היתרון האבולוציוני של מוסיקה: מורן גמליאל

ניר המהם לאורך כל הדרך אתמול בהופעה והמהם לצדי, גם אם הוא לא ממש הכיר את  השירים. הוא חייך בזמן שמורן גמליאל ישב מרחק נגיעה מאיתנו וניגן; בדרך חזרה אל הרכב ניר שאל אותי מה לדעתי היתרון האבולוציוני של מוסיקה: "חייב הרי להיות יתרון", הוא הסביר לי, "זה חייב לעזור בצורה מסויימת לשרידת הגזע, אחרת זה לא היה שורד איתנו". במהלך היום ניסיתי לחשוב על תשובה לשאלה הזו; אני יודעת שמוסיקה גורמת לי לפעמים להרגיש : תווים מסויימים גורמים לי תחושה של מעשה; כאילו דבר מסויים קרה ואני מרגישה משהו בשל כך. לפעמים, שיר שאני לא מכירה ברדיו בעת נסיעה, יכול לגרום לי עצב, תווי המוסיקה עצמם, ללא המילים.

אם כך, האם היתרון האבולוציוני הוא הסימון הרגשי הזה? הדרך להעביר תחושה מסויימת ללא מילים? הרי שירים בסינית לא מרגשים אותי באותה המידה. זה לא קשור לחוסר היכולת להבין את השפה כמו אולי לחוסר היכולת להעריך את התווים והמלודיה. רכישת שפה, השלב שבו אנו לומדים את ההטבעה הרב חושית שקשורה בלמידת שפה, מתרחשת בשלב מוקדם כל כך וההטבעה היא מוחלטת. ישנם תווים מסויימים שאנחנו לעולם לא נוכל לשמוע יותר, ישנה התנהגות מסוימת של צלילים שהופכת למוכרת, לנכונה, למשמעותית, ואחרת מסוננת כלא רלוונטית. התווים הסינים שונים, המבנה המלודי של המצלול הוא אחר, וכמו בשפה, כך גם במוסיקה, הסימבוליקה היא אחרת. היא פחות משמעותית, אני אוכל להבין: המוסיקה הזו אולי מדברת על צער, אבל אני מתקשה לחדד. ואולי גם הסימבוליקה הרחוקה והעמומה הזו מספיקה?

ואולי הניתוח הזה הוא חסר משמעות. כשישבתי אתמול מרחק נגיעה ממורן גמליאל לא הייתי צריכה הסבר אבולוציוני בשביל להתרגש. כבר בפעם הראשונה ששמעתי את השיר ברדיו הוא הרגיש לי מוכר, והוא גרם לי לחשוב על מקומות ודברים אחרים מהפקק בו עמדתי עם הרכב. רציתי לשמוע אותו שוב, רציתי להרגיש שוב את מה שצירוף הצלילים הזה גרם לי לחוש. אלה רגשות בלחיצת כפתור. השיר הזה יגרום לי להרגיש עצובה, השיר ההוא יגרום לי להרגיש שמחה וכל מה שעלי לעשות הוא להקשיב.

כמו מכורים אנחנו מחפשים לפעמים שיר אחד ספציפי, חייבים לשמוע בדיוק אותו, להרגיש בדיוק את התחושה שהוא מעורר בנו כשהוא מתנגן: יש שירים של שבת בבוקר כשהייתי ילדה ויש את השירים שאני שומעת בבית. פעמים רבות אני מרגיה שאני מצליחה לכתוב במדוייק רק עם מוסיקה מסויימת. בלי התווים האלה, השירה הזו, המילים והתחושה אינם מתחברים אצלי למשהו ממשי.

רגלי התנועעו על כסא הבאר בערב, לפי הקצב שהכתיבו המתופף ומחיאות הכפיים. אני לא יודעת בדיוק על מה הוא שר, אני לא אדע את החוויה הפרטית שהביאה אותו אל הצלילים האלה, אבל כשהוא כשהוא שר אתמול, אני התרגשתי.

אילאיל בן שלום, בת 29 ועובדת היי-טק. גרה ברמת השרון עם מאיר ופשו ומתעצלת לכתוב את התזה שלה. את אילאיל הכרתי לפני כשנה ויצאנו כחודש; מאז היא נשארה בחיים שלי ולא מוכנה לעזוב. היא עדיין מחפשת חתן ואם אתה מספיק בר מזל אז כדאי לך להתאמץ כי יש לה לב רחב כמו שלא ראיתי אצל אף בחורה והיא גם יודעת לכתוב כמו שצריך (מה שמתבקש מכל אישה טובה בימינו). אילאיל כותבת כאן מדי פעם וראוי בכלל שהיא תכתוב יותר, אבל זה כבר עניין אחר, לא?
צילום ניב קלדרון, כל הזכויות שמורות.

17 תגובות ל-“היתרון האבולוציוני של מוסיקה: מורן גמליאל

  1. שלום אילאיל

    אולי המוזיקה עצמה היא לא מה ששורד אבולוציונית, אלא תכונה אחרת שלנו- זיהוי מהיר של דפוסים – שורדת אבולוציונית, והמוזיקה היא פשוט דפוס שאנחנו מזהים בצורה לא מודעת ומקשרים לחוויות בחיים שלנו, למצבי רוח וכדומה.

    — אריק

  2. אהבתי.

    יש מקומות שמאמינים שמוזיקה הינה סוג של התגלמות האלוהות (בהודו אם אני לא טועה, אבל לא ממשש בטוח).

  3. וביהדות, למוזיקה נשמר מקום חשוב. בבית המקדש ניגנו הלויים בעת הקרבת הקרבנות. (סליחה, יהונתן.) טעמי המקרא קובעים כיצד לנגן את המילים בקריאת התורה, הנביאים או המגילות בבית הכנסת. על פי הזוהר הטעמים נחשבים בדרגה גבוהה יותר מהאותיות. זה מעניין מאוד, כי על פי היהדות יתרון האדם מתבטא ביכולת הדיבור, והנה יכולת שכנראה נחשבת לנעלה מהדיבור עצמו – המוזיקה. כנראה מכיוון שהמוזיקה מגיעה ממקום פנימי יותר, מהרגש יותר מאשר מהשכל, נשמר לה מקום של כבוד.

    אולי זה מה שיספק הסבר גם לדורשי האבולוציה, היכולת לגעת ברגש (של בת זוג פוטנציאלית, כמובן, אחרת איפה האבולוציה כאן) במקומות מסויימים בצורה שדיבור רגיל לא מסוגל. בעצם, זה קרוב מאוד למה שאמרת.

  4. אריק,

    המוסיקה עצמה שורדת, ואולי היא שורדת כי אנחנו מוכנים לשמר את המוסיקה ואת המוסיקאים בשביל היכולת שלהם לבטא דפוסים כך שהם מפעילים אצלנו לחצני רגשות כאלה.

    רונשו,
    קראת את סונטת קרויצר? טולסטוי שם טוען שהמוסיקה צריכה להיות בבעלות ממשלתית, שלא כל אדם צריך להיות רשאי להשמיע כל מוסיקה שברצונו על שום חוסר האחריות המוסרי שבדבר. בסיפור, סונטת קרויצר כאשר היא מושמעת לבעל קנאי על ידי אישתו ומי שהבעל חושד שהוא מאהבה של אשתו היא הסיבה שהוא מציג לאובדן שפיותו והרצח שהוא מבצע. אולי לא אלוהות, אבל בוודאי גהינום.

    יחזקאל,
    לא ידעתי שביהדות הטעמים חשובים יותר מהמילים, אבל הרי גם העונשים מגיעים על הכוונה ולא המעשה, לא? ואולי הטעמים, הטונים הם הקובעים באמת, ולא המילים אותן אנחנו משמיעים.

  5. עשית קישור מעניין בין טעמים במשמעות טעמי המקרא לבין טעמים במשמעות סיבות. אני לא בטוח איך לקשר זאת, אבל יש דמיון. בגדול לא נענשים על מחשבה לעשות דבר רע אלא רק אם המעשה בוצע בפועל, ומצד שני, נלקח בחשבון אם המעשה נעשה בלא כוונה (בשוגג או באונס) וכל שכן אם הכוונה היתה טובה. בצורה דומה אפשר לקשר לנושא קריאת התורה: ברור שעיקר קריאת התורה היא קריאת המילים (האותיות), אבל בכל זאת אפשר לומר שהמנגינה, טעמי המקרא, הנותנת משמעות למילים (כמו המחשבה הנותנת משמעות למעשה) חשובה יותר.

  6. למי שנידב את המידע על הקורס…הלוואי שזה היה אחד הימים החופשיים שלי(אני לומד בבר אילן).החשד האישי שלי הוא שמוזיקה התפתחה בתור צורת תקשורת ולימוד.היא מתקשרת רגשות בצורה נהדרת, והיא עזר לימוד מאוד טוב עבור למידה בע"פ, דבר שבטח עזר בתקופה שהתיעוד היחיד היה מילולי.

    סביר להניח שמבחינה ביולוגית נטו היא פשוט "רוכבת" על אותו מנגנון שאנחנו משתמשים בו לפרש prosody(אני לא בטוח בתרגום- מה שנקרא לפעמים "מנגינת הדיבור"), שמיועד לעזור לנו בתקשורת חברתית.אבל בנוסף לזה כנראה יש עניין של התרגלות, כמו בשפה.

  7. חשוב לזכור שהתורה כתובה בלי סימנים בכלל. טעמי המקרא מוסיפים "הוראות" לניגון, אבל יותר חשוב מזה הם מוסיפים פיסוק והטעמות (emphasis) – מה שיכול לשנות לגמרי את המשמעות של הטקסט (אשאיר את מציאת הדוגמאות לכך כתרגיל לקורא). אולי זאת הסיבה שהטעמים כל כך חשובים לפי הזוהר.

    מוזיקה מחברת אותנו למשהו מאד רגשי, מאד פנימי, והיא גם קובעת מעין קונטקסט או משמעות לקלט הויזואלי \ מילולי. יש "ניסויים" שבהם מראים לאנשים את אותו קטע וידאו פעמיים – כל פעם עם מוזיקת רקע שונה, ורואים איך הם מפרשים את מה שקורה בצורה שונה.

  8. יחזקאל,

    האם אתה אומר אם כך שהטעמים הם הכוונה? מהמעט שאני יודעת על תפילות, אני יודעת שהחשיבות של התפילה היא לא במילים הכתובות כמו בכוונה שאנו מבטאים דרכם. על פי ההסבר שאתה מספק כאן, הטעמים, המנגינה, היא הכוונה. זה יפה.

  9. לשכת המידע המרכזית,
    הם מקבלים שומעים חופשיים? יש לי את מי לשלוח לשם.

    עופר,
    לא צריך יום חופשי, צריך שיעור שאפשר להבריז ממנו. אין כמו האוניברסיטה בשביל להבהיר לך עד כמה אתה נבחן על המבחן ולא על החומר.

    אמיר,
    בנוגע לחלק הראשון של תגובתך, ראה תשובתי ליחזקאל למעלה. בנוגע לחלק השני, לא רק שהמוסיקה משנה את איך שאנו מפרשים סיטואציות מסויימות (ודי להזכר בסרטי אימה שבהם אתה צופה עם סאונד, וללא סאונד), אנחנו גם הרבה יותר רגישים לשינויים בשמיעה שלנו, מאשר בויזואליה. בעת עריכה של סרטים, מלמדים עורכים כי ההחלפה של הסאונד צריכה להתבצע לפני החלפת התמונה (הסאונד של הסצינה הבאה נכנס עשיריות השנייה לפני החלפת התמונה) ועל ידי כך אתה פעמים רבות לא שם לב לחיתוך – בשל ההמשכיות של הסאונד.

  10. היי אילאיל ואחרים, ניר שלח לי אימייל עם השאלה הזו וחשבתי לכתוב את התשובה שכתבתי גם לא.

    קודם כל זו שאלה מצויינת שאין לנו עליה תשובה מוחלטת עדיין, אבל יש כמה מחקרים שנעשים כיום בנושא ואני מכיר אישית כמה אנשים שעובדים עליה.

    מוסיקה היא משהו כל כך מרכזי בכל תרבות בעולם שנראה שחייב להיות לה שורשים אבולוציוניים. אחד ההסברים המרכזיים שנבחנים היום קשור לברירה מינית. קודם כל חשוב להבדיל בין היכולת לנגן לבין היכולת להנות ממוסיקה. הרעיון המרכזי הוא שיצירת מוסיקה היא איזה שהוא אינדיקטור של גנים טובים, כמו שאינטליגנציה היא
    אינדיקציה כזו (ומוסיקה ויצירתיות בכלל מלמדים על אינטגלינציה גבוהה מסוג מסוים לפחות). חיזוק לעובדה הזו אפשר לראות בזה שהרבה מהיכולות המוסיקליות מולדות. אפשר לשפר את היכולת המוסיקלית עם אימון אבל אם אין למישהו חוש לקצב לא תוכלו להיות נגנים מוצלחים. אם לא נולדת עם קול טוב לא תוכל לשיר וכו'. מה שהופך את זה לאינדיקטור חשוב הוא העובדה שאנשים נבדלים זה מזה בצורה די ניכרת ביכולת המוסיקלית וגם שבלתי אפשרי לזייף יכולת מוסיקלית טובה.

    עכשיו, בגלל שמוסיקה קשורה ליכולות אחרות ומעידה על גנים טובים, היא נחשבת לאטרקטיבית בבן זוג. היא במיוחד תהיה תכונה מבוקשת על ידי נשים כי נשים בררניות יותר בבחירת בני זוג והן מחפשות כל רמז אפשרי שיעיד על איכות בן הזוג. מה שעוד קורה זה שבגלל שיש תחרות גדולה יותר בין גברים לבין עצמם על בנות זוג פוטנציאליות, הם צריכים להיות כל הזמן יצירתיים יותר ויותר כדי לעמוד בתחרות הזו. זה מה שעומד בבסיס היכולות הוירטואוזיות של ג'ימי הנדריקס, שירים של לנון ומוסיקאים מוצלחים אחרים.

    כל הדברים הללו לא נעשים במודע כמובן. זה לא מפתיע
    למצוא הרבה יותר גברים שעוסקים במוסיקה ומצטיינים בהם (כמו גם ברוב האמנויות האחרות) ונשים שמעריכות את אותם גברים (בניגוד לגברים שיעריכו יותר את המוסיקה עצמה). לכן, כל מה שאומרים על זה שמוסיקאים עושים את זה
    בשביל הגרופיות לא רחוק מהמציאות. אגב, זה גם מסביר למה במקרים רבים נשים הרבה יותר טובות מגברים בהערכת אמנויות. יש כאן קו-אבולוציה שבה יכולות מסוימות מתפתחות ונעשות טובות יותר ויותר עם השנים, אבל אלו שצריכים להבחין בין יכולות טובות לכאלו שמוצלחות פחות חייבות לשמור על חושים מחודדים.

    כמובן שיש תיאוריות אחרות אבל זו כרגע אחת התיאוריות המרכזיות בתחום. התיאוריות המדברות על החשיבות של מוסיקה לשבט או לקבוצה בעייתיות מבחינה אבולוציונית כי הן מסתמכות על ברירת קבוצות שהיא דבר לא נכון מבחינה אבולוציונית.

  11. גיל,

    מרתק. i am totally floored. בראש ובראשונה, תודה על התשובה המלומדת. שנית, אני מבינה שזאת גם דעתך האישית? ההסבר שאתה מציע מעלה כל כך הרבה שאלות על תפקידי מגדר ובחירות תרבותיות שאני אעביר את זה לאופליין. אבל רק על מנת לחדד את הנקודה, מה שאתה אומר בעצם זה שמוסיקה שרדה כי היא סקסית?

  12. תודה אילאיל. זו אכן דעתי אבל חשוב לזכור כמה דברים בהקשר הזה: ראשית, הדיעה שלי לא קובעת ואני עשוי לשנות אותה אם יראו לי אחרת. זה ההסבר הכי הגיוני ושיש לו הכי הרבה ממצאים היום אבל כאמור כל התחום די בחיתוליו. שנית, כל הסבר הוא הסבר חלקי. רק בגלל שיש הסבר אבולוציוני לא אומר שהסברים תרבותיים אינם קיימים או אינם משלימים. שלישית, לגבי סקסיות, טוב זה תלוי למה את קוראת סקסי :) הרעיון הבסיסי הוא שיש הרבה יכולות קוגנטיביות שמשחקות תפקיד חשוב בבחירת בני זוג, בעיקר עבור נשים. אינטיליגנציה, חוש הומור, יצירתיות וגם מוסיקה הן חלק מהן. כתבתי לא מזמן מאמר על הומור שזה תחום שאני חוקר ובו אני מסביר את כל הנושא בהרחבה. אני יכול לשלוח לך אותו אם את מעוניינת.

  13. אילאיל- כמו שאמרתי אני לומד בבר-אילן, להגיע להר הצופים זה בערך שעה וחצי כל כיוון מבחינתי, כך שזה דורש באמת יום חופשי.וחוץ מזה הקורס של ה4 שעות שיש לי ביום שלישי הוא מהסוג שאני גם נהנה וגם אפסיד נקודות אם לא אגיע- אחרת הייתי מבריז בלי בושה.

    גיל- הרעיונות שהעלית נשמעים מעניינים, ויכול להיות מאוד שהם מתקשרים לראייה של מוזיקה כשפה: יש יותר ממחקר תצפיתי אחד שהראה קורלציה בין מעמד גבוה בשבטים פרימיטיביים ליכולות לשוניות.אני אשמח אם תוכל להפנות אותי למאמר סקירה אחד או שניים מכל צד של הדיון, אם פה ואם במדיום פרטי יותר(אני "עופר לובזנס" בפורומי תפוז)

  14. אילאיל,

    הגדרת המושגים: יש תפילה ויש קריאת התורה. בתפילה אנו מודים לאלוקים ומבקשים את צרכינו. קריאת התורה היא טקס בו החזן קורא מתוך ספר תורה, בו כתובה התורה (התי"ו של התנ"ך) על קלף ללא ניקוד, פיסוק או טעמים. בקריאה הזו משתמשים בטעמים, טעמי המקרא, המורים כיצד לנגן את המילים, ויותר מכך – כיצד לפסק את המשפטים. בתפילה הטעמים אינם קיימים.

    כעת לנושא: בתפילה חשיבות רבה לכוונה. מילמול מילים כמנטרה בלי שום מחשבה חסר ערך ומשמעות (כמעט). מצד שני, יש חשיבות למילים ולתפילה בנוסח הקבוע. אם כן השילוב הוא מילים+כוונה. (יש גם את המושג של תפילה במילים עצמאיות, תפילה הפורצת מהלב ספונטאנית, כאן הכוונה והרגש הם החלק העיקרי והמילים פחות מעניינות. (בהערת אגב: זו גישה מאוד ברסלבית, לדבר אל אלוקים במילים שלך).

    בקריאת התורה, כמו שציין אמיר, הטעמים, טעמי המקרא, כלומר המנגינה והפיסוק, הם שתופסים את מקום הכוונה. אין משמעות רבה לצורך של החזן הקורא בתורה לחשוב על משמעות המילים (אף שראוי שידע מה הוא קורא). אין כאן אקט של תפילה, בקשה ותחנונים, שחסרי משמעות במילמולים ללא הבנה, אלא צריך לקרוא ברבים את דברי האלוקים כפי שנמסרו בתורה. כאן חשיבות המנגינה המסייעת להבנת תוכן הדברים, שוב כפי שציין אמיר.

    גיל,
    הסבר יפה. כמו תמיד, כיף לקרוא מה שאתה כותב.

  15. ואני בכלל חשבתי שאנשים סתם אוהבים לשים מוסיקה כשהם מזדיינים. בין אם בשביל לתת לצלילים למלא אותם ברגש, בשביל שיהיה מי שמכתיב בשבילם את הקצב, או סתם כדי שהשותפים לא יישמעו אותם גונחים – בכל מקרה זה נורא עוזר להמשכיות הגזע.
    היתה לי שותפה מכוערת לפני הרבה שנים שתמיד היתה שמה תפוחים ותמרים של רמי קליינשטיין. לי, למשל, זה ממש דיכא כל דחף מיני, אז יכולה להיות לזה גם השפעה שלילית על המשכיות הגזע.
    אני גם תוהה למה כושים רוקדים כל כך הרבה יותר טוב…..

  16. רון,

    או, הנה הסבר אבולוציוני שלא עלה על דעתי!
    ואני חושבת שכושים רוקדים יותר טוב, כי זה עוזר גם להם להמשכיות. איזושהי המשכיות. איזו באמת?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *