אני מוצא את עצמי לאחרונה עם כל כך הרבה להגיד שאני לא יודע איך להתחיל לכתוב. אני לא עיתונאי, אני לא רוצה לכתוב סתם חדשות לפני שהן קורות או לכתוב על החדשות. אני מאמין שמה שאני כותב נועד כדי לשנות את המציאות ולא להקרין אותה. לכן קשה לי לפעמים עם העובדה שאני לא מפיץ מסרים…
לא בקלות אני מקליד מילים אלו, לא בקלות קל להתנתק מהשקעה של שנים. צריך אבל לדעת מתי למזער נזקים ומתי להציל את עצמך כשהספינה טובעת, במיוחד כשקפטן הספינה מנווט אותה ליעד שהוא שונה ממחוז חפצך. בדצמבר 2003 החלה בישראל מהפכה חשיבתית; עד ליום ההוא, האחד בדצמבר 2003 שרו רוב אזרחי ישראל בהרגשה שאין פרטנר ושהסכסוך…
מרצה: "דמיינו לכם מציאות שבה אין שוויון הזדמנויות, אולם אלו שאין להם הזדמנות שווה מקבלים פיצוי כספי על אבדן ההזדמנות. האם הדבר היה מרגיש לכם נכון?" יהונתן: "לא, אולי כי גדלנו בחברה שבה המציאות מכתיבה אחרת, אבל אני חושב שכל אחד צריך לצאת לעבוד כדי להגשים את עצמו". מרצה: "ומה למדנו מכך?" יהונתן: "העבודה משחררת"
את הבוקר, יחד עם כותרות האינטרנט, פתחתי בשיחת טלפון עם המוסך. מסתבר שהרכב שלי חולה, וחולה קשה. לא, אין לו דמם מוחי, והוא עדיין לא מניע באופן עצמוני. רוב הבעיות של הרכב מתבססות על כך שהוא פשוט לא מוכן להניע. הסיבה היא המחשב, וכנראה גם העובדה שכשתיקנו את הרכב לפני שבועיים אז לא תיקנו כמו…
אני צריך להפסיק לישון פחות מ6 שעות בלילה. זה מתחיל להיות מסוכן לתפקוד שלי. מצד שני, אני ממש נהנה מהחיים, ואני מעדיף להיות מאושר על להיות עירני ומשועמם.
קמתי היום ב5:40 בעיקר כדי לסוע לנגב. את ארוחת הבוקר והקפה השני כבר שתיתי אצל ההורים. קפה שחור מבושל עם אגוז מוסקט. אני חושב שזה פיצה על אתמול. קיבלנו לא מעט תקשורת ואנחנו מנסים לארגן את הכנס ל-31 בינואר שיביא את השיח בנוגע ללגליזציה. לראשונה אני רוצה להביא גם פוליטיקאי(ם) מהמיינסטרים (עבודה\ליכוד\קדימה) שידבר(ו) על למה…