0.
בעקבות פשעי\מעשי ההתנתקות, צמחה פרקטיקה בקרב קטינים שהתנגדו להתנתקות (וליתר דיוק, בעיקר בקרב קטינות): אלה היו מסרבות להזדהות בפני המשטרה, ונותרות במעצר. המשטרה, חסרת אונים ושאין באפשרותה לזהות את העצורים, היתה צריכה להתמודד עם הנושא שבפניה פלונית-אלמונית, שמסרבת למסור את זהותה, כאשר ברור לכל הצדדים שמלבד סימונה כ"בעייתית" מעתה ואילך, זו לא ביצעה פשעים אמיתיים שדינם מאסר. לעיתים, הקטינות הזדהו בסוף כדי להשתחרר (רק כדי לקבל הורים שאינם מוכנים לחתום על ערובה לשחרורן), ובמקרים אחרים הקטינות סרבו כיוון שאינן מכירות בסמכות מדינת ישראל לשפטן. מקרה אחד אפילו הגיע לפתחו של בית המשפט העליון (בגצ 428/08 גוטמן נ' מדינת ישראל), והעניין נדחה כיוון שהעותר לא היה בעל מעמד משפטי לבקש את שחרורן. ועדיין, אותן קטינות שסרבו להזדהות, שוחררו לבסוף.

1.
למרות שקיימת חובת הצגת תעודת זהות לשוטר על פי חוק החזקת תעודת זהות והצגתה, פסיקה שפרשה את החוק קבעה כי דרוש חשד סביר כדי ששוטר יפעיל את הסמכות הזו (תפ 14037-03-09 מדינת ישראל נ' יצחק ניסים). ועדיין, החובה היא כל כך רחבה, שהשוטר המצוי לא חושב לדרוש קיומה של עילה, שכן עצם הסירוב להזדהות יוצר עילה. הטאוטולוגיה של אי הצגת התעודה, כעילה לדרישה להצגת התעודה, לא שונה בהרבה מהטאוטולוגיה של הסירוב לחיפוש כמקים עילת חיפוש (רעפ 10141/09 מדינת ישראל נ' בן חיים). ברור לכולנו שסירוב כזה לא יחזיק.

2.
במהלך הדיון על החוק הביומטרי, העלנו אבנר ואנוכי את השאלה הנוגעת לסמכויות המשטרה כאשר מדובר על תעודות ביומטריות. אחת הסוגיות היתה האם, כאשר מדובר על תעודה ביומטרית, מותר לשוטר לעכב אדם עד לקריאת תוצאות הזיהוי מהתעודה הביומטרית בשימוש בסמכותו על פי סעיף 6 לחוק. זה הדיון הקצר (אבל הממצה והרלוונטי) שהיה אז ביני לבין היועצת המשפטית של המשטרה:

יהונתן קלינגר: אני מדבר על מקרה קיצון שבו הוא רוצה לעכב איקס מפגינים והולך אחד אחד ומעכב אותם זמן רב.
איילת אלישר: גם היום הוא יכול לעשות את זה אם הוא רוצה. עובדה שהוא לא עושה את זה. גם היום שוטר על פי חוק יכול לעשות זאת.
יהונתן קלינגר: על זה שהוא לא עושה את זה, אנחנו יכולים לחלוק. יש פעמים שכן עושים דברים כאלה.
איילת אלישר: במובן הזה, החוק הזה לא צריך לעלות ולא להוריד.

3.
כלומר, ההנחה היתה שלשוטר מותר לעכב אנשים 'סתם' ככה, אבל הוא לא עושה זאת, כי יש לו שיקול דעת שהוא מחויב להפעיל. העניין הוא, שביממה האחרונה ראינו בדיוק מה היקף שיקול הדעת הרלוונטי. אורטל בן דיין, פעילה חברתית, נעצרה לאחר שסרבה להזדהות בפני שוטר. הסיבה לסירובה? לשוטר לא היתה כל עילה לבקש את זיהויה. בן דיין נעצרה, הועברה לנווה-תרצה, והובאה למחרת בבוקר בפני שופט. זה קבע, ברמה הלכאורית כי למרות סרובה להזדהות (אף מולו) אין כל עילת מעצר. אולם, כדי לשחררה, עליה לספק את פרטיה. על החלטה זו ערר עורך דינה, ברק כהן, וככל הנראה זו היתה הסיבה לשחרורה (אם כי הדבר לא ברור לגמרי).

4.
העניין האירוני, הוא שבעוד שהרשת היתה מלאה דיווחים על מעצרה של בן-דיין, וככל הנראה המשטרה ידעה על זהותה (וגם השופט), הרי שבהעדר הסכמה פורמאלית להזדהות, לא היו יכולים לזהותה. בן-דיין סרבה להכיר בסמכות ויצרה מצב מוזר: גם אם תספק את טביעות האצבע שלה (בהנחה שזו היתה מואשמת בעבירה של עוון או פשע, שתקים עילה לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד)), אזי הטביעות לא יוצמדו לדבר. כלומר, בן-דיין סרבה לאפשר למערכת להיות מה שמזהה אותה.

5.
אם יקום המאגר הביומטרי, הרי שהבעיה תהפוך להיות חמורה יותר: קודם כל, חוסר היכולת של אדם להתנגד לרשות שלטונית שפועלת שלא כחוק יהיה בלתי אפשרי: אלה יוכלו לכפות עליו בכח לתת את אמצעיו הביומטריים. ומאותו הרגע, הרי, הם יוכלו גם להתנכל לו. כלומר, אם השאלה היא "למה אתה מסתיר את הזהות שלך?", התשובה היא "כי היא לא מעניינכם".