בבית הספר למשפטים ניסו ללמד אותנו שהמחוקק לא משחית דיו לשווא; אלא, שמי שלימד אותנו לא ידע כיצד מתנהל תהליך החקיקה.
הכנסת אישרה שלשום את תיקון 10 לחוק למניעת הטרדה מינית, לפיו אדם המפרסם צילום או סרטון של אדם אחר, המתמקדים במיניותו, בנסיבות שעשויות לבזות או להשפיל את האדם ללא רשות יחשב למטריד מינית, והסנקציות הפליליות (מאסר על פי החוק למניעת הטרדה מינית) והאזרחיות (פיצוי ללא הוכחת נזק על פי החוק למניעת הטרדה מינית), יספקו לאותו נפגע מזור. הכנסת, בהודעה לעיתונות, חגגה, וכך גם התקשורת.
אלא, שבפועל מעולם לא היה חוק מיותר יותר בספר החוקים של מדינת ישראל, ושלושים ושניים חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק (ללא מתנגדים) הביעו עמדה חשובה, אך נטולה מתוכן ומשמעות משפטית.
הבה נתחיל במהי הבעיה שהחוק בא לפתור? התיקון לחוק אמור לאפשר למי שתמונותיו המציגות אותו באופי מיני משפיל או מבזה לקבל סעד אזרחי ופלילי. וובכן, אם נסתכל על חוק הגנת הפרטיות, וליתר דיוק על סעיף 2(4), הקובע כי פגיעה בפרטיות היא "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו"; וסעיף 2(3) שקובע כי פגיעה בפרטיות היא "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד".
כלומר, בחוק הגנת הפרטיות, שמכיל סנקציה פלילית, יש כבר איסור על פרסום תצלום של אדם ברבים בנסיבות שבהן הפרסום עשוי להשפילו. אם כן, אם יש חקיקה כללית שאוסרת על פרסום צילומים מביכים ומשפילים בכלל, מדוע להוסיף חקיקה ספציפית? וובכן, יטענו הטוענים כי היתה לקונה כלשהיא בחוק, ובמקרים של פרסום של צילומי עירום, בתי המשפט לא פסקו לטובת התובעים.
אותם טוענים, כמובן, טועים. במישור הפלילי, כבר נפסקו עונשים (קלים, אך עדיין עונשים) לאדם אשר שלח לחבריו תמונות עירום של בת זוגו לשעבר (פ 5778/07 מדינת ישראל נ' יוסף גוריון) ואף נפסקו פיצויים כספיים בתביעות נזיקיות כנגד מי שהפיץ תמונות עירום ללא רשות המצולמת, אך לא במקרים בהם התמונות נמצאו בצורה אקראית במהלך גלישה (לדוגמא, תא 7920/07 פלונית נ' אסטרחן ואח'). במקרה אחר בית המשפט פסק כי גברת שהסתובבה בחוף חשופת חזה תזכה לפיצוי בגין פרסום צילומיה, וזאת למרות שנתנה הסכמה (א 5680/02 פלונית נ' שניידר ואח'). כלומר, משפטית לא היה כאן חסר. ואם אין חסר, אז מדוע לחוקק?
אז מה הסיבה לחקיקה כזו? הסיבה לחקיקה כזו יכולה להיות רק אחד משניים: או רצון של מחוקק מסוים להגיד שעשה משהו, כאשר בפועל הוא הטריד את בית המחוקקים בחקיקה מיותרת, או אמירה ערכית ספציפית, לפיה המחוקק מעוניין לקדם את הפרטיות ברשת, אך אינו יודע איך לחוקק לטובת האזרחים.
המחוקק פועל לשימור מבנה הכח בחברה ומתוך כך מנסה להראות לציבור שהוא ״פועל למענם״ על מנת שיוכל להתפאר בהשגים במערכת הבחירות הבאה.
יותר חשוב לפרסם שעושים משהו טוב מאשר לעשות את זה בפועל.
אבל בפועל, למחוקקים לא אכפת והם לא שומעים את מה שהאזרחים צריכים. הם מובלים על ידי לוביסטיים ויחצ״נים לחוקק חוקים לטובת החזקים על מנת שהיציבות תשמר.
למשל, הבעיה הכי בוערת היא מחירי המזון והמגורים הפרועים. אין שום מחוקק שקידם חוק כלשהו כדי לפתור את המצב. במקום הדברים החשובים והמהותיים הם עושים כותרות עם חוקי אינסטגרם וואסטאפ מיותרים.
יונתן ,
תודה על הפוסט .
עסקינן ממילא בעבירות פליליות , אסורות על פי חוק העונשין . מפורשות . כך שאני מסכים איתך מכללא . כך שתיקון זה , לא העלה ולא הוריד כהוא זה מהמצב המשפטי הממילא קיים .
כתבתי על כך , בפוסט על נושא דומה , בטרקלין , בכתובת :
http://hatraklin.org/2013/06/05/sexual_harrasment/