"לחירות", ולא "לחופש". כך יצאנו ממצרים. ("הוֹצִיא יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–עַל-צִבְאֹתָם" (…)). חג החירות נקרא כך למרות העובדה שהוא הטיל על עם ישראל מגבלות רבות. החוקים והמצוות שבאות בספר שמות בפרקים כ–כב הם מהחמורים ביותר שהיו עד כה וציירו מוסר ועקרונות שככל הנראה באותם זמנים לא היו בכלל נראים על הדעת. היחס לעבד בפרק כא לספר שמות הוא מהחדשניים ביותר ועד היום אינו מיושם; הדיבר האוסר על אמירת דבר שקר לא מיושם בכלל, האיסור על גניבה ורצח הפכו לאות מתה כאשר בשם קיום המדינה הם מופרים ומאפשרים להפקיע את קניינו של אדם ולפגוע בחייו למען "מטרה קולקטיבית".
בעצם, מבין עשרת הדיברות, היחידות שבאות לידי קיום בחוקי המדינה הן האמונה באלהים ושמירת השבת. לאו דווקא בהקשר הגדרת האדם כשומר מצוות, אלא יותר בכיוון הפוך לגמרי: מהדת, שמכילה הגדרות כל כך טובות של מוסר אוניברסלי, המדינה לא לקחה את האיסורים על סחר בבני אדם, לא לקחה את השמירה על החיים כערך עליון ולא אכפה את האיסור על שקר ומרמה (השקר והמרמה אפילו הפכו להיות דרך החיים שלנו). אנחנו, כמדינה יהודית ודמוקרטית, החלטנו כי לא לנו לשמור את המצוות היפות של התנ"ך, אלא רק את כיעורו (הצורה בה הוא מפורש כדי לפגוע בנשים, גרים ומיעוטים אחרים).
במדינה שנוסדה על זכר השואה, שאמורה היתה להפיק את לקחיה, סוגרת מרפאה שנועדה לטפל בפליטים תוך שהיא מתעלמת מהצווי התנ"כי: "וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם." (דברים י'). אותה מדינה, כמובן שוכחת את הצווי האלהי כאשר זה נח לה. היחס המחפיר אליהם זוכים פליטי דארפור, שגם הם יצאו אל ישראל ממצרים (בל נשכח). האם לא ראוי לעשות חושבין בפסח זהי לגבי מהי חירות?
כשמתנגדי הדמוקרטיה הגדולים ביותר יוצאים נגדה הם טוענים שעל מדינת ישראל להיות בראש ובראשונה מדינה יהודית, ורק לאחר מכן דמוקרטית; הבעיה, שבכדי שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית היא חייבת להשען על העקרונות הדמוקרטיים ביהדות: סביר להניח שאותן דברות שהוקנו לעם בספר שמות לא התקבלו בברכה במיוחד, הן היו קרובות מדי להיות שמאלניות מסריחות ואוהבות ערבים; הבעיה? אלהים אמר אותן ולכן אי אפשר לערער עליהן.
לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים–לְהַטֹּת. ג וְדָל, לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ. (…)
פסח שמח (וכשר) לכל באי הבלוג.
אמנם המצב של הפליטים מדארפור בכי רע, אבל אני חושב שהיחס שהם מקבלים כאן משמעותית יותר טוב מזה שהם קיסלו בסודן או במצריים.
וזו בדיוק הסיבה שבגינה הם נוהרים לכאן בכמויות. כי הם יודעים שכאן לא ירדפו אותם, יגרשו אותם, ירצחו ויאנסו אותם, אלא יתנו להם בגד ללבוש, לחם לאכול, ואולי אפילו עבודה.
איתן,
אז למה לעזאזל המדינה לא מממנת להם טיפול רפואי?
איזה יופי, היחס בארץ טוב יותר מבסודן ובמצריים! נקודת ייחוס מצויינת למדוד לפיה.
עוד לא סגרו לך את הבלוג??
מזמן לא הגבתי כי אמרת שתגבה ממני 5 ש"ח על כל תגובה, אז חשבתי שאני אשמור אותה לאירוע מיוחד, רק שחשבתי שהאירוע המיוחד יהיה סגירת הבלוג ואז אני פשוט אשלח תגובה בדואר ישראל ואצרף 5 ש"ח במעטפה..
נו שוין.
אוהבת, פ'
נ.ב
מקווה שלא עברתי על סעיף 2.1.1 לתקנון. אין בתגובה לעיל משום ניסיון פגיעה או הטרדה של הבלוגר.
עוד אמרה עתיקה, אם כי לא מקראית, היא "עניי עירך, ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמים"
אמנם הממשלה עושה מעט מאד עבור הפליטים (מארגנת לחלק מהם מקום לישון ולאכול, אבל מוקפים בפושעים מורשעים), אבל אותה ממשלה גם סופגת ביקורת חדשות לבקרים על חוסר הטיפול בחולים, קשישים ועניים ישראליים.
יהונתן, בפוסט הזה דיברת עלינו בתור חברה, לא על הממשלה. אאל"ט, אתה גם כתבת בעבר על הפרטה של כל מני אחראויות ממשלתיות.
העובדה שהממשלה לא עושה את זה לא אומר שזה לא נעשה.
ומרגוליס – אין סיבה שלא להשוות את היחס שלנו ליחס של מדינות אחרות שנתבקשו לאותו מצב. יש לך קנה מידה אחר לעבוד על פיו?
איתן,
אני מתכוון דווקא לזהות של ישראל כמדינה יהודית. ישראל מתכחשת לשורשים היהודים שלה כשזה דורש ממנה לעשות משהו ולא רק למנוע מאחרים לעשות. זו בעיה רצינית.
לגבי "עניי עירך", כידוע, אם יש עוד עשירים, אז אפשר לקחת מהם עוד כדי לעזור גם לעניי עיר אחרת.
איתן, אם כל המדינות יקפצו מהגג, גם אתה תקפוץ מהגג?
חבר'ה… קצת פרופורציות…
האיסור על גניבה ורצח לא הפכו לאות מתה, כי לא גונבים ורוצחים כאן על ימין ועל שמאל ואת כל מה ומי שנקרא בדרכנו;
ואם אתה רוצה דוגמות מהמקרא להריגה למען צורך המדינה או למען קידוש האל – ישנן למכביר.
על כל חוקי היהדות נאמר "וחי בהם", שמטרתם לחיות על פיהם, ולא למות. כלומר אם אתה גווע ברעב, ויש רק חזיר – אז תאכל חזיר!
ואם יש מחבל שקם להורגך – הרוג אותו!
אין, מעולם לא היה, וכנראה שלעולם לא יהיה צו מוחלט, ללא כל אפשרות לשיקול דעת. השאלה כאן של מי שיקול הדעת המופעל. ראש הממשלה חושב כך, לראש השב"כ דעה שניה, לי דעה אחרת, ולך דעה משלך.
ופעם ב-4 שנים (או 1.5, או 2) אני זוכה לומר לראש הממשלה מה דעתי עליו.
נ.ב.
היחיד של "דברות" הוא דבר ("דיבר"), בזכר.
ולכן *עשרת* הדברות, ולא עשר הדברות.
נ.ב. 2
"אם יש עוד עשירים, אז אפשר לקחת מהם עוד…" – זה לא בניגוד לאיזשהו חוק יסוד?
ואני מניח שגם כולנו כאן לא רעבים ללחם, ואפילו די אמידים. אז גם מהאנשים כאן? או שעשירים הם "אלה שיש להם יותר כסף ממני"?
ד',
אתה לא רואה את המפלגות שקוראות לעצמן דתיות, אבל, קוראות להחמרת האכיפה והענישה בתחום זה.
יהונתן ומרגוליס,
גם אני חשבתי שמדינת ישראל לא עוזרת כלל לפליטים, ואז קראתי את זה.
כמה עניינים:
האחד, מי שמוצא איזשהו קשר בין התנ"ך ומצוותיו לבין היהדות בת זמננו סובל בעיקר מדמיון פורה. היהדות בת זמננו היא יהדות התלמוד, אותה יהדות של "אתם קרויין אדם והם אינם קרויין אדם", של "ישראל שבא על הגויה – בין קטנה בת שלוש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו היה קטן בן תשע שנים ויום אחד-כיוון שבא על הגויה בזדון, הרי זו נהרגת:".
זו יהדותם של קארו (איפה בתנ"ך כתוב לקשור את נעל שמאל קודם?), של הקבליסטים, של השבתאים המאמינים בגופתו של מנחם מנדל שניאורסון. אלה הם היהודים האמתיים היום. אחרי שהפשיטו מהיהדות את כל מה שיכול היה להיות בה, אחרי שהפכו את "לא בשמים היא" כתירוץ להתעלם מחקיקה תנ"כית שלמה ולהשלימה בתלמוד רצחני, מה הפלא שאין שום קשר בין חוקי העבד של שמות או דברים (ויקרא פחות) לבין הקסנופוביה היהודית הטיפוסית לימינו אנו?
והערה אחרונה: "עניי עירך קודמים" מתייחס לכל אלה שנמצאים בעיר. קרי, הוא מתייחס לפליטים בת"א לא פחות משהוא מתייחס לבני העם הנבחר.