« חמשת השלבים | Main | עניין זמני: אין חופש ביטוי »
March 05, 2007
יהונתן קלינגר אומר שיש דברים שבג"צ לא צריך לדון בהם, רגע היסטורי
תמצאו את זה בבלוג החדש (מוביל לדף חיפוש)"אם השוק באמת היה משוכלל לא היתה את הבעיה הזו" אני אומר לעצמי לעיתים. לפעמים אני מתלוצץ על הפרטת המדינה עד לכיוון הקיצוני ביותר, נניח שגם הצבא יהיה מופרט ויהיו מספר צבאות שיתחרו אחד בשני, בדיוק כמו חברת החשמל, כבישים ומשטרה.
אם למלחמה הבאה היו מוציאים מכרז שבו כל צבא היה צריך לפרט איך הוא יראה ולתת את דו"ח המבקר של המלחמה הקודמת, איך המצב היה נגמר?
רגע לפני הנחת דו"ח מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, על שולחן הועדה לביקורת המדינה בכנסת, מאיימת (תיקון:12:04 הגישה) היועצת המשפטית של צה"ל להגיש בקשה לצו ביניים (ולא מצב ביניים, לידיעת הקוראת אורנה בן-דוד) האוסר על הצגת הדו"ח בפני הועדה. מדובר בצה"ל, גוף שלטוני, שמגיש בג"צ נגד גוף שלטוני אחר, לגוף שלטוני שלישי. בעצם, מדובר בבזבוז משווע של כספי המסים שלנו בכדי להאבק על מטרה שהיא "לא-פוליטית". המטרה המוצהרת של הצו היא לא לחשוף את ערוותו של צה"ל, כשאף אחד מהצדדים לא מועמד לבחירה אלא למינוי מקצועי - ועל כן הוצאת כספי הציבור אינה עבירה.
הבעיה מתרחבת כאשר ראש הממשלה אהוד אולמרט מבקש לחקור את מבקר המדינה ובעצם מוציא עוד כספי ציבור נגד גוף מסוים.
אם הכל היה מופרט, והיו מספר ממשלות שמחוייבות לעבוד עם מספר גופי ביקורת ומספר צבאות, בצורה חופשית, אולי הכל היה אחרת. אולי אולמרט היה מוציא מכרז חדש למבקר ובעקבות זאת היה גם מאבד חלק מה"לקוחות" שלו? אולי בצורה מופרטת הבעיה היתה נפתרת בצורה יותר יעילה, כוחות השוק היו סוגרים את התקציב לאגף המשפטי של צה"ל או לאגף מבקר המדינה.
אבל כאן אין הפרטה, ויש דברים שההפרטה אינה טובה להם (ועל זה אולי אפילו בנימין נתניהו יסכים, לא?) אז מדוע אולמרט נלחץ כל כך מהביקורת של המבקר? זה לא שלדו"ח מבקר המדינה יש יכולת לשנות משהו כבר, הרי ככל שמפורסמים יותר דו"חות כאלו, כך ההתייחסות להם כמשהו חמור פוחתת, ולכן לאף אחד כבר לא איכפת מהדו"ח. בכלל, במקום עם שוק חופשי אמיתי, הציבור פשוט היה מחליף שלטון, לא?
מה שאני טרם הצלחתי להבין הוא כיצד לגופים שלטוניים יכולים להיות אינטרסים שונים (שאינם אינטרסים בירוקרטיים או אינטרסים של העומדים בראשם) שכן אלו נאלצים לבצע את המדיניות שמטווים הגורמים הפוליטיים הנבחרים. כלומר, אם יש מדיניות X אין לנו את האפשרות לעבור למדיניות Y, ואם גוף A תפקידו לבצע ביקורת על גוף B, אין מקום לבחון את הסמכות שלו או את דרך הפעולה. לכן, המאבק המשפטי שעורך צה"ל על חשבון האזרח הפרטי והכספים הרבים שיאלץ להשקיע מוסד מבקר המדינה על חשבון האזרח הפרטי הוא מיותר. האזרח מממן ויכוח פשוט בין שני גופים שנאלץ לצאת לפס משפטי מובהק.
דמיינו מצב שבו שתי חטיבות של אינטל יצאו למאבק משפטי אחת מול השניה, כשמדובר באותו תאגיד והתובעים הם לא האנשים שעומדים בראש החטיבות אלא החטיבה עצמה. זה ויכוח שלא צריך להגיע לבתי המשפט אלא להגמר בתוך הדירקטוריון, כמו במדינה - מי שמחליט על סדר היום (קרי: יו"ר ועדת הביקורת) הוא מי שיקבע, ולא בג"צ (וכן, הגיע הזמן שגם אני אומר שיש דברים שבג"צ לא צריך להדרש לדון בהם).
(והנה ההחרגה) אבל, כמובן שאם היה דבר אחר, כמו התנהגות של המבקר שנגועה בשחיתות או פלילים; אם נניח מבקר המדינה היה עורך חיפושים לא חוקיים או משחד קצינים כדי להעיד, ברור שלצבא היה היכן לצאת כאן: דרך הרשויות המוסמכות לפנות לפרקליטות המדינה ולמשטרה ולהתחיל לחקור בפלילים. אם הפרקליטות היתה מסרבת להאשים, ניתן היה אז להגיש בג"צ על ידי צה"ל כנגד הפרקליטות, למרות שגם אז הדבר היה משעשע מאוד.
נכתב על ידי jk ביום\שעה March 5, 2007 12:11 PM
Trackback Pings
ניתן לשלוח טראבק כאן
Comments
|
ערןב |
Hear hear! עכשיו צריך לנסות לשכנע אותך שיש עוד מקומות שבג"ץ צריך להמנע מלהיכנס אליהם ושלא מלוא כל הארץ משפט ושהרחבת זכות העמידה פוגעת ביכולתה של הממשלה למשול, ומעמידה את בית המשפט (בתהליך של פוטש שקט) מעל שאר הרשויות. |
|
יהונתן |
אני מקווה שקראת את הנימוק שלי לטענה מדוע בית המשפט לא מוסמך להתערב. אני מאמין שזכות עמידה היא דבר נחוץ, אבל הבעיה היא שלכל משלם מסים יש זכות עמידה כנגד כל רשות שלטונית שממומנת מכספו. לכן, אם בג"צ יחליט שיש לו זכות עמידה ומישהו יעתור נגד שני הארגונים ויטען שההאבקות המשפטית הזו לא ראויה לדיון, כן תהיה לו זכות עמידה. |
|
ערןב |
אם לא הייתי קורא לא הייתי מגיב, אתה יודע... יכול להיות כמובן שלא הבנתי את הנפואנטה, ואז הבעיה היא שלי. לגבי העותר ההיפותטי נגד הריב הזה בין הרשויות: כאן כמובן אני לא אסכים איתך, כי זה לדעתי זה לא עניינו של הצד השלישי ומידת הפגיעה בו כמשלם מיסים עקיפה מכדי להצדיק זכות עמידה בעיני.
בכל מקרה, זה רק סימפטום למשפטיזציה שעברו חיינו בשנים האחרונות. אמרתי את זה כאן וגם במקומות אחרים: לא מלוא כל הארץ משפט, ולא צריך לגרור את בית המשפט לכל דבר, בעיקר לא סוגיות פוליטיות או למאבקי כוח. העתירות מסוג זה פוגעות לדעתי בדמוקרטיה וביכולתו של העם לקבוע את גורלו, ומעמידות את ערכי השופטים (גם אם אלו הערכים הנכונים לדעתנו) מעל להכרעה הדמוקרטית של העם, וזה גם אם יגידו "עריצות הרוב" מאה פעמים. היום אנחנו במצב חולני שבו הרשות המחוקקת והמבצעת כמעט חיות בהשלמה עם הפוטש השקט שהתבצע כאן. הבג"ץ של אלוף פיקוד העורף משקף את ההכרה בכך שהכללים השתנו, משפט הציבור קרס, ומה שנותר לעשות זה להתפלפל משפטית ולקוות שהשופט שמונה לדון בעניינך מחזיק בערכים המתאימים. |
|
יהונתן |
ערן, |
|
ערןב |
ממתי עתירה לבית משפט הפכה למחאה? חשבתי שמחאה זה מכתבים למערכת, החתמת עצומות, הפגנות וכו'. בית המשפט היום הוא גורם משלים למחאה המסורתית, ובדרך להיות (אם לא הפך כבר) תחליף למחאה (האם עתירה לבג"ץ היא מחאה 2.0? לקורא ד"ר אשר עידן: אני מתכוון לדרוש זכויות יוצרים על המונח שהרגע המצאתי :) ). וזה הורס, לדעתי, את הדמוקרטיה. זירת העימות הציבורית הפכה מעימות בין רעיונות בספירה הציבורית לעימות פרוצדורלי-בירוקרטי בבית המשפט (הקצנתי קצת עכשיו, אני יודע). אז נכון, בבית המשפט לכאורה יש יותר סיכוי לקבוצות מיעוט חלשות מול קבוצות הגמוניה, אבל היפוך העוצמה הזה לא נראה לי דמוקרטי. אין לי אפשרות להחליף ריבון, אבל מסתבר שכבר החליפו לי אותו בלי שביקשתי, ואחזור על זה שוב: בית המשפט העליון ביצע פוטש שקט והנה היום זה נראה לנו טבעי (וכזו היתה האווירה הציבורית בשבוע שעבר) שמינוי ציבורי צריך לקבל מראש את אישור בג"ץ לפני אישורה של ועדת טירקל. רק לי משהו נראה לא תקין במצב הזה? אני רוצה את בג"ץ הישן, בלי הרחבת זכות העמידה. בג"ץ שגבי עמרני בטלוויזיה בתור מוכר ארטיקים עתר אליו כי עיריית תל-אביב (באותה תוכנית טלוויזיה) לא פרסמה כיאות את ההנחיות לחידוש רשיונות רוכלות. את בית המשפט שנותן סעד לצדק של האזרח מול שרירות ליבה של הרשות המבצעת (אם כי לוקח בחשבון גם את האינטרס הציבורי במידת הצורך), לא את הבג"ץ שהתיישב ברומו של עולם ושואף להיות בית משפט ל"כאילו חוקה" שהתקבלה בצורה מחפירה. |
|
דן |
כל דבריך נכוחים אך כמדומני כי הוחלט מחמת סיבות שונות כי הבג"ץ הוא הדריקטוריון. מה איפה הבעיתיות שמצאת בהתנהלות? |
|
יהונתן |
בג"צ הוא לא הדירקטוריון, הממשלה היא הדירקטוריון והיא קובעת את המדיניות. בג"צ הוא גוף שלטוני שנועד לפקח על הדירקטוריון ולבדוק שהוא פועל לטובת בעלי המניות ולטובת הציבור ולא לטובת המנהלים, ולכן הוא שקול לועדת הביקורת. |