או לחלופין: "איילה פרוקצ'יה – תעשי לי ילד!!!1" (יגאל עמיר)
בית המשפט העליון פסק היום כי ליגאל עמיר יש זכות להזריע בהזרעה מלאכותית את לריסה טרימבובלר. (בג"צ 2245/06 דוברין נ' שירות בתי הסוהר). לפעמים, כשלא מבינים איך בית המשפט העליון פסק את מה שהוא פסק, שוכחים להסתכל על התמונה כולה. אני, אגב, כן מסכים עם בית המשפט העליון בהחלטה שלו, בדיוק בזכות הנימוקים הנהדרים של איילה פרוקצ'יה, שמראה שוב ושוב שהיא אחת מהמשפטניות המבריקות בארץ, וראויה לשבת בבית המשפט העליון ואולי אף בראשו.
למי שאינו משפטן ומחזיק בתפיסות שמאליות הפסיקה נראית תמוהה, וגם ההסכמה שלי איתה אולי, אבל פרט לכך שהפסיקה באה להדגים את הכלל (לכל אסיר יש זכויות אדם, כולל הזכות למשפחה, והחירויות היחידות שנלקחות ממנו הן חירויות התנועה ולא הזכות לכבוד) על ידי פרט, אסיר נפשע שפעל נגד החברה.
חברה נמדדת אך ורק במצבים קשים, רק מקרים בהם אנו באמת נאלצים להקריב חלק מהעקרונות שלנו מראים לנו מהם העקרונות החשובים ביותר. לכן, צדק השופט ברק כשאמר שדמוקרטיה לא נבחנת בימי שלום, אלא רק בימי מלחמה. כך כל דבר נבחן. מידת ההערכה שלנו לפרטיות של אדם נבחנת רק כאשר אנו מוכנים לוותר על משהו עבור הפרטיות הזו, כמו שויתרתי השבוע על פרטיות של גולש בשביל להציל אותו מהתאבדות, והיה ברור לי שזה הדבר הנכון לעשות. באותה מידה, הכבוד שלנו לערך 'משפחה' בא רק כאשר אנחנו נאלצים להכריע בין קיומה של משפחה בכתלי הכלא לבין הקול הציבורי (vox populi) ששונא את יגאל עמיר.
אבל זו פרשנות שכולם יתנו, וככל הנראה תהדהד טיפה היום, יהיו 2-3 הפגנות בעד ואולי גם איזו אחת נגד, תהיינה הצהרות של ארגוני שמאל וימין, והיה הקרקס הרגיל. מה שאנשים שוכחים זה לאן אנו הולכים. הפסיקה בישראל בנויה טלאים טלאים. כל פסק דין נסמך על אחד שבא לפניו באותו הנושא. כשבית המשפט העליון מכריע בנושא מסוים, הוא לא סתם קובע את התיק הזה, אלא פותח את הדלת ומראה את עמדתו לגבי הנושאים האחרים. בשנתיים האחרונות, נדמה לי, מתנהלת בבית המשפט העליון עתירה נגד הפרטת בתי הסוהר. אותה עתירה טוענת שההפרטה תפגע בכבוד האדם והאסיר. תזכרו טוב טוב את שתי הפסקאות האלו של פרוקצ'יה, הן יצוטטו בפסק הדין ההוא, אני אומר לכם.
בסיס נורמטיבי-חוקתי זה עומד גם ביסוד התפיסה הראויה של זכויות אסירים שנשפטו למאסר, ובכללם אסירי עולם. כלל הוא כי הענישה הפלילית, ובתוכה מאסר, איננה מפקיעה מאליה את זכויות האדם מן הנענש ומן האסיר, אלא במידה שהגבלתן של אותן זכויות מתחייבת באופן הכרחי מן המאסר, ומתיישבת עם מהות הפגיעה החוקתית המותרת, על פי פיסקת ההגבלה. (שם, עמ' 6)
וזאת נזכור: מדינה נאורה נבחנת לא רק ביחס שהיא נותנת לאזרחיה הנאמנים, אלא גם בהתייחסותה לפושעים החיים בקרבה, ובהם הפושעים הניקלים ביותר, המבקשים לערער את יסודותיה הערכיים. במשטר חוקתי ראוי, מטריית זכויות האדם פרושה על כל אדם באשר הוא, לרבות העבריין היושב בכלא, בכפוף לתנאים וסייגים
העומדים באמות המידה החוקתיות. (עמ' 36)
לא משנה מה תהיה ההחלטה בפסק הדין של הפרטת בתי הסוהר, יצטרכו להתייחס כעת לאמירה הזו של השופטת פרוקצ'יה, יצטרכו להסביר מדוע לא נשללות כאן זכויות אדם בכליאה במתקן שמונע על ידי אינטרסים מסחריים. פסק הדין הזה פתח עוד פתח להסבר מדוע יש לכבד את זכויות האדם, דווקא בתקופה שהן כל כך לא מוערכות ומפקיעים אותן לטובת אינטרסים אחרים. אולי עכשיו, כשיש עיגון לזכויות אסירים, יבינו שלמדינה אסור מה שלא הותר לה בחוק ולפרט מותר מה שלא נאסר עליו בחוק.
למה יגאל אמיר, שגזל ממשפחתו של רבין את אביהם וכו', יזכה בעצמו להיות אב? הרי לתת לו "להזריע" את הפסיכית יהיה כמעט כמו לתת לו פרס. לזה אתה לא מתייחס!
המדינה קבעה עונש למי שרוצח: מאסר עולם, שלילת חירות התנועה.
היא לא קבעה בעונש שאסור לו להיות אב,
פתאום באה פלי ומחליטה להוסיף לו (ולכל האסירים, כי החוק חייב להיות שווה בפני כולם) איסור – אסור לו להיות אב.
למה?
אבהות היא לא פרס, היא זכות בסיסית לכל אדם. התפיסה שלך שזכויות אדם הן פרסים היא מוטעית, אבל היא מסבירה את כל התפיסה שלך לגבי חירויות. את מאמינה באמת ובתמים שהאזרחים נועדו לשרת את המדינה ולא ההפך, נכון?
"פתאום באה פלי" ? אני לא היחידה שמחזיקה בדעה בה אני מחזיקה.
ואני לא מאמינה שאזרחים משרתים את המדינה, אני מאמינה שהמדינה מורכבת מאזרחים ולכן לאזרח אחד אסור לפגוע באזרחים אחרים, ושאם מצב כזה קורה, האזרח צריך לשלם איפה שכואב לו. ברור שליגאל אמיר לא אכפת לשבת בכלא, הוא אומר את זה כל הזמן, כי הוא שמח שהוא "נפטר" מרבין, אז כלא זה ממש לא עונש בשבילו. מה כן עונש? לא לתת לו להיות אב. ובקשר להחלטה של השב"ס- יש לשב"ס נהלים שהחוק מאפשר להם להתקין וזה מה שהם עשו. אין צורך לחוקק חוק אחיד לכל האסירים. ובוודאי שזכויות אדם הן פרסים כי עובדה שנשללה החירות של האסיר בחוק, וחירות אינה זכות אדם?
המשפט "פתאום באה פלי" הוא בא כדי להדגים שאת מציגה את הטענה.
כמה טעויות לוגיות:
(1) לאזרח אסור לפגוע באזרחים אחרים: ואם הוא כן פוגע, מותר להרוג אותו? (לא) מותר לפגוע בו (חלקית) מותר לאסור עליו להיות אדם? (לא)
(2) איפה שכואב לו? יש חוק אחד לכולם.
שוב, לאדם מותר לעשות הכל אלא אם החוק אסר עליו, ואם החוק לא אוסר על אסירים להביא ילדים לעולם, למה שנאסור על יגאל עמיר? יותר מזה, אם התפיסה שלך שזכויות ניתנות על ידי שליט גדול, איך היית מרגישה אם היו לוקחים לך את הזכות כי הפרת את אחד החוקים? האם מי שעובר באדום (ופוגע בזכויות שאר האזרחים לבטחון) ראוי לא להביא ילדים לעולם?
שאלה לי – האם תשקול לאסור על עבריינים מסויימים (נניח רוצחים סדרתיים, אנסים סדרתיים ופדופילים) הבאת ילדים במידה ויוכח חד משמעית כי מה שמאפשר להם להמשיך "לפעול" למרות העכבות המוסריות הוא תוצר גנטי תורשתי?
אני לא חושב.
אם יוכח חד משמעית כי לכל אנס יהיו _רק_ צאצאים פדופילים, זה יצטרך להעשות תוך שימוש במודלים מסוימים שיכולים לדעת גם מה הגורם, ולכאורה למנוע אותו.
אני די בטוח שלא הייתי אוסר, אבל זו טבעה של שאלה קשה.
לא הבנתי את הטיעון. זה כאילו שאתה אומר שאסור להעניש פושעים (.. ?)- אם אזרח פוגע באזרח אחר, מותר וצריך להעניש אותו, מה הבעיה? ולגבי "איפה שכואב לו", עונש הוא חסר טעם אם הוא לא פוגע "איפה שכואב". אנחנו מראש מניחים שכלא הוא הפגיעה הכי חמורה, גם לגבי יגאל אמיר, אבל הוא במפורש אומר שזה לא נכון. אז הדבר הנכון לעשות יהיה כן להכאיב לו, כדי שלא יופלה לעומת אסירים אחרים שכן סובלים מהכלא.
ומה לגבי טובת הילד? אתה מכיר מישהו שמוכן היה להתנדב להיות הילד של רוצח ראש הממשלה? הרי לכל הפחות הוא יקבל מכות רצח כל חייו, או לחלופין יקבל יחס של "בן האלוהים" מקהילת פנאטים שמתכננים רצח פוליטי נוסף ויעודדו אותו להמשיך בדרכי אביו, שום מוסד אקדמי לא ירצה בו, מדינות מסוימות כנראה לא יתנו לו ויזה, יחתכו לו את הצמיגים של הרכב פעם בשבוע. להוליד אותו למצב כזה זו פגיעה בזכויות האדם של הילד.
לגבי השוואת הרמזור האדום התמוהה- ברור שלכל עבירה יש עונש שמתאים לה. כמו שרוצח מקבל מאסר עולם, כמו שנאצי תולים, כך רוצח שהחברה מוקיעה בצורה כה קשה על שום הנזק שהוא גרם לה, מבקשת להביע את עמדתה וערכיה על ידי איסור שכזה.
אני לא מאמין שאני צריך להסביר לך את זה, בהיותך סטודנטית למשפטים.
האם סעיף 300 לחוק העונשין לא קובע: "העושה אחת מאלה יאשם ברצח ודינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד" המילים בלבד אומרות בעצם "רק מאסר עולם, לא איסור על הפריית ילדים, לא מניעת שינה, לא שום דבר אחר, רק מאסר עולם." הסמכות שהמדינה החליטה בענישה היא שהיא שוללת חירות, לא את כבוד האדם.
טובת הילד? יש הרבה ילדים עם הורים אסירים. מה ההבדל כאן? אני לא חושב שזו פגיעה בזכות הילד.
החברה לא יכולה לשנות את החוק אחרי עבירה. אין הבדל בין רוצח ראש ממשלה לכל רוצח אחר.
אם כבר ירדת לפסים אישיים, אז בתור סטודנטית למשפטים אני שואפת לפרש את החוק כפי שאני רואה לנכון וזה לגיטימי.
במה שונה איסור הבאת ילדים על כל כלל אחר של הכלא? לא כל אסיר צריך לקבל יחס שווה, כמו אסירים שיושבים בבתי כלא שמורים יותר ושמורים פחות. אנחנו מדברים על עוד דוגמא לשוני לגיטימי בין אסירים. אם בכל זאת תטען שלכל אסיר מגיע יחס שווה, אני אגיד שזה כמו להגיד שבכל סוגי המחלות צריך לטפל בתרופה ספציפית אחת.
שוב לגבי טובת הילד- זו תהיה היתממות העשור מצדך אם תמשיך לומר שינהגו באמיר ג'וניור כמו שנוהגים בכל בן של רוצח. זו פגיעה בזכותו ועוד איך.
ואני לא חושבת שמדובר בחוק ששונה, רק נוהל לגיטימי שהחליט בית הסוהר, ובמקרה בית המשפט חשב שזה לא הומניטרי, אלא שזה יהיה נוראאאאא הומניטרי לאפשר לרוצח ראש הממשלה להיות אב בישראל ובכך לסמל את נצחונו של הימין הקיצוני על ההגיון והלב. אגב, "לב" זו לא מילה גסה ולא צריכה להיות ספירה נפרדת מהמשפט.
לא פס אישי, פשוט אם לא היית סטודנטית למשפטים לא הייתי מצפה ממך לדעת את זה.
אם לכל האסירים היה אסור להביא ילדים, אז ניחא, ברם, לשירות בתי הסוהר אין סמכות לשלול את זכויות האדם מהאסיר (שורה של הלכות משפטיות שמאוזכרות בפסק הדין, כמו גם הלכת גואטה שמדברת על כבוד האדם בהקשר של אסירים).
להגיד שאסור למנוע מאסירים את החירויות הטבעיות שלהן, שהחוק רק יכול לקחת, זה נכון. כל עוד שום רשות לא הוסמכה בחוק לקחת את החירות, האם זה נכון לקחת? אם המחוקק היה רוצה שיקחו מאסירים את הזכות להביא ילדים לעולם, הוא היה עושה זאת.
לגבי טובת הילד, אם כבר אז בואי נאסור הבאת ילדים על כל מי שמרוויח פחות מ3,500 ש"ח לחודש, לא?
כמו שאמרתי וצדקתי, החוק נתון לפרשנות.
תגיד, מה בדיוק הכוונה ב "אם לכל האסירים היה אסור להביא ילדים"? אתה היית מרוצה מהנוהל הזה אם הוא היה חוק של הכנסת ולא הוראה של השב"ס?
מעבר לזה, שב"ס שולל בפועל זכויות אדם, אבל אתה מציג את זה כאילו עצם הכליאה אינה הפרה של זכות אדם! זו הפרה מעוגנת, בסדר, SO WHAT. זו עדיין הפרת זכות ועובדה שעושים את זה וימשיכו לעשות. ואם לקשר לפגיעה הצפויה בילד, אני חושבת שאיסור על הפריה מלאכותית במקרה של אמיר היא הצלה של זכויות אדם של הילד, יותר מאשר פגיעה בזכותו של אמיר להיות אב.
אני עוד חושבת שהמחוקק לא אסר על הבאת ילדים לאסירים כי יגאל אמיר יש רק אחד. וזה נכון לא משנה מאיזה כיוון תסתכל על זה. אמיר הוא סמל, ויותר מזה- הוא _בחר_ לשים את עצמו במעמד הזה. הוא בחר לעשות מעשה שלנצח ימשוך אליו את אור הזרקורים, אז הפעולה הטבעית היא "להאיר עליו" יותר מאשר אחרים.
'החוק נתון לפרשנות' היא טעות בסיסית. פרשנות שיפוטית מובאת כשהחוק אינו ברור. כאן החוק ברור – לשב"ס אין סמכות לעשות זאת.
שלילת חירות היא הפרה של זכויות לפי החוק, ולכן היא בסמכות. לעומת זאת, איסור על הבאת ילד לעולם אינה בסמכות.
אי אפשר לשנות את החוק כל פעם. אם יש טעות בחוק, תתקני אותו, אבל אל תשני אותו ותקחי לחמו של מחוקק. אם המחוקק היה רוצה לאסור על אמיר הוא היה מבקש את זה.
תני לי הצדקה -משפטית- ולא מוסרית לשלילה של הזכות להורות מיגאל עמיר. הצדקה משפטית צריכה לבוא מחוק, פסיקה או תקנה כלשהי.
אני לא מכירה את חוק שירות בתי הסוהר, אבל אני מניחה שהתשובה היא לא, אין הצדקה משפטית. ואני יודעת שמה שאני הולכת להגיד הוא בעייתי בלשון המעטה ופותח תיבת פנדורה אבל אין לי ברירה אלא להגיד אותו-
את יגאל עמיר עניין בזמנו אם יש הצדקה מוסרית ומשפטית למה שעשה?
את יודעת מה,
אין הצדקה למה שעמיר עשה,
ו?
יש חוק. החוק אומר שמי שרוצח הולך לכלא. יגאל עמיר בכלא, מה הבעיה כאן?
אין בעיה. חוץ מזה שהחוק שאומר שעמיר ישב בכלא לא_שווה_שום_דבר. אני שוב מזכירה את הטיעון ממקודם שבחרת להתעלם ממנו.
חברה מענישה את עברייניה, בין היתר מטעמי נקמה, נכון?
חברה שלא נוקמת על פשעים של חבריה היא חברה ברברית שבפועל מצדיקה פשעים.
אם אסירים אחרים סובלים מעצם השהיה בכלא, ויגאל עמיר לדבריו אינו סובל ממנה, יוצא שבתור אסיר, עמיר לא סופג את הדף הנקמה שהוטחה לכיוונו, בניגוד לאסירים אחרים שכן סובלים. הוא כן יסבול מהנקמה אם לא יורשה לו להיות אב, ולכן זהו הדבר הצודק לעשות, גם אם לא החוקי ביותר. וזה בטח הדבר ההגיוני לעשות מבחינת ההשפעה על החברה.
אני מרשה לעצמי לחזות שביום שבו ירשו ליגאל להשתתף בברית מילה של בנו, החברה הישראלית תספוג מכה רגשית קשה, ויהיה קרע. יהיה קרע כי צד אחד, הצד של עמיר, יקום ויגיד "נצחתי", והוא יהיה צודק. אנשים יקחו את הלידה הזאת ללב ולא ליומיים, אלא לשנים רבות.
אומר לך מה הבעיה (למרות שבגדול אני מסכים איתך) — אמות המידה המוסריות שלנו שונות (לא אומר טובות יותר ופחות מאחר וזה כמובן אין דה איי אופ דה ביהולדר) מ-, לדוגמא, אלו של יגאל עמיר. כמו שהן שונות מאלו של פלסטינים בגדה, או האירנים, או המתנחלים. גם מה שנהיה מוכנים לעשות בשם אמונתינו (למי שיש כזו), הינו מהותית שונה. ולכן, למרות שאנחנו תמיד (אבל תמיד) "בצד הנכון" "בצד המואר" "בצד הנאור", תמיד (אבל תמיד) נדפק בסופו של יום.
צר לי, באמת (!!!), אבל אני חושב שזו האמת.
ואולי לא הבהרתי את עצמי מספיק – לדעתי יגאל עמיר (ולא רק הוא) היה הורג אותך בסקילה אם אתה היית פוגע ברב שלו. לא שופט אותך, לא מדיין על רמת ה-"שמור" של הכלא עבורך, לא מדיין על הבידוד, לא על לריסה, לא על נשוי כדת וכדין, לא התייחדות, לא על ילדים – פשוט הורג אותך.
האם לא ראוי שנשפוט אנשים עפ"י אמות המוסר שלהם עצמם? (אני מרגיש שלא, אבל לפעמים ממש, אבל ממש, צר לי על הרגש הזה)
זה בדיוק הבעיה של החוק. Dura lex, sed lex. החוק שווה בפני כולם, ולכן את אותה אמת מידה צריך להנהיג על כולם, בתקווה שהם יעבדו כך.
ברור לי שיגאל עמיר אפילו לא מכיר בקיום שלי, וגם כן בחיים לא היה מוכן שמישהו כמוני יתמוך בו (כי זה עושה יחסי ציבור רעים), אבל צריך להבדיל בין מוסר לחוק. החוק משרת אמצעים, המוסר הוא הרגשה פנימית.
זהו? סה-טו? בהינף מקלדת ביטלת את הקשר בין מוסר לחוק? החוק משרת אמצעים- אמצעים לשמירת המוסר.. ולא רק שמירה על הסדר, לא רק כדי להרחיק את הרוצח מהחברה, אלא כדי שהרוצח ירקב בכלא כמו שמגיע לו.
אתה פשוט "משחק אותה ישו" ומגיש לו את הלחי השניה. אולי יש לזה קשר לשיער.
בכל אופן יהונתן, אני רואה שלהסכמה אי אפשר להגיע איתך, כי אתה מסרב להכיר בכך שכמו שאתה נהנה לתבל כל מיני חוקים כמו חוק האזרחות בניחוחות של מוסר, כשזה נוגע לנושאים "יהודיים", דעתך מוטית מראש נגד אינטרס החברה הישראלית-יהודית, על אף או בגלל שאתה שייך לקבוצה הזאת. דבר שראוי למחקר סוציולוגי.
לא ביטלתי את הקשר בין מוסר לחוק, אמרתי שרגשות אישיים אינם סיבה לשנות את החוק על ידי מי שאינו מוסמך לעשות כן.
אם את רוצה 'לטפל' ברוצח, את מוזמנת לעשות כן ולשאת בעונש ההולם, אגב.
כשזה נגע לנישואין ולחוק הגזעני, כמו שאמרתי, לבג"צ היתה סמכות לפסול אותו כי הוא נגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כאן, למקרה שלא שמת לב, לא היה שום חוק שהסמיך את שירות בתי הסוהר לאסור על יגאל עמיר את ההפריה, ויותר מזה, השירות אישר את ההפריה ושני חברי כנסת עתרו נגד ההחלטה.
דעתי מוטית למען שלטון של חוק, שלטון בו לכל אזרח יש זכות לממש את עצמו. על דעתך אני לא הצלחתי לעמוד, כי היא ממש לא עקבית. בעוד שמקום אחד את מקדשת את החלטת הכנסת הגזענית, כשזה לא נוח לך את מתעלמת מכך שהכנסת לא הסמיכה רשות מסוימת להעניש ומבקשת ממנה להעניש ללא כל סמכות.
כשזה נוגע לנושאים "יהודיים" אני מאוד בעד, כל עוד לא מדובר בנושא "גזעני". היהדות היא לא דת גזענית, אלא דת מאוד פלורליסטית, וכל לאומן שמנסה לרתום את היהדות לטובתו סופו שיגמור ללא דת וללא לאום.
אותי הפסיקה מעניינת דווקא הקשר אחר, והוא היחס בינה לבין הפסיקה בנושא חוק האזרחות. האם פרוקצ'ה טוענת שהזכות למשפחה היא זכות יסוד? האם טענה זו לא מנוגדת לדעת הרוב בפסק הדין של חוק האזרחות?
תראה,
פרוקצ'יה היתה בדעת מיעוט בפסיקת חוק האזרחות נדמה לי.
ותמיד אפשר לצטט דעת מיעוט.
יהונתן, כשאתה כותב "שלמדינה אסור מה שלא הותר לה בחוק ולפרט מותר מה שלא נאסר עליו בחוק." אני יודע שיש לך תקווה:)
תמשיך ככה ותהיה ליבאטריאן אמיתי (ולא אתה עדיין לא!)
אני שמחה שניפסק שליגאל אמיר יש זכות להביא צאצאים לעולם, באותה מידה שאני שמחה שאין בישראל גזר דין מוות. יש בזה (בגזר דין מוות) משהו שמונע מרגשות פרימיטווים, ואני חושבת שאין לו מקום אם אפשר לכלוא אדם וכך למנוע ממנו להזיק לחפים מפשע (וגם זו שאלה פילוסופית, אם בעצם זה שהוא נימצא עם בני אדם אחרים, פושעים ברמה גבוה או נמוכה ממנו, הוא לא מעביר רעיונות נלוזים הלאה). ועוד בעיניין יגאל עמיר: למנוע ממנו את הזכות ללדת היא גם למנוע מצאצאו העתידי את הזכות להיוולד, בבחינת אבות אכלו בוסר וגו'… אגב טובת הילד שמזכירה פלי. טובת הילד היא גם לבוא לעולם, לא?
ודבר אחרון, שאני חושבת שהוא העיקר: הולדת ילדים היא זכות בסיסית, והילד של יגאל אמיר או צאצאיו בעוד אלף שנים יכולים להיות אלו שימצאו את התרופה לאידס… ואז, היה טוב שנולד או לא? מוטב שלא ניתערב בטבע מעבר להתערבות המינימאלית המתחייבת לשמירה על ביטחונם של אחרים.
אני מתעלמת ממה שנוח לי כמו שגם אתה עושה וכמו שעושה כל עו"ד. אם היתה אמת אחת ולא היינו מנסים את מזלנו עם טיעונים, מגוחכים ככל שיהיו, היו מבטלים את לימודי המשפטים.
אני לא מסכימה שיהדות אינה דת גזענית. בטח, היא אומרת שצריך להתייחס יפה לגר וכל השטויות האלה, שאני מסכימה איתם ברמת העיקרון, אבל בפועל- יש גר ויש גר, ויש סדרי עדיפויות, שלא צריכים לכלול את טובת הגר על טובת העם, ברמת ההגנה העצמית שאף פעם לא מוצאת ביטוי אצלך.
אני לא לאומנית.
פלי,
יש שיקולי דעת שאנחנו (כן, זה אומר גם את), לא מוכנים להשאיר בידיהם של אנשים שלא אנחנו בחרנו.
כרגע, יש את בתי-המשפט שיכולים להחליט לגבי החוק כל מה שמתחשק להם. האם את באמת מוכנה לתת את הפריבילגיה הזאת למנהלי בתי-כלא? זה לא שיש לי משהו נגדם, וזה לא שאני יודע עליהם משהו שאחרים לא, אבל מנהלי בתי-כלא, ולצורך העניין גם ראשי שירות בתי-הסוהר, הם חלק מהרשות המבצעת.
והרשות המבצעת, על כל זרועותיה ומוטציותיה, חייבת לפעול רק דרך האמצעים שנתן לה החוק.
ובמילים הכי פשוטות שאני יכול למצוא: בית-המשפט קובע איך להעניש עבריינים, ושירות בתי-הסוהר אחראי לבצע את הוראות בית-המשפט.
דותן
בסדר דותן.
החוק גם לא קובע מה יהיה בתפריט של אסיר.
הוא לא קובע מתי יהיו ביקורים (זה בפקודת בתי הסוהר), הוא לא קובע מה יהיה צבע המדים שלו והוא לא קובע אם הספר של הכלא ישתמש בשמפו וקונדישנר בבקבוקים נפרדים או בבקבוק אחד.
הזכות אדם של יגאל עמיר להוליד ילד לא מעניינת אותי כהוא זה, NOR SHOULD IT! ואני מצטערת, ואין לי צידוק שכלתני אלא רגשי, אבל אין הפרדה מוחלטת בין הספירות האלה.
אתה ויהונתן כל הזמן שוכחים שהילד שיוולד לו יהיה מסכן ואומלל ויהיה חשוף לאלימות קשה כל חייו.
סוף מעשה במחשבה תחילה.
פלי – אולי ניקח אותך לפרסם בשכונות עוני? אפשר לעשות גם תור בחו"ל…
"רוצים ילדים אומללים? לא. לא! לא!!"
אם כבר, מה עם הגבלת ילודה (נניח מילד שני) למי שאינו יכול לכלכל את ילדיו? (בגדול אני בעד, אגב, ולהבדיל)
מה עם האלימות והאומללות אליה נחשף הילד (זכר) כבר אחרי שמונה ימים, עם הטלת מום בו? (מודה – אני נשברתי ועשיתי ברית לבני, אגב, ועדיין כואב לי עם זה)
יהונתן – כשאתה אומר שיהדות אינה דת גזענית, כלפי איזה גוי אתה מתכוון?
רוגל, זה לא רק בענייני ליברטריאניזם, אלא כך עובד המשפט. זה החוק, וכך עובדים עמון.
יעלה, אני מסכים איתך, למרות שיכול להיות מקרים שעונש מוות הוא יעיל בהם, מצד שני, אני לא בהכרח מוכן לטעות בגזר דין עבור זה.
פלי, את לאומנית, ותראי טוב איך את מקדשת את ישראל כמדינה יהודית על חשבון הדמוקרטיה שלה. וכן, החוק קובע איך יאוזן התפריט של האסיר. לגבי טובת הילד? טובת הילד היא לבוא לעולם (זייצב נ' כץ)
דותן, לא רק שאתה צודק, גם מנהל בית הכלא הבין כאן (בצורה מופתית) שזה לא בסמכותו, וכל הכבוד לו.
אני לא מתכוון כלפי גוי, היהדות היא הדת היחידה שאינה אוונגליסטית ולא מתיימרת להפוך את כל העולם ליהודים גם כן.
לעניין ההזרעה המלאכותית: אני בדעה שאין למנוע מאדם (כולל אסיר, כולל רוצח ראש ממשלה) את הזכות להמשכיות. אני אישית, חושב שגם התייחדות היא דבר שאנו כחברה יכולים לספוג…
ואולם, יהונתן, אף כי אני יכול להסכים עם רוב דברייך, הרי ש"טובת הילד" במקרה הספציפי הזה היא כלל לא ידועה ולא ברורה. אף יותר מזה, מוזר שטענת שטובת הילד היא לבוא לעולם, שכן גם בפס"ד זייצב הדבר לא הוכרע… ושם הועלו טיעונים דתיים משהו.
להיות בן של רוצח-ראש-ממשלה בהחלט צפוי להיות לא פשוט, אולי אפילו מלווה הסבל תמידי (אולי לא). אך יש לזכור שחוץ מהילד, יש בסיפור גם שני הורים- וגם להם זכויות.
שי,
זייצב קבע בעיקר שלהוולד אינו נזק. אולי דווקא "טובת הילד" ניתנת להבנה מפסק דין נחמני. אני לא בטוח שתמיד כדאי שילד יוולד, אבל כל הורה שרוצה ילד, רוצה גם לתת לו את החיים הטובים ביותר.
אני מאמין באמת ובתמים שלריסה ויגאל אוהבים אחד את השני, והדרך היחידה לממש את אהבתם היא על ידי הזרעה מלאכותית. כך יהיה ללריסה זֶכֶר ליגאל, והיא תוכל לנהל חיים נורמאליים (בספק).
תום- הלוואי שהבדיחה הקטנה שלך היתה מצחיקה. העובדה היא שמכל הבחינות, לאנשים שלא מסוגלים לדאוג לילדם ושילדם יהיה אומלל, לא כדאי ולא משתלם להביא בשלב הנוכחי ילד. למה נשים לא מביאות ילדים כיום בגיל 17? כי הן רוצות קודם להנשא ואולי לפתח קריירה, כדי שהילד יגדל בתנאים טובים. אני באמת לא מבינה מה הבעיה שלך.
לגבי ברית מילה- ממש לא הייתי בוכה אם לא היית עושה לו ברית. למי אכפת.
יהונתן: אני לא לאומנית. פשוט ההגדרה שלנו לקיצוניות טיפה שונה. השיטה שלך מביאה להרס עצמי.
פלי – מי את מציעה שיקבע למי מותר ולמי אסור ועל פי איזה אומדנים יקבע, ותוך כמה זמן של יציבות משפחה תורשה להביא ילדים? אולי באותה הזדמנות כבר נמנע מנשים להיות חד-הוריות? או אולי נגדיר שגירושין אסורים על פי חוק כי הם מאמללים ילדים? אולי בכלל צריך לשלוח עם הגירושין את הילדים ישר למוסדות (או גרוע\טוב מכך על פי עולמך הגדול)? נוציא ישר את הילדים מבית שבו האם או האב חלו במחלה קשה, חשוכת מרפה (מאמלל, לא?) אה… אה… ולא לשכוח את הקהילה ההומו-לסבית.. הילדים שלהם בטוח יהיו אומללים לא?
יש לנו חברה שבן זוגה חלה בסרטן, ולפני טיפול הכימו' נלקח ממנו זרע. הוא נפטר והיא החליטה להביא ילד. אולי היה, לדעתך, סיבה למנוע ממנה את זה, כי אולי זה יאמלל את הילדה לדעת שאביה נפטר מסרטן?
הקביעה שלך בנוגע לגיל 17 או רצון חד-חד-ערכי של כל נשות העולם (ללא הכללות כמובן..) להינשא ולפתח קריירה (או להביא ילדים – אבל בשום אופן שניהם), מגובה בצורה כל שהיא? או אולי זו מגבלה של עולמך הקטן והצר עד מאוד?
לגבי ברית מילה – איני צריך את דמעותייך או את האכפתיות שלך – אני רק מציין שגם זה מוביל לאומללות הנולד (ויש הטוענים שגם בגיל מאוחר יותר, שלא לומר כל החיים), זה משהו ברברי, ואולי מי שתומך בלעשות ברית לא צריך להיות רשאי להביא ילדים.
אולי באותה הזדמנות, תום, סין תבטל את המדיניות של הגבלת ילודה, ואז תראה לאיזה מצב היא תגיע בסופו של דבר.
בנות 17 בעולם המערבי עדיין לא נוטות ללדת ילדים. סמוך על המילה שלי בעניין, בסדר? אני לא אטרח לבדוק סטטיסטיקות בשביל קנטורים קטנים מהסוג הזה. ואתה לא מכיר אותי אז אין לך סמכות לקבוע שעולמי קטן וצר.
לגבי החברה שלך ובן זוגה שנפטר- אני באמת מצטערת על כך, אבל אני חושבת שהיא טעתה. כמו שאתה לא היית מתנדב להיות הילד שלה.
יש את כל הסיפורים האלה על נשים בנות 70 שמולידות ילדים, שהאנוכיות שלהן פשוט מוציאה אותי מדעתי. הילדים יכירו את אמא עד גיל 10 ואז מה?
אותו כנ"ל לגבי עמיר ג'וניור.
אני בעד הגבלת ילודה (כמותית, כאשר איקס > 2), ולהורים יש כבר קושי לכלכל את שני הילדים (ראי טקבוק קודם-קודם שלי). אני נגד משפחה חרדים שאינה עובדת ומרשה לעצמה להביא 12 ילדים – זה חוסר אחריות, זה אנוכיות, לדעתי. לא חושב שצריך להגביל אותם על פי חוק, רק למנוע מהם עידוד לזה, ביחוד שהוא ממומן מהמיסים שלי.
מספרים בארה"ב (96-7): 10% הילודה הוא בגילאים 15-19, מתוכם 22% מתוכנן.
אני משוכנע שמהיום שתלדי את ובן\בת זוגך לא תצאו מהבית על מנת להבטיח שהילד\ה ת\יכיר אתכם\ן, בהנתן סטטיסטיקות על מוות בחוץ (תאונות, וכו'), נכון?
לא אומר שאין לי בעיה עם ילודה בגיל מאוחר, אבל בין הבעיה _שלי_ עם זה, לפיה אקבע אם _אני_ רוצה ילד בגיל מאוחר, לבין הבעיה _שלך_ עם זה, שרוצה להפוך את זה ללא חוקי, או לקבוע שזה לא מוסרי – יש הר, עץ וגִמד.
יש לי את אותה סמכות לקבוע כי עולמך צר, בדיוק כמו שיש לך סמכות לקבוע מי רשאי\אינו רשאי ללדת. או שהילדה של חברתי אומללה.
אני אמסור לילדה המתוקה ולאם האוהבת והמסורה ד"ש ממך.
אם כבר, _אם_כבר, אז אין הבדל מוסרי בין הפסקת עידוד ילודה לבין איסור עליה בחוק. וכשאתה אומר שיש לך בעיה עם משפחה חרדית גדולה מטעמים של טובת הילד ושאין לך בעיה עם הבן של יגאל עמיר, זו כבר באמת בדיחה וצביעות מדרגה ראשונה.
כמה אחוזים מתוך ה-10% האלה הם אחרי אונס או מחוסר זהירות וכמה מתוך כוונה להיות אמא?
ביום שאני ובן זוגי נחליט להביא ילד, נדאג מראש שאנחנו כשירים ומסוגלים לגדל אותו בתנאים סבירים, אם לא טובים. זה המינימום שנדרש מהורים ומהורים לעתיד.
אותי הולידו הוריי בגיל 40 אחרי שלושה אחים. אם היו שואלים אותי, הייתי מבקשת לא להיוולד בגלל בעיות שזה יצר. אז הנה לך דוגמא ממקור ראשון.
אני לא רוצה להפוך ילודה לאנשים מסוימים ללא חוקית, אם כי זה לא הרעיון הכי גרוע, אבל במקרים חריגים כמו יגאל עמיר אני כן חושבת שצריך. דווקא משום שהוא מקרה חריג.
אין לך שום סמכות לקבוע מי אני ולעמוד על טיבי על סמך כמה טוקבקים.
אני נוטה להסכים עם תום בעניין הזה, גם אם אני לא רוצה מאה ילדים, אני לא בטוח שאני רוצה שהמדינה תגביל אחרים מלהביא מאה ילדים לעולם.
ופלי, מה זה משנה אם הילד מאונס אם האם עדיין רוצה אותו? גם מדברים רעים יכולים להוולד דברים טובים (לא שאני בעד אונס, ובמיוחד – אני כן בעד הזכות של קרבן אונס להפיל).
בוודאי שיש – איסור בחוק הוא… נכון, איסור בחוק. _המדינה_ מחליטה עבורי האם אני יכול או לא יכול להביא ילדים. להבדיל, הפסקת עידוד ילודה יגרום (אני מקווה) _להורים_ להפעיל שיקול דעת.
לא אמרתי שיש לי בעיה עם ילודת המשפחה החרדית בגלל טובת הילד (אם כבר, הייתי אומר שיש לי בעיה עם החינוך שלהם בגלל טובת הילד) – יש לי בעיה איתם בגלל הילדים של כולנו – עם המיסים שהולכים לשם במקום חינוך ילדי, בנית תשתיות, (מתוך מצע י. קלינגר – ) וטיפול לטווח ארוך ומונע במחלות, בין השאר. גם אין פה צביעות – אם עמבובלר (הם כבר על תקן סלבריטאים, לא?) לא יכולים לתמוך כלכלית ביותר משני ילדים, אנא, שלא יביאו את השלישי.
אשתי ילדה שלישית, שגם נולדה בגיל מאוחר (גם 40+) של ההורים, אחרי שבישרו להם שלא יוכלו ללדת עוד. שמה של אישתי על שם "מתנה", אותה מתנה שהם מרגישים שקיבלו. תמיד הייתה (ועדיין יש, כמובן) שם אהבה, דאגה, אהבת הורים לכל הילדים. כל אחד והמקרה שלו. האם את ברצינות חושבת שמהמקרה הספציפי שלך אפשר להקרין על אחרים? להחליט על פיו שיש לאסור על בני 40 ללדת?
יש לי עוד חבר, איש יקר, איש שווק מצליח בהיי-טק. וכן, גם כמה וכמה שנים אחרי גיל 40, וכן אישתו (אני חושב) מפרק ב'. לא מזמן ילדו בשעה טובה – את בנם המשותף הראשון (אחרי הרבה ניסיונות וכישלונות). מי את שתאמרי לו שהוא לא היה צריך לעשות את זה, או גרוע יותר, לאסור עליו על פי חוק?
לא אני קבעתי מי את בטוקבקים – את קבעת. אני רק אמרתי שיש לנו את אותה סמכות לקבוע.
ואגב, אני חושב שניחשתי היטב מי מולי – בטוקבק הקודם מחקתי לאחר כתיבה, שזה כנראה נובע מהילדות שלך, כאשר אמרת שחברי טעתה ללדת.
תום.
1. הפסקת עידוד ילודה שקולה לחוק האוסר ילודה כי שניהם פעולות שתלויות בחוק כלשהו שנחקק או לא נחקק.
2. כמו שהמיסים שלך הולכים לילדים חרדים, הם ילכו גם לילד של עמיר וגם לילד שלי, כי המיסים שלך משרתים את כולם.
3. תשאל פעם את אשתך אם היא לא היתה מעדיפה שההורים שלה ילוו אותה עד גיל מאוחר יותר.
4. חבר שלך הוא לא יגאל עמיר. אמרתי כבר שהוא חריג וצריך להתיחס אליו ככזה.
5. איזו סמכות יש לך לשפוט אותי? בן אדם צלול בדעתו מבין שכשהוא שופט מישהו הוא מתיימר להיות הבעלים שלו.
פלי,
1. אני לא מסכים איתך. חוק הגבלת ילודה יקבע לכולם שאינם רשאים להביא יותר מאיקס ילדים. אי מימון עידוד ילודה יאפשר למי שידו משגת לדאוג לילדיו _לבחור_ להביא עוד ילדים.
2. נכון – אבל הילד יש עמבובלר הוא ילד אחד, שמגיע לו לקבל _אותו הדבר_ כמו כל ילד אחר. ילדים של משפחה חרדית מקבלים _יותר_ מכספי המיסים פר ילד.
3. אין לא צורך לשאול את אשתי, כי התשובה ברורה. גם ברורה לי התשובה של אם ביתו של חבר אחר, שלהזכרה שלו אלך ב-20 לחודש (צ'צ'ר – אם אתה קורא, מתגעגעים אליך!), שנהרג בתאונת מצנחי רחיפה. הוא היה בן 31 במותו. לא 40. 30. אז מה? צריך להפסיק לחיות (מטפורית) כאשר מביאים ילדים, בכדי לא להסתכן במוות, ואומללות הילד שתנבע מכך?
4. הוא חריג. בסדר. מקובל. איפה את מותחת את גבול ה-"חריגות"? מחר מישהו ירצה לקבוע שכל רוצח הוא "חריג", מחרתיים כל שודד, עוד שבוע כל מי שיש לו תיק פלילי, ועוד שבועיים אני "חריג" כי אני מרכיב משקפיים. איטס א סליפרי סלופ.
5 אז ככה –
א. כולם שופטים את כולם. מבטיח לך, אם היית מכירה אותי, היית שופטת אותי על הרבה דברים. אני לא מסכים עם ההגדרה שלך, אבל אולי אני לא צלול בדעתי (האם לא שפטת אותי עם המשפט הזה? או אולי זה שיפוט עצמי? האם אני אדון לעצמי? או אולי אדוני לי? מי לי? אבוי לי! אדוני יעזוב את המקום!!).
ב. כולנו עוברים חוויות מעצבות בחיים שלנו – חלקן טובות יותר, חלקן פחות. אני לא יודע מה הסיפור שלך, אבל לבוא ולשפוט מישהי אחרת על הולדת בת מהאדם שהיא הכי אהבה, על סמך זה שלך הייתה חוויה לא טובה עם הורות יחידה\חלקית\יתמות\תחרות בין אחים\מחלות הורים\ווטאבר, זו שגיאה, לדעתי, וכן, נובעת, לדעתי, מראית עולם צרה. יש אנשים שחיים טוב, ולא אומללים, למרות שנולדו לחד-הוריים, הורים מבוגרים, וכן – הורים רוצחים, הורים שודדים, הורים בעלי תיק פלילי, והורים בעלי משקפיים.
דבר ראשון, "סחתיין" כמו שאומרים החבר'ה, על ההודעה כאורך הגלות.
1. זו מדיניות וזו מדיניות ולכן הן שקולות במבחן המוסרי.
2. ואם טרימבובלר ועמיר ירצו להוליד 10 ילדים? אהה.. זה כבר סיפור אחר..?
3. ברור שכל הורה נמצא בסיכון של מוות מעצם היותו בן אדם, אבל כל עוד הוא חי אפשר להתחמק מהמוות לתקופה ממושכת. אם היא הולידה את הילד אחרי שהאב מת, זה כבר משהו אחר לחלוטין.
4. אני מותחת את גבול החריגות לא כיד הדמיון הטובה אלא היכן שעומדת הנורמה. כמו שעושים כולם, תמיד, בכל מקום.
5(א). אם אתה צלול או לא זה עניינך, אני לא מכירה אותך. הדיעה שהבעת כלפי היתה דיעה של אי צלילות. אולי בשאר התחומים אתה כן מדבר לעניין.
5 (ב). ההפך. בן אדם שמדבר מתוך נסיון כמוני דווקא מדבר מתוך ראיית עולם לא צרה. אני לא מבטלת את האפשרות שיש אנשים שטוב להם למרות שאת ערב ליל הסדר הם עושים בביקור ההורה בבית הסוהר, או בבית העלמין, אבל אני חושבת שזה מאוד מאוד לא סביר.
בלי להכנס באמצע הויכוח בינך לבין תום, שני דברים:
1. "זו מדיניות וזו מדיניות"??? מדיניות א': להרוג בני אדם. מדיניות ב': לא לעשות כלום. הגבלת ילודה היא לא ההפך מילודה חופשית, והיא לא מדיניות כמו שילודה חופשית היא מדיניות. אחת אומרת "בוא נגביל את חירויות הפרט" והשניה אינה מדיניות אלא אי הגבלה. מדיניות של ילודה חופשית (ולא של עידוד) לא עושה דבר – כמו שהמדינה צריכה.
4. "היכן שעומדת הנורמה"? מי קובע היכן הנורמה עומדת? את?
מה שיש ביני לבין תום זה לא ויכוח, זה ניסיון שכנוע הדדי כושל עד זוב דם. וחסר תועלת לחלוטין כי תום מתווכח לשם הוויכוח (מבין, תום?).
1. גם אי נקיטת מדיניות היא מדיניות. אם אתה מחליט לא להדליק את האור אז החלטת החלטה שלא להדליק את האור. אם היית צריך להתקשר לאמבולנס ולא עשית את זה, זה מחדל.
2. נורמה לא קובעים. מקסימום אפשר לעגן אותה. נורמה היא נורמה, היא מה שמתרחש בפועל ומה שרוב האוכ' מרגישה. זה לא נורמלי להיות רוצח ראש הממשלה כי זה לא דבר נפוץ = זה לא נורמטיבי להרוג ראש ממשלה.
אוקי, תום הוא לא היחיד שמתווכח לשם הויכוח, ובניגוד אלייך תום מציג כל פעם עוד תובנות וסיבות לגבי צדקתו.
1. מדיניות (כמו מדינה) היא משהו אקטיבי. נניח, לא להאכיל רעבים, למרות שהיית רוצה לקרוא לזה מדיניות, זו לא מדיניות.
2. נורמה קובעים. לא נפוץ להרוג? הורגים כל יום מאות אנשים, הן בתאונות, הן מסרטן וכו', למה לא נפוץ? מה שלא נפוץ הוא הרג במתכוון באמצעות נשק.
תום לא מציג תובנות חדשות, הוא מתווכח על אותן טענות כל הזמן.
1. אתה טועה, ביג טיים. מדיניות היא גם אי מדיניות. אני מציעה שתשאל בן אדם שאתה כן מעריך אם הוא חושב שאני צודקת, כי אני חושבת כרגע שאתה מתחפר בעמדה שלך רק כי אני זאת שעומדת מולך. תקן אותי אם אני צודקת. מה שהופך את כל הדיון בנושא ללא ענייני.
2. נכון, זה לא נורמטיבי להרוג בנשק חם וזה עוד יותר לא נורמטיבי להרוג ראש ממשלה. וכל הזמן מחוקקים חוקים שבאים להפוך את הנורמה של הרג באמצעות זיהום אויר וכו' ליוצאים מן הכלל.
פלי – יש סבירות לא נמוכה שבין הנורמה שלך ושלי יש הרבה קוים משותפים, אבל לא כולם (כפי שדעותינו שונות בנושא זה ואחרים). אבל גם אם נניח (ואני מתנצל מראש על חוצפתי להניח דברים לגבייך) שאנחנו בלב ליבו של הקונצנזוס, האם לפי זה באמת קובעים את הנורמה במציאות? אני לא חושב. אחרת, לא היו רעבים במדינה, או ילדים\קשישים מתחת לקו העוני, או, להבדיל, תשלומי אגרה לרשות השידור, או שכן הייתה רכבת תחתית במקום המשך השמדת שטחים לטובת כבישים (רעועים ממילא – אבל זו כבר הנורמה של מע"צ).
לשם מה את מתווכחת?
זה לא עד זוב דם, כי זה לא אסטטי, וכי בסופו של יום – לא אנחנו, באמת, קובעים (אפילו לא אם יש בינינו הסכמה), אולי, יום אחד, יהונתן יקבע.
לגבי הטקבוק הקודם-קודם:
1. אנחנו לא מסכימים.
2. נכון. כפי שציינתי, בראייתי, המדינה לא צריכה לתמוך בילד העשירי שלהם יותר ממה שהיא תומכת בילד הראשון (מה שבפועל כן היה קורה) שלהם, או שלי. במידה ולא יעמדו לרשותם אמצעים, בהינתן תמיכה שווה בן ילד ראשון עד ילד אנ פלוס אחד, אני מקווה שהם יחליטו שלא לגרוע משאר ילדיהם על מנת לתמוך באותו ילד עשירי.
3. להתחמק מהמוות? אני אפילו לא אגיב על זה. משהו אחר למי? אהה… נכון, לקובעת הנורמות שלנו.
4. תשובתי לעיל.
5.א. צלול כמי הקישון. תמיד. אז לא הבנתי, מי שופט את מי?
ב. לא – את לוקחת את המקרה הספציפי _שלך_, ומקרינה ממנו על _כולם_ וכמה טוב או לא טוב ללדת כאשר יתכנו קשיים בדרך. זו צרות. אני איש של לילה. קשה לי לקום בבוקר. האם זה אומר שלכולם קשה לקום בבוקר? האם אני שופט את מי שקם ב-5 לג'וגינג, בזמן שאני הולך לישון? האם אני אומר – יש לחוקק חוק נגד לקום לפני 11?
פלי,
בניגוד אלייך תום העלה כל פעם עוד טענה עובדתית שמחזקת את מה שהוא אמר, ומה את עשית? רק המשכת להגיד שיגאל עמיר לא בסדר.
תום:
אני כן אהיה "זאת שקובעת" מתישהו בעתיד, ותזכור שאמרתי את זה.
1. אנחנו לא מסכימים למרות שאני צודקת?
2. היה סמוך ובטוח שיגאל ולריסה ירצו יותר מילד אחד ושהם יקבלו את התוספת הקצבתית על כך. ושזה יהיה על ראשך :)
3. כן, "להתחמק מהמוות". כי להורה חי יש יותר סיכוי להמשיך לחיות מלהורה שכבר מת!
4.תשובתי על תשובתך לעיל. יגאל עמיר הוא חריג בכל קנה מידה.
5. ב. אתה רציני? אתה באמת לא יכול להגיד לי שיש הבדל (בין להוולד לבני 40 ולדעת שזה לא תענוג גדול לבין להגיד שכולם צריכים לקום אחרי 11?). בכלל תום, אתה מאמין במשהו ממה שאתה אומר??
יהונתן:
איפה אתה רואה טענות עובדתיות? כל מה שהוא עושה זה ספקולציות.
לפחות הספקולציות שלי הן לא פולמוסיות בשביל הכיף שבזה!
תפדלו – באמת. יש בך הרבה יותר דעת מהרבה אנשים שכביכול מייצגים אותי. (שיט – שוב אני שופט אותך…)
1. בוודאי. שלא.
2. אבל לפחות הם יקבלו את מה שמוסרי שיקבלו – ילד. לדעתי להחזיק אותו בכלא, ענייני בית המשפט שלו וכו' עולים לי יותר. בכל אופן, הם יקבלו עפ"י הנורמה שאינה מקובלת עלי.
3. יש הטוענים שיש קודם למות על מנת באמת לחיות. אולי חוויה חסרה יקירתי? עוד "ספקולציה" – יש לי עוד חבר\שותף, איתו אני פה איתו בירדן, שבטח קראת עליו בעיתונות. שהיה את כל הסיפור של ה-SARS, הוא היה "הישראלי כבן 33 שחזר בטיסה מהונג קונג, ואושפז בבידוד מחשש שחלה". בדרך לפה דיברנו על המקרה והוא סיפר שהיה בטוח שימות. מאז הוא מעריך יותר את החיים, בראייתו.
4.נכון, אז?
5. ב. קיבינימט… לא תענוג גדול למי? בין זה שהורים מתים כשאת בת מינוס 3 חדשים, עשר שנים, עשרים שנה, שלושים או ארבעים – תמיד תהיה תחושה של אבדן. למה את חושבת שהמקרה שלך כל כך מיוחד? (צרות)
זה משנה לך, באמת, אם אני מאמין במה שאני אומר? את שבחרת שאולי ביום מן הימים תרוצי לייצג עמדות שלחלוטין מנוגדות לראיית עולמך, לבצע כסף, יוקרה, קידום וכו'. גיב מי א ברייק.
שוקראן. ו-סחבק לא מתיימרת לייצג אף אחד חוץ מאת עצמה.
1. טוב. אני לא מבינה אותך ואת הקלינגר אבל נניח. מדינה יכולה לעשות משהו או לא לעשות משהו. אם מדינה X לא מעודדת ילודה, הרי שהמדיניות שלה היא לא להתערב בתחום הזה של האזרחות.
2. זה לא קצת צביעות, גם להשאיר את יגאל בכלא וגם לתת לו להיות אב? זה כמו לזרוק בן אדם למים רגע אחרי שחתכת לו את הידיים. הדבר המוסרי לעשות, אחרי שיגאל יהיה אבא'לה, יהיה לשחרר אותו כדי שלילד יהיו חיים נורמליים ככל האפשר, לא? נו, אז בוא נשחרר את יגאל עמיר?
3. וואו. כמה בולשיט בסעיף אחד. בסדר, אז בוא נאסוף את כל ההורים ונשחק איתם רולטה רוסית לעיני ילדיהם, כדי שיעריכו את החיים.
4. אז אתה מתייחס לחריג כמו חריג. שם מישהו עם שפעת העופות בהסגר, לא את מי שיש לו שפעת רגילה. תולה נאצי ולא מישהו שנסע במהירות מופרזת. מונע מרוצח רה"מ לעשות ילד. ואני לא פוסלת שצריך למנוע מכל הרוצחים לעשות ילדים.
5. חשוב לכל בן אדם אני חושבת, שהוריו ילוו אותו לאורך זמן. הוריי, שיהיו בריאים, ילוו את אחיי הגדולים עד גיל מאוחר יותר מאשר אותי וזה מעציב אותי מאוד.
זה חשוב לי שתאמין במה שאתה אומר כדי לא לכלות פה את זמני.