גילוי נאות: נמאס לי. אני לבד יותר מדי זמן, וגם החברים התחלו ללחוץ עליי לצאת ולמצוא מישהי, אז אמרתי שיהיה שנחמד ללכת ולמצוא עלמת חמודות באיזה פאב תל-אביבי ולבצע את זממי. נכנסתי והזמנתי צ'ייסר ג'יימסון ושליש מרפיז, קיוויתי לשתות ארבע כוסיות לכבוד פסח. אחרי הכוסית הראשונה נכנסה בחורה לפאב שלא הפסיקה להסתכל עליי. המשכתי ללגום בירה, ושמתי לב שהיא בוהה בי, וכל פעם שאני לוגם היא גם לוגמת. היא הדליקה סיגריה וקראה לי באצבעותיה. השבתי לה בשפת סימנים של בארים "בואי את לכאן", היא נעלבה.

היא קראה לי בשנית, באתי. היא התחילה לנשק אותי, עצרתי אותה. החלטתי שזה לא בשבילי, אני לא כזה. אמרתי לה "אז מה עם שלום?" או משהו כזה, והלכתי. עבר עוד שיר, ועוד ויסקי, היא התיישבה לידי, אמרה את שמה ושהיא אוהבת אתגרים. גם אני אוהב אתגרים, ולכן זה לא נראה לי מעניין. כולן אומרות שהן אוהבות אתגרים ואז עושות כל מה שאני רוצה מהן, אז כנראה שהאתגר האמיתי זה למצוא מישהי שבאמת אוהבת אתגרים ולא משקרת. היא המשיכה לנשק אותי, הייתי קריר. היא וחברתה הלכו מהבאר.

מסקנה: אני מטומטם.
עוד מסקנה: פעם הבאה, תגיד לה שגם אתה אוהב אתגרים ותבקש לצרף את חברה שלה, אולי זה יהיה מספיק אתגר עבורך.

בכל מקרה,
פסח שמח וכשר.