא שמע את הדפיקות אל הדלת, את הצרחות, ואיך הכל הפסיק, ברגע שסיוון השתתקה זרקתי אותה הצידה, ואמרתי לא שיכניס את מלאכית, הוא הכניס אותה, בשנייה שהיא נכנסה נשמעה צרחה, ואחרי זה עוד הרבה צרחות, עד שגם היא השתתקה, יצאתי מהשרותים ואמרתי למרקו שהיה ממש טוב, יצאתי עם פשנצית מחובק החוצה והלכתי, היום בבוקר בעיתון הופיעה הכתבה הבאה "צעיר בן 19 רצח בדם קר שלוש נערות, שלושתן מתו מחנק עי קונדום שנקשר לצוואר, לא נמצאו סימנים לקוים יחסי מין בכוח, למרות שהנערות היו ערומות, הצעיר נעצר לחקירה שבמהלכה טען כי חברו עשה זאת, השם והפרטים שהו נתן לא היו קיימים, המחלקה הפסיכיאטרית בדקה וגילתה כי לנאשם אין נטיות סכיזופרניות", איזו דרך להתחיל את הבוקר….

December 12, 1997

5.1 האיש שראה הכל ועולמו חרב (הבלדה על שם בדוי איציק)

שם בדוי איציק החל את מסעו אליי בערך בגיל 7, כבר מאז כל חבריו בזו לו, שם בדוי איציק החליט שהוא יהיה מאגר המידע כבר אז, כל דף שעבר דרכו, כל ספר, חוברת או עיתון, הכל שם בדוי איציק קרא, רק בשביל לדעת, כבר בכיתה ד' שם בדוי איציק ידע יותר מהמורים, ובכיתה ו' החליט לפרוש מביה"ס בכדי להתחיל את לימודיו האקדמאים, ובתור חבר בא עליי לבקש עצה, מה עליו ללמוד, הרי הוא מתעניין בהכל, אין דבר ששם בדוי איציק לא אהב, בתור חבר יעצתי לו ללמוד מדעי המדינה, הרי בתור איש אשכולות הוא יכול להצליח בפוליטיקה, שם בדוי איציק קבל את עצתי ובתוך שלושה חודשים היה לו כבר תואר במדעי המדינה, אז הוא היה כבר בן 13, ולבר-המצווה שלו קבל במתנה מחשב, לא סתם מחשב אלא אחד מהחדישים במדינה, מאלה שיודעים לעשות הכל, אבל זה לא הספיק לשם בדוי איציק, הוא בא ופירק את המחשב רק בכדי לבנות אחד לבד, יותר משוכלל, ובכדי להוכיח את חכמתו שם בדוי איציק אפילו כתב לבד שפת תכנות, היה נדמה כאילו לשם בדוי איציק היה הכל בחיים, חברה יפיפיה שהכיר עוד מהגן ונדמה שהיו זוג מושלם ואף פעם לא רבו, הורים עשירים, כל מה שאי פעם רצה, אפילו הצבא הכניס אותו ליחידה מודיעינית סודית, כשיצא שם בדוי איציק אל הצבא והחל את חייו האזרחיים, קיבל מאות הצעות עבודה בחברות הי-טק גדולות, אך זה לא מה ששם בדוי איציק רצה, נראה כאילו כל מה שרצה זה עוד ועוד מידע, לאגור בתוכו, הוא עבד בתור ספרן רק בכדי לקרוא את כל הספרים בספריה העירונית, ולאחר שסיים איתם עבר שם בדוי איציק לעבוד במחקר למען האנציקלופדיה העברית, אך עדיין שם בדוי איציק לא היה מרוצה, הוא לא קיבל את מה שרצה, עוד ועוד מידע, ולכן בגיל עשרים ושלוש החליט לרוץ לרשות הממשלה, ומכיוון שאף אחד לא נטר טינה לשם בדוי איציק כי הוא היה מושלם הוא מיידית נבחר לרשות הממשלה, שם אגר עוד ועוד מידע, הוא כיהן כראש ממשלה עד גיל 40 ולא היה מעורב בשום פרשת שחיתות, שום עסקה מלוכלכת, ואף יותר מזה, בשנות שלטונו המדינה השתפרה, האבטלה נעלמה, הרחובות היו נקיים, היה שלום, אך בגיל שלושים ותשע שם בדוי איציק החליט שאין יותר מידע שהוא יכול לקבל מתוך כהונתו כראש ממשלה, ובגיל ארבעים הגיש את התפטרותו, ולקח את הכסף ועבר לאי בודד, שם עסק במדיטציה, יום וליל, נדמה היה שלא אכל כלום חודשים, הכל כי נמאס לו, הוא ידע הכל בעולם, לא היה יותר מידע שיכל ללמוד, הכל היה בתוך ראשו כבר, ואחרי שהבין את זה, לקח איציק את סכין הגילוח שלו וחתך את הווריד בצוואר, כדי להגיע אלי, אל אלוהים.

December 10, 1997

4.3 כאב ראש\קח כדור

המצב נהיה קשה וקשה עד שנראה שאני לוקח פרוזאקים כמו אקמולים, אחד כל שעה, המצב שלי עדיין לא נראה טוב, זה כאילו זה לא המציאות אלא סרט ישן שאתה משחק בו, הרבה מאוד דמיון, מעט הגיון, כל הדמויות האחרות מחוסרות באינטליגנציה, שבת רביעית אמנם אך רק עשרים ושלוש יום, מה שמותיר שבעה ימים לחסד, הכל בגלל הדרגה, אני לא יודע על מי לסמוך, הקירות, הם מתמוטטים עלי, כבר לא נסגרים יותר, אני רואה בראשי לבנה אחר לבנה מכה בי, פוחדת מלהתקרב, אנדריך וקתרין כבר נפרדו, לפני שנתיים בערך, והתמימות נאבדה לפני חודש, הרוב לא יודעים על כך, וטוב ככה, כי בגבול הדק בין מציאות לנקודת מבט שלי יושב לו שומר שלא ניתן לעבור, אומר לי שלוציפר קורא בשמי, לזמן אותו אליו, לקרוא לי מהאור אל החושך, אבל אני, ילד האור, בורח מהקריאה בשביל שקירותיו מתמוטטים ולבה זורמת הלאה, הכח והרצון לחיות מתפוגגים אט-אט לשדה של כותנה אורירית ולבנה, הם שומרים עליו מהמוות, מהחושך, אני כבר לא יודע כמה צריך שישמרו עליי, יכול להיות שאני צריך להיות שם לעזור, כי שם יש לי הרבה יותר כח, הרבה פחות מציאות להתמודד איתה, אבל ממש הרבה פחות, שם אין מציאות, רק כאב שזורם כמו נהר אל תוך הפחד מהקיום, מחוץ למוות, אחרי השער, מחכה יקום נוסף בשבילי, מחכה דרך חדשה למציאות, אבל השער לא יפתח בקרוב, אני צריך לפתוח אותו, אבל אני לא יודע אם יש לי את הכח, קשה מאוד להשיג את הכח של להפסיק לרצות, זה קל כי זו דרך המפלט היחידה, הקלה, שם אף אחד לא אחראי עלייך, ופה כן, פה קשה, וקשה להתמודד עם הקושי, פה הכאב שלי רוצה לומר לי ללכת, לא להשאר, להמשיך לשון בבוקר עד שהקירות יסגרו עלייך, כי זו הדרך היחידה לברוח, לעבור את השער, ואף אחד לא יודע מה עומד אחריו, זו תהום די עמוקה לקפוץ אליה, וזו תהום די רחוקה מהישג יד, בתהום הזה מפחד מהלא נודע בדיוק כמו שהיכולת שלי לברוח קוראת לי, היא אומרת ברח, בעוד שאני לא מבין למה אני נשאר, קשה להתמודד כשאתה לא רצוי, ועוד יותר קשה כשאתה כן, כי כשאתה רצוי אתה צריך להוכיח את עצמך, פה אתה לא, מספיק שתאמר "אין עוד דרך" והמציאות שלך תחזור לאן שבאה, אל גיל שבע-עשרה המיוחל, אל תקופה של אומללות עוד יותר גדולה וכשהמוות דורש לצאת, המוות הזה לא עומד בדרישות שלך, אתה צריך דרך אחרת לברוח, מקום אחר להעלם, אל אי בודד או חדר סגור עם הרבה תרופות והרבה סמים, הרבה דברים לא נחוצים והרבה אהבה [דבר שחסר במצאי, וקשה מאוד להשיג, הרי אהבה ומין זה דברים שונים, ולשניהם יש השלכות, אהבה תזרע סבל, והכאב ופצעיה יגלידו, ומין, מין רק יזרע זכרונות על העבר, מחשבות על תקופות יותר טובות, לא תמצא בן אדם שלא מתחרט על הפעם הראשונה שלו, אבל תמיד כולם יגידו שהן היו עדיפות על הקודמות, תמיד הבאה בתור תזרע מצב יותר טוב, כי השנייה היא הסמל לתקווה, אבל עכשיו אני מרגיש את החושך קורא בשמי, אומר לי " אלוהים בוא איתי", הכאב והסבל מחזיקים לי ידים בעוד התקווה שלי למציאות נמוגה, לא יכולתי לתאר את זה יותר טוב מאשר שתי מילים אלו "עבר שחור", למרות שפתאום זה לא מובן לי אני אף פעם לא הסתמכתי על ההגיון, תמיד המלה הבאה עברה לי בראש ("פשנצ"), כמאין קישור בין אלוהים לברייה, מחשבה אחת יותר מדי הגיונית ופוף, המציאות נעלמת, הכאב נשכח, רק הסבל שעבר נשאר בעוד אני פוחד מהמציאות אך פוחד מקריסתה, בורח אל המוות כי אין לי ברירה