March 19, 2004

איגרת לעמית קפיטליסט.
בתשובה לבחירות להנהגת המפלגה.

על הקפיטליזם של השלום יהיה מיותר לכתוב מעבר לפסקה אחת, כיוון שהדבר הוסבר כבר בעבודתי "ימין ושמאל" (עבודה סמיניריונית במסגרת הקורס: היסטוריה ואידיאולוגיה של השמאל בישראל, דר' עידית זרטל, 2003 – ניתן להורדה ב: ). ההבדל בין Pax Americana לבין שלום אמיתי הוא שבשלום אליבא דארצות הברית מדובר על שלום בו ישנו מצב של אי-מלחמה בין מדינות בזמן שזו מנצלת את כח העבודה הזול שבהן למען שיפור מצבה על חשבונן בעוד שבשלום אמיתי מדובר על יחסי הדדיות בין מדינות, ללא ניצול וללא שימוש בכח על מנת להשיג את האינטרס הסופי – והוא רווחת כלל האזרחים בעת שיפור מצב כולם.

השלום של ארצות הברית עובר אלינו; גם אצלנו תנועות השמאל הופכות לתנועות מרכז ליברליות. גם אצלנו השלום הופך לסוגיה מרכזית. בניגוד לטענה שהתוצאה היא מה שחשוב, אני מאמין כי מה שחשוב במקרה זה היא גם הכוונה. האינטרס של השמאל המרכזי של עבודה-יחד הוא לשלום על מנת לשמור על רווחתם האישית. לא שיש פסול בכך, אלא שהשלום הסוציאל-דמוקרטי לא מתקיים פה.

כשאנו באים וקוראים לעצמנו 'מחנה השלום', ומעלים טענות כמו 'מה שאנו אמרנו כבר לפני 20-30 שנה רק היום הימין הבין שצריך לעשות', וחושבים כי צדקתנו הנצחית קיבלה את הכרתה הסופית מהמדינה, אנו צריכים לעצור ולחשוב. למה הימין רוצה שלום? למה הימין כה התקרב לעמדותינו? אצלנו, השלום הוא לא המטרה, השלום הוא כלי לשרת את רווחתנו, השלום נועד כדי שנוכל לחיות ללא חשש מללכת ברחוב.

אבל יותר מכך, בניגוד לPax Americana שהולך להתקיים באמצעות ממשלת שרון, השלום הוא כלי להראות כי כל בני האדם שווים, ולא יהיה ניתן לסבול מצב בו אדם אחד יגור במגדל השן שלו בחוות השקמים (בעוד הוא מעסיק פועלים זרים על מנת להשיג מקסימום רווח על ידי תשלומי שכר סובמינימאלי) ואדם אחר יגור ברמאללה, ללא כל אפשרות להתקדם בחיים, ללא כל דרך לצאת מעירו.

אל לנו לשכוח כי השלום הוא רק אחד מהכלים אשר משמשים אותנו על מנת להשיג את מטרתנו העילאית; אנו, כאזרחים, מבקשים לעצמנו ולכל אחד מחברינו את החיים הטובים ביותר שאפשר, תוך כדי שהמדינה תהווה פלטפורמה לשמור על שוויון הזכויות הללו. הימין הוא זה שמבקש את החופש שלו, מבקש שהמדינה לא תפריע לו בדבר. הוא לא מבקש זכויות, הוא יכול לעשות ככל שביכולתו. אצל הימין כל דאלים גבר, בעוד שאצלנו ניתן לראות כי כולם נבראו שווים (אולי אפילו בצלם האל).

בבחירות לראשות התנועה 'מחנה השלום ניצח', אבל מיהו אותו מחנה השלום, האם באמת ניתן לחשוב על אדם שלא רוצה לחיות את חייו בשלום? גם המתנחלים רוצים שלום, הם רוצים אותו בצורה שונה ממה שאנו רוצים, אך עדיין מדובר בשלום. השלום, אצל הימין הלאומני, נתפס כהפרדה, הנתקות (שבמילון אבן שושן מוגדרת כניתוק משהו שמהווה את סיבת מקור החיים שלו, כמו הנתקות חבל הטבור, דבר שאני לא בהכרח בטוח שלשרון יש מושג); אפרטהייד. השלום אצל השמאל נתפס כחיים בשיתוף פעולה בין שתי ישויות.

הרצף בין השמאל לשמאל הקיצוני צריך להיות על מהות השיתוף, האם זה יהיה שיתוף פעולה קפיטליסטי-נצלני או שמא יהיה זה שיתוף פעולה הרמוני. האם אנו "נספק" מאות אלפי מקומות עבודה לישות הפלשתינית בעוד שאנו פוגעים בשכבות החלשות שלנו, או שמא נקים פרויקטים משותפים בהם נזרים הון זר לשתי המדינות על ידי הקמת איזורי חיץ ללא מכס בהם נוכל לייצר מוצרים לתועלת שתי המדינות תוך כדי תשלום שווה לעובד ללא הבדל לאום!

לא אקבל מצב בו השלום שאני אעמוד מולו יהיה שלום קפיטליסטי, לא עוד Pax Americana שמושלט בכסף. את השלום לא קונים אלא עושים.
יהונתן קלינגר, צעירי יחד.

March 12, 2004

פתקים לכותל \ הגלובליזציה של הטרור?

בימים אלו אני בעיצומה של כתיבת עבודת מחקר בנוגע לזכותן של קבוצות מסוימות להפר את החוק כשהדבר נוגד את אמונותיהן הדתיות. אני מתמקד על האידיאולוגיה של הימין הדתי בישראל, תוך כדי הדגשת הפרות חוק אלימות כמו רצח רבין, פעילותיו של נועם פדרמן, סירובם של המתנחלים להתפנות מאדמת הקודש ותורת ה'גזע' של מאיר כהנא. הבסיס הנרחב של מידע שנאלצתי ללקט באת כתיבת העבודה הפנה אותי גם לכתביו של מורי אהוד שפרינצק ז"ל, שדן בהפרות החוק של גוש אמונים בשנות השמונים.

פיגועים פוליטיים שמשפיעים על דעת הקהל הם הצורה ה"נכונה" ביותר של טרור כשהוא פועל לפי הספר. קבוצות קטנות ואלימות מצליחות להשיג מודעות רבה מהציבור ומשנות את דעת הקהל על ידי שימוש באמצעים אלימים. לעיתים רבות קבוצות אלה פועלות ממניעים דתיים, אך לא רק, מניעים לאומיים ולאומניים לעיתים מצליחים גם כן להביא לארגוני טרור "מוצלחים". הפעילות ה"מוצלחת" וה"נכונה" של ארגוני הטרור, בימינו מאפשרת להם להשפיע לא רק בלוקאל, אלא גם בתחום הבינלאומי.

ארגון כמו 'אל-קעידה', היום, הוא אויבו המושבע של הדמוקרטיה בכל מקום, הדמוקרטיות מנסות להתגונן נגד אויבים שלא נראים, נגד אזרחים שלא שונים בהרבה מאיתנו. היתרון הגדול שיש לקבוצות כאלה הוא האנונימיות. זה כלל לא משנה אם הפיגוע בספרד בוצע על ידי 'אל קעידה' או לא, אולי אנו עוד נמצא ארגוני טרור שפועלים ב"Outsourcing", כלומר שוכרים עבורם קבלני משנה כדי לבצע את הפיגועים, אולי יוקם ארגון טרור בינלאומי שירכז את כל הארגונים.

ההבדל הדק בין ארגון טרור לארגון לשחרור לאומי הוא לכאורה מי מחזיק את העט, אך בפועל מדובר על מי מוכן להשתמש באלימות כנגד אזרחים למען המטרה שלו. האירוע האלים של יום חמישי נתפס כאירוע קלאסי מבחינת כל חוקי הטרור, מדובר באלימות טהורה נגד אזרחים למטרות פוליטיות. אין הבדל בין אלימות זו של אל-קעידה (או של כל ארגון אחר, יהיה אשר יהיה זה שעשה את הפיגוע) לבין שלטון הטרור שנהוג ברבות ממדינות ערב, בו אזרחים נפגעים מהשלטון עצמו – לשלטון, כמו לקבוצות טרור, אין שום לגיטימציה להפעיל כח על אזרחים ללא משפט.

בין אם מטרתה של אל-קעידה (או המחתרת הבאסקית) מוצדק או לא, אין לנו לאפשר לאלימות לקבוע את סדר היום שלנו. אמנם יש צורך להסתכל על מהות הפיגוע, האם מדובר פה במחאה כנגד שלטון שמחזיק את הבאסקים ללא כל זכויות? האם אל-קעידה נלחמים נגד ארה"ב ושותפותיה שכובשות את המזרח התיכון ומונעות ממנו את חירותיו הבסיסיות (אתמול עיראק, היום סוריה, מחר ישראל?) עלינו לראות את הפיגועים (בהערת אגב אומר שלדעתי המילה פיגוע קלה מדי לתאר מעשים של הרג המוני של אזרחים, אני מעדיף להשתמש בפעולת טרור) כאקטים לא לגיטימיים, יהיו אשר יהיו.

למזלנו, בינתיים גדודי אל-קעידה עוד לא הגיעו למחות על הכיבוש בישראל, ואולי גם לא יגיעו לעולם, אבל לנו יש את הבעיות שלנו. גם לנו יש פיגועים – אולי לא כאלה שבהם נהרגים מאות אזרחים בפעם אחת, אבל גם בפיגועים שלנו נהרגים אזרחים. עלינו להסתכל במראה ולערוך דין וחשבון – למה יש פיגועים? האם תהליך השלום יגדע את הפיגועים? האם הוא יחריף אותם? הפיגועים בישראל לא מבוצעים על ידי קבוצות שמעוניינות בתהליך השלום, הפיגועים מבוצעים על ידי הקבוצות הראדיקליות, אלא שמתנגדות לתהליך השלום – אלה שמחזיקות בגישה טוטאלית – הכל או לא כלום, האם על ידי המשך תהליך השלום הפיגועים יפסקו?

March 08, 2004

שימוש באלימות כדי להשיג מטרות

המאמר הזה לא מדבר על כיבוש, המאמר הזה לא מדבר על ניצול של עובדים זרים, המאמר הזה לא מדבר על זיהום אוויר, המאמר הזה לא מדבר על הקצאת משאבים בצורה ערכית בחברה ולא, המאמר הזה גם לא מדבר על שחיתות. המאמר הזה לוקח דוגמא אחת שבה אנחנו (השמאלנים יפי הנפש) חלוקים בדעתנו, על מנת להציג את הבסיס העקרוני בין ימין ושמאל (על ההבדל המהותי נא לקרוא את עבודתי : "וימין ושמאל", סמינריון מתוך היסטוריה ואידיאולוגיה של השמאל בישראל, המרכז הבינתחומי הרצליה, 2003).

הכל פשוט התחבר לי, פתאום הבנתי את ההבדלים הפשוטים, מה שמבדיל אותנו מהאחרים, מה שמבדיל בין השמאל לימין ומה שמאפשר לנו להיות "יפי נפש"; מה שמותיר לנו את הזכות למתוח ביקורת עליהם ומה שמאפשר להם להמשיך לבקר אותנו (בחוסר צדק). ('אנחנו' ו'הם' הן הגדרות מוזרות של אותו חוט של בחירה חופשית בנוגע לאידיאולוגיה, עצם החלוקה לקבוצות היא פסולה). כמו כן, השמאל מוחה על מה שרע, וכך גם הימין, כל אחד מבקש לשנות את סדר היום בדרכו שלו. השמאל משתמש בזכויות שמגיעות לו על פי חוק ואילו הימין משתמש באלימות. אבל כך זה רק בישראל, זאת רק משום שאצלנו השמאל הוא לא שמאל אמיתי, הוא מה שקרוי בשאר העולם מרכז, אולי אפילו מרכז-ליברלי.

השמאל בישראל הוא גוף מרכזי, ללא כח מהפכני להבאת שינוי; גם "יחד", שהיא המפלגה הרצינית ביותר בשמאל אינה מפלגה אלימה, לא משתמשת באלימות וכח בכדי לכפות את עצמה על אחרים, בניגוד למפלגות ימין 'מתונות' כמו הליכוד, שפלגים בהן מקדשים את השימוש בכח ואת 'המאבק המזוין'. השימוש באלימות להשגת המטרות היא דרך פסולה (לדעתי, וגם לדעת מלומדים רבים – התוצאה הטובה ביותר לא תושג לעולם בכח אלא תמיד על ידי פשרה בין הצדדים כשאלה מרוצים תמיד מההישגים שהם קנו באמצעות הפשרה ולכם לא ינסו לשנות את המצב שנוצר על ידי פשרה, כח תמיד מותיר אפשרות לשנות את המצב בשנית על ידי שימוש חוזר בכח); ומנקודה זו אתחיל בתוכן של המאמר.

המחאה השקטה שלי נמשכת כבר 10 שנים; כבר 10 שנים אני מסרב לנורמה, אני לא נוהג כמו כולם, ולא כופה את דעתי בצורה אלימה. אני לא אוכל בשר. אי אכילת הבשר אינו ההפך מאכילת בשר, כפי ששלום הוא לא ההפך מארץ ישראל השלמה. כואב לי כשאחרים כן אוכלים בשר, והם לא מבינים את זה, אנשים לא נוטים להבין שאכילת הבשר מקדשת את השימוש בכח על ידי קבוצה אחת על קבוצה אחרת. השימוש בכח לשם אכילת בעלי החיים אינה שונה בהרבה מעבדות.

האם קיים צורך אמיתי בחוק האוסר ניסויים בבעלי חיים וחוק האוסר ניצול שלהם, הכאתם או שימוש בכח כלשהו כלפיהם, כשממילא כל אחד שחפץ יכול לראותם כחפץ ולהרגם לפי שיקול דעתו הבלעדי? האם קיים הבדל מהותי בין רצח תרנגולות חפות מפשע לבין רצח של תושבים בכפר קאסם? האם יש דרך לאפשר 'שחיטה הומנית'? האם יש צורך לעשות זאת?

בדומה לסוגיות אחרות, ההבדל המהותי הוא שאנו, כשמאל לא יכולים לקדש מאבק אלים; אנו כשמאל לא יכולים לדבר על הפסקת הכיבוש כל עוד אנו מחזיקים אוכלוסייה שלמה תחת כיבוש. האם קיימת דרך אחרת לטפל בזה? בעלי החיים אינם בני אדם (ולכן ישנה הצדקה לכאורית לאכילתם, ניצולם ושחיטתם באמצעים אלימים), אבל מה זה משנה? מדובר על הפעלת כח לקביעת דעה, אני חושב שלא ראו את העבדים באמריקה כבני אדם, לא ראו את היהודים בתקופת הרייך השלישי כבני אדם – האם זה שינה משהו? תמיד היו את אלה שקמו, תמיד היו אנשים שהתנגדו.

אנחנו כשמאל (או בעצם כמרכז מתון) צריכים לקום ולהגיד שמשהו לא בסדר בנוגע לניצול ושימוש בגוף של יצור אחר, יהא אשר שיהיה – ניצול נשים לזנות, ניצול עובדים זרים לבניין, ניצול פלשתינים תחת כיבוש, ניצול עובדים על ידי בעלי ההון – הכל אותו דבר, הכל מורכב מקבוצת מיעוט קטנה שמחזיקה את כלל הכח בחברה.

רק על ידי ביזור הכח נוכל להחזיר את השלטון לעם, רק על ידי החזרת השלטון לעם נוכל באמת לחיות ללא פחד שאנו נהיה האוכלוסיה המנוצלת הבאה. על ידי ביטול אמצעי כפיית האלימות בחברה נוכל להביא לחברה שלווה, ללא 'מרוץ חימושי אי רציונאלי', אם נקח לדוגמא את ה'מכירה הפומבית של דולר' שמביא וויליאם פאונדסטון בספרו (וויליאם פאונדסטון: דילמת האסיר) – מדובר על מקרה בו שני אנשים מציעים מחיר במכירה פומבית, כשהמנצח מקבל את המוצר, אך גם זה שמגיע שני משלם על הצעתו, כך שנוצר מצב שתמיד אחד הצדדים מפסיד על חשבון השני. כששנים מתחרים על פרס כששניהם משלמים וכשאחד זוכה בלבד, לא יהיה מנצח אמיתי והמחיר של הזכייה יהיה גבוה מדי. אין לנו צורך בחברה אלימה.

אם נסקור את מהלך החימוש משחר האנושות נזהה התקדמות איטית לאורך השנים – אבנים ומקלות הפכו לחץ וקשת - עדיין לא אמצעי קטלני במיוחד - שהפך לחניתות ושאר בליסטראות, שכבר יכלו לגרום לנזק ממשי – ואז בא הרובה, האקדח, הטיל, הטיל הביניבשתי, פצצת הגרעין ותוכניות הלווינים. במאה האחרונה אנו מחמשים את עצמנו יותר מדי – החברה נהיית אלימה מהרגיל, והנשק מוצדק בטענה כי עלינו להגן על עצמנו מהנזק של התקיפה על ידי הנשק הקודם.

רק על ידי הפסקת הניצול של בעלי החיים באמצעות בעלי החוות אנו נוכל להתחיל את הפסקת מרוץ החימוש של האלימות, אנו צריכים חברה פחות אלימה, חברה בה נוכל לחיות בשלום ולא חברה שתהיה מבוססת על הרתעה הדדית. זה ההבדל בין הימין והשמאל, השמאל צריך להחזיק את שיווי המשקל שלו על ידי שיתוף פעולה בין הפרטים, הימין לנצח יהיה חייב להחזיקו בכח הזרוע. אנו מתחילים את הפסקת האלימות היום, בואו נכריז על יום בשבוע בו אתם, אלה שאוכלים בשר, גם מסרבים לניצול ולא אוכלים.

March 04, 2004

Foreplay
--------
Well, I went to see this show this week, it's called 'In A Dark Dark Land'; Totally psyched. i liked it (Ayelet - 10x) and i hope you all have some culture in your lives nowadays, the whole point of this is that i think that nowadays the secular religion (art) is underestimated and we should once in every few weeks commit an act of faith.

Governmental Ethics
-------------------
I have my first meeting of the "Governmental Ethics" committee on sunday, and i'm 'Exited' as hell, I will have to force myself into getting enough force to go against the ones i appreciate and talk about most of the corruption in Ramat Hasharon, which is hard. All the way you go and say, "Well, I wanna be in politics in order to influence" and then, once you get to know these people, well, i donnu, I feel that it's my DUTY to go against the ones who govern and state what i think is wrong. so, i donnu, i might just will.

Costa-Rica
----------
Have to fly there next month, well, for work related issues. again, If any one is in the area, i'd love to host him (i know it's only 5 hours from Brazil, 10 from New Zealand and 2 from LA) so please be nice and join me; once you get there, i believe that i can say that you're more than invited to sleep in my hotel room and go do whatever you want.

Master of Puppets
-----------------
Well, i bought the registration kits for both Tel-Aviv and Haifa in order to get myself in there; don't know why, don't know how, it's just so strange, that for the first time in my life, i find myself so close to my Bachelor degree and yet so far away from adulthood, i thought that these four years would help me mature, and i found that they didn't; i'm so different from what i was 4 years ago, yet i am so distant from adulthood. Well, when my parents were my age, i was already 5 years old, when my mom got her LLB i already knew how to read and write, already started to express my opinions, and i don't know. i can't find myself in that situation. I don't know why, i just don't see myself settling down (maybe not.) and holding myself in a 9-5 job for the rest of my life.

Party's Party
-------------
Went to the Yachad Party's Party, got everyone intoxicated (acted as bartender); now i don't know whether everyone hates me cause they had to vomit in the toilet so much or love me cause they got so upside down that they can't tell left from right (go and settle in the occupied territories ppl...) the funny thing was that i learned that not all that glitters is gold (or blond) and that you can't always heal with time; my legs were injured for two days (i was bear foot and they broke glass there) and i had pieces of glass in my feet for two days.

Moral Question:
---------------
This newsletter ends with a Moral Question - let me know what you think (first prize is the heavenly kingdom):

Can life be all too perfect where you can have it all; is it enough?

The reason that i'm asking it will be revealed.

My personal opinion is that one can't have everything in life, since it will make him sinful; once must still have goals. let me know what you think.

--
Jonathan J. Klinger

Michael Reggev's Reply to My Newsletter

as is my tradition, i shall answer you paragraph by paragraph...

Fiveplay (thank dog i´m dyslexic)
-----------
i tried to think when i´ve last gone for a good show or a good movie (stress the good)... the results were disheartening. maybe my innerself isn't liberated enough, but i've been getting kinda numb inside. i'm actually gonna do something about this in the near future - but more on that later.
don't call art the secular religion. it is a definition i quite dislike, for several reasons. it implies that art cannot be non-secular. it implies that try though we may, even those of us who are more enlightened cannot escape the opiate of the masses. it's a bad connotation for religion, for art, and for secularity.

Municipal Committees
-----------------------------
well, i don't know if it's behind you or before you, but if governmental ethics is anything like environment, here are a few tips:
make sure you know what you want changed.
make sure you listen to the others while keeping quiet, rather than becoming a part of the arguments.
when you can't bare it any longer, find the middle ground between the two sides that are saying the exact same thing, and turn it into a resolution. make sure you vote on it and that it's entered in the protocol.
having established yourself as a peacemaker and as a serious young chap (as opposed to the collection of old farts), present your points clearly, in factual form, and try to turn them into resolutions if possible.
silence you phone for the duration of the discussion and answer it only if you must.
when it seems like everyone has had their say and you've met all your objectives - pass a resolution to adjurn.
the results of the only meeting so far of the environmental committee:
1. "this committee calls on the municipal board to allocate the resources neccessary to train the workers and inhabitants of the municipality on the values of sustainability and citizen participation", proposed by yours truly, accepted unanimously.
2. the creation of three subcommittees.

Tel Aviv
----------
the time has come, my little friends, to talk of many things - of bees and birds and sealing wax, of cabbages and kings... or rather, of leaving home. yes, the lot has been cast, and in the near future i'll be leaving the villa for a humbler abode in the big city. i suppose i'll throw a house-warming party at some point, so you can expect an invite. enjoy costa rica.

Muppets
-----------------
yes, you're going through a serious phase... though it's hard to imagine, you will find a nomal job that'll keep your interest, for a while, and will allow you your other hobbies in spite of everything. when our parents were our age, the world was quite different to the way it is now, and our israeli microcosmos more so. don't try to measure yourself by comparing yourself to them (they can do that for you better than you ever will) - trust in yourself to know what's allowing you a better life, and for fuck sake, even if you grow into a well adjusted yuppie, don't lose the child inside. (qkumba zoo reference (; )

purim parties
-----------------
okay, so i decided to go by first come - first served on the parties this purim. it cost me your party and the party's party, but it got me to a birthday+purim party of a friend in macabim (a lot of good people whom i haven't seen in a long time), and to a party in an apartment in tel aviv (lots of alcohol and when the evening ended, i had to share a sleeping bag with a cutie from haifa... poor me).
note to the wise - when going to parties like these, wear sandals at the very least.

practical answer
---------------------
i'm sorry, but i do not think your question is relevant. your premise is an empty set. one cannot have everything in life, because that would cause a paradox. the funny thing is that i encountered this at a judaism class in bar iran: how can god be infinite and limitless (thus uniform), while the world is finite, both contained and surrounded by god. this paradox is the one a believer must embrace. i maintain my agnosticity, and claim that life can simultaniously be all too perfect and not all too perfect where you can have it all.

hasta el Martes,
mrg


_________________________________________________________________
MSN 8 helps eliminate e-mail viruses. Get 2 months FREE*. http://join.msn.com/?page=features/virus

March 01, 2004

15.4 פואמה והגיגים

What Shalln’t be done:
The thing that is undoable,
what the truth cannot bear,
what life sustains – keeps, withholds.
The moment you live to tell.
A precious point in time
A cold summer spray
I swear you can’t be mine,
And withhold my passion’s tear.
Without my sins alas,
Without regret or shame,
I can’t predict the past,
You would not shout my name
The truth will hold the dearth
Of many precious times,
The warmth of your one’s wrath of the descent to mutual lives.

עוד מסקנה טפשית, רובנו נמות לבד – אולי לא בודדים, אבל בלי אף אחד אחר.
אני? אני גם אמות בודד, כנראה שהבנתי את זה היום. יותר מדי עניינים רגשיים נכנסו אליי. יותר מדי דברים השפיעו. גם חזרתי לכתוב יותר. כנראה שלא אצליח להצטוות... מי בכלל אמר שצריך? מי בכלל קבע שזו הדרך הנכונה? כולם מתחלקים לשניים ורק אני שלם לבד, כולם מתחלקים לשנים ואז השניים מתחלק לאחד. זוגות נפרדים, אהבות מתחלפות, וכך אני נותר – לא נפרד מעצמי – מלווה אותו כבר הרבה זמן.

אולי אין לי חוסר, אין לי צורך. אבל לפעמים ההרגשה הזו כן רודפת אותי. אני כן צריך מישהי, אולי רק בשביל שתחבק אותי, שתבוא לצהרים, שתשמח אותי, אני לא צריך מגבלות ומכשלות על העולם – אני צריך להפסיק לכתוב, לדמיין שאני שם.