עדכון 17:11 – נא לקרוא את התוספת בתחתית הפוסט
לרמן, יוחאי, גיתית ואנוכי יוזמים מסע לשינוי הכתובות של צעירי תל-אביב על מנת שיוכלו להשתתף בבחירות. (ראו גם כתבה בטייםאאוט)
בעוד שנה בדיוק, ב-11.11.2008, יתקיימו הבחירות המוניציפאליות ברחבי ישראל. על-מנת שאתם בתור תושבי תל-אביב תוכלו להשפיע, עליכם להחליף את כתובת המגורים שלכם בספח תעודת הזהות עד תחילת חודש אפריל 2008.
אני פונה אליכם לרשום את כתובת המגורים שלכם בעיר תל-אביב בהקדם. רק מי שרשום כתושב העיר תל-אביב יהיה זכאי להצביע בבחירות הגורליות האלו. אם לא תרשמו, תמצאו את עצמכם ללא זכות השפעה והשתתפות בבחירות אשר יכריעו את גורלה של העיר העברית הראשונה.
אודה לכם אם תוכלו להפיץ את הבשורה בקרב חבריכם בעיר.
להלן שתי דרכים בהן תוכלו להרשם כתושבי העיר תל-אביב:
א. בדואר:
1. מלאו את הטופס בלינק הזה.
2. צרפו את ספח תעודת הזהות שלכם.
3. שלחו בדואר (רצוי בדואר רשום) את הטופס המלא והספח לכתובת הבאה:
משרד הפנים – לשכת מינהל האוכלוסין
דרך מנחם בגין 125, תל-אביב
ב. התייצבות של פחות מרבע שעה במשרד הפנים:
המשרד נמצא במגדל הקריה בקומה הראשונה. את החלפת הספח עושים במודיעין, ולא צריך אפילו להיכנס למשרד עצמו.
שעות הקבלה של משרד הפנים הן:
כל יום (לא כולל יום ששי) בין השעות 8:00-12:00 וכן בימים שני ורביעי בין 14:30 ל-17:30.
ואם כבר בחולדאי עסקינן, אז בילוי יום השישי שלי לא היה יכול להראות טוב יותר מאשר להכנס לבר ולהריח את זיעתם של מיליוני החוגגים בעיר; כמובן שהייתי צריך להסיק שעשן הסיגריות כיסה על ריח האלכוהול הזול והזיעה לאורך כל הדרך, אבל טעיתי. האיסור על עישון בברים, שהחל השבוע, הוא מכת מדינה. החוויה של בילוי היא חוויה של לכלוך, חוויה אמיתית, שכוללת את ההתענגות המלאה. ללא הסיגריות הבילוי בבר נראה מגוחך. היציאה החוצה של הבליינים כדי לגנוב להם ; אבל זו לא הבעיה האמיתית. הבעיה היא שהברים יאבדו את פרנסתם בקרוב. (לרמן, כמובן, חושב אחרת).
הרי אותם אנשים שלא מעשנים הם לא באמת שוכני ברים והם לא יתחילו להיות כאלו כיום. היכולת שלהם לצאת, או הרצון שלהם לצאת, מגבילה אותי לא פחות מאשר הרצון שלהם לכפות עליי, כמי שמעשן כמעט אך ורק ביציאות ולא יותר משתיים-שלוש סיגריות, את ההזדמנות שלי לעשן בחברה. אם הייתי רוצה לעשן בבית, הייתי מתחיל לעשות דברים אחרים. אני רוצה את האווירה, את היכולת לשחק עם הסיגריה בזמן שאני נגש לבחורה. אני לא רוצה לשבת על בר בצורה סטרילית, ללגום את המשקה שלי וללכת. האווירה החברותית בבר נובעת, בין היתר, מסיגריה. (וIslay חושבת אחרת)
מלקולם גלדוול בספרו The Tipping Point מסביר בפרק שבע כי סיגריות הן בפועל טרנד מדבק; כל אחד זוכר את הדמויות המכוננות בחייו בתור דמויות מעשנות, בעוד החנונים רק קונים דיסקים. גלדוול צודק, בעיקר כיוון שאותם אנשים הם האנשים שמרכיבים את חיי הלילה של תל-אביב והופכים אותה להיות עיר כל כך יפה. בלי אותם מעשנים נשאר עם ברים ריקים. החנונים לא ישארו בברים הרבה, אחרי שהם יבינו שבעצם אין שם שום דבר לעשות. הצעירים שמעשנים יעברו לצאת לבתים של חברים ולעשן דברים אחרים.
אבל זה הבית הפרטי שלהם, אז זה בסדר לעשן שם? לא בהכרח. תחשבו מה יקרה כאשר יוחלט לאסור על עישון בבית הפרטי (וזה כבר קורה בארצות הברית); האם זה יהיה הגיוני? כלומר, לי אין בעיה שיוציאו את הטבק מחוץ לחוק על ידי הכנסתו לפקודת הסמים המסוכנים, אולם, כל עוד לא התגבשה הסכמה כזו האוסרת על רכישת טבק, אין למדינה שום זכות להגביל את השימוש בו. אם נקח לדוגמא את האלכוהול, הרי שמכירתו טעונה רישוי, ולכן ניתן למצוא את ההגיון בכך שמגבילים את השימוש בו. מכירת סיגריות אינה טעונה רישוי ואינה יכולה להיות אסורה בחוק. כל עוד המכירה אינה אסורה, מדוע לאסור על השימוש הפרטי?
העישון הוא חלק בלתי נפרד מהבילוי, וההוכחה לכך היא כי בשוק החופשי לא נוצר בר שאוסר על עישון למרות שיש לכאורה דרישה לכך. כל עניין איסור העישון הוא חלק בלתי נפרד מהרס תרבות הבילי על ידי אותם אנשים שמעוניינים למשטר את האזרחים.
אם נשאר בTipping Point, אז צריך להבין שעלינו לעבור מסה קריטית של תושבים שיהיו מוכנים להצביע ולשנות דברים. בשביל לעשות את זה, אתם חייבים להעביר כתובת.
—
אגב, רק בשביל הטוקבקיסטים המלעיזים, זה מה שיש לי לומר, תחתמו שאתם מסכימים עם האמירה הזו ונכניס עוד אות מתה לספר החוקים
אני, בתור אזרח ישראלי, קורא לכנסת לפעול לאור החוקים האחרונים שמגבילים את זכותם של מעשנים לעשן במקומות פרטיים לרבות עסקים ובתי תענוגות למען הכנסת הטבק לפקודת הסמים המסוכנים ואיסור מכירתו בישראל.
כל חוק אחר שינסה להגביל את העישון דינו להיות לא-חוקתי כיוון שהוא פוגע בזכות בעלי העסק לקניין ובחירות המעשנים להזיק לגופם בצורה מינורית.
עד שהמחוקק הישראלי לא יוציא את עישון הסיגריות מחוץ לחוק, הוא לא יקבע קביעה ערכית לגבי העישון אלא קובע כי הוא מעוניין רק לגבות מס עבור עישון במקומות אלו.
פאב הוא לא אזור פרטי ולכן אני לא צריך לחטוף את הסרטן שמי שרוצה לעשן יכול לחטוף.
תוסיף לזה את העובדה שהרוב אינו מעשן ויש לך שלטון דומקרטי בו זכויות המעשנים נשמרות (תעשנו בחדרים הקטנים והמציקים שלכם) אך אינם פוגעות ברוב.
חוץ מזה, יש דרכים טובות יותר להתחיל עם בחורה מאשר עם סגריה.
וחוץ מזה לך אישית אין זכות לעשן כי אני זקוק לך ואני לא יכול להרשות לעצמי שאתה תמות אז ראה את זכותך הפרטית כמעשן כשלולה לחלוטין.
זיו,
בר הוא רכושו הפרטי של בעל הבר. יש לו את כל הזכות להחליט מה הלקוחות שהוא רוצה (מעשנים\לא-מעשנים).
אני אשמח אם תתן לי דרכים טובות יותר להתחיל עם בחורות.
ויותר חשוב, עם השלוש סיגריות שלי בשבוע אני בטוח שאני אחיה.
יהונתן,
אתה עדיין יכול לגשת לבחורה עם סיגריה ביד, רק שהסיגריה צריכה להיות כבויה (הקטע של לבקש אש הלך לאיבוד…). למה שלא תחליף את הסיגריה במשהו אחר? תיגש לבחורה כשאתה משחק בפלאפון, בפאלם או במשהו דומה.
בכל אופן לא זה מה שרציתי לאמר.
בפוסט שהפנית אליו יש תגובה שלך שאומרת "לגבי הערס שמפנה ברחוב, אני חושב שלא חובה להסתכל על זה ככה. אם הוא מתפנה בגינה ציבורית הוא גורם לא יותר נזק (ואולי אפילו תועלת) מאשר האדם שמעשן או האישה שמניקה (שפוגעת בצנעת הפרט).". האם לא זה מה שאומר החוק החדש של העישון במקומות ציבוריים? אסור לך להשתין באמצע הרחוב כי זה מפריע לאחרים, אנא התפנה רק בגינות ציבוריות – כלומר: אל תעשן במקומות ציבוריים סגורים, צא החוצה ועשן בחוץ?
ולא ממש קשור – האם פאב הוא באמת איזור פרטי? כלומר – האם מותר לי כבעל פאב להחליט, למשל, שיקר לי מידי לסלול גישה עבור כיסאות גלגלים לפאב שלי? אני לא מתכוון כאן לאיסור על כניסה לפאב עבור נכים בכסאות גלגלים, אני רק אומר שיקר לי מידי לסלול דרך לצד המדרגות ומי שיגיע בכיסא גלגלים יכול להגיע עם חברים שיעזרו לו ע"י הרמה שלו עם הכיסא בקטע של המדרגות. לאחר שהנכה עבר את מכשול המדרגות, אין לי בעיה שהוא ייכנס לפאב. האם גם בית קולנוע יכול להשתמש בגישה הזו?
איתי,
לי עדיין יש בעיה עם מישהו שמשתין באמצע בר, כמו עם אישה שמניקה באמצע בר. למי שעומד ברחוב עדיין מפריע שמעשנים בחוץ; אני נתתי לדוגמא את האדם שמטיל את מימיו כיוון שההתנהגות שלו גורמת ללא פחות נזקץ.
ובר הוא איזור פרטי; הוא כפוף למעט מאוד נורמות ציבוריות, והוא לא יכול להיות מוגבל על ידי החוק. כל הגבלה על ידי החוק בקניין של בעל הבר גורמת להתערבות בלתי הוגנת בתחרות. אתה צריך להבדיל עם זאת, בין החובה ליתן שירותים לנכים (כנגזרת של החוק לשוויון הזדמנויות בעבודה וכנגזרת של חוקי הנגישות למוגבלים) לבין האיסור לבעל עסק על קביעת מדיניות עישון בעצמו (כלומר, מבחינתי גם חוק שאומר שחייבים לעשן בבר, או שאסור לאסור על העישון הוא פסול).
תחשוב על מסיבת יום ההולדת שלי, נניח. מה יקרה אם אני ארצה לעשות מסיבה בביתי הפרטי, ואני אגיש שם משקאות. האם יהיה אסור לאנשים לעשן שם כיוון שהמקום הפך לבית אוכל? [לא בהכרח].
עכשיו, נניח שהחלטתי לערוך את מסיבת יום ההולדת בבר, שכרתי את הבר בכסף טוב ובעל הבר נתן לי בתמורה את מפתחות העסק, האם אסור לאורחים לעשן [לא בהכרח]
ואז מה יקרה כאשר אני רק סוגר עם בעל הבר עסקת קונסיגנציה? אני אזמין את חברי לבר, הוא לא יכניס מי שאינו נמנה על חברי, ואלו ישלמו עבור המשקאות [כאן החוק מתחיל להיות בעייתי]
הבעיה היא שכאן נפגע עקרון השוויון: בעוד שאני יכול לארגן מסיבה פרטית ולעשן בה, אני לא יכול לארגן מסיבה בבר ולעשן בו. הגבול בין הציבורי לפרטי אינו-נראה בפועל, ולכן אין כל זכות לחוק הזה, כיוון שהוא חוק ספציפי מדי, ולא מאפשר לאזרח לציית לו בצורה שווינוית.
אגב, מצחיק שאתה מזכיר אולמות קולנוע, כי לפי החוק החדש, מותר לעשן באולמות קולנוע שקיבלו אישור לכך.
יהונתן רציתי לשאול אותך
כי אתה עו"ד ומבין בחוק ושיט
מה יעשו בבר נרגילות למשל?
הרי כל הקונספט של העסק זה אנשים שבאים כי הם רוצים לעשן
יש איזה פתח בחוק שמאפשר להם את זה?
עדיין לא ברור לי עניין הנכים. אני לא אומר שאני לא נותן שירות לנכים. להיפך – כל נכה שייכנס יקבל שירות כמו כל אחד אחר ואף למעלה מזה. מה שאני מדבר עליו הוא הכניסה למקום. האם חלק מן השירות לנכים הוא סלילת גישה נוחה לנכים שתמנע את מכשול המדרגות? ואם זה חלק מן השירות, למה איסור עישון הוא לא חלק מהשירות שאני נותן ללא מעשנים? הרי מה שמחייב אותי לסלול את גישת הנכים הוא החוק, אז או שהחוק לאיסור העישון הוא מוצדק כמו החוק ש"מפלה לטובה" את הנכים או שהחוק שמכריח אותי לסלול את גישת הנכים הוא מיותר כמו חוק איסור העישון (אם הפאב הוא איזור פרטי, אני כבעל הפאב אחליט אם לסלול את הגישה לנכים או לא אסלול את הגישה תוך כדי ויתור על קהל לקוחות שעשוי להכניס לי יותר כסף אבל גם גורם לי להוצאה שמבחינתי מיותרת – למה צריך חוק שיכריח אותי לעשות את זה?).
תגובה לקטע
======
יהונתן,
אתה מעשן שתיים-שלוש סיגריות כשאתה יוצא לבילוי. מדובר בחלק מתרבות בילוי מסוימת, אחת מבין רבות אפשריות.
הטענה כאילו כל מי שאינו מעשן הוא "חנון אשר לא תורם לתרבות הבילוי בתל אביב" היא לא בדיוק מדעית, so to speak.
אני, סתם לדוגמה, לא מעשן – ועדיין גם קונה דיסקים, גם נוכח בהופעות, גם שותה אלכוהול (לא בזמן כתיבת שורות אלו…), גם מנגן, גם הולך למועדונים וגם תומך במוזיקה אלטרנטיווית.
מבחינה פשוטה, משפטית/פילוסופית/מוסרית, כשאתה מעשן, אתה משחרר לאוויר חומרים המסוגלים לפגוע בזכות לחיים של בני אדם אחרים.
אם כל בני האדם האחרים הם כאלו שהסכימו לכך (דוגמה: מתארחים בביתך הפרטי), אין בכך כל פסול; אבל אם מרחב מסוים הוכתר כ"ציבורי", הרי שאין לך כל דרך לדעת שכל הנוכחים הסכימו לפעולה האמורה. לפיכך, פעולה זו מהווה פגיעה בזכות השמורה לבני אדם אחרים (כאמור, הזכות לחיים) ועל כן, בלתי מוסרי לבצעה.
לגבי שינוי הכתובת, תמיד תהיתי ואתה בטח תדע, האם צריך להביא חוזה שכירות דירה או כל מסמך דומה להוכחת מגורים בת"א, או שכל אחד יכול פשוט להגיע, לטעון שגר בת"א, ולשנות את כתובתו?
ולגבי העישון אני שואל כפי שאיש חכם שאל לפני, מה על המלצרים? לעובדים עם חומרים מסוכנים מספקים חליפות ומסכות המגנים עליהם, לעובדים עם ציוד רועש במיוחד מספקים איבזור להגנה על השמיעה אפילו מוכרות בסופר קיבלו כסאות לשבת עליהם. עד כמה שידוע המדינה נוהגת להכריח מעביד לדאוג לבריאותו של העובד. מה על המלצרים? האם לא מגיע להם כי האיסור על עישון במקום עבודה יחול גם על מקום עבודתם? האם לא מגיע להם הגנה, חוקית, מפני עישון פאסיבי?
ועוד תהייה שעולה בראשי לאחר קריאת הנימוק "בר הוא מקום פרטי" – מונית, עד כמה שידוע לי, היא רכושו של נהג המונית. אני יודע שברכבי שלי אני יכול לעשן (חלונות סגורים וכו') כמה שארצה, אך האם מותר לנהג מונית לעשן כך בזמן שהוא מסיע נוסעים?
(אה, והיכן כתוב שאולמות קולנוע יכולים לקבל אישור שיעשנו בתוכם? לא מצאתי זאת בתיקון)
ניר, לא צריך להביא הוכחת מגורים בתל-אביב בשביל להחליף כתובת.
אחרון ראשון וראשון אחרון:
ראשית, חשוב לציין כי אם המחוקק היה מחליט כי עישון הוא פעולה בלתי רצויה הפוגעת בגופו של אדם היה עליו לאסור את העישון לחלוטין. כל עוד המחוקק לא אסר על עישון לחלוטין, איני רואה כל סיבה מדוע לאסור על עישון במקומות ספציפיים.
o. לגבי בתי הקולנוע, ראו את סעיף 3 לחוק המקורי שקובע:
1.
אני חושב שבקביעה כי אסור לעשן במונית יש פגיעה בחופש העיסוק של נהג המונית ובזכותו לקניין, כמו גם בזכותו של הנוסע לעשן כאשר הוא שוכר את המונית.
2.
לגבי עובדי המקום בו מעשנים, ראה את סעיף 15 לתוספת שקובע כי:
3.
אסף,
אני לא מניח שסיגריות פוגעות בזכות לחיים בדיוק כמו שאוטובוסים לא פוגעים בזכות לחיים. האם זיהום האוויר של האוטובוסים, שמפיק תועלת כלשהיא לחברה, לא מזיק גם כן? כאשר מדובר בבית עסק פרטי שמוכן לספק תנאים מסוימים, אני מאמין שאפשר לתת לאנשים להזיק לעצמם, מרצון, תוך שהם מודעים לסכנות. כל עוד ישנן אלטרנטיבות שוקיות.
4.
ברים אינם מרחב ציבורי, במיוחד כאשר הם נשכרים לאירועים פרטיים. האם תגיד לי לא לעשן בביתי? האם תגיד לי לא לעשות כן כאשר אני מזמין חברים? האם תגיד לי לא לעשות כן כאשר אני מזמין חברים לשתות אצלי? האם תגיד לי לא לעשות כן כאשר אני גובה תשלום מחברי עבור החזר ההוצאות על המשקאות? (מתי עובר אצלך הקו?)
5.
איתי, בעוד שהקמת תשתית לנכים לא פוגעת בחירויות פרט של אנשים אחרים למעט בעל העסק שנדרש להוציא הוצאות (וזכותו לקניין נפגעת) בעת שנאסר העישון בעצם אתה מבקש מכל הלקוחות להגיע על כסא גלגלים (וחשוב שתקרא את ההשוואה שלי לעניין הצנזורה בשביל להבין את הטענה הזו).
6.
ניר, לרמן כבר ענה.
לשמחתי חזרת להיות זיין שכל ללא כיסוי, כמו תמיד.
נשמה, האכיפה של החוק הזה רצה כמה שנים באירופה, ופרנסת הפאבים לא נפגעה בכלל. אתה יכול להתנגד ליוזמה באופן המעצבן והמתנשא בו אתה מתנגד לכל דבר כמעט, אבל לומר משהו מופרך כמו זה שהפאבים יפסידו כספים בגלל זה אתה לא יכול.
ג'מוס, הרבה פעמים עזבתי פאב בגלל הריח של הסיגריות שהפריע לי. איך אתה יכול לקבוע שפאבים יאבדו את הפרנסה ושמי שלא מעשן ממילא לא הולך לפאבים אני לא יודעת. מה שכן, אני לא מופתעת.
וכמו שזו התניה תרבותית לעשן בפאבים, זו תהיה התניה תרבותית לא לעשן בפאבים. ומה פתאום אתה חושב ש 2 סיגריות שאתה מעשן "מצילות" אותך מלהיות חנון? ולמה לשמור על הבריאות ולא לעשות חשבון לאנשים כמוך בעלי דיעות קדומות נקרא להיות "חנון"?
אלוהים כמה שאתה מעצבן
אני רק שאלה.
אם אני פותח בית-טבק (על משקל בית קפה או בית יין). שזה מקום שבו הבילוי הוא עישון סיגריות. אני עובר על החוק?
ואם אני מגיש ליד הסיגריות גם בייגלה, זיתים ונגיד… אלכוהול. מה אז? יש איזושהי דרך להוציא "רשיון לעישון בעסק" או משהו דומה?
טוב אולי לא רק שאלה אני חייב להגיד גם ש:
אני לא מצליח להרגע מכמה שהחוק הזה מטופש.
עשן סיגריות הוא תערובת גזים חמים. הם נוטים לפעפע באוויר ולההתפשט לכל עבר במהירות, בדומה לנפיחה.
אני מציע לך למצוא תחביב בילויי מסרטן אחר, שלא מפיץ מולקולות לנפח של אלפי ליטרים. יש בזה משהו נורא אנוכי.
– אורן
סתם רציתי לתמוך. מסכים עם כל מילה (ואני לא מעשן).
אני נגד חוק שאוסר על אנשים לשאוף עשן סיגריות או כל חומר אחר שמזיק להם (או שאינו מזיק). אני בעד חוק שאוסר על אנשים לנשוף עשן סיגריות (או כל חומר אחר שמזיק לזולת או מטריד את הזולת).
לגבי החוק הספציפי הזה, אני לא מכיר את הפרטים. ברור שהוא בא לטפל במצב בו רוב מוחלט של בתי עסק אינם מאפשרים בפועל לרכוש שרותי אוכל וכדו' בלי לקבל יחד איתם עננן עשן. הסידור של בתי הקולנוע שמאפשר קיום מספר מצומצם של מתקנים בהם יש אפשרות לעשן בתנאי שרוב המתקנים חופשיים מעשן נראה לי סביר, ובלבד שניתן לדעת לפני הכניסה שמדובר בכזה מקום ושיש די אלטרנטיבות. לא שאני עצמי צורך את השרותים האלה באופן יומיומי. מצדי שיאסרו את העישון ברחוב ויתירו אותו ב"בתי עישון".
ולגבי הכנסת הטבק לפקודת הסמים המסוכנים: אני נגד, ואני בכלל לא אוהב את המצב הקיים שבו המדינה מוותרת על הרגולציה בתחום זה ומעבירה בפועל את השליטה בשוק הסמים הקשים לעולם התחתון בלי שום פיקוח אמיתי. סמים קשים צריכים להסחר תחת פיקוח על ידי מי שהוכשר לכך, כלומר על ידי רוקחים מוסמכים ומורשים ולפי מרשם רופא שכפוף להנחיות ותקנות של משרד הבריאות כמו כל סם אחר. היה עדיף אם מי שמספק את הסמים לנרקומנים היה תחת פיקוח והצריכה של הסמים האלה היתה תחת פיקוח והגבלה על מי שצורך אותם כל עוד הוא תחת השפעתם ומהווה סכנה לציבור.
יהונתן,
מעניין אם היית מסכים לשבת בבר ולעשן ובדיוק כשאתה עומד לגשת לבחורה ולדבר איתה מישהו לידכם ינפח נפיחה ריחנית במיוחד. אני מניח שכבר אין לך סיכוי באותו הערב.
ככה בדיוק אני מרגיש במקומות בילוי כשאתה או אחד המעשנים האחרים מפיץ בסביבתו את עשן הטבק. עזוב אותך מהבריאות, על זה אפשר להתווכח. על זה שאני נשאר בבית כשחברי יוצאים לבלות מכיוון שהחלטתי שעדיף לי לא לסבול במקומות הבילוי המצחינים האלה, אתה לא יכול להתווכח.
אני שייך למיעוט, שלא מוכן שיעשנו לידו. אתה שייך למיעוט שמעשן. הרוב לא מעשנים אבל גם מקבלים את זה שמעשנים לידם, לדעתי – כי הם לא חושבים שיש להם ברירה. מה יקרה כאשר אותם לא מעשנים יבינו שיש להם ברירה?
— אריק
האם הגיוני שכשאתה יושב במסעדה אני אעבור לידך ואירק לך לתוך האוכל?
ומה אם כמות נכבדת של אנשים תירק אחרי גם, לצלחת שלך, לפנים שלך, דרך קבע?
היי, לפעמים צריך לירוק. וזו לא השתנה באמצע מקום ציבורי, זו יריקה לתוך המרחב הפרטי שלך.
מה הפתרון ההגיוני ביותר לבעיה – שאתה תפסיק ללכת למסעדות? או שתלך ותאכל את האוכל שירקו לתוכו? אולי לקיצוניות השניה, לאסור על יריקה? או .. שאם יש מצב בו הרבה אנשים יורקים לך לתוך האוכל וזה דבר שרע לך, אז יגידו להם לא לעשות לך ככה?
אני מנחשת שהסיכוי לחלות / למות מסיגריה גבוה יותר מהסיכוי לחלות / למות מרוק של אחר. ועדיין. איכס.
יודע מה, עזוב יריקות. מצאתי דוגמה יותר טובה. (או שלא תעזוב יריקות כי אז יש לי גיבוי, הדוגמה החדשה קצת מוזרה)
בוא נגיד שמשום מה, בגלל סיבה טכנית-לוגיסטית, בכל מסעדה כל המנות חייבות להכיל מרכיב משותף *אחד* בכמות גבוהה – והמרכיב הוא או כבד קצוץ או סלרי. קונים את זה בחבילות ענקיות שמספיקות למסעדה להמון זמן, אז מסעדה לא יכולה להשיג גם וגם.
ומה לעשות שהמון אנשים לא אוהבים סלרי?
אז יוצא שכמעט כל המסעדות, באופן גורף, בוחרות בכבד קצוץ בתור המרכיב המשותף לכל המנות שלהן.
זה הביקוש, אנשים נהנים מזה.
מה תעשה, בתור צמחוני?
(ואגב, אם יש דרך להפריד במקום הבילוי בין מעשנים ללא-מעשנים, בצורה שנותנת מספיק מקום ללא-מעשנים, כמו בחלק מהמסעדות – אין לי אישית בעיה שזה יפעל ככה. כל עוד אני לא נפגעת ולא מופלית האחרים מוזמנים לפגוע בעצמם במידה זו או אחרת)
נ.ב. וההבדל העיקרי הוא שבמקרה של הבשר אוכלי הבשר הם רוב, בעוד שבמקרה של העישון המעשנים (ע"פ סקרים וכו') הם מיעוט.
גליה,
אם נקח את הדוגמא הפחות מטופשת, השניה, אני יכול לומר לך לדוגמא שג'לטין נמצא ברוב הקינוחים. אני, בתור צמחוני, מתשאל וכיוון שלרוב האזרחים אין התנגדות לג'לטין (משום מה) אני נאלץ להסתפק במעט פחות קינוחים.
את שוכחת דבר אחד – לכל בית עסק אמורה להיות הזכות לבחור אם מעשנים שם או לא, אחרי שהוא קובע את המדיניות הזו, שהשוק החופשי יעזור לו. כל טענה אחרת היא טענה שלא מבינה את שורש הבעיה – הבעיה כאן היא הפגיעה בקניין של בעל העסק (לא בהכנסות, אלא בזכות שלו לקבוע מה יערך בבית העסק שלו).
אבל אתה מפספס את הפואנטה של ההקבלה. כשאתה או אני אוכלים במסעדה לפעמים יש רק מנה אחת צמחונית והיא די מסכנה, אבל יש לנו ברוב המקרים מה לאכול, בלי שנאלץ לאכול בשר.
לעומת זאת, יש מקומות בהם אין לי פינה לנשום אוויר נקי. לכן בדוגמה שלי, שלא התייחסת אליה (בעצם לשתיהן לא בדיוק התייחסת) קבעתי ש_כל_ האוכל במסעדה יכלול את אותו מרכיב, שהוא או בשרי או צמחוני-לא-פופולרי. הדרישה שכל האוכל במסעדה יהיה בעל מרכיב בשרי מקבילה לעישון במקום שבו אין הפרדה בין מעשנים ללא מעשנים – אין לך לאן לברוח. מהבשר או מהעשן, תלוי אם אנחנו עדיין באנלוגיה.
אם לכל בית עסק יש את הזכות לקבוע אם מעשנים בו או לא, כמו שראינו עובדתית (!) עד כה – דה פקטו רגלי הלא-מעשנים מודרות משם. פלח באוכלוסיה נפגע. אז עכשיו אנחנו בעצם צריכים להחליט מה יותר גרוע: שמקום בילוי ציבורי לא יהנה מכל היתרונות של בית פרטי, או שאזרחים ינודו מחלק ממקומות ציבוריים באמצעים שכלפי חלקם הם פוגעים פיזית (מהאסתמטים ועד אנשים כמוני שסתם נסתם להם האף ולפעמים זה גורם להם להשתעל)
זה יפה מאוד להגיד שלכולם צריכה להיות הזכות להכל, ולהתעלם מהאנשים שנפגעים בגלל אחרים שמממשים את זה. אבל תסתכל על המצב דה פקטו, מי מרגיש שיש לו זכויות ומי מרגיש שיש לו פחות.
אז אם יש חוק שאומר שמותר לעשות סלקציה שכזו בעסקים פרטיים, אולי הוא לא בסדר.
המצב האידיאלי הוא הפרדה, אבל בהרבה מקומות אין הפרדה הוגנת ובהרבה מהמקומות לא מקפידים על הפרדה.
ועזוב ברים, הבעיה קיימת בבתי קפה (שולחן אחד ללא מעשנים, סנטימטר מפינת העישון, והוא תפוס), בקפיטריה של מרכז הלימוד שלי, בקיוסקים, בסופר שגירשו אותי ממנו (בגלל שביקשתי לא לעשן, ואמרתי שזה נגד החוק), בקניונים, וקיימת בגלים גם במקום העבודה שלי. בינתיים החוק למיטב ידיעתי לא מבדיל בין אלו לבין ברים, אולי עדיף לך לנתב את האנרגיות לכיוון הפרדה בין הסוגים.
אויש, יש שם טעויות עריכה כמו "עובדתית – דה פקטו" :) טוב נו.
כל הכבוד על היוזמה.
מי יתן והקומה ה-12 תהיה נקייה מחולדות.
בקיצור, כל החוקים נגד עישון חונקים לי את ההשראה. הפסים הלבנים בכניסה לבית קפה, שאחריהם אסור לעשן מטרידים. אני תוהה מה יהיה אסור מחר, בכלל לא מעניין אותי כל הניסוחים המתחכמים על חופש הציבור. אבל כנראה יש כמה סוגי חופש והחופש שלי הוצא מחוץ לחוק. זה מסתדר עם העובדה ש-80 מחברי הכנסת לא נבחרו בצורה דמוקרטית ועם עוד אינסוף דוגמאות עגומות אחרות, למשל, הפער במצב הכלכלי בין המגזר היהודי לערבי. ולמשל, מגדלי היוקרה השוממים בת"א שחלקם הגדול שייך לתושבי חוץ ונבנה על חורבות בתי קולנוע. כלומר, הקלות הבלתי נסבלת של הדמוקרטיה הישראלית לטרוף מיעוטים. האמת, שמרבית חבריי כבר לא חיים בארץ ולא בגלל שהם מעשנים, ונראה לי שגם לי נגמר המקום כאן. שיהיה לכולם בהצלחה.
שלום .
האם מותר לעשן ברכב השייך לחברה ?
יש לציין שהרכב צמוד ונהגים מעשנים בו