פתקים לכותל \ הגלובליזציה של הטרור?

בימים אלו אני בעיצומה של כתיבת עבודת מחקר בנוגע לזכותן של קבוצות מסוימות להפר את החוק כשהדבר נוגד את אמונותיהן הדתיות. אני מתמקד על האידיאולוגיה של הימין הדתי בישראל, תוך כדי הדגשת הפרות חוק אלימות כמו רצח רבין, פעילותיו של נועם פדרמן, סירובם של המתנחלים להתפנות מאדמת הקודש ותורת ה'גזע' של מאיר כהנא. הבסיס הנרחב של מידע שנאלצתי ללקט באת כתיבת העבודה הפנה אותי גם לכתביו של מורי אהוד שפרינצק ז"ל, שדן בהפרות החוק של גוש אמונים בשנות השמונים.

פיגועים פוליטיים שמשפיעים על דעת הקהל הם הצורה ה"נכונה" ביותר של טרור כשהוא פועל לפי הספר. קבוצות קטנות ואלימות מצליחות להשיג מודעות רבה מהציבור ומשנות את דעת הקהל על ידי שימוש באמצעים אלימים. לעיתים רבות קבוצות אלה פועלות ממניעים דתיים, אך לא רק, מניעים לאומיים ולאומניים לעיתים מצליחים גם כן להביא לארגוני טרור "מוצלחים". הפעילות ה"מוצלחת" וה"נכונה" של ארגוני הטרור, בימינו מאפשרת להם להשפיע לא רק בלוקאל, אלא גם בתחום הבינלאומי.

ארגון כמו 'אל-קעידה', היום, הוא אויבו המושבע של הדמוקרטיה בכל מקום, הדמוקרטיות מנסות להתגונן נגד אויבים שלא נראים, נגד אזרחים שלא שונים בהרבה מאיתנו. היתרון הגדול שיש לקבוצות כאלה הוא האנונימיות. זה כלל לא משנה אם הפיגוע בספרד בוצע על ידי 'אל קעידה' או לא, אולי אנו עוד נמצא ארגוני טרור שפועלים ב"Outsourcing", כלומר שוכרים עבורם קבלני משנה כדי לבצע את הפיגועים, אולי יוקם ארגון טרור בינלאומי שירכז את כל הארגונים.

ההבדל הדק בין ארגון טרור לארגון לשחרור לאומי הוא לכאורה מי מחזיק את העט, אך בפועל מדובר על מי מוכן להשתמש באלימות כנגד אזרחים למען המטרה שלו. האירוע האלים של יום חמישי נתפס כאירוע קלאסי מבחינת כל חוקי הטרור, מדובר באלימות טהורה נגד אזרחים למטרות פוליטיות. אין הבדל בין אלימות זו של אל-קעידה (או של כל ארגון אחר, יהיה אשר יהיה זה שעשה את הפיגוע) לבין שלטון הטרור שנהוג ברבות ממדינות ערב, בו אזרחים נפגעים מהשלטון עצמו – לשלטון, כמו לקבוצות טרור, אין שום לגיטימציה להפעיל כח על אזרחים ללא משפט.

בין אם מטרתה של אל-קעידה (או המחתרת הבאסקית) מוצדק או לא, אין לנו לאפשר לאלימות לקבוע את סדר היום שלנו. אמנם יש צורך להסתכל על מהות הפיגוע, האם מדובר פה במחאה כנגד שלטון שמחזיק את הבאסקים ללא כל זכויות? האם אל-קעידה נלחמים נגד ארה"ב ושותפותיה שכובשות את המזרח התיכון ומונעות ממנו את חירותיו הבסיסיות (אתמול עיראק, היום סוריה, מחר ישראל?) עלינו לראות את הפיגועים (בהערת אגב אומר שלדעתי המילה פיגוע קלה מדי לתאר מעשים של הרג המוני של אזרחים, אני מעדיף להשתמש בפעולת טרור) כאקטים לא לגיטימיים, יהיו אשר יהיו.

למזלנו, בינתיים גדודי אל-קעידה עוד לא הגיעו למחות על הכיבוש בישראל, ואולי גם לא יגיעו לעולם, אבל לנו יש את הבעיות שלנו. גם לנו יש פיגועים – אולי לא כאלה שבהם נהרגים מאות אזרחים בפעם אחת, אבל גם בפיגועים שלנו נהרגים אזרחים. עלינו להסתכל במראה ולערוך דין וחשבון – למה יש פיגועים? האם תהליך השלום יגדע את הפיגועים? האם הוא יחריף אותם? הפיגועים בישראל לא מבוצעים על ידי קבוצות שמעוניינות בתהליך השלום, הפיגועים מבוצעים על ידי הקבוצות הראדיקליות, אלא שמתנגדות לתהליך השלום – אלה שמחזיקות בגישה טוטאלית – הכל או לא כלום, האם על ידי המשך תהליך השלום הפיגועים יפסקו?