הערכת מרכז המחקר והמידע של הכנסת כי הקמת המאגר הביומטרי, לרבות כח האדם שלו, יועצים ורשיונות תוכנה לא תעלה יותר מחמישים מיליון ש"ח היא לא יותר מבדיחה, וחבל שמרכז המחקר והמידע של הכנסת בחר להסתמך רק על נתונים שסופקו לו על ידי משרד הפנים ולא טרח לערוך מחקר השוואתי על מנת לראות מה המצב במדינות העולם (כמו בריטניה, בה הוערך המאגר בחמישה וחצי מיליארד ליש"ט). מדינת ישראל, הרי, אינה מנוסה במיוחד בפתרונות מחשוב גרנדיוזיים; לשם הדוגמא, פרויקט מרכב"ה למחשוב משרדי הממשלה החל בהערכת עלויות של 375 מיליון ש"ח וכבר מזמן עבר את כפליים הסכום, במערכת נט-המשפט למחשוב בתי המשפט הושקעו כחצי מיליארד ש"ח וזו עדיין אינה מתפקדת כראוי ולמרות זאת חרגה בהיקפים גדולים מהתקציב המיועד, ואף מערכות צבאיות דומות ננטשו. ככלל, רוב פרויקטי המחשוב הממשלתי בישראל כשלו וחרג מהתקציב, והרבה פעמים מתכנון לקוי.
מנגד, עומדת הצעה אופטימית של משרד הפנים, לפיה במיליון ש"ח בלבד עבור הקמת מערך המחשוב הראשוני (ועוד כ-719,000 ש"ח עבור "תוכנת השוואה ביומטרית", כלומר משרד הפנים כבר בחר את התוכנה); בסכום זה לא יוכל משרד הפנים לתת את המאגר המאובטח ברמה 11 כפי שהבטיח לנו מאיר שטרית, אלא עדיף שישים כבר את הקבצים על שרת שיתופי בחוות השרתים של נטוויז'ן כדי שכל האקר וארגון טרור יוכל להעתיק את המאגר.
מדינת ישראל לא צריכה להיות שאננה. אכן, אני התנגדתי למאגר ביומטרי ועדיין מתנגד. אבל, אם מקימים מאגר כזה, יש לעשות זאת בצורה הטובה ביותר: אם נסתכל על כמות הגורמים שצריכים לקבל גישה למאגר הביומטרי: משרד הפנים, משרד החוץ, משטרת ישראל, שירותי הבטחון, מערך ההנפקה של תעודות הזהות ועוד כמה גורמים חשאיים, הרי שלא ניתן להקים מערך נפרד (כדירשות החוק), אשר יהיה מופרד מכל מערכת המחשוב, בבונקר מאובטח ומגובה, אשר מאפשר את חיפוש המידע והשימוש בו, בתקציב כזה.
דווקא אני, שהתנגד למאגר, מוכן להלחם בכל תוקף שזה יקבל את התקציב הראוי לו, כל עוד הוא מוקם. עם כל הכבוד, בחמישים מיליון שקל עדיף כבר למסור את טביעות האצבע שלנו ישר לחמאס.
אולי ב50 מליון ש"ח הם מתכוונים למסור את הטביעות אצבע שלנו לחמאס?
50 מליון ש"ח לא מספיקים כדי לבנות מערכת ל-3.5 מליון אזרחים.
אתה בטוח?
מה העלויות הגבוהות ביותר של הפרויקט?
הפרינט – הייצור של התעודות
האיסוף של הפרטים הביומטריים
החלפת התעודות אצל האזרחים
בניית ואחזקת מערכת ריכוז המידע והשאילתות
הדרכה לעבודה עם המערכת
אבטחת המערכת פיסית ורשתית
נמרוד,
קודם כל, העלות הגבוהה ביותר היא הקמת מאגר המידע בצורה פיסית: יצירה של שני מתקנים מאובטחים שיופרדו מכלל מערכות המידע של המדינה. רק בניית שני בונקרים, לרבות מערכות הקירור, כיבוי האש והתקשורת בהן עשוי לעלות לפחות 10 מיליון ש"ח.
לאחר מכן, עצם קיומם של שרתים שמחזיקים מאגר ביומטרי על מיליון אזרחים, כלומר 30 מגה על כל אזרח: שתי תמונות אצבעות ותמונת פנים, וכן מערכת שמאפשרת אינדוקס וחיפוש יעלה יותר מכפליים הסכום.
לבסוף, עניין התוכנה, כתיבתה ועריכתה אמור לעלות לא פחות. יש כאן תוכנה ייחודית שאמורה להקנות קישה למערכות שונות במדינה, ולהגבילה בצורות אחרות. זה סכום לא מבוטל, שהמדינה בכלל לא מדברת עליו.
לכן, נראה לי שאנחנו בכלל חורגים בסדרי גודל. מערכת בתי המשפט, שהיא מסובכת בעשירית בסך הכל מהמאגר, עלתה מיליארד ש"ח.
מצויין, אולי בגלל העלות הגבוהה כל הפרוייקט יבוטל.
עדו,
אתה אופטימי מדי.
פרוייקטים ממשלתיים מתנהלים בצורה הבאה
1. בקש תקציב לפרויקט – התבסס על הנחות אופטימיות להחריד, הורד פונקצינליות "לא נחוצה" כדי לא לגרם התקף לב לרפרנט האוצר
2. קיבלת תקציב – מעולה,התחל פיתוח
2.1 לא קיבלת – בצע שוב את 1
3. נגמר התקציב – הורד מספר הנחות יסוד – חזור ל1
3.1 הצליח , יופי בעור ל2
4. לא הצליח – מסור את התוצר ללקוח, הלקוח ירב עם רפרנט האוצר ע"מ לאשר את הפונקצינליות "לא נחוצה" – חזור ל1
שלב 1 הוא החשוב ביותר:
צריך לבחור את הפונקציונליות שאתה מוריד כך שחסרונה תיצור מספיק לחץ על המשתמש הסופי, מבלי שחסרונה יורגש אצל מאשרי הפרוייקט – דוחות ומערכת הרשאות תמיד מועמדים טובים
צריך לבחור את הנחות כך שהפרכה מאוחרת שלהם לא תקרין עליך: לדוגמא, זמן פיתוח (החברה המפתחת לא עמדה בזמנים), הטמעה (המשתמשים מטומטמים). אני חושב שהעקרון מובן
לדוגמאות – חזור לפוסט של יהונתן
מעניין כמה זה יעלה לנו אם הפרויקט יבוטל:
http://www.theregister.co.uk/2011/01/20/id_card_costs/
ומיליארד ש"ח למערכת היא הערכה אופטימית