השעה 20:30, אני ודודי נפגשים בסקורס כדי לשחק קצת פול, לתת לעצמי להפסיד קצת ולהנות מדיבורים על סקס בעיר הגדולה וכוס בירה. מחליפים חוויות ויוצאים, כיף טהור כזה, כמו שצריך. עוברת שעה, הטלפון של דודי מצלצל, בצד השני של הקו קול מסתורי, דודי אומר לי שהוא נאלץ לחתוך, הוא צריך לזוז לרמת השרון, מישהי נדקרה….
לקח לי זמן, הרבה מחשבה וקצת יצירתיות. אז זה ככה – החלטתי שיניב זוכה במצלמה; בעיקר כי הוא יוזם פרויקט חדש. לא הייתי שלם עם ההחלטה בהתחלה וניסיתי לשון על זה, ניסיתי לשכנע את עצמי שאני לא יכול להותיר מישהו כמו אהוד בידים ריקות; החלטתי גם שהמצלמה תהיה רק התחלה כדי לעודד את רוח ההתנדבות….
והגיעה העת לתת את המצלמה שהבטחתי לחלק למי שיהיה מעורב חברתית. ואני רוצה לחלוק איתכם את ההתלבטויות שלי בטרם אחליט ואפרסם תוצאה רשמית. בעוד שחלק ניכר מההצעות היו שטותיות, היו כמה שמאוד נגעו לליבי. אבל הבעיה היתה שאף אחת מההצעות לא היתה בדיוק מה שחיפשתי. אני חיפשתי רעיון חדש, פרויקט, הפגנה, עמותה, מישהו שראוי לשבח….
רק עוד מספר ימים והמצלמה הזו יכולה להיות שלכם. אני גוער בכם ללכת להציע פעילות חברתית עבורה.
אתמול חיפשתי קצת מידע על טלפונים סלולרים. אני שוקל להחליף את המכשיר ורציתי לשמוע מה העם אומר. פרט לסקירות הרגילות בCnet ואחרים חיפשתי חוויות אישיות יותר. בכל מקרה, באחד החיפושים הגעתי לאתר הזה, שמציע למכירה טלפון שמעולם לא שמעתי עליו, נוקיה 6720. הטלפון עצמו פחות חשוב, אלא תוכן המודעה: הטלפון עצמו לא שווה הרבה, אבל…
דברים שרואים ברזולוציה שונה לפעמים יכולים לשנות. לפעמים כשמסתכלים מקרוב למשהו מיוחד יכול להיות המובן שלו. ההקשר שבו הוא נאמר, או נראה, הוא כל כך מיוחד שאתה לא יכול לחשוב על משהו אחר אלא רק על אותו הדבר. כך אם תראה אדם יושב על כסא גלגלים, אוטומאטית תניח שהוא נכה, וככל הנראה תופתע כשהוא יקום…