0.
הכל אישי; הפוליטיקה היא גוף אישי מאין כמוהו, וגחמות אידיאולוגיות של מאן דהוא הופכות להיות נושאים אישיים ביותר גם אם לא נראה כך הדבר. פרישת ליברמן מהממשלה אינה יותר מאשר מאבק חסר אידיאולוגיה למען הכבוד האבוד של מפלגה שקרנה נאבד בציבור. השבעתו של ליברמן לממשלה היתה מעשה נבלה שגרמה ליציאתם של אנשים טובים כאופיר פינס והכנסתם של גורמים חסרי כל הכשרה ורצון שגרמו ליותר בושה למערכת הפוליטית מאי פעם.
1.
גם הפיכתו של עבריין מורשע לשר האמון על האיום האסטרטגי של מדינת ישראל לא הוסיפה הרבה לכבוד של ליברמן. הגדלת הקואליציה מ67 חברים ל78 חברים לא שינתה בהרבה; כפי שטוען דר' דני קורן, הקואליציות היעילות ביותר הן הקטנות ביותר האפשריות מבחינה פרקטית. אם נשים אידיאולוגיה בצד, לאהוד אולמרט היה עדיף אם היה מצליח לעמוד בקואליציה של 61 ח"כים. הסחטנות במקרה כזה היא מינימלית, הקרבה הפוליטית רבה יותר, והאפשרויות לבגידה קטנות יותר [סליחה על העדר האסמכתא].
2.
אבל כמו שאמרתי, הכל אישי. מי יאייש כעת את התפקידים במשרד לאיומים אסטרטגיים? האם לאחר עזיבת ישראל ביתנו את הקואליציה ינתן אתנן כלשהוא לחברי הכנסת ממפלגת העבודה שמאיימים לעזוב? היכול להיות שעזיבת ליברמן לקראת פרסום דו"ח וינוגרד מאפשרת לאולמרט להקצות למפלגת העבודה שני תיקים נוספים: איתן כבל כשר לאיומים אסטרטגיים ואופיר פינס כשר התיירות? שני חברי הכנסת שהתנגדו כל כך לממשלה ואחד מהם התפטר לאור דו"ח הביניים של וינוגרד יקבלו את המתנה שלהם כדי להשאר.
3.
זה לא סוד שעמיר פרץ וחוג מקורבים מצומצם לא אוהבים את המהלכים האחרונים של אהוד ברק במפלגת העבודה, לרבות ניסוח חוקה סודית שהודלפה על ידי שלי יחימוביץ'. "מקורבים" מצוטטים כאילו פרץ מתכנן לפרוץ מהמפלגה יחד עם שליש סיעה ולהקים תנועה אחרת (ואני מנוע מלהגיב). פרישה של החוג החברתי במפלגה שיכיל את שלי יחימוביץ', יורם מרציאנו (…), יולי תמיר, נדיה חילו, ראלב מג'אדלה ועמיר פרץ, יספקו לא מעט עניין בפוליטיקה, על ידי הקמת "שמאל שפוי" שכולם מפללים לבואו.
4.
ועדיין, לאחר פרישת החוג החברתי ממפלגת העבודה, לא רק שלא יהיה הבדל בין אותה מפלגה לקדימה, אלא שלאולמרט יהיה את המינימום הנדרש, 60 (ואחת אולי) חברי כנסת לנהל איתם קואליציה. אולמרט יצטרך לשלם "שוחד פוליטי" לכמה שפחות חברי כנסת ויוכל להתפנות לניהול המדינה בדרכו שלו. הפרישה הזו תביא למצב אידיאלי עבורו. וגם עבורנו כאזרחים שנמאס להם מבזבוז הכספים המדאיג של המדינה.
5.
משרד הדתות, שהועלה באוב לאחרונה, הוא עוד ספיח מיותר של משרדים מנדטוריים מיותרים. כך יהיה גם המשרד לאיומים אסטרטגיים אם לא יסגר: כמו משרד התשתיות שהוקם במיוחד עבור אריאל שרון, כך הקמת אותו משרד לאיום אסטרטגי תשאר לנצח אלא אם נעשה משהו לטפל בו. משרדים מוקמים, בדרך כלל, בתואנות פרסונאליות, כך היה עם בכור-שלום שטרית, שר המשטרה הראשון, שמונה גם כמפקד הממשל הצבאי בשטחים, כך היה עם השר לפיתוח אזורי שניתן כאות כבוד לשמעון פרס, וכך היה עם לא מעט תפקידים אחרים (ומי יודע מי מחזיק בתפקיד זה כיום?)
6.
הכל אישי, במיוחד בפוליטיקה, בה האידיאולוגיה מתחלפת כל כך מהר.
7.
אם הנבואות שלי נכונות, ופרץ אכן יפרוש מהממשלה, לאולמרט תהיה ממשלה יציבה ביותר, לא רק שאף אדם מלבדו לא יוכל להרכיב קואליציה של 61 ח"כים (תיקון: אף אדם מחוץ למפלגת קדימה), אלא שאותה ממשלה תוכל להמשיך עד יומה האחרון; הגוש החברתי של פרץ יתחזק ומפלגת העבודה שתאוחד עם קדימה תוכל להשאר עם שלושים וחמישה מנדטים בבחירות הבאות. הגוש הימני-לאומני של ישראל ביתנו והליכוד יוכלו להיות יותר חזקים מאי פעם, אך עדיין יגרדו את שלושים המדנטים.
8.
אף אחד לא יודע מה יקרה במרץ (או נובמבר) 2010. אף אחד.
נשמע לא רע. הלוואי.
[פנטזיה]
בחוקת מדינת ישראל, שתחתם בקרוב, יהיה כתוב שבראש משרד הדתות חייב לעמוד אתאיסט (או לכל הפחות אגנוסט).
[\פנטזיה]
אגנוסטיקאי תמיד עדיף על אתאיסט במקרה הזה, כיוון שהוא כופר גם באתאיזם.
ובעניין לא קשור אבל מעניין, האם זה אומר שחוק הטוקבקים של ישראל חסון ירד מהשולחן?
אני לא כל כך בטוח שרעיון הקואליציה הקטנה הוא אופטימלי בכל מצב כמו שלפחות משתמע מדבריך.
אמנם נראה היום שלשמאל-מרכז יש היום תמיכה יציבה בראש הממשלה ובויתורים עליו הוא מדבר, אך ככל שהמסע של אולמרט יתקדם, כך הסכרים עליהם מושתתת הקואליציה עלולים להיפרץ. עם 61 שרים בקואלציה של אולמרט אין בעיה (וזאת כמובן שרק אותם שישה שרים יעזבו עם פרץ לשמאל "שפוי" ולא עוד). הענין הוא שבין 61 השרים הללו נמצאים שרים של ש"ס שמאיימים להתפטר אם הבירה תיכנס למשא-ומתן אמיתיים; וחוץ מהם יש שר במפלגת הגימלאים שמנסה לפלג את המפלגה וזה גם עלול להוות בעיה לראש הממשלה.
אז נכון, אולמרט יכול להכניס את מרצ, אבל מרצ כבר לא מפלגה של מנדטים רבים ולא תביא לו הרבה כוח. יהדות התורה? אני בספק אם גם יהדות התורה תסכים לדיבורים על ירושלים, למרות שהם נחשבים יותר "מתונים" מש"ס.
בקיצור, עם קואליציה בדוחק, אמנם לא צריך לקנות הרבה שרים (מה שמאד טוב לציבור משלם המיסים), אבל על אלו שכבר בממשלה צריך לשמור טוב טוב וכמעט כל תנועה עלולה לטרפד מהלכים.
doppel אני לא מאמינה שהוא יעבור היות והכלכלה תעצור אותו. החכי"ם ממומנים על ידי עשירי ישראל שמחזיקים בתקשורת. הבנת?
בנוסף ניראה שזה רק אמצעי להפעלת לחץ- הח"כ ביקש לקיים ועדה עם עורכי האתרים והם לא הופיעו, והוא הזדרז לקדם את החוק כאמצעי לקיום הועדה. נחמד שהוא משתמש בפטיש 100 קילו היכן שהוא צריך פטיש שניצלים קטן..
מה שיעצור את החוק הוא הכלכלה/התנגדות המונית ומה שמדאיג הוא שאף אחד לא יחשוב על ההשלכות שהן לא כלכליות/רצון העם כמו סתם למשל חופש הביטוי.
ככה זה כשאין עמוד שידרה כמו חוקה.
יהונתן, ההנחה שממשלה עם 61 ח"כים היא היעילה ביותר היא בעייתית. ממשלה כזו היא סיוט לראש הממשלה – לא רק שכל מפלגה יכולה להפיל אותו, כל ח"כ יכול להפיל אותו. זה לא בהכרח רע – אבל זה מעביר כוח מראש הממשלה לחברות הקואליציה האחרות.
גדול מה שכתבת על הקיר של חסון.
גדוווול!
אלי [וכל האחרים],
הרעיון של קואליציה קטנה ככל האפשר ממספר סיעות מינימלי אומר שככל הנראה הקואליציה תהיה יציבה כל עוד רה"מ לא יכול להרכיב כל ממשלה אחרת (ואין אף אחד אחר שיכול). במקרה כזה, כל נסיון סחטנות "יתוגמל" בהליכה לבחירות, מה שלא יפעל לטובת אף אחד מחברי הממשלה המכהנים.
אלא אם כן הסקרים בידיו של אחד מראשי הסיעות מצביעים על עליה משמעותית בכוחה של הסיעה שלו אם הולכים לבחירות.
לא,
סקר נכון (אולי) ליום שערכו אותו, מה שאומר ש90 ימים מאותו יום הכל פתוח. זה מסוכן מאוד.
ופוליטיקאים לא עושים טעויות?לא לוקחים סיכונים?כל מה שצריך זה אחד שיחליט שהסיכון שווה לו.
לטעות זה אנושי.
זו תכונה שמיוחסת יותר מדי שלא בצדק לפוליטיקאים.