אוקי,אז זה ככה, את סיכום תשעת ימי החופש שלי אני אעריך בכמות האלכוהול שנכנסה לדם שלי, כיוון שכל הערכה אחרת פשוט לא ניתנת למדידה. אומר מראש שלא הצלחתי להשתכר לא משנה מה, והיה ממש חבל, אבל אני אסתדר.

יום חמישי, 21.04
----------------
טוב, בעצם זה היה היום האחרון בעבודה, אחרי העבודה הגעתי להורים שלי לכל מיני שטויות שהייתי צריך לעשות ואז יצאתי לבית קפה. אחרי בית הקפה יצאתי לפליים בלילינבלום.

סה"כ אלכוהול:
בית קפה:
טובורג (15 סמ"ק)

פליים:
וודקה רד-בול (25 סמ"ק)
2* צ'ייסר ג'יימסון (30 סמ"ק)

סך הכל 70 סמ"ק

יום שישי:
---------
ארוחת בוקר:
מרגריטה בכוס ליטר: (150 סמ"ק)
פאמוס גראוס: (40 סמ"ק)
גראנט'ס בלנדד (30 סמ"ק)
גלן גרנט (30 סמ"ק)

הגעתי להורים בערב, רבתי קצת איתם ושתיתי שוט דנסקה (25 סמ"ק)

ישבתי לארוחת ערב באקס.או עם חברים:
צ'ייסר טלימור דיו (25 סמ"ק)
חצי ליטר גולדסטאר (30 סמ"ק)
סך הכל: 330 סמ"ק אלכוהול נקי

יום שבת
-------
יום שבת היה הבר-מצווה של טל בבוקר. אז קמתי ב4 בבוקר (הסיבה העיקרית שלא שתיתי מספיק ביום שישי) והגענו לחווה בנגב בסביבות 7 בבוקר. אחרי שהתחלנו לסדר שתיתי בערך 4 שוטים של אבסולוט
(100 סמ"ק)

חזרתי הביתה, ישנתי טיפה, קמתי ב23:30 ויצאתי לעיר הגדולה, עמדתי בפקקים וב2:00 הגעתי לפליים בת"א (אחרי שעברתי בניה ברמת השרון והיה שם ריק) שם שתיתי 4 צ'ייסרים כארבע כוסות של פסח (60 סמ"ק) ושני שלישים של מרפיז' (50 סמ"ק)

סך הכל: 210 סמ"ק אלכוהול נקי

יום ראשון
---------
יום ראשון היה יום ארוך. הוא היה גם יום חג. פתחתי את הבוקר עם מרגריטה טובה שהכנתי לבד בבלנדר (75 סמ"ק אלכוהול נקי) ואז באו אליי חברים. החברים הלכו בערב, בערך ב7. אז יצאתי עם דודי לסקורס' לשחק סנוקר, שתיתי חצי ליטר ויינשטפן (30 סמ"ק אלכוהול).

הורדתי את דודי בבית, והלכתי לניה, שמסתבר היה בכלל סגור, אבל זה לא הפריע לזה שיהיו שם אנשים ויראו סרט. סער הכין לי חצי גולדסטאר מחוזקת עם "מג'יק קריסטל ודקה", בסך הכל מדובר ב60 סמ"ק של אלכוהול נקי.

סך הכל 165 סמ"ק

יום שני
-------
שני היה יום קצת מעיק, קמתי בבוקר והלכתי לעזור לאח שלי הקטן עם המחשב, לא עבודה קשה מדי. אחרי שסיימתי הלכתי עם שוורץ לאכול צהרים בפסטהשוטה, שתיתי שליש טובורג, וגם חצי מהשליש של גיא (30 סמ"ק אלכוהול)

אז הלכנו לראות סרט, ולא ממש שתינו, למרות שזה היה בפאב. אבל אז הלכתי עם סער לפליים, שם שתינו שלושה צ'ייסרים של ג'יימסון (45 סמ"ק) ושליש מרפיז' כל אחד (15 סמ"ק)

משם הלכנו חזרה לניה, שם היו יותר מדי אנשים, שתינו גולדסטאר מחוזקת ב"מג'יק קריסטל" (60 סמ"ק), אחרי זה הזמנתי עוד שני שוטים של טקילה וספרייט (50 סמ"ק)

סך הכל: 200 סמ"ק

יום שלישי
---------
מה היה בכלל ביום שלישי? האם הוא לא היה סתמי כמו האחרים? אז קמתי, ואז היה משחק פיינטבול של אח שלי. זהו... אז אני כן זוכר. הלכתי לפיינטבול וצלפו לי בצוואר. אחרי זה הלכתי להכין את העבודה בפיזיקה עם ידידה שלי, ואחרי זה היה לי דייט.

בדייט שתיתי בומבי ספיר (30 סמ"ק) ואחרי זה הלכתי לניה. בניה היו עוד פעם הבנות מאתמול וישבנו ושיחקנו משחק מעניין שנקרא פרזידנט, אבל אני לא אכנס לזה עכשיו. שתיתי וודקה רד-בול (25 סמ"ק) שני אספרסו, שלא נספרים, וזהו. זה היה יום יחסית שקט.

סך הכל: 55 סמ"ק

יום רביעי
---------
יום רביעי קמתי וישר הלכתי להכין את העבודה בפיזיקה. סיימתי בערך בשעות אחה"צ המאוחרות, לאחר שלא יכלתי יותר, ואז הלכתי לעשות משהו. אני כבר לא זוכר מה. (ואומרים שאלכוהול לא משפיע על זכרון טווח ארוך)
אני זוכר במעורפל שבטח הייתי בניה, כי הייתי שם כל לילה בשבוע הזה. מי ומה היה שם? כן, הייתי שם, כי זה היה יום אחרי שהקרינו את הסרט, ובדיוק אורי העלה את המקרן למעלה ואמר שהוא לא רוצה להקרין יותר סרטים. אולגה עבדה והתחיל ממש חלש. אבל זה היה גם ביום שלישי. אז מה היה בעצם ביום רביעי?
אה. אוקי. הסתכלתי ביומן פגישות שלי בפלאפון. אז זה ככה - ישבתי עם עידן לארוחת ערב, שתיתי ויינשטפן (25 סמ"ק) ואחרי הארוחה הלכתי לניה. שם היה די מבאס. אפילו לא הזמנתי כלום לאכול, אורי בדיוק סיים לאכול סינית. אני שתיתי משהו נקי. מה זה היה? או שיכול להיות שלא הזמנתי? אם לא זכרתי אז כנראה שלא.
אחרי זה בערך ב12:30 יצאתי מהניה והלכתי לפליים. שם היה גם נחמד, ישבתי ושתיתי שם שני שלישים (30 סמ"ק), וודקה רד-בול (30 סמ"ק) וגם מרטיני (15 סמ"ק) ואז נשארתי עד שלוש בלילה שם.

סך הכל: 100 סמ"ק אלכוהול

יום חמישי
---------
יום חמישי התחיל בזה שהלכתי לאורן לשבת איתו על כל מיני דברים, ואז גיא הגיע. הלכנו לכל מיני דברים בקניון וב5 הלכנו לארוחת צהרים באגאדיר, שם שתיתי שליש גינס (15 סמ"ק). בעשר מאיה לקחה אותי לסיבוב שתיה בת"א. זה התחיל בבראון, שם שתיתי סטולי קריסטל (30 סמ"ק) ואז הלכנו לפליים. שם היא לא הרגישה טוב במיוחד, אז אני רק שתיתי צ'ייסר (15 סמ"ק) וודקה רד-בול (30 סמ"ק)
הורדתי אותה בבית ונסעתי לניה. בניה שתיתי גם משהו; אני זוכר את זה כי בחמישי הגעתי ממש מאוחר בלילה הביתה. מירי מלצרה, ואני שתיתי גם צ'ייסר של ויסקי זול (15 סמ"ק) וגם חצי ליטר (25 סמ"ק) אבל אני גם נרדמתי שם בפאב, את זה אני כן זוכר.

סך הכל: 130 סמ"ק

יום שישי
--------
יום שישי היה רגיל, לא יותר מדי. התחלתי את היום בת"א בלסיים להכין את העבודה. ואז מתישהו מצאתי את עצמי בניה, שם שתיתי לונג-איילנד מיוחד - בלי השתיה הקלה (100 סמ"ק)
בערך ב2 זזתי לפליים, שם שתיתי הרבה יחסית. זה התחיל בצ'ייסר (15 סמ"ק) ומרפיז (15 סמ"ק) ואז היתה וודקה רד-בול (25 סמ"ק). אחרי זה נתנו לי עוד שליש על חשבון הבית (15 סמ"ק).
הגעתי הביתה ממש ממש מאוחר, בערך בחמש, והלכתי לשון.

סך הכל 170 סמ"ק

סיכום כללי:

חמישי: 70
שישי: 330
שבת: 210
ראשון: 165
שני: 200
שלישי: 55
רביעי: 100
חמישי: 130
שישי: 170

בכלליות: 1430 סמ"ק של אלכוהול נקי. היה יותר זול לקנות שני בקבוקי ספירט.

אני בתהליכים של לכתוב עבודה. עוד פרק במה שמתישהוא יהיה הדוקטורט שלי. התחלנו בלשאול מה מבדיל את המכונה מהאדם בעידן הפוסטמודרני. בסופו של דבר, באמצעות האמנות, הצלחנו להראות שהאדם בתקופה הפוסטמודרנית הוא כה בר-החלפה במכונה טפשה שמונעת על ידי יצרים כללים, אז אפשר להחליף אותו כל כך בקלות במכשיר.

השאלה הגדולה ששאלנו לאורך כל העובדה היתה מה היא אמנות, האם כתב צבע הוא אמנות, והאם מה שמחשב מצייר יכול להיות אמנות.

כל העניין הוא שבלי אמן לא יכולה להיות אמנות.
אתמול ישבתי עם ידידה שלי בבר, ופתאום בא לי החשק, אז לקחתי את המפית וכתבתי עליה, זה מה שיצא.

האם זו אמנות או לאו?

גילוי נאות: נמאס לי. אני לבד יותר מדי זמן, וגם החברים התחלו ללחוץ עליי לצאת ולמצוא מישהי, אז אמרתי שיהיה שנחמד ללכת ולמצוא עלמת חמודות באיזה פאב תל-אביבי ולבצע את זממי. נכנסתי והזמנתי צ'ייסר ג'יימסון ושליש מרפיז, קיוויתי לשתות ארבע כוסיות לכבוד פסח. אחרי הכוסית הראשונה נכנסה בחורה לפאב שלא הפסיקה להסתכל עליי. המשכתי ללגום בירה, ושמתי לב שהיא בוהה בי, וכל פעם שאני לוגם היא גם לוגמת. היא הדליקה סיגריה וקראה לי באצבעותיה. השבתי לה בשפת סימנים של בארים "בואי את לכאן", היא נעלבה.

היא קראה לי בשנית, באתי. היא התחילה לנשק אותי, עצרתי אותה. החלטתי שזה לא בשבילי, אני לא כזה. אמרתי לה "אז מה עם שלום?" או משהו כזה, והלכתי. עבר עוד שיר, ועוד ויסקי, היא התיישבה לידי, אמרה את שמה ושהיא אוהבת אתגרים. גם אני אוהב אתגרים, ולכן זה לא נראה לי מעניין. כולן אומרות שהן אוהבות אתגרים ואז עושות כל מה שאני רוצה מהן, אז כנראה שהאתגר האמיתי זה למצוא מישהי שבאמת אוהבת אתגרים ולא משקרת. היא המשיכה לנשק אותי, הייתי קריר. היא וחברתה הלכו מהבאר.

מסקנה: אני מטומטם.
עוד מסקנה: פעם הבאה, תגיד לה שגם אתה אוהב אתגרים ותבקש לצרף את חברה שלה, אולי זה יהיה מספיק אתגר עבורך.

בכל מקרה,
פסח שמח וכשר.

ועוד אנשים, והכל שונה. אבל לא, אולי לא?

המוזיקה אותה מוזיקה, הפנים כה דומות, והכל מנוכר. הכל נאלם; הכל שותק ודומם. הפרצופים, האם הם כבר היו שם או שאני זוכר את מה שראיתי לפני שניה?

יכול להיות שלא, יכול להיות שהכל באמת קורה, כאן ועכשיו; העבר היה פיקציה, ההווה הוא הקיים. יכול להיות שההווה לא קיים ולא היה קיים. יכול להיות. יכול להיות שההיא לא לוקחת שאיפה מהסיגריה ומכוונת אליי, אפילו די הגיוני, הכל לא בשום מקום פרט לראשי.

יכול להיות שזה ישתנה, אני יום אחד אוכל לשבת בפאב ובמקום לכתוב את מה שבראש שלי להוציא אותו החוצה, אני אוכל לדבר. אבל בינתיים לא. אני יושב ושותה, שותה כי זה נוח. זו חזות שמכסה על העדר הכל.

עוד פעם מנסה לתפוס תשומת לב, עוד פעם מנסה לדאוג שהכל ילך כמו שאני רוצה. אבל לא.

להשתין נגד הרוח זו ההתנגדות,
הכח הנורמאלי שמופעל כדי לשמור אותך במקום.
לפעמים עדיף להשאר במקום ולא להתקדם,
העיקר שלא תסחף אחורה.

עובדה: למדינת ישראל ישנה הנהגה נאורה, כזו שמייצגת את מגוון הדעות והתפיסות בה ומנסה להשכין אווירת פייסנות בין כלל הזרמים.

הייתכן?

מנהיגות זו אינה מנהיגות נבחרת, אלא מנהיגות ממונה - בית המשפט העליון. בית המשפט הינו לא יותר מאשר פקיד חוק ומטרתו לשרת את העם; אך מה לעשות, כמו ב"כן, אדוני השר", גם כאן על הפקידות לקחת יוזמה ולתקן את אשר הנבחרים עושים בשוגג. מתוך קריאה מעמיקה של רוב פסקי הדין המשמעותיים של בית המשפט העליון בשנים האחרונות, אני יכול להתחייב כי אין פסק דין אחד שיצא מחוץ למסגרת החוק.

אפילו ההכרה בגיורי "קפיצה" משבוע שעבר, עדיין נעשתה במסגרת החוק. חרף הביקורת, חרף הטענה כי הדבר יוליד שימוש מחדש ב"ספרי-יוחסין", בל נשכח שמדינה אינה דת, אלא דת-אזרחית (תודה לליאור ברשק שלימד אותי את המונח), גם לדת זו ישנם טקסים וישנם דרכים להכנס ולצאת ממנה. בדת האזרחית יש הגנה על קבוצות המיעוט ולא עריצות של קבוצות הרוב, שכן ידוע שמי שהיה מיעוט יתעתד להפוך לרוב (וכך בנויה ההיסטוריה של עם ישראל לאורך השנים, על הבן החלש שמתחזק ושולט).

המאמינים האורתודוקסים בדת האזרחית, במקרה שלנו, הם החילונים ה"כופרים", בעוד שה"כופרים" בדת האזרחית הם למרבה הפלא האורתודוקסים. אלו מפחדים ממנה ומסרבים לסור למרותה - הם מחוייבים למספיק מצוות ותפילות בכדי להתדיין בזוטות כמעשי העוולה הארציים הללו. הכופרים בדת האזרחית הם בדרך כלל דווקא אלו שמעוניינים להכחידה. וכך מסתמן שבמדינה של שלטון החוק, יש לקנות את מפרי החוק בכסף.

ביום שישי האחרון הפגינו העוסקים בפיטום אווזים כנגד הפגיעה בעיסוקם, בטענה שאין צורך לסבסד את החקלאים, כיוון שאלה מסוגלים לדאוג לעצמם. אך באיזה מחיר הם דואגים לעצמם? במחיר של הכפפת סבל לבעלי חיים תוך מטרה לשים קץ לחייהם המיוסרים. מדוע מדינה שומרת חוק צריכה לסבסד פעולה כזו? מדוע אנו צריכים לשלם לפרט בכדי שיעסוק בעיסוק חוקי? דומה הדבר לתשלום אתנן לבעל קזינו על מנת שימיר (ילבין) את משלח-ידו לבעל אולם אירועים. האם המדינה תצטרך לשלם על הפסד ההכנסה השחורה (הלא מוצהרת) שלו?

כך היה עם המִתְנָכַלִים, אלו בקשו פיצויים בעבור אבדן כח העבודה הזול של הפלשתינים עת שיעזבו את בתיהם ויקבלו פיצוי הוגן (ואף יותר מזה). האם שוב המדינה צריכה לשלם בעבור אלו שמפרים את החוק בצורה בוטה? הפיצוי למתנכלים הינו שגוי מיסודו, אולם מרבית העם תומך בו בכדי למנוע טרור ופילוג בעם.

חדשה לי לכם. הפילוג כבר התרחש, מזמן ולפני שנים רבות, עת שפלג אחד הלך בדרכי נעם ובחר את האהבה, קדושת החיים וזכויות האדם, והפלג השני בחר ללכת בדרך כוחנית, אלימה ודורסנית על יסוד מילה אלהית שלא נכתבה מעולם. בשם מילה זו רמס ורמש את כל אשר עמד מולו, תוך כדי שחלק מקרבנותיו הפכו להיות מעריציו המושבעים ביותר; אלה הוקסמו מכוחו ומיכולתו להשיג דברים, עד שהבינו את שאומרת תורת המשחקים - מול אויב פייסן שחק כזאב, ומול אויב זאב שחק כזאב, רק כך תוכל להבטיח את נצחונך.

אולם תורת המשחקים היא תורה מתמטית, וכמו ה-תורה, מתאימה היא לחלק מהבעיות ולא למכלול. האם תתכן קדמה כלשהי במקרה של אדם לאדם זאב? כנראה שכן, כיוון שכל ההמצאות הטכנולוגיות היו בעצם נחלת מכונות המלחמה, שפיתחו אמצעי לחימה על מנת לנצח בקרב. אולם כיום, בעידן של מלחמות כפתורים, אין עוד לאן לשפר את הטכנולוגיה, ולכן המלחמה לא תקדם אותה אלא תהרסה.

יש מלחמה בחוץ, המלחמה היא קיומית מתמיד, והיא על שאלה אחת ואחת בלבד - האם לשמור על החוק או לאו.

השאלה הגדולה היא למה אז לומדים את ניטשה? אם אי אפשר ללמוד מהעבר, למה צריך ללמוד אותו?

קיבלתי איפוד שאפל (iPod Shuffle) השבוע מתנה מאמא. כמה מסקנות, אבל לא קריטיות. פעם הבאה להיות יותר ספציפי. ביקשתי את האיפוד של המאה וחמישים דולר, אבל מסתבר שסאקל הגנבים לוקחים על החצי ג'יגה מאה דולרים ועל הג'יגה יותר, אז היא חשבה שהתכוונתי לחצי ג'יגה. המסקנה - להיות יותר מדויק

מסקנה אחרת היא שכשיש לך איפוד אז הוא בעצם מפסקל לך את החיים. הכל נראה פתאום מושלם. יצאתי היום מהקופי בין והתחיל שיר ממש מתאים לעובדה שפתאום יורד גשם. אבל אם יש איפוד לא צריך חברים בעצם. הכל מסתדר.

האיפוד שאפל הוא בעצם החלל הריק, הבנתי את זה כששמעתי (בטעות, סליחה) רדיו. הרדיו הוא בלתי צפוי בצורה צפויה, והאיפוד הוא צפוי בצורה בלתי צפויה. שניהם משקרים, בשניהם אין מקריות, הכל מתוכנן מראש, כמו במציאות הניטשיאנית, אין קשר בין הדברים. הכל מקרי, כל עוד אתה מוכן להאמין שזה מקרי.

שבת שלום.

Posted by 2jk.org at 09:12 PM | Permalink