'זה מתחיל באחת, אבל כולם מגיעים בשלוש'

0. [אוף רקורד]
אז אתה מקבל עוד הודעה שמישהו חשוב נוסף עוקב אחרי חשבון הטוויטר שלך, שלא רק שאתה לא מעדכן כמעט אף פעם, אלא שאתה נכנס לעדכן רק כי עוד מישהו קורא אותו. אתה מנסה להבהיר להם שלא צריך לקרוא את הטוויטר אלא שהבלוג הוא מה שנחשב (ואולי גם המיניבלוג)

1. [ניימדרופינג טוב לרייטינג של הבלוג]

מיכל שפיראאתה קם בשישי מוקדם בבוקר ויודע שאתה חי בבועה, אתה מגיע לארוחת בוקר עם המשפחה בבראסרי, הולך להשקה של מגזין מעין 4 בלופט החדש של קסטיאל ותוהה איך בצהרי היום יכולה להתרחש כזו מסיבה. כלומר, מדובר אמנם ביום ו' ובחג פורים, אבל הנהנתנות של שתיית אלכוהול בכמויות מאסיביות כמו גם הריקודים על הבר עם כל האור הזה בחוץ משדרת איזו אווירה בועתית. הקראת השירה של נמרוד קמר אה-לה רועי צ'יקי ארד, כמו גם השירה הנפלאה של א.ב. דן יחד עם מיכל שפירא פשוט לא היו הקטע במסיבה. אנשים באו להשקה כי הם ידעו שיהיו בה אנשים; התכנית האמנותית שם נגוזה ואולי באיחור של שתי דקות הדי-ג'יי התחיל פשוט לתת בראש עם מוסיקה כדי שכולם ירקדו.

2. [מסה בגנות האיחור האופנתי]
ואולי עדיין באותו נושא כדאי לדבר בשבחו ובגנותו של האיחור האופנתי. אני נוהג להגיע בזמן לאירועים. אני אוהב לדייק כי כך אני יכול לשמור על לוח הזמנים (הלעיתים צפוף מדי ולעיתים פנוי מדי) שלי בתוך מסגרת כלשהיא, ולכן, אני שונא את האיחור האופנתי. כשאומרים לי "זה מתחיל באחת, אבל כולם מגיעים בשלוש" ואני יודע שאומרים את זה לכולם אז אני יודע שנפתח כאן מדרון חלקלק של אי הגעה. כלומר, כל אחד רוצה להגיע אחרי שכולם כבר הגיעו גם כדי להתחמק מהתור בכניסה וגם כדי שיראו אותו. הבעיה? הבעיה היא דילמת צייד (), צריך לשתף פעולה ואף אחד לא מוכן לעשות זאת. בעצם, האיחור האופנתי הוא בועתיות לשמה: הוא הורג את הפרודקטיביות ואת היכולת לשתף פעולה.

3. [ומה לתורת המשחקים]

תמונה הזויה של צוות אנטי-גיבוריםלכן, הפתרון היחיד לאיחורים אופנתיים הוא כנראה גם מתחום תורת המשחקים: ענישה על איחור אופנתי בדמות של אי השתתפות באירוע. הענישה תבוצע בצורה פשוטה יחסית, כפי שייושמה על ידי הפ'צה קוצ'ה בחודש שעבר. האירוע התחיל בדיוק אופנתי בדיוק בשעה בה הוא תוכנן, ועקב העומס הרב על הכניסה כולם ידעו להגיע חצי שעה קודם. התוצאה? כשהאירוע אטרקטיבי מספיק אתה יודע לא לאחר למרות שאתה רגיל לעשות כן. אנשים לא יאחרו כי הבילוי תלוי בהם.

4. [דמיין שהאירוע יתחיל ב19:00]
באותו הערב, שהחל בשעה 20:00 בדיוק, התקשר אלי חברי יואב לרמן בשעה 21:00 ושאל "איך שם?" ואם "שווה להגיע?" אחרי שהאירוע היה כבר שעה בתוך הפעילות ולקראת סיום התכנית האמנותית. אמרתי ללרמן משפט חביב מאוד: "אירועים מתחילים בזמן, אם אתה לא יכול שלא לאחר אופנתית, דמיין שהאירוע יתחיל ב19:00".

5. [תהית אמצע]
[שלושה סעיפים בגנות האיחור האופנתי זה הרבה יותר מדי]

6. [מעיד על עיסתו]
אחרי שקטל את הדף הראשי של דה-מרקר מעניין אותי מה יהיה לגל מור להגיד על אותן שגיאות עיצוב בדף החדש של Ynet שכוללות לא רק עומס של תוכן ושילוב של תכני וידיאו, אלא גם א-סימטריה של עיצוב ועומס על המעבד.

7. [ויראלי]

() נועם וזאנה, סניה ולדברג וחברים עושים Avenue Q ותומכים במאבק. השאלה האמיתית היא כמה זמן יקח עד שזה יהיה ויראלי לגמרי ויתחילו תכנים אמיתיים. ההצלחה ממשיכה עם הטקסט של ניצן הורוביץ במהדורת החדשות של שישי.

8. [עבודה בלונדינית]
שרון גפן שולחת מכתב לראש העיר האהוב עלינו, רון חולדאי, בו היא מנסה להסביר מדוע טענתו כי ניתן למצוא דירת שני חדרים ב600$ במרכז ת"א (או בדרום הקרוב למרכז) היא בלתי אפשרית ורוצה לקבל מענה ממנו. הפורמט דומה לזה של עבודה שחורה אבל מקבל צלם יותר אנושי כשמדובר בנושאים שנוגעים לכולנו כמו שכירות. אם למישהו יש דירה להשכיר, שרון היא שוכרת נהדרת.

9. [תהיית סוף]

16 תגובות ל-“'זה מתחיל באחת, אבל כולם מגיעים בשלוש'

  1. פעם פתחתי טוויטר ולא פרסמתי שם כלום ובכל זאת אנשים ממשיכים לעקוב אחרי מה שאני לא כותב שם. אתמול פרסמתי את ההודעה הבאה.

    I don't post here. You can follow my online activity in FriendFinder

    לא עזר. הבוקר קיבלתי עוד הודעת מנוי מפליקר.

  2. טעות שלי – טוויטר. כל השמות האלה דומים מדי.

  3. האיחורים שלי לא קשורים לאופנה מסוימת, הם איחורים אקזיסטנציאלים.

  4. היתה לי על זה שיחה עם שוש. היא הסבירה לי (משהו ששכחתי) שכל מי שנרשם לטוויטר מקבל הצעה לבדוק האם החברים שלו נמצאים שם. אף אחד לא עובר חבר חבר לראות מה והאם פרסם בעבר.

    לכן מחקתי את החשבון שלי.

  5. אישית בשבילי להגיע בזמן משמעותו "מסגרת" לכן אני מגיעה בזמן רק למקומות שאני פשוט חייבת- אוניברסיטה ועבודה. וזהו. לכל השאר אני מתארגנת לאט, הולכת לאט, מגיעה באיחור ועוזבת מתי שבא לי. זה פשוט עוזר לי להוריד רמות של מתח על ידי סיווג החשיבות של הזמן. גם היויו שלי עוזר לי, מכיוון שאני נגד מכוניות וביום יום אני הולכת בערך שעתיים בממוצע, מעביר את הזמן שזז, אבל אני לא מתייחסת :-)

  6. מיה,
    זו בדיוק הבעיה, "מסגרת" היא נחמדה כשיש מסיבה או כשיש בית פתוח, אבל כשמדובר באירוע עם הופעה, הרצאה או סתם משחק פוקר חברי או ארוחת ערב, אנשים צריכים לדעת איך לתכנן את התוכניות שלהם לאותו יום. לחלק מהאנשים יש יותר מדבר אחד באותו היום.

    אני לא מבין למה "להתארגן לאט" מחייב להגיע באיחור. אם את יודעת שיקח לך זמן להתארגן, אז את יכולה להתארגן בצורה שתהי מוכנה עוד בזמן. אבל להחליט על לאחר בתור עקרון נראה לי מטופש ולא אמין.

  7. yup, i can take my time and be there on time but that would require me to give a fuck, and if i gave aa fuck it would open the door to feeling stressed over time. if i feel stressed over anything, it better be important, and so i will wait until slash comes to wellington again before i make sure im on time to an extra curriculum activity. as for people who are on a tight schedule' life is about choices,being a slave to your lifestyle is a choice only those who are capable of keeping a time schedule (and wearing a tie) can do, you shouldnt judge those of us who have managed to add those extra 10 years to our lives by inadvertantly pissing you off:-)

  8. מיה,
    קוראים לזה "להתחשב באחרים", ואני מניח שאת מכירה את זה. אם קובעים שעה, אז מתוך כבוד לאנשים האחרים שצריכים להגיע, ראוי שתגיעי בזמן.

    תחשבי על מצב שבו האורחים האחרים מתכננים את שעת ארוחת הערב לפי האירוע, נניח.

  9. מיה, יש "לא להילחץ", ויש "נימוס בסיסי".אם את בוחרת באופן מודע שלא להגיע בזמן, אז אל תלכי לאירועים שנקבעים בשעה נתונה אלא רק לכאלה שבאמת לא משנה לאף אחד אם תאחרי אליהם.אם את בוחרת להגיע לאירועים שבהם הגעה בזמן היא חשובה(ארוחות ערב, הרצאות וכו') אז תהיי מספיק מנומסת בשביל להגיע בזמן, ולו מתוך נימוס בסיסי לאנשים שלא הגיעו לאירוע הזה בשביל לחכות לך שעה.

  10. ofer, i dont go to non university lectures usually, but if i do, yea i do go on time, for the sole reason that im in the building anywhere (im married to my campus) as for dinners, that varies, but yea, i do tell people i might be late, and thats where being polite comes in. as far as politeness is concerned i am an extremely polite person, but at the same time will never give up on the few things that keep me smiling,
    unfortunately for you (life sucks for you) one of thise things is not having a watch, and the few times ive had a watch ive felt stressed…im an anti stress person…

    again, if you let people know you will be late you ARE considering them, and no, i havent met anybody yet who forced me to be on time for non work non university related issues, neither have i met someone who was offended, so you two- ofer and jonathan, need to smoke a dooby, drink some chai and learn to relax, live with the differences

  11. as for me missing out, or other plans after the "dinner", i have never felt like ive missed out if i come during desert, and nobody has ever been forced to change a schedule over me. its about the smile, ots about the happiness in life, you yeks

    by the way, feel free to come whenever you want to my welcome back party in jan

  12. ooops sorry for the chain letter (didnt sleep last night,thinking slowly), but one last thing:ofer!! yea i do only go to events where its not important whether im on time, although meeting the queens representative to nz last time i was an hour late, and the world didnt stop without me, i just made sure im not the focus or anybodies worry while im gone and in the end of all the people there im the one she invited for a dinner at her house

    bottom line is this: smile, be happy and consider what are the important things in life. if you're day is too busy clear it up, life is about choicesssssssss
     

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *