דברים שרואים ברזולוציה שונה לפעמים יכולים לשנות. לפעמים כשמסתכלים מקרוב למשהו מיוחד יכול להיות המובן שלו. ההקשר שבו הוא נאמר, או נראה, הוא כל כך מיוחד שאתה לא יכול לחשוב על משהו אחר אלא רק על אותו הדבר. כך אם תראה אדם יושב על כסא גלגלים, אוטומאטית תניח שהוא נכה, וככל הנראה תופתע כשהוא יקום ויאמר: "איזה כסא נֹח, בדיוק כזה אקנה לאבי…". כך היה הדבר אתמול כששלושה חברים יצאו לדרך להדגים את הDifferance הדרידיאני.

כשתי דקות לאחר אכרזת תוצאות האמת החלו הילדים בכיכר להדליק נרות, כמות שהיה לפני אחד עשר שנים, כשאותו בן עוולה ירה שלוש יריות בכיכר. העצב, האכזבה, המיאוס, כולם הובילו אותנו להדליק את הנרות בכיכר.

אט אט התקבצו הצלמים ושאר עוברי אורח, תהו למעשי אותם מוזרים שמדליקים נרות שם בכיכר רבין, האם הדבר נעשה לזכר? האם מישהו מת? האם יש לבכות? אולי לא ואולי כן, הדבר היה כה משונה. החברים לא הוציאו מילה, רק סידרו והדליקו נרות, הכל כדי לראות מה קורה. אחד מהם רואיין לערוץ טלויזיה זר, הכל כדי להעביר את המסר. אבל מהו המסר? האם יש מסר כלל?

כשהתמונה המלאה התגבשה, פתאום אנשים הבינו מה היה הרעיון. להראות כיצד המסמנים שקיימים אצלנו יכולים להמתח. להראות שלא כל מה שנראה על פניו הוא שטחי. שלא כל מי שבוכה, באמת עצוב. כל סוף הוא התחלה חדשה וכל התחלה באה מסוף כלשהו.

כנראה שעל חורבותיה של שינוי תקום המהפכה האזרחית בקרוב.

הרעיון להדליק נרות בכיכר רבין כדי לבכות את מוֹת שינוי היה רעיון שהתגבש באמצעות שיח ביני לבין יואב לרמן. ניסינו לחשוב איך נראה לציבור על מותה של שינוי, ומצד שני על התקווה החדשה.

נקווה שזה יעבוד.