להתראות אכזבה, שלום תקווה

לא בקלות אני מקליד מילים אלו, לא בקלות קל להתנתק מהשקעה של שנים. צריך אבל לדעת מתי למזער נזקים ומתי להציל את עצמך כשהספינה טובעת, במיוחד כשקפטן הספינה מנווט אותה ליעד שהוא שונה ממחוז חפצך. בדצמבר 2003 החלה בישראל מהפכה חשיבתית; עד ליום ההוא, האחד בדצמבר 2003 שרו רוב אזרחי ישראל בהרגשה שאין פרטנר ושהסכסוך הישראל-פלשתיני לא יגמר לעולם. באותו יום, הראשון לדצמבר היתה לי הזכות לצפות במחזה מרהיב, בכירי הפוליטיקאים בישראל, יחד עם משלחת פלשתינית מכובדת התקבצו להם באולם מאובטח היטב בז'נבה בשוויץ, האפשרות לשלום הגיעה. יוזמת ז'נבה היתה תקווה חדשה לישראל שאפשרה למיליוני אנשים בין הירדן לים לחלום על שלום. החלום היה על עתיד ורוד בו "ירווה לו משפע, מאושר, בן ערב, בן נצרת ובני".

התרוממות הרוח שליוותה את יוזמת ז'נבה אפשרה למפלגת מרצ לסיים את האיחוד עם תנועת שחר ולהקים את מפלגת יחד. מפלגת יחד כוננה בתחילת שנת 2004 ולראשותה נבחר נביא השלום, דר' יוסי ביילין. המפלגה החדשה עשתה ככל יכולתה לקדם את השלום: ארגנה כנסים, יצאה לרחובות, הפגישה בין ישראלים לפלשתינאים ואף שינתה את סדר היום. אולם, למצער, לא היתה מפלגה זו קובעת המדיניות אם כי אדם אחר, ראש הממשלה אריאל שרון. אותו ראש ממשלה בחר בדרך אחרת, שאינה דרך ההסכם – ההתנתקות. אותה התנתקות היתה הרעה הפחותה מהכיבוש והספיקה בדיוק לישראלים, היא סיפקה להם תירוץ למה לא לשאוף לשלום.

במקביל, ובחסות ההתנתקות המשיכה הממשלה בעוולותיה: תקציב למלחמה בעניים, מעצרים מנהליים, זיהום הסביבה, חיסולים, המשכת ההתנחלויות באיזור מעלה אדומים ובמתתיהו מזרח, אלימות כנגד מפגינים בבילעין וסלילת כביש חוצה ישראל. על כל אלו יחד, שהפכה בינתיים בחזרה למרצ, הבליגה. מרצ הלוחמנית עם סדר היום הברור – "האדם במרכז" הפכה למפלגת ז'נבה, וגרוע מכן, לעושי דברו של שרון. מרצ האימתנית, שעשתה יותר משדיברה, שליוותה את מאבקי הנכים, מאבקי הפועלים ומאבקיהם של אלו שלא מסוגלים לזעוק שכחה מהחברה הישראלית ועברה להתעסקות בסכסוך הישראלי פלשתיני.

אותה מורשת, אותה רצינו להנחיל, שללא הפסקת הכיבוש לא תשוקם החברה הישראלית, שבתה אותנו ולא איפשרה למרצ לצאת למען אלו שהממשלה והמדינה תקפה. אותם תושבי ואזרחי ישראל נאלצו לעמוד דום ולהמתין עד תום ההתנתקות, עד אישור התקציב, עד שיעבור זעם, עד שמרצ תפסיק לדבר על הסכסוך הישראלי-פלשתיני ותתחיל לדבר על החברה הישראלית.

אך אותם אוהדים לא יכלו לעשות כן. אותם פועלים שרואים כיצד מרצ, בשם ההתנתקות, תומכת בתקציב שמונע מהם את הפרנסה בכבוד; אותם מהגרים שבאו לישראל להשתלב בחברה הישראלית ולא מסוגלים להכניס את ידם בה נאלצו להתמודד עם השפלה ואי התאמה של המערכת. אותם שונים בחברה, שמרצ דגלה בשוויונם כל חייה, חזרו להיות אזרחים סוג ב' הסופגים כדורים ואף סופגים פיגועים מהימין הקיצוני.

לצערי הרב, מרצ של שנת 2006 אינה מדברת עוד על מאבקים אלו – היא נושאת דגל אחד ודגל אחד בלבד. הסכסוך הישראלי-פלשתיני אינו חשוב עבורי באותה המידה שחשוב לי לשקם את החברה הישראלית. חשוב לי לסיים את הסכסוך כי סכסוך מדיני-לאומי הוא דבר שאינו חלק ממשנתי, ואני מאמין שזכותו של כל אדם לחיות בתנאים הומניים ולא תחת משטר צבאי. אני מאמין שזכותו של כל אדם ללכת חופשי ברחוב, בין אם הוא בשכם או בתל-אביב. אני מאמין שאין מקום לכפות על אדם את רצון הרוב אלא אם הוא מזיק לאחרים בצורה בלתי סבירה. אני מאמין שמנהל תקין ושקיפות אמיתית היא דבר חשוב.

על כל הדברים האלו מרצ דיברה, אבל לא עשתה.

מצעה של מרצ הוא מהמצעים הנפלאים בעולם, סינתזה מושלמת בין ליברליזם לסוציאליזם. פיה ולבה שווים, אך לא כך ידיה.

בשנתיים האחרונות ניסיתי להשפיע על מרצ להעלות לסדר היום נושאים אחרים מהנושא המדיני. בכל פעם שניסינו לקדם יוזמה שאינה מדינית לא זכינו, לצערי, לאותה תמיכה שזוכה לה האג'נדה המדינית. בכל פעם שיצאנו למען מנהל תקין ושקיפות, אף אם הדבר רק היה בתוך המפלגה, נאלמה המפלגה ולא הסכימה לאפשר לנו במה פוליטית.

בלב קשה אני עוזב. לא את הבית, כי הבית חרב, לא את הספינה, כי היא טובעת, אלא את החברים שנותרים במפלגה. אותם אנשים נפלאים עם ברק בעיניים ממשיכים לעשות נפלאות בתחומים אשר מספקים אותם. לצערי, איני מוצא כל מקום במרצ לנושאים החשובים לי, ולחברה הישראלית, באמת.

אני עוזב למקום בו אני אוכל לממש את החזון שלי, בו אדם לא יפחד ללכת ברחוב – בין אם הוא עובד זר, פעיל פוליטי או ילד בדרכו לבית הספר, בו אדם ירגיש דמוקרט, מעצב סדר-יום אמיתי, בו יש לו את החופש לבחור את עתידו.

החל מיום זה, ה-24.01.2006 איני חבר מרצ יותר, אני מתפטר ממוסדותיה ומתפקידי הנגזרים. איני מעוניין לקבל כל תכתובת מהמפלגה ולא מגופים אשר להם מרצ מסרה את פרטי. איני מעוניין לקחת חלק בפעילותיה. אשמח לראות את חבריה עוזבים עמי, אל מקום בו יוכלו להשפיע, אל מקום בו סדר היום הוא מלא ולא חד-נושאי.

יהונתן קלינגר.

** מכתב זה הינו העתק מכתבי לירון שור שנשלח היום המכריז על התפטרותי ממרצ.

17 תגובות ל-“להתראות אכזבה, שלום תקווה

  1. המממ לאן אתה עוזב?
    כי לא נראה לי שיש ממש חלופה, מרצ היא עדיין הרע במיעוטו.

  2. התקווה שלי היא לעבוד קשה ולעזור לבחירה הדמוקרטית לעבור את אחוז החסימה כדי לקדם סדר יום אזרחי. אם נכשל יש תמיד את בחירות 2010. מרצ היום לא עדיפה על העבודה בכל הנוגע לשלום ולזכויות עובדים, ובכל מקרה היא לא יכולה להיות מי שמובילה את סדר היום המדיני, אז אני לא רואה איך לשנות משהו שם.

  3. יהונתן, בהצלחה בהמשך.
    מה שאתה עושה הוא בודאי לא קל, ועוד לך, שהיית יותר מעשור במפלגה הזאת. לדעתי, המעבר משולמית אלוני, שהתחילה את רצ (ודיברה בעיקר על חברה אזרחית בישראל) ליוסי שריד שהיה איפשהו באמצע בין השיח האזרחי למדיני (חוץ מב-1993 שאז הוא מכר אותנו בשביל אוסלו) ולביילין שלא רואה את החברה האזרחית בתחומי הקו הירוק ממטר, מביא לקריסה של מרצ. למרות זאת, הקריסה של מרצ אינה חמורה כמו הקריסה של שינוי.
    אני מקווה שבתנועה שאתה מצטרף אליה תוכל לקדם ולהשפיע על סדר היום בישראל. אני אעזור לך.
    בברכת ברונפמן לכנסת,
    יואב.

  4. אני מציע לשנות את סדר היום במדינה, להתחיל לחנך אנשים לאזרחות, למעורבות ולהומניות. שינוי לא חייב לבוא דרך הכנסת, ואם הוא יבוא דרך הציבור הוא פחות רע. אני גם אעזור לבחירה הדמוקרטית כמה שאפשר כדי להכניס אנשים טובים לכנסת, אני אעבוד חזק למען זכויות אדם, כי זה מה שאני יודע לעשות.

    נסיים את המאסטר, את הדוקטורט, נמצא איזו אישה ונעבור לגור בנגב. נגדל שם זיתים ביחד עם ההורים ואולי פעם בשבוע נבוא לת"א להפגנה…

  5. גם כשאתה פורש אתה חייב להיות חוכמולוג?

    אתה לא יכול לפרוש למפלגת העבודה כמו כולם?

    אתה חייב לפרוש למפלגה שסתם תשרוף קולות לשמאל (עם או בלי חברתם של פורז ושות)?

  6. יופי, השארת אותי לבד עם כל הפוצים.
    בהתחלה גוטמן טס לניו-יורק, לפני חודש ישראל ויאיר עזבו לפרץ והיום אתה עוזב.

    שיט,
    זה רק אומר שאני אצטרך לארגן מפקד יותר גדול פעם הבאה…

  7. מוזר
    אתר של מפלגה שעובד בשוא"ש כראוי :X

    המממ אם הייתה לי זכות בחירה הם היו מקבלים את הקול שלי :)
    אני הולך לשכנע את הזקנים שלי

  8. זו התפיסה של המפלגה, אתר פתוח לחברה פתוחה. האתר משקף את העובדה שהמפלגה נמצאת גם באינטרנט ומאפשרת לכל אחד להשתתף בשיח הציבורי ולעצב את המדיניות.

    זו אחת הסיבות שהתקרבתי אליהם מלכתחילה.

  9. כמה דברים.

    1. מה שכתבת במכתב אכן משקף טוב את המציאות ואת הלך הרוח אצל חלק גדול מהפעילים.

    2. עם כל העזרה של מרצ והשתיקה על עוולות הממשלה ושל שרון, אין למרצ להתפלא על כך שרבים ממציעיה בבחירות הקודמות, ומצביעים פוטנציאליים נוספים עברו לקדימה. שהרי ביילין בעצמו נתן את ההכשר לשרון, ואולמרט
    פתאום "הפך" לשמאלני.

    3. מה תגובתו של ירון שור, ובאם לא נתן תגובה, אשמח שתרשום בפוסט עתידי את תגובתו לכשתבוא (אקטיביזם! באם לא תעשה זאת, אחסום לך את הבית. סתם)

    זהו.

    אלו הן הערותיי.

    עידן

  10. ירון מסר לי דרך צלחה בעיקר. השמחה היתה כשגיורא ברעם התקשר לשאול מדוע עזבתי.

  11. יהונתן שלום

    שמחתי גם על הקמתה של הבחירה הדמוקרטית, אולם אני מקווה שאולי אתה וחבריך תצליחו לשנות את המפלגה, שתהפוך אותה יותר לרצינית כי מה שקורה עכשיו שם הוא בדיחה
    כולי תקווה שהמעבר לא יגמר במפח נפש

    מלבד רומן נראה שזאת מפלגת צל
    אני מאחל להצלחתך
    גדעון

לא ניתן להגיב