שיתוף ספרים: מסע אל העבר

מדי יום מתמלאות עיתוני האינטרנט בידיעות חדשות על "שיתוף קבצים" והנז"ק שנגרם לחברה מצד אחד מהשיתוף הנורא הזה, בעוד שמקטרגים על הפגיעה המדהימה בזכויות הפרט והרצון של הפרט לתרבות, מצד שני. השאלה היא מדוע דווקא בשלושה תחומים מאוד ספציפיים מתקיים השוק המשני של שיתוף קבצים, בעוד שבשוק אחר, זהה לחלוטין במהותו, דווקא לא מתקיים שוק זה. שלושת התחומים בהם מתקיים שיתוף קבצים (בלתי חוקי) הוא: (1) יצירות סינמטוגרפיות (2) יצירות מוזיקליות (3) תוכנות מחשב; בשלושת תחומים אלו אין כל הבדל בין העותק הנרכש בכסף לבין ההעתק הבלתי חוקי שנצרב או הועתק ללא רשות היוצר.

התחום בו יכול להתקיים שיתוף בנקל אך לא מתקיים הדבר בפועל הוא הספרות. אכן, טקסטים מועתקים חדשות לבקרים ללא רשות כותביהם ו\או בעלי זכויות היוצרים שלהם. שירה מועתקת בקלות ללא כל בעיה לאתרי אינטרנט, חלק מהפעמים עם רשות וחלק ללא, כשהקורא התמים לא יודע מה מצבה של אותה שירה באותו הרגע. אולם, ספרות יפה, סיפורים ארוכים, רומנים, מחזות שלמים – אותם טקסטים שניתן להעלות כה בנקל לרשת – נעלמים ממנה.

אותם אנשים שנלחמים למען הדמוקרטיזציה של המידע לא יהססו ללכת לרכוש ספרות (שלעיתים כבר לא מוגנת בזכויות יוצרים) בעשרות שקלים, בעוד שהם מוותרים על רכישת אלבומי מוזיקה רק כי ניתן להורידם ברשת. אותם אינטלקטואלי מרשתת לא יוותרו על רכישת "כה אמר זראתוסטרא" למרות שזה זמין בפרויקט גוטנברג, רק כי הספר מהדר את ספרייתם, ליד בקבוקי הסינגל מאלט. כך יהיה גם עם ספר שירת ימי הביניים או ביאליק שניתן להורדה חינם מאתר פרוייקט בן-יהודה.

אבל האם המילה הכתובה כה יקרה שאנו מוכנים לסגל נורמה אחרת מאשר שיתוף הקבצים, או שמא הפלטפורמה לשיתוף ספרים טרם הגיעה לאבולוציה הרצויה? לכאורה, ואף ללא אמצעים טכנולוגיים מסובכים, ניתן להקים אתר שיתוף ספרים; כמו ספריה, רק בצורה היותר אנרכו-קומוניסטית, אולי באקוניאלית, כל אדם רוכש ספרים לפי צרכיו, ולאחר סיום הוא מכניס אותם למאגר מנוהל היטב, בו כל משתתף אחר מודע לכך שהספר יכול שילקח ממנו בכל רגע נתון לצרכי הבעלים החוקיים. בכך אין כל מניעה חוקית ואין עבירה על דיני זכויות יוצרים – יש שיתוף כולל בין חברים, שלא למטרות רווח, על ידי ספריה ציבורית (עם הבעייתיות הקיימת בכך בחוק).

והאם ניתן להגביל זאת רק לספרים? האין אני יכול לנהל, באמצעות הכלים הדיגיטליים כיום, מאגר בו אנשים ישאילו מדיות מגנטיות המכילות את ספריית המוזיקה הקיימת שלהם? כלל הרשיונות הקיימים לכל שיר באותו מאגר יגבילו את מספר ההשמעות במקביל. כמובן שהמאגר יהיה מבוסס רשת על מנת למנוע שימוש לא הוגן בו. (והשווה: שיר משומש במצב טוב).

אולם, נשים את השירים בצד ונתמקד בתרבות עמוקה יותר שאינה בהכרח תרבות המונים. האם שיתוף ספרים בצורה זו מושלם? כשאני קורא בספר אני מותיר את חותמי עליו כמעט כמו שהוא מותיר את חותמו בי. כתמי קפה, אזני חמור וסימנים אחרים מלווים את הקריאה שלי בספר. לעיתים גם הערות, עד כי בטוח שאם אחרים יקראו את הספר שאני קראתי, הוא ישתנה לבל היכר ולא אוכל לעשות בו שימוש.

שיתוף ספרים יכול לחסוך לאדם כמוני אלפי שקלים בשנה. אם נניח הייתי משתף ספרים עם 15 אנשים שאני חולק עמם תחומי עניין משותפים הייתי יכול לחסוך לפחות רכישה של 30 ספרים בשנה, שמהווים כ-50% מרכישות הספרים שלי. לאחר שאלו היו מסיימים את הקריאה הם היו מחזירים לי את הספר והייתי שומר אותו אצלי (או במאגר משותף).

אך למה אנו לא עושים זאת? האם אנו נהנים להרגיש "בעלות" על הקניין הרוחני שרכשנו? האם השיר "שלי" הוא "שלי"? האם לא היינו ששים לשתף קבצי מוזיקה אם היינו יודעים שהשימוש בקניין מכלה אותו?

כאן היתרון בקניין רוחני אמיתי; השימוש אינו שוחק את התוצר. בקניין דיגיטלי ניתן להשתמש ללא סוף ולא לפגוע בו. העדר הפגיעה בו, אולם, פוגע באלו שתופשים את הקניין בצורה שונה – בצורה בה על כל שימוש יש לגבות תשלום ולא בצורה בה לכל יצירה יש תועלת חברתית כלשהי שמזכה את האמן\יוצר בתשלום עבורה. האם באמת רצוי לאפשר לצרכנים לקבל עותק "נכה" מהיצירה אותה הם מעוניינים לרכוש רק כדי למנוע מהם לעשות בה את השימוש הראוי?

האם הייתי צריך לשלם סכום גדול יותר עבור זכות שימוש בספר הכוללת השאלה לחבר? האם הייתי צריך לשלם יותר עבור הזכות לכתוב בתוך ספר? עבור היכולת לצלם עמוד מתוכו במכונת צילום? זו בעצם השאלה שחברי הכנסת צריכים לשאול עצמם כשהם באים לנסח חוק זכויות יוצרים דיגיטלי.

7 thoughts on “שיתוף ספרים: מסע אל העבר

  1. כבר יש רעיון כזה:
    http://www.bookcrossing.com
    אתר שמעודד שתי צורות שיתוף ספרים: מצד אחד פשוט לשים ספרים במקומות ציבוריים לשימושם של אחרים, מצד שני – החלפה.
    רעיון יפה לטעמי, אם כי אין ספק שהוויתור על הספר הפיזי הוא קשה.

  2. אני חושב שהתפספסה פה נקודה חשובה מאוד – נוחות השימוש.

    אני לא רואה טעם בלרכוש דיסקים היום – הדבר היחיד שיודע לנגן דיסקים בבית שלי – זה צורב ה DVD שבמחשב. את המוזיקה שלי אני צורך דרך נגן ה mp3 שלי, דרך פליליסטים של ערוצי רדיו אונליין וכדומה. לרכוש דיסקים? סליחה, אבל זה רעיון טיפשי. חתיכת פלסטיק ב 70 שקל שבכל מקרה תעבור דרך הצורב, תומר ל mp3 ותיזרק לחור זה או אחר. (כבר הצהרתי בעבר – אם יציעו לי לרכוש רק שירים – אקנה)

    אז כן, מאוד פשוט להוריד שירים מהאינטרנט, להעביר ישר לנגן – כפי שאמרת, העתקה דיגיטלית לא משנה את היצירה ואני אשמע את השיר הזה אותו דבר בין אם הוא הגיע מדיסק שאני רכשתי, או שג'ון רכש בארה"ב והעלה לאימיול.

    ספר לעומת זאת – זה דבר אחר ולא רק בגלל העובדות שציינת. יש כיום לא מעט ספרים שהומרו לפורמט כגון pdf ודומיהם. אני אפילו זוכר את אחד מספרי הארי פוטר שהתגלגל אל מחשב כף היד שלי כקובץ טקסט. מה שעוד אני זוכר – זה העובדה שהיה מאוד לא נוח לקרוא את הספרים הללו על PDA, ולהדפיס ולכרוך ספר של 500 עמודים – לא בהכרח יוצא זול יותר מאשר לרכוש את הספר המקורי.

    בקיצור – אם היית ממציא פטנט שמאפשר לי להוריד ספר מהרשת, לקרוא אותו בנוחות ברכבת, לסמן איפה אני נמצא ולהמשיך מאותו מקום בפעם הבאה – הייתי קונה. עד אז, את הספרים שלי אני קונה.

    באשר לשיתוף ספרים – אני לא רואה את הבעיה פה. עד עכשיו יצא לי כ 5-6 פעמים להחליף ספרים עם מישהו ברכבת (אני סיימתי, הוא סיים ופשוט החלפנו). גם במילואים נהגתי לארגן איזושהי סיפרייה קטנה – כל אחד יכול היה להביא ספר שסיים ולקחת ספר אחר.

  3. באתי להגיד מה שניצן כבר אמר. בעוד בשיתוף של תוכנות, סרטים ומוזיקה התוצר הסופי נאמן למקור, אם לא זהה, בספרים אפשר לשתף את הטקסט, אבל לא את הספר. כשהייתי במילואים שאלתי ממישהו את House of god, ולא הספקתי לסיימו. בבית השלמתי חוסרים באי-בוק, ומיותר לציין שנהנתי הרבה פחות מהגירסה האלקטרונית.

    ברגע שהאי-בוק-רידרים למיניהם יהיו נוחים לקריאה וזמינים לכל נפש, המצב ישתנה מהר מאוד.

  4. אני לא בטוח שכל כך רחוק היום. כבר יש "נייר וירטואלי" ואפילו יצא לי לקרוא על פרוייקט מסויים בנושא שמדמה – החלפת עמוד בטכניקה המוכרת לכל קורא מצוי.

    בתכלס, זה לא רק הצורה של הספר או העברת העמודים. זה גם הקטע שאני יכול לקרוא במיטה מבלי לפחד שאני אקום בבוקר ואגלה שנרדמתי והספר נפל על הריצפה והתקלקל.

  5. אין ספק שספרים הם מוצר תרבותי פחות פופלארי בתוכנות השיתוף, בין השאר בשל סיבות שהוזכרו (נוחות הקריאה – הראשית שבהן), אך חשוב לומר כי באותן תוכנות שיתוף שניתן למצוא בהן סרטים ומוזיקה ניתן למצוא גם ספרים. לי עצמי יש ספריה לא קטנה – ספרייה פיזית וספריה דיגיטלית. צריך להודות כי הדבר נפוץ במיוחד בתחום הספרות האקדמית, כאשר זקוקים לעיתים לגישה מתמדת לכמויות מאוד גדולות של טקסטים, ספרים ומאמרים.

Comments are closed.