אם המלחמה בלבנון תוכננה כבר במרץ 2006, כפי שמדווח עיתון 'הארץ' הבוקר, כשליו של אהוד אולמרט חמורים בהרבה ממה שחשבנו עד כה, ולא פלא שהוא התנגד להצגת דו"ח מבקר המדינה בעניין המלחמה. לא מדובר בראש ממשלה חסר נסיון שנגרר למלחמה בעל כורחו בלא תכנון ובהפתעה מוחלטת. זה מסביר לא רק את מכירת המניות (החוקית) של דן חלוץ, שנעשתה בהיסח הדעת כיוון שהכל היה מתוכנן מראש, גם הפסקת הקפה שלו וגם הזמן למכור את תיק המניות.

אולמרט, לעומת זאת, נמצא במצב רע הרבה יותר. אם אריאל שרון היה השר שאחראי ישירות להבטחות השווא של מלחמת לבנון ולאיוולת, כאן שאול מופז ודן חלוץ היו אלו שאפשרו את המחדל. נטען באותה כתבה כי אולמרט "השיב שאינו רוצה לקבל את ההחלטה ברגע החטיפה - אלא עכשיו." לכן הוצגו בפניו התוכניות והוא בחר בחלופה לאחר ששוכנע על ידי הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ כי אין להבליג על חטיפה.

הכשל של אולמרט הוא כשל אסטרטגי ולא סתם כשל רגיל. הוא מעיד על כך שאולמרט לא רק אינו מסוגל לקבל החלטות נכונות, אלא שהוא לא מסוגל לקבל החלטות לגבי מינוי אנשים נכונים לתפקיד. העניין הוא שלא כל כך קל להיות ראש ממשלה, אבל בטוח יותר קשה להיות ראש ממשלה טוב. אהוד אולמרט הוא איש בינוני מבריק. הוא מצטיין בלא להדבק בשחיתויות, הוא מצטיין בלא להיות מורשע, הוא מצטיין בניהול. כל עוד אין כשלים והכל עובד בסדר, אהוד אולמרט יכול להיות בירוקרט בכלל לא רע בראשות הממשלה (למעט קידום מקורב אחד או שניים).

להיות ראש ממשלה מחמת הספק זו אחריות כבדה עוד יותר. אהוד אולמרט הגיע לתפקיד בצורה מעוותת, מדובר באדם שהגיע למקום השלושים ושלושה ברשימת הליכוד לכנסת ה16 (אחרי יחיאל חזן, מיכאל גורולובסקי וענבל גבריאלי) ונבחר בצורה מוזרה על ידי אריאל שרון לממלא מקום ראש הממשלה. לכשקיבל שרון את הגזרה ונאלץ לפרוש מהליכוד ולהקים את קדימה אף אחד לא החליט עבור הדמוקרט הגדול על מבנה הרשימה.

אני מצטער שאני זה שצריך לומר את זה, אבל הכשל האמיתי של מלחמת לבנון הוא של אריאל שרון. שרון היה זה שמינה את אולמרט לממלא מקום, שרון היה זה שהיה במצב בריאותי קשה, שרון היה זה שידע שאולמרט הוא חסר נסיון וחלש אופי, שרון היה זה שקיבל את ההחלטה שבמידה ויקרה לו משהו אולמרט, החלש, חסר הנסיון והמושחת (לכאורה) יקבל את מושכות המדינה. שרון היה זה שידע שיש עוד נסיונות חטיפה רבים ושתוכנית הפעולה של צה"ל היתה לצאת למתקפה, לכן אריאל שרון אחראי ישירות למחדלי מלחמת לבנון.


תגובות, לבינתיים, בבלוג החדש. (עוד בביתא, יושק בקרוב)


Technorati Tags: Ariel Sharon, Ehud Olmert, Lebanon, Israel

Posted by 2jk.org at 10:55 AM | Permalink | Comments (1) | TrackBacks (0)

פאר פרידמן מספר:

קרן דולב ז"ל, נפטרה בחודש ינואר 2007, בהיותה בת 26 בלבד. קרן חלתה בסרטן בלוטות הלימפה ונאבקה במחלתה מאבק עיקש שנמשך שנתיים וחצי. בתקופת מחלתה, חוותה קרן קיפוח רפואי כשלא סופקה לה (ע"י קופת החולים) תרופה שאושרה בסל התרופות לסוגים אחרים של סרטן, אך לא למחלתה.

קרן עמדה לעתור בנדון לבג"ץ, אך למרבה הצער הסתבר לבסוף כי התרופה לא נתנה מענה מוחלט למחלתה והטיפול בתרופה הופסק.

נחישותה של קרן, אומץ ליבה והאופטימיות שהקרינה, שימשו מקור השראה לבני משפחתה וחבריה הרבים. יקיריה ומוקיריה של קרן החליטו להנציח את זכרה של על ידי הקמת עמותה לצדק ושוויון רפואי.

"קרן דולב לצדק רפואי" היא עמותה לוחמת: אין זו עמותה העוסקת בפעולות הסברה גרידא. הפעילות העיקרית שלה תהיה מלחמה בזירה המשפטית והפרלמנטארית, למימוש והגשמה של צדק ושוויון בתחום הרפואי.

ביום שבת תערך מסיבה לגיוס תרומות לקרן דולב לצדק רפואי, במועדון Wallas החל משעה 18:00. מיותר לציין שאתם תבואו, נכון?

לקריאה נוספת:

מסיבת הנצחון של קרן, 28.04.2006
קרן דולב, 1980-2007
נטיעת חורשת קרן, 03.02.2007

טוקבקים בבלוג החדש בבקשה (עוד בביתא ולכן לא החליף)

Posted by 2jk.org at 11:12 AM | Permalink | TrackBacks (0)

עקב מתקפת ספאם מטורפת של תגובות האתר הושעה בחברת האחסנה. אחרי שיחות עמם הרשו לי להחזיר את האתר, אך אני לא יודע אם הדבר יאפשר תגובות עדיין. לכן, כל פוסט למעט הפוסט האחרון יהיה סגור לתגובות. מצטער ותודה על ההבנה.

אני אעבוד בסוף השבוע על להעביר פלטפורמה לוורדפרס כך שהאתר יוכל לחזור לפעילות.

יהונתן

Posted by 2jk.org at 11:19 AM | Permalink | Comments (7) | TrackBacks (1)

"אם השוק באמת היה משוכלל לא היתה את הבעיה הזו" אני אומר לעצמי לעיתים. לפעמים אני מתלוצץ על הפרטת המדינה עד לכיוון הקיצוני ביותר, נניח שגם הצבא יהיה מופרט ויהיו מספר צבאות שיתחרו אחד בשני, בדיוק כמו חברת החשמל, כבישים ומשטרה.


אם למלחמה הבאה היו מוציאים מכרז שבו כל צבא היה צריך לפרט איך הוא יראה ולתת את דו"ח המבקר של המלחמה הקודמת, איך המצב היה נגמר?

רגע לפני הנחת דו"ח מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, על שולחן הועדה לביקורת המדינה בכנסת, מאיימת (תיקון:12:04 הגישה) היועצת המשפטית של צה"ל להגיש בקשה לצו ביניים (ולא מצב ביניים, לידיעת הקוראת אורנה בן-דוד) האוסר על הצגת הדו"ח בפני הועדה. מדובר בצה"ל, גוף שלטוני, שמגיש בג"צ נגד גוף שלטוני אחר, לגוף שלטוני שלישי. בעצם, מדובר בבזבוז משווע של כספי המסים שלנו בכדי להאבק על מטרה שהיא "לא-פוליטית". המטרה המוצהרת של הצו היא לא לחשוף את ערוותו של צה"ל, כשאף אחד מהצדדים לא מועמד לבחירה אלא למינוי מקצועי - ועל כן הוצאת כספי הציבור אינה עבירה.

הבעיה מתרחבת כאשר ראש הממשלה אהוד אולמרט מבקש לחקור את מבקר המדינה ובעצם מוציא עוד כספי ציבור נגד גוף מסוים.

אם הכל היה מופרט, והיו מספר ממשלות שמחוייבות לעבוד עם מספר גופי ביקורת ומספר צבאות, בצורה חופשית, אולי הכל היה אחרת. אולי אולמרט היה מוציא מכרז חדש למבקר ובעקבות זאת היה גם מאבד חלק מה"לקוחות" שלו? אולי בצורה מופרטת הבעיה היתה נפתרת בצורה יותר יעילה, כוחות השוק היו סוגרים את התקציב לאגף המשפטי של צה"ל או לאגף מבקר המדינה.

אבל כאן אין הפרטה, ויש דברים שההפרטה אינה טובה להם (ועל זה אולי אפילו בנימין נתניהו יסכים, לא?) אז מדוע אולמרט נלחץ כל כך מהביקורת של המבקר? זה לא שלדו"ח מבקר המדינה יש יכולת לשנות משהו כבר, הרי ככל שמפורסמים יותר דו"חות כאלו, כך ההתייחסות להם כמשהו חמור פוחתת, ולכן לאף אחד כבר לא איכפת מהדו"ח. בכלל, במקום עם שוק חופשי אמיתי, הציבור פשוט היה מחליף שלטון, לא?

מה שאני טרם הצלחתי להבין הוא כיצד לגופים שלטוניים יכולים להיות אינטרסים שונים (שאינם אינטרסים בירוקרטיים או אינטרסים של העומדים בראשם) שכן אלו נאלצים לבצע את המדיניות שמטווים הגורמים הפוליטיים הנבחרים. כלומר, אם יש מדיניות X אין לנו את האפשרות לעבור למדיניות Y, ואם גוף A תפקידו לבצע ביקורת על גוף B, אין מקום לבחון את הסמכות שלו או את דרך הפעולה. לכן, המאבק המשפטי שעורך צה"ל על חשבון האזרח הפרטי והכספים הרבים שיאלץ להשקיע מוסד מבקר המדינה על חשבון האזרח הפרטי הוא מיותר. האזרח מממן ויכוח פשוט בין שני גופים שנאלץ לצאת לפס משפטי מובהק.

דמיינו מצב שבו שתי חטיבות של אינטל יצאו למאבק משפטי אחת מול השניה, כשמדובר באותו תאגיד והתובעים הם לא האנשים שעומדים בראש החטיבות אלא החטיבה עצמה. זה ויכוח שלא צריך להגיע לבתי המשפט אלא להגמר בתוך הדירקטוריון, כמו במדינה - מי שמחליט על סדר היום (קרי: יו"ר ועדת הביקורת) הוא מי שיקבע, ולא בג"צ (וכן, הגיע הזמן שגם אני אומר שיש דברים שבג"צ לא צריך להדרש לדון בהם).

(והנה ההחרגה) אבל, כמובן שאם היה דבר אחר, כמו התנהגות של המבקר שנגועה בשחיתות או פלילים; אם נניח מבקר המדינה היה עורך חיפושים לא חוקיים או משחד קצינים כדי להעיד, ברור שלצבא היה היכן לצאת כאן: דרך הרשויות המוסמכות לפנות לפרקליטות המדינה ולמשטרה ולהתחיל לחקור בפלילים. אם הפרקליטות היתה מסרבת להאשים, ניתן היה אז להגיש בג"צ על ידי צה"ל כנגד הפרקליטות, למרות שגם אז הדבר היה משעשע מאוד.

Posted by 2jk.org at 12:11 PM | Permalink | Comments (7) | TrackBacks (0)

"בלי מילים, פשוט בשקט. אפשר לחשוב שהכל דמם. בראש מלא, אבל בלי כח. בלי מילים ששינו עולם."

חמישה סימנים שמראים שאתה באמת, אבל באמת, נואש - ולאו דווקא לבחורה, הם אותם סימנים של נואשות לכל דבר בחיים: הכחשה, כעס, התמקחות, דכאון והשלמה. האם אני באמת נ ואש או שמא אני סתם מנסה לדמות את התסמין? זו שאלה לא קלה, אבל לא רלוונית.

פורים הזה היה פורים הראשון מזה זמן רב שהתחפשתי בו, ניסתי לדמות סובייקט, התנהגות שלמה, לא רק תחפושת חיצונית. לא הצלחתי בצורה מיוחדת. הרעיון הוא לא להחביא את עצמך, אלא להוציא משהו אחר מעצמך שכל אחד מסתיר, כמו "מיץ הבטחון העצמי" שידידה שותה איתי בבר בימי שישי, כך גם התחפושת מיועדת לספק את הבטחון.

אז בעוד שאני מסתובב בצלם לא מוכר, מעיר את עיני חבר לכך שכל הבנות מתחפשות בתמה מסוימת: חדרנית-זונה, חתולה-זונה, שפנפנה-זונה ואפילו ראיתי אשתמערות-זונה. האם לכאן הגיע האחר הפנימי?

הרצון לפתח משהו אחר הוא רצון חשוב, הוא בריא, במיוחד כשאתה ממשיך אחר כך עם מה שלמדת מהדמות. אני רק קלמדתי שאני לא אוהב את עצמי ככה.

"חְוּ-בַּתּיָם,
כל המועדון הזה חובתים"

יצאתי למסיבה המונית, מהסוג שאתה שומע עליהן מכולם, מהסוג  שמחוץ לתל-אביב. אותה מסיבה שצריכה היתה להיות מסיבת השנה, אנשים רוקדים והכל. אבל מה זה שווה כשאתה מגיע והכל נראה כמו חובתים, פריפריה דה-לוקס, בלי עומק. המוסיקה פרווה כדי להגיע למכה המשוץף הנמוך, האנשים פרווה, התחפושות פרווה למחצה, הכל חובתים. אולי בתל-אביב היה גם ככה.

"-אז איך הבחורות בכלל צריכות לשמוע על האתר שלך?
- תקשיב, פרסמו כתבה על האתר במעריב, עכשיו אתה מתחקר אותי לראיון בערוץ 10, אני חושב שבסך הכל האתר הזה הולך להיות הצלחה גדולה". (יהונתן לתחקירן של ערוץ 10, 29.07.2006)

אני מפחד שאני בבעיה. לראשונה אתמול ישבתי עם ידידה שמכירה בכלי של ניתוח כלכלי בשביל מערכות יחסים. היא הצליחה להסביר לשתי ידידות שלה את התיאוריה לגבי הזנב הארוך. אם זה יהיה באינטרנט, מי יודע, אולי מישהי תמצא את זה ותאהב את מה שהיא רואה.

ולסיום, צפו בקליפ הזה, אין מילים.


Technorati Tags: not lifebytes, but close, life, purim

עדכון 16:58

אה,
שכחתי את השלב האחרון:

"לנקות את הבית,
לפתוח מגרה בשירותים שהיתה סגורה כבר חודשים,
כי אין שום דבר בפנים,

לדעתך,

ואז לגלות שהיא שכחה את שם תחבושות הגייניות."

Posted by 2jk.org at 02:11 PM | Permalink | Comments (8) | TrackBacks (0)