0.
שליש מהציבור מוותר על תרופות כיוון שאין לו כסף לשלם עליהן, כך מדווח עיתון 'הארץ' הבוקר. הדיווח, לכאורה, משתייך לתחום ה'רווחה' וה'בריאות' בעיתון, כיוון שאף אחד לא טורח להזכיר לכולם מדוע תרופות הן מצרך כל כך יקר. במקביל, באותו יום, מתפרסם מכתב שלי לשר הבריאות, שר התמ"ת ושר המשפטים המדבר על הכללתה של ישראל ברשימה השחורה של מדינות המפרות קניין רוחני. הסיבה המרכזית להכללת ישראל, תאמינו או לא, היא מדיניות מקלה לפטנטים של תרופות (ולא פיראטיות תוכנה או משהו כזה).
1.
מחירי התרופות גבוהים כל כך כיוון שהמונופול שניתן לחברות התרופות באמצעות פטנטים מאפשר להן להרוויח כסף רב על אותן תרופות (וראו גם טקסט קצר ועתיק יומין שלי); קביעה מדינתית כי בריאות אזרחיה חשובה מהקניין הפרטי יכולה להביא כאן לשינוי. (ואולי זה רק טרנד, אבל…) מהדיון בכנסת שנערך ביום 25.06.2008, בו השתתפו יצרני תרופות גנריות ויצרני תרופות "אתיות" (מקוריות), טען ח"כ אריה אלדד כי פקיעת פטנטים מדי שנה חוסכת לסל התרופות 170 מיליון ש"ח (ואני מקווה שכסף זה מועבר לתמיכה בחולים)
2.
כל הדיון בכנסת נבע בגלל כתבה אחת שקראה אורית נוקד. אותה כתבה, שנכתבה על ידי דן אבן, שואלת האם תרופות גנריות זהות לתרופות המקוריות; את הבעיה הזו אפשר לפתור באמצעות הליך רישוי מחמיר יותר לתרופות אתיות, אבל יש לפעול במהרה להוזלת סל הבריאות (ויכול להיות שהכתבה היתה בסך הכל ספין קטן)
3.
כולנו צריכים בריאות טובה יותר, לישראל עדיף להיות ברשימה שחורה עם אזרחים בריאים מאשר לא להיות.
יהונתן,
לדעתי אתה טועה.
אם לא תהיה הגנה מהותית על זכות הקניין של חברות הפרמה, על הפטנטים שלהן ועל יכולתן למכור תרופות מוגנות במחירים גבוהים יותר מאלו של תרופות גנריות, פשוט יפסק הפיתוח העולמי של תרופות חדשות. מחלות כמו סרטן וסוכרת נעורים לעולם לא יזכו למרפא, כי אף אחד לא יקח על עצמו את העלות של מאות מיליוני $ הכרוכה בפרויקט R&D ביו-רפואי בקנה מידה נרחב.
עובדת קיומה של "תאוות הבצע" של חברות הפרמה היא נכס לאנושות.
אסף,
לדעתי אתה טועה. אף חברה בעולם לא תפסיק את פיתוח התרופות בגלל הקלה בדיני פטנטים במדינת ישראל בלבד.
שים לב שהמונופול שניתן לתרופות הוא רגולציה, והוא אולי אמור לעודד את היצירה החופשית ואת פיתוח התרופות, אבל הוא נועד לשמור על מטרה אחת חשובה: הפיתוח העתידי של המין האנושי. במצב הנוכחי, עדיף להלאים את פיתוח התרופות ולהשיג יתרון לגודל מאשר לתת לחלק ניכר מאוכלוסית העולם למות.
יונתן, נראה לי שיש שגיאה קטנה וצ"ל "הליך רישוי מחמיר יותר לתרופות גנריות".
תגובה לעצם העניין עצמו השארתי לך כאן: http://www.blacklabor.org/?p=2653#comment-9212
עוד קוריוז שנזכרתי בו כרגע ורק מדגים עד כמה אין מקום לחפש את המטבע מתחת לפנס: ד"ר אילן כהן, נצר לשושלת עורכי פטנטים מפוארת, סיפר בהרצאה לא מזמן שעל קופקסון, תרופת הבלוקבסטר של טבע, לא נרשם פטנט כלל – פשוט מדובר בתרופה שהייצור שלה כה מורכב ומסובך שלא ראו בכך צורך. במקרה של חסמי כניסה לשוק כה גבוהים הרי ששום מדיניות פטנטים מקלה ככל שתהיה לא תוזיל את מחיר התרופה לצרכן.
הרעיון להלאים פיתוח תרופות אולי חמוד אבל במגמות הכלכליות הנוכחיות שבמסגרתן מדינת ישראל מסירה מעל עצמה בעקביות ובנחישות כל אחריות שאי פעם היתה בה לבטחונם, שלומם ורווחתם של אזרחיה, הוא לא יותר מפנטזיה פרועה.
ראשית, אני לא מבין למה אתם קוראים לחברות התרופות "מונופול". יש הרבה חברות תרופות, והן מתחרות אחת בשניה.
אולי אפשר להאשים אותן בקרטל, אך אינני רואה עדויות לכך.
יכול להיות שבאמת "אף חברה בעולם לא תפסיק את פיתוח התרופות בגלל הקלה בדיני פטנטים במדינת ישראל", אבל בעצם מה שאתה אומר, זה שאם *רק אנחנו* נעבור על החוק (זכויות היוצרים), אז זה בסדר.
זה נכון.
גם אם *רק אני* אעקוף פקקים בשוליים לא תהיה שום בעיה, ואם *רק אני* לא אשלם מיסים – שום דבר לא יקרה.
ואם *רק אני* ארמה את הביטוח הלאומי – הכל ימשיך כרגיל…
ומה הנסיבות המקלות שלנו? למה אנחנו יכולים להפר את חוקי הפטנטים ומדינות אחרות לא? במדינות אחרות שירותי הבריאות טובים יותר?
יש כאלה שכן, ויש כאלה שלא. ברור שיש מה לשפר, אבל אנחנו לא בתחתית הרשימה.
ובקשר להלאמה של פיתוח תרופות – האקדמיה מוזמנת להתחרות ולפתח תרופות, ואכן עושה זאת מידי פעם.
הדיון בכנסת היה ב2007, לא 08.
שרפר.
א. את שמי כותבים יהונתן ואני אודה לך אם תכתוב אותו כך.
ב. אכן, צודק, הליך רישוי מחמיר לתרופות גנריות.
ג.
צודק.
ד. אני יודע שהלאמת הפיתוח היא רק פנטזיה, אבל אפשר ל"סדר" את זה בדרכים אחרות כמו מענקים לחברות שיתחייבו לתת רשיון מסוג X לתרופה או לוותר על פטנט, או אפילו להתחייב מטעם המדינה לרכוש את התרופות בכמות מסוימת.
ד',
א. למקרה שאתה לא הבנת, חברה המפתחת תרופות מקבלת מונופול על אותן התרופות בצורת פטנט. פטנט הוא מתן רשיון בלעדי לאותה חברה לפתח את התרופות.
ב. אני לא אומר שאנחנו צריכים לעבור על החוק. ישראל היא מדינה ריבונית וזכותה לקבוע איזו מדיניות פטנטים שהיא תחפוץ לקבוע. לכן, אם למדינה יש את היכולת לקבוע את החוק, היא יכולה להחריג את הפטנטים על תרופות ב"צורך לאומי" כמו שהיא יכולה להחריג את המדינה מלשלם על נפגעי אינתיפדה.
יהונתן – מקבלת את התיקון ומתנצלת.
הערה נוספת – "פטנט הוא מתן רשיון בלעדי לאותה חברה לפתח את התרופות" – לא מדויק. פטנט הוא כלי משפטי לבלום מתחרים. בעליו יכול שבכלל ולא ייצר דבר (תופעה שזכתה לכינוי "טרול פטנטים" – ועל תולדותיו המרתקים אפשר לקרוא כאן: http://www.piausa.org/patent_reform/articles/raymond_p_niro_08_04_2005). נדמה לי שאתם המשפטנים נוהגים לכנות זאת "זכות שלילית".
נקודה כאובה נוספת שעלתה פה אגב אורחא בתגובות היא מיסחור הקניין הרוחני שנוצר במוסדות מחקר הממומנים בכספי ציבור, כך שחל לכאורה מצב של היטל כפול עליו: פעם במימון המחקר ופעם בקניית התרופה שפותחה באמצעותו.
שוב, כאמור, אני אישית סבורה שהפעולה הרצויה אינה עוברת בתיקון חוק הפטנטים דווקא ואפילו לא בפיזור רשיונות כפייה על ימין ועל שמאל, כנהוג בהודו וברזיל, אחיותינו לרשימה המטופשת. לדעתי גם יש מקום בהגנה נאותה על סודיות תיקי הרישוי ואי הסתמכות עליהם לגבי תחליפים גנריים, לא רק מטעמים של תחרות הוגנת אלא גם בריאות הציבור. בכל אופן לא הייתי סומכת ידיי דווקא על הדוגמה של החוק המחריד הזה ואני מניחה שהבאת אותה רק בתור חידוד ציני.
Sharper,
כיוון שהסוגיה היא תיאורטית לחלוטין, אני הייתי מעדיף מצב יותר קרוב למצב שיש בהודו (אבל לא מה שהולך שם), לאו דווקא בגלל רשיונות כפיה, אלא בגלל שאני חושב שהמדינה צריכה לקחת אחריות ולאפשר לאזרחים את החיפוש אחר תרופות טובות יותר. (וברור שחוק האינתיפדה היה דוגמא קיצונית, אבל יש חוקים אחרים שמחריגים את הקניין הפרטי לטובת זכות ציבורית)
לגבי היתרון של תרופות אתיות על גנריות, אני שוב רוצה למחות. כאשר מדובר בתרופות גנריות שהן חיקוי מדויק של התרופה האתית, אין כל הבדל ולכן ייצור של תרופה מתחרה אמור להיות ללא כל סוגיות לוואי.
שוב, תודה על התגובה הפורה.