לבלוג הזה יש Theme, אני די עובר על נושאים מסוימים ומסקר אותם; מצד שני, מדי פעם יש דברים שהם לא ממש בתחום שאני מסקר לכיף שלי. אני נהנה מלכתוב בבלוג. המעקב אחרי נושאים מסוימים גורם לך לחשוב מדי פעם כשאתה בא לכתוב על משהו "כבר כתבתי על זה פוסט"; ופשוט לכתוב משפט אחד שגורם לך לחשוב, ואולי פעם אחת לעשות מעשה אמיץ ולגרום לקוראים שלך לחשוב יותר.
בדרך כלל, יש לי את "רק אי שפיות בשביל זה, לפעמים, אבל, אני מרגיש שאף אחד לא רואה את הקופסא הקטנה הזו למעלה.
אז הנה ננסה: ממשלת צרפת חתמה על הסכם עם ספקיות האינטרנט וחברות הקניין הרוחני שמתיר לחברות לאכוף את חוקי זכויות היוצרים במקרים של הפרה על ידי משתפי קבצים: הנה עוד דוגמא נהדרת של הפרטת סמכויות האכיפה של המדינה.
זהו.
תגובה לקטע
======
זו "הפרטת סמכויות האכיפה" של הממשלה, בדיוק באותה מידה שניתן לחייב עדים לבוא ולהעיד במשפט, ובדיוק באותה מידה שקיים חוק המחייב אותי לדווח על פשע שהיתי עד לו.
הממשלה היא הבחור הרע, לא ספקיות האינטרנט. אם הן לא היו משתפות פעולה, אזי מתישהו היה נוחת בדלתן צו, המאיים להפעיל אלימות עליהן אם לא יהפכו למשת"פיות.
(אז מה, איך מתחברים לאינטרנט פיראטי בצרפת? כדאי לכמה אנשים לרענן את הידע הכללי שלהם כבר מעכשיו.)
לא,
לחייב עד לבוא להעיד במשפט היא פעולה שלטונית: שופט (מוסמך על פי דין) הוא גוף ממשלתי והוא מוציא צו. לתת לחברה פרטית את הרשות והזכות לתבוע בפלילים ולהעניש אזרחים (ובפועל לאכוף את החוק) זה להפקיע את הסמכות מהמדינה.
תגובה לתגובה מאת "יהונתן" בתאריך 26.11.2007 09:33
======
יהונתן,
אני מסכים (לפחות כיום) שהכוח להפעיל כוח, צריך להישאר בידי הממשלה.
אם אחת מאותן ספקיות אינטרנט, שיש לה חוזה עם לקוח שלה, תפר את החוזה האמור בכך שתנתק אותו באופן פתאומי מהשירות, הרי שזו הפרת חוזה לכל דבר וראויה לטיפול של בית משפט.
אם החל מכניסת החוק החדש לתוקף, כל ספקיות האינטרנט בצרפת יחתמו רק על חוזים (מול משתמשים) שבהם נאמר שלחברה מותר לנתק במקרה של שימוש ב-P2P, או בכל מקרה אחר שהחברה תמנה – הרי שהדבר תקין מבחינה אזרחית.
מה שאסור לאף אחד, כולל ממשלת צרפת, לעשות – הוא לאסור על הקמתה של ספקית אינטרנט שתאפשר לאנשים להשתמש ב-P2P בלי לנתק אותם בעצמה.
שוב: כל מה שהוזכר עכשיו שייך לתחום המשפט הפרטי. לממשל עדיין צריך לעמוד הכוח לקבוע שדבר מסוים (כגון הפרת זכויות יוצרים) הוא בר-עונש, ולאכוף בעצמו את העונש האמור.
אסף,
א. לא חוק – הסכם (!!!).\
ב. לא; ספקיחת האינטרנטו אוסרת בהסכם ההתקשרות על תעבורה לא חוקית, לכן העברתה היא הפרת ההסכם וזכותה לבטל.
ג. אני מדבר על מצב אחר – העונש הוא לא ניתוק מהאינטרנט, אלא דווקא קנסות ואישומים פליליים נגד משתפי קבצים.
ד. אני מבין שבפעם הבאה אני צריך לטחון דק-דק את ההסברים כדי שכולם יבינו.
תגובה לתגובה מאת "יהונתן" בתאריך 26.11.2007 11:49
======
יהונתן,
אם אלו אישומים פליליים, הרי שהמדינה מגישה אותם. לא נראה שאפילו בצרפת עם מערכת המשפט האטטיסטית שלה (civil law) נותנים לספקית אינטרנט לתלות אנשים.
אם מדובר בהסכם שהממשלה חתמה, הרי שהוא חייב לעמוד במבחן של הרשות השופטת, מבחן הבודק דברים כגון סבירות ומידתיות של החלטות הממשלה. בכך כלולות החלטות שתוצאתן היא פגיעה בזכויות אדם.
זכות האדם שנפגעת כאן היא הזכות לפרטיות.
עכשיו, לא ידוע לי עד כמה הנושא של judicial review קיים בצרפת, אבל אני משער שמערכת המשפט הקונטיננטלי שומרת את צרפת מאחור בתחום הזה, ביחס לארצות הברית וישראל לדוגמה.
קיימים שם בתי משפט שעוסקים ב-droit administratif général, והם אחראים על ביצוע הביקורת השיפוטית על החלטות הרשות המבצעת. אזרח צרפתי חייב לגשת כעת לאחד מבתי המשפט הללו, ולטעון שהזכות שלו לפרטיות נפגעה באופן בלתי-סביר, על ידי הסכם שהממשלה חתמה.
כנראה אף יוכל לעתור ישירות ל"מועצת המדינה", Conseil d'État, המקבילה הצרפתית לבג"צ.
שוב: מכיוון שצרפת היא מדינה כל כך קולקטיוויסטית, מאוד יכול להיות שדווקא שם לא יהיה לו לאזרח הקטן שום סיכוי לאתגר החלטה מנהלית מעין זו.
אולי אם הסכם כזה יחתם בישראל, ויהיה מושא לעתירה עוד לפני שפרופ' פרידמן ישמיד את בג"צ, יהיה איזה סיכוי שהשופטים יאיינו אותו.
דוגמא נוספת, מה היתה הדוגמא הקודמת?
נניח כאן וכאן.