0.
שחר אילן בפוסט מצוין על ההתאבדות כתופעה; אילן מסביר על הכשלון של נשים בנסיונות ההתאבדות בצורה יחסית לגברים, כשגברים מצליחים בנסיונות ההתאבדות שלהם הרבה יותר, אך נשים מנסות יותר (כפי שבא במחקר של מרכז מחקר ומידע של הכנסת). הפוסט של אילן הצליח לעורר לא מעט מחשבות אצלי, בין היתר לגבי האתיות של ההתאבדות וההתנגדות לה. כלומר, האם חלק מהזכות לחיים, או החירות לחיים, היא גם הפרורגטיבה לסיים אותם.
ההתאבדות היא הדבר הרציונלי לעשות. מדי פעם אתה תוהה למה לעשות את זה. למה לחתוך את הוריד? למה לא? למה לא לתלות את עצמך מצד של גדר, כך, עם החולצה העבה, עד שתחנק. את תוהה אם לקפוץ מטה מהגשר כשאתה עומד עליו, או בכלל חושב לשתות את מי האקונומיקה לאחר ששטפת את הרצפה, אתה תוהה אם לרוץ לתוך הכביש יעשה את זה או שתגמור בבית חולים ללא אפשרות למות יותר. (יהונתן קלינגר, 29.06.2006)
1.
ואם כבר אתיקה, אז האם יהיה זה אתי להכליא גנים של אדם וחיה כדי לצור תאי גזע עובריים למען העתיד? עד כמה מותר לנו לשחק "אלהים" בטבע ולשנות אותו. בעוד שרוב העולם אוסר על שכפול גנטי, המדע מעוניין להתקדם הלאה והשאלה היא מה עוצר אותו עכשיו, המשפט או האתיקה? ברור שהמשפט לא יהיה זה שיביא חסמים על שכפול גנטי של בני אדם ועל היכולת של בני אדם לשפר את עצמם ולתת להם יתרון תחרותי במרוץ הגנים שאנו נמצאים בו (ורק חכו עד שיהיה ניתן לבחור גם את צבע עיני הילד ולא רק את מין העובר ברביה לא-מינית).
2.
בכלל, אולי השאלה הנכונה היא האם יהיו שני גזעים שונים של בני אדם כמו שיש שני סוגים של מזון, האדם האורגני והאדם הלא-אורגני (אולי אומרים סינתטי? ואז מה זה אומר על מזון שאינו אורגני?). יכול להיות שהגיע הזמן לבדוק איך אנחנו כחברה מוכנים לקבל יצורים אנושיים למחצה?
3.
עד היום היינו צריכים לבחור בני זוג אידיאליים כדי שהילדים שלנו יצאו מושלמים. כלומר, גם אם לא שמנו לב לזה. בני הזוג שלנו נבחרו בקפידה לפי תכונות שהיו מיועדות לגרום לילדים שלנו להיות יותר מושכים ולאפשר להם להתקדם הלאה: גובה, שרירים, חכמה ובריאות. היום, עם התפתחות הגנטיקה, יכול להיות שלא נזקק לאותה בחירה. דווקא הרביה הלא מינית תוכל להביא לכך שיווצר זן אידיאלי של בני אדם. (וראו אולי, את "הגן האנוכי" כדוגמא מסבירה)
4.
האם זו סופה של האנושות, בה כולנו נדון למוות משעמם של אנשים מושלמים?
אם אני לא טועה [citation needed], אחת הסיבות לכך שנשים מצליחות פחות בנסיונות ההתאבדות שלהן היא פשוט שהן משתמשות באמצעים פחות "אפקטיביים". חלק מזה הוא פשוט עניין של היעדר זמינותם של אמצעי האובדנות הרלוונטיים, כגון אקדחים.
תליה, ורידים, קפיצה מבניין גבוה.
קיימים תמיד לשני המינים.
http://www.imdb.com/title/tt0119177/
ועדיין, נראה שגברים מעדיפים כלי ירי, בעוד נשים מעדיפות רעלים ותליה (מכאן טבלת Suicide Methods by Gender). כזכור, יותר קל לשטוף למישהו את הקיבה מאשר לחבוש חור ענק שריסק לו את הגולגולת.
(מעניין, אגב, לגלות מהרשימה לעיל שקפיצה וחיתוך ורידים הם לא שיטות פופולריות כמו שחשבנו. או שמא הן פשוט לא שיטות מוצלחות במיוחד?)
חיתוך ורידים אמור להיות מוות זוועתי במיוחד, זה לדמם המון זמן עד שמפסיקים להרגיש. גם קפיצה לא אמורה להיות כיף-חיים (או מוות), אם כי יש אנשים שעושים באנג'י מרצונם החופשי. לעומת זאת, יריה טובה משתקת מיידית את גזע המוח, לכן "בולעים" את האקדח, כדי שהיריה תהיה מכוונת היטב. כדורי שינה ודומיהם בטח אמורים לגרום פשוט "למות תוך כדי שינה", כ"כ אידיאלי.
חיתוך\תליה\רעל\קפיצה, כולם דרכים לא משהו למות בהן לדעתי.
חיתוך:חוץ מהעובדה שאתה אמור לחתוך את אצמך עובר זמן עד שההרגשה יורדת.
תליה:אלה אם יש טווח נפילה גבוה ששובר את המפרקת אתה הולך למות מחנק, מוות נורא, אם יצילו אותך סביר להניח שתצא עם נזק מוחי. מה שמצחיק בזה שהתאבדות בתליה זאת ההתאבדות היחידה שאתה מת בה עם זיקפה.
רעל:רעלים שזמינים לרוב האנשים עד כמה שאני יודע לא הורגים מיד ורעלים שבולעים אלולים גם להקיא.
קפיצה:הסיכוי להשאר חי ולהיות נכה.
אני מניח שבגלל זה אנשים בוחרים ברכבת\נשק-חם.
בקשר לשיפור של בני אדם, השיפור היחידי שאני רואה כנכון וגם בו אני לא בטוח זה הסרה של מחלות גנטיות ובעיות בריאות וגם בזה אני לא בטוח.
לדעתי עדיף לשפר בני אדם עם תוספות מולבשות – השטלת מחשבים וכאלה, אין לזה השפעה לדורות על הגזע אז זה בטוח יותר.
יוחאי,אין פה אפשרות לשלוח הודעות פרטיות ולכן אני רושם את זה כאן בתקווה שאתה עוד תחזור לפוסט הזה…
אני לא יודע אם הפסקת את שיחתנו הקודמת (על האוכל האורגני) כיוון שלא היה לך כוח להמשיך או ש(כמוני)לפעמים אתה לחוץ בזמן ואז כשהכל נרגע, הנושא כבר התיישן, אף אחד לא מעיין בו יותר ואתה מוותר…
בכל מקרה אם עדיין בא לך, אשמח אם תענה על השאלות שלי שם…
(או שזה בכלל אישי מדי,כי נגעתי בעניינים של כסף…? אני אבין).
0. בקשר לזכות לסיום החיים, אני בינתיים בדעה שיש בהתאבדות catch-22 כלשהו: עצם הרצון להתאבד מעיד (לפחות ברוב המקרים, ע"פ הערכתי) על מחשבה לא שפויה ועל כן על חוסר יכולת החלטה בנושא.
עם זאת, חקיקה בנושא לא תמנע התאבדויות אלא רק תרתיע מעזרה להתאבדות מן הסתם. וגם תראה התנגדות רשמית לנושא מטעם השלטון.
4. במובן מסוים, לא גנטית, יש מגמה לכיוון הזה. למשל, מאז שהאנושות החליטה שרזה זה יפה, ההגדרה של "מה זה שמן" השתנתה במידה מגוחכת – טווח המשקלים ה"ראוי", במיוחד לנשים, מצומצם בהרבה מטווח המשקלים הבריא.
איפור? כל הנשים צריכות איפור לפי המדיה הפופולרית, והרבה מאוד נשים שנראות נהדר בלי איפור בכל זאת שמות, ואז נראות כמו כולן. או קצת מפלצתיות.
אז ככה למשל מבחינת המראה החיצוני של נשים יש מגמה חברתית לאחידות ("מוות משעמם של אנשים 'מושלמים'"). ומראה חיצוני של נשים זו רק דוגמה אחת.
מה שכן, ההבדל בין זה ובין "מה קרה בגטקה" הוא ששם ממיינים אנשים לפי האם הונדסו גנטית או לא.
3. למה הכוונה ב"אנושיים למחצה"?
הרי כבר היום קיבורגים קיימים בעולם – למשל קטועי גפיים שהושתלה להם גפה שהיא קצת יותר מרגל עץ (ואולי גם זה. קרס במקום יד של שודד ים לא הופך אותו לחצי אנושי?) ואפילו אדם עם שעון יד הוא אדם שמוטמעות בו תכונות על-אנושיות, לפחות זמנית.
אז אם התכוונת לכך שנגיע עם זה לרמת הגנים – אז מה? זה רק פן חדש של תהליך שכבר קורה.
אם אתה כבר רוצה להתעסק בספרות, אז מה עם "עולם חדש מופלא" (עוד אקזמפלר מאממם לעילגות התרגום העברי)?
הסיבה לכך ששיעורי ההצלחה של נשים להתאבד הם נמוכים משמעותית משל גברים, נובעת מההפרעות הפסיכולוגיות המביאות להתאבדות. בעוד שדכאון הוא מחלה ששכיחותה באוכלוסיה נפוצה למדי בקרב שני המינים ואכן עשוי להוביל לאובדנות, הפרעת אישיות דו קוטביות היא מחלה ששכיחותה בקרב נשים רבה פי כמה מאשר בקרב גברים, ועשויה גם היא להוביל לנסיונות אובדן. ההבדל בהצלחה נובע מכך שהסובלים מהפרעת האישיות הם אנשים שעושים זאת על מנת לזכות בתשומת לב על פי רוב, ולא מתוך רצון למות. לכן הם משתמשים בכלים שישאירו סימנים אך אינם קטלניים בהכרח וכן אינם עושים נסיון אמיתי לסיים את חייהם.
יום טוב.
תודה!