התשובה היא לא. הסוס הטרויאני לא הזיק לנו, הצרכנים-הקטנים, אף לא במעט. בכל אחת מהגישות הכלכליות המקובלות ניתן לראות כי 'האזרח-הקטן' יוצא נשכר מפרשה זו, בעוד שבעלי-ההון נרעשים. מכאן גם הסיבה שפרשה בסדר גודל כזה הגיעה לתקשורת; הלא אם היה מדובר במכולתו השכונתית של פלוני, ולא בחברות של חמש המשפחות והמדינה, איש לא היה מתעניין בהעברת המידע באמצעים פסולים. אם כן, מדוע פרשת ה'סוס הטרויאני' כה מהותית עבורנו?

מבחינתנו, הריגול התעשייתי רק העמיק את התחרות, אליבא דביבי, ונתן לנו שוק יותר משוכלל. אין הבדל לצרכן הנאור באם יקנה את מרכולתה של חברת פלאפון, סלקום או פרטנר. ועל ידי הריגול התעשייתי יכלו חברות אלו להתחרות אחת בשניה בצורה קניבלית ולהוריד מחירים עד לØ (עד גבול הטעיית הצרכן). אך לא רק חברות הטלפון, גם שאר החברות שרצו מידע על מתחריהם, הלא כל זאת נעשה על מנת להשיא את רווחיהם של בעלי המניות מחד, אך גם על מנת לתפוס נתח שוק על-ידי הצעת מוצר טוב יותר.

אך לא רק דרך תפיסה קניבליסטית-קפיטליסטית ניתן לראות כי הסוס עזר לנו. הריגול התעשייתי הוא שוק עבודה, ושוק עבודה מכניס שמנייד כסף מבעלי הון לאנשים פרטיים. התמורה הגבוהה שמשתלמת מאפשרת ניוד חברתי, ועל כן יציאה ממעגלים של עוני. הריגול התעשייתי מגדיל גם את שוק אבטחת המידע. אגב, בתפיסה סוציאליסטית הריגול התעשייתי לא דרוש.

מחיקת הידע כקניין והפיכתו לרכוש הציבור מתחייבת בעידן טכנולוגי בו לא ניתן לשמור על קניין רוחני. דווקא היום קל לנייד את המידע ולהעבירו לתועלת הציבור, כשזה יהיה מוכן לתרום ממיסיו למען המדען (מייצר הידע) על חשבון התרומה שעד כה באה לאבטחתו (מיסים שמועברים לגופים שמיועדים לסלוק עבור יצרני הידע) תחסוך בעלויות העסקה ותביא למצב בו הידע הקולקטיבי ישמש סוף סוף למטרת האדם הכללי ולא למטרת האדם הספציפי.

ahh?

אולי בעצם הגיע הזמן שנשים תמונות של בנות מתנשקות כדי שיהיה יותר טראפיק פה?

אז מה אם הבנות לא מתנשקות, אז מה אם אין פה פורנוגרפיה, סתם אני ושלוש ידידות שלי, עדין תמונה יפה לעשות בפוטושופ.

קצת יומרני לעשות סטטיסטיקות לאתר שיש לו 40 מבקרים ביום, לא?

אכן, האינטרנט אמור לשמש פלטפורמה של חופש ביטוי, ולכל אדם ישנו מקום לבטא את דעותיו, אולם, החזקת האתר על ידי חברת אינטרנט זהב ואספקת הגישה מכילות את מלוא יסודות הפרסום הנדרשים בעבירה. משל הדבר לתליית שלט: "אני קורא למרד מיסים", ולא לדיווח חדשותי "ח"כ אלדד קורא למרד מיסים".

לכן, בעידן של תקשורת אלקטרונית, כאשר אין אפשרות לחוק להתקדם אל מעבר לטכנולוגיה, ניתן לומר שהכלים הישנים מחזקים את סתימת הפיות, מחד, אך שומרים על כללי משחק הוגנים. הרי לא ניתן לתאר כי ח"כ אלדד ישכור את שירותיו של משרד פרסום על מנת שיתלה בשלטי חוצות את אמרתו, שכן אז משרד הפרסום ימלא את דרישות העבירה ויעברה בעצמו. לכן, דין זהה לאתר אינטרנט.

אריה אלדד אינו בור; הוא בן לחינוך ניהלסטי-ניטשאי מבית אביו, הוא דר' לרפואה ומכיל את כל היסודות להיות הומניסט, ואולם, הוא קורא להפרת החוק תוך כדי שימוש בשיח ניטשאי, על מנת להמשיך את הפרת זכויות האדם שמתקיימות בשטחים המוחזקים בתפיסה לוחמתית. מעשה זה נוגד לחלוטין את תפיסת העולם שאמורה לעמוד מאחורי מרי אזרחי.

מרי אזרחי נועד לשמר את זכויות האדם ולהתנגד לחוק כאשר זה אינו צודק ומפר זכויות אדם. במקרה הנדון החוק ה"לא צודק" נועד להחזיר את המצב לנורמיס ולאפשר את זכויות האדם לאזרחים שהוחזקו בתפיסה לוחמתית, תוך כדי איזון עם דרישת הבטחון של אזרחי מדינת ישראל.

על שכן, נהיר לכולנו כי ח"כ אלדד אינו מכיר בזכויות העם המוחזק בתפיסה לוחמתית, ובשינוי משתנה זה - כל תפיסת עולמו מתיישבת לפתע עם קריאתו למרי אזרחי.

ואף על פי כן נֹע תנוע, בתקווה שמשטרת ישראל תעשה את המוטל עליה ותצא לתפוס את הרכוש המסית, ממריד ופוגע. באם הייתי אדם בר-השפעה, הייתי קורא ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית לשלול את זכותו של ח"כ אלדד מלהתמודד בבחירות הבאות שכן זה שולל את קיומה של מדינת ישראל כדמוקרטית.

עכשיו אני כבר שני בגוגל

תודו שזה הרבה יותר נחמד מלראות בנות מתנשקות.

תמשיכו ללנקק אלי אם אתם רוצים שאני אגיע להיות ראשון בכל הנוגע לבנות מתנשקות

בכל מקרה, אתמול היה יום הסטודנט האחרון שלי בבינתחומי, יצאנו כל החברים מהשכבה וראינו את ההופעה המאלפת של ריטה (כל כך מאלפת שרציתי למות); לפחות היה אלכוהול, ולא בזול.

בשבוע הבא יש את יום הסטודנט בתל-אביב, יהיה יותר מוצלח, אבל אני מחכה לזה שבחיפה (כרגע אני קולט, בעת שאני מקליד מילים אלו, שבעצם יום הסטודנט בחיפה נופל על הטקס קבלת תואר שלי, אז אני לא ממש אהיה שם...)

אני הולך לשתות עוד מעט, יהיה נחמד, אני מקווה.

בכל מקרה, למקרה שזה לא ישאר לנצח, הנה התמונה:

סדום חרבה לה, והצדיקים יצאו ממנה; אולם לא היתה זו סדום האמיתית. סדום נמצאת בתוכנו. לכל אחד יש את יצר הרע, יצר הָסְדוֹמִיוּת, זו אינה אלא התגשמות של הליברטיניות כפי שהתגבשה בכתביו של המרקיז דֶה-סַד. סד בחר לקחת את המציאות ולמתוח אותה על סד העינויים ובכך נתפס כליברטיני, מחולל זכויות הקבוצה בשם זכויות הפרט הכלליות. לכל פרט יש את הזכות לֵסָדֵם פרט אחר ולהתענג על סִדּוּמוֹ אף אם זה בוחר שלא לֵהִסְתָדֵּם. ההפך הוא הנכון, הפרט שלא מִסּתַדֶּם הוא הפרטי הסָדִי, כל עוד הוא מנסה לממש את זכויותיו על הקולקטיב לנצח הוא יהיה תקוע בספירלה שוקעת.

ודווקא בסדום המצב הוא הפוך. בסדום שורר מצב בו כולם מֵחוּפְצָנִים, כולם משתמשים באחרים כאובייקט - השוויון המוחלט. ההתענגות הגופנית ללא סדומיזם, ההתענגות באה ללא כל סידום. הניצול ידוע כניצול ונעשה מרצון, על מנת להנות. הצדדים (ובכוונה לא שנים) יודעים בסדום כי התענוג מופק בֵחֶפְצִיוּת מֵצְוּיֶתֶת אנושית. הן הסדומאי והן המסתדם הם חפץ בידי החברה. סידום מוחלט מתרחש בסדום כשההתענגות באה ללא כאב, מתוך הבנה כי בכל מקום אחר העניין היה כואב, אולם בסדום יש להתנהג כסדומאי, ולכן הכאב (הנפשי) אינו אלא אשליה.

דווקא בסדום הרצון הוא חופשי, הכניסה היא מרצון, ההנאה היא מוחלטת - ללא חוקים ועכבות, ללא מגבלות ועיצורים, כל שנותר הוא התענגות. ההשתתפות היא מבחירה, היציאה היא רצונית. דווקא בסדום לא מתקיימים יצירי הסָדִּיזֶם. אלא רק סידום אנושי.

הכל זמני, ההנאה תפוג עם עלות השחר, אולם זכרון הסידום ינצר ויצרוב, כמציאות שנמתחה על הסד עד אבסורד, כסדום שהוחרבה על ידי האל.

בכל מקרה, גם ביום שישי הזה אני אהיה בסדום. מקווה שתצטרפו.

אח שלי כרגע הודיע לי שהגעתי לפוסט ה201 שלי וכנראה שזו סיבה למסיבה.
אז הנה....

אתמול, מסיבה, תמונות.

בכל מקרה, הנה כל המשפחה המיידית שלי, באדיבות אח שלי בן.

אני ניסיתי עוד להריץ התערבות אם זה לא יהיה האירוע הבא, ואם לא, אז מה הוא יהיה, אבל כנראה שכשלתי.

בכל מקרה.

עד העונג הבא.

באפריל, לעומת זאת, היתה בדיחה גדולה:

היו את השאלות האלה:
"איך כדי להתאבד" - עם שגיאת כתיב נוראית, כנראה שמגיע לאדם להתאבד.
היו "ציצים גדולים" ו"בחורות שמנות", "קץ ההיסטוריה הגל" ו"אלתוסר", ה"דת אזרחית" ממשיך לככב, כנראה שאני בין היחידים שמחזיק משהו עליה, "כוסיות" ו"מילון אבן שושן" התחרו זה בזה על הניקוד. היו גם שתי שאלות מעניינות: "למה יצאה ארצות הברית למלחמה בעיראק" ו"למה צריך חינוך יהודי בגולה", בצורה מפתיעה, הבלוג שלי כן עונה על השאלות האלה. היה את "אני גומר היא מתה" שגרם לי להתפקע, היה את "דרידה טרור" שמובן מאליו, אבל מה שהרג אותי היה "email address of lybia importers" כשאני לא בטוח שיש אף אחת מהמילים האלה אצלי באתר.

בחודש מרץ היה גם משעשע, טוב לדעת שאנשים מחפשים את עצמם בגוגל ולא בהודו, וזה מאוד משעשע כי זו לא אחת בלבד. היו "נערות עירומות" ו"מיה ערומה", מתי אנשים יבינו שמָיה זו לא מִיה ולא תמצאו תמונות עירום של אקסיות שלי באתר. אתם יכולים לבקש מהן. המשיכו לחפש על רציונאליזם, כנראה שבאתר היחידי שמוצגת בו אי-שפיות כנורמה אז אפשר ללמוד על האבנורמה הרציונאליסטית, חיפשו "סטריאוטיפים על הומואים", שזה בכלל משעשע כי אין כאן כאלה, והכי משעשע זה "כמה זמן הפילה בהריון"

על חודשים קודמים אני לא אדבר, כי אין לי כח, אבל תודה לאנריקו מגן על הרעיון.
אגב, לבקשת אח שלי בן, בדקתי, ואת הסרטים שלו מהאתר שלי הורידו בערך 12 פעמים.

הרחבת המכללה הקיימת באריאל לידי אוניברסיטה אינה אקט פורמאלי בלבד, היא אקט בעייתי במלוא מובן המילה - זו שמה בסדר העדיפות הלאומי את המתנחלים על פני השכונות, עיירות הפיתוח, הקיבוצים ויישובי הספר.

הקמת אוניברסיטה בשטחים היא כפרתו של שרון על פינוי 5,000 אנשים מביתם, אולם מה תהיה כפרתו של שרון בעבור פינוי אלפי מפוני המשכנתאות שנאלצים לדור ברחוב ללא פיצויי "התפנות מרצון"? האם אלפי משוכני הדיור הציבורי, שבהנף קולמוס חוק ההסדרים נטל מהם את זכותם לרכוש את ביתם, גם אינם זכאים לפיצוי זה? האם לא חשוב יותר לקדם נושאים חברתיים עמוקים - שהחינוך ידוע בתור תרופה להם, מאשר להעמיק את הכיבוש והסיפוח של שטחים שהחוק הישראלי טרם חל עליהם?

צרת החינוך ידועה, הממשלה אינה רוצה לקדם את החינוך כיוון שזה מעודד לפלורליזם, אהבת אדם, אחווה ושווין. החינוך ידוע בתור מקדם כלכלי ובתור מפריח שממה. הקמת אוניברסיטה בעיר מסויימת מעידה על כך שהמדינה מעוניינת כי במקום זה ישוכנו מיטב המוחות ושם תפרח תעשייה שמבוססת על הידע הזה. אמירה כזו בנוגע לאריאל, ולא לערי הפיתוח, מראה דווקא היכן המדינה רוצה להשקיע - המדינה רוצה לקדם את ההתנחלויות.

כשהחל מאבק הסטודנטים, לפני כחודשיים, נאמר לנו שאין כסף לממן את החוגים בת"א, והיום? היום יש, הכסף הוא כספי המיסים שלנו, במקום לממן את החוגים שנסגרים, פותחים חוגים חדשים במקומות יותר אוהדי שלטון.


לא חייב להיות קשר בין התמונה למאמר.
חוצמזה, לא היה לי כח לערוך את התמונה בפוטושופ.

אמיר היקר,

בעקבות הגשת תביעתך היום, קראתי את כתבתך היום באתר האינטרנט של מעריב (http://www.nrg.co.il/online/10/ART/929/531.html) והייתי חייב להגיב, הן כמשפטן והן כאיש שסובל מעוולותייך מדי יום ביומו. כתב התביעה שהצגת מראה מדוע אתה חייב ייצוג משפטי ומודע גם כשיוצאים נגד אחת מחברות התוכנה הגדולות והדורסניות בעולם עדיין חייבים לשמור על מידה של אתיקה.

ראשית, אכן הפצת דואר זבל הינה מנוגדת לחוק בישראל. סעיף 30 לחוק התקשורת (לשעבר חוק הבזק) מכיר בהטרדה באמצעי אלקטרוני, ואכן הורשעו כבר אנשים על שימוש במתקן בזק שלא כדין על מנת להטריד. (ר"ע מ"ח 8188/99 שאול בר-נוי נ' מ"י, דינים עליון, נז, 262, רע"פ 5261/99 שאול בר-נוי נ' מ"י, ע"פ 628/99 שאול בר-נוי נ' מ"י, רק מדגים).

שנית, מאגר המידע שאתה מחזיק מכיל פרטים אישיים של בני אדם, וספק באם מאגר מידע זה אינו מאגר מידע לפי חוק הגנת הפרטיות, שכן דרך איסוף המאגר כנראה כללה שימוש בלתי-חוקי. הגדרת מאגר מידע כוללת את מאגר כתובות הדוא"ל שאתה מחזיק, שכן אין הוא " אוסף הכולל רק שם, מען ודרכי התקשרות, שכשלעצמו אינו יוצר איפיון שיש בו פגיעה בפרטיות לגבי בני האדם ששמותיהם כלולים בו, ובלבד שלבעל האוסף או לתאגיד בשליטתו אין אוסף נוסף". ראה לעניין זה את דברי כב' השופט בך בעש"מ 6841/01 בן דוד נ' נציבות שירות המדינה פד נו(2) 918:

"ההישגים הטכנולוגיים של העידן המודרני הביאו עימם כתוצאת לואי אפשרויות נרחבות לפגיעה בפרטיות. מאגרי המידע המצויים בידי הרשויות בכלל (..). נותנים בידי עובדי הציבור הנגישים אליהם, יכולת ועוצמה לאסוף מידע רב על כל אדם מהציבור בישראל בכל היבט מתחומי חייו. חזונו האפוקליפטי של ג'ורג' אורוול בדבר "האח הגדול", עלול על נקלה להפוך למציאות חיים אם לא יושמו הגבולות לנגישות למאגרים ולשימוש בהם מעבר למטרה המוגבלת שלשמה ניתנה הסמכות למופקדים על מאגרי המידע."

כמו כן, דיני עשיית עושר ולא במשפט מכירים בכך שאין לאדם אפשרות להתעשר על חשבון נכסיהם של אחרים. זכות הציבור, כזכות שביושר, מכירה בזכות שלי לנהל את תיבת הדואר שלי ללא כל הפרעה, ותיבת דואר זו היא קנייני הפרטי, ולא ארצה כי כל מאן דהוא ישלח לי התקשרות פרסומית ללא הכנה מראש.

כמו כן, תמוהה בעיני העובדה כי אתה מבקש הוצאות שכר-טרחת עו"ד ללא היותך מיוצג ככזה.

אמיר, עלייך להודות כי מה שאתה עושה הוא התעשרות על חשבון הזולת. אתה מרוויח את כספך ממשלוח דואר זבל, ווכזה הינך זבלן. מי שהולך כמו ברווז, עושה רעשים של ברווז ונראה כמו ברווז, ככל הנראה הוא ברווז. לכן, אין כל מנוס מלכנותך כזה. כל מקצוע מכבד את עצמו, ועלייך להבין כי גם שלך.

אכן, לא האמנתי כי אי פעם בחיי אמצא עצמי עומד באותו צד של המתרס יחד עם מיקרוסופט, אותה חברה שבאה לכלות את היצירה החופשית על ידי משטור הקוד, אולם במקרה זה הדין עמם.

שלך,
יהונתן קלינגר.