[גילוי נאות: טרם התקנתי את כרום, אולי כי אין גרסא ללינוקס, ואולי כי הוא מעביר פרטים אישיים עלייך לאנשים אחרים, מצד שני, פאקינג כל הבלוגוספרה מדברת על השטות הזו, משוש פורבס דרך צפריר. אני מעריך שמתישהוא, מישהו יבדוק את זה בשבילי ויכתוב פוסט, לבינתיים: תחנקו.]
היה לי התענוג לצפות שוב ב"אויב המדינה" המופתי של טוני סקוט וכתוצאה דווקא משיחה אחרת שהיתה לי בשבוע עם חברים נראה לי שהסרט הוא הדוגמא הטובה ביותר להוכיח את הטענה. הויכוח הסטנדרטי שהיה לנו היה על גורל האנושות. אחד החברים, שבימים אלו מסיים את לימודי הרפואה, לא הסכים עם טענה של אחר, פיסיקאי, שבתוך ארבעים שנים ככל הנראה הרפואה תתגבר על רוב בעיותיה וההגדרות שלנו של מחלות תשתנה מקצה לקצה.
הפיסיקאי, שדעתי עמו, הסתמך בין היתר בחוק החזרות המואצות של ריי קורצוויל (למרות שאני לא בטוח שהוא קרא את קורצוויל, אבל דעתי עמו), שקובע, בקצרה, כי קצב הגידול של המדע הוא מעריכי כיוון שכל תגלית מאיצה את קצב גידול הקודקס המדעי. הטענה דומה (בצורה כזו או אחרת) לחוק מור של גורדון מור שקובע כי מעבדי מחשב יכפילו את קצב העיבוד שלהם אחת לשנתיים בערך.
הרופא, מנגד, הניח שקצב ההתפתחות של המדע ישאר ליניארי. הוא טען שכעת אנו רק מתחילים לטפל בחיסונים ובשינויים ושהסיכוי שהדור שלנו יגיע לגיל 125 הוא אפסי, כמו גם הסיכוי שעד 2050 תהיה תרופה מוחלטת לסרטן ואיידס.
בעוד שהויכוח הזה הוא אקדמי נטו ולא רלוונטי בכלל, כיוון שכולנו ממילא נמות בקרוב מפיצוץ אוכלוסין (1996 ב2020 אוכלוסית העולם תגיע ל8 מיליארד תושבים) או מהתחממות גלובאלית (ובקרוב, מתישהוא אני אעלה על זה פוסט שרונה כתבה ועוד לא היה לי כח לערוך), הוא מסביר את חוסר היכולת של בני אנוש לדמיין את הבלתי נתיין לדמיון (כמעט כמו לדמיין ארבעה מימדים)
| [ספוילר חלקי] בקצרה מאוד: בסרט אויב המדינה ויל סמית' משחק עורך דין שלידו מתגלגלת הקלטה של רצח פוליטיקאי אמריקאי שהתנגד לחוק דומה מאוד לחוק הפטריוט על ידי גורמים רשמיים בסוכנות לבטחון לאומי; הסוכנות רודפת אחריו, וזה מסתייע בהאקר (ג'ין הקמן) שמסייע לו להמלט מהם ולהעביר לאומה מידע כי הסוכנות היתה זו שיזמה את הרצח.[\ספוילר חלקי] |
כשאויב המדינה יצא, בשנת 1998, לא היו אתרי שיתוף וידאו בנמצא, האינטרנט היה חזון מתקרב
ולכן אף אחד שתכנן את הסרט לא חשב לרגע על האפשרות בה יעלו את הסרט לאינטרנט. העובדה שכל האינטרנט היה מבוסס על שרתים אישיים ושירותי האירוח היחידים שהיו היו בסגנון GeoCities אפשרו אירוח מוגבל מאוד. אף אחד לא חשב על אתרי שיתוף וידאו בסגנון YouTube ואף אחד לא ציפה שהטכנולוגיה תתקדם כל כך מהר.
[רוב התחזיות שהובאו בסרט התגשמו; ארצות הברית חוקקה את החוק שבאותו הסרט נראה נוראי כל כך, שהפך את ההאח הגדול למשהו שכולנו מכירים הרבה יותר טוב, והביא לנו רעות חולות בצורה זהה. אבל זה בכלל לא האישיו, ואולי כל הפוסט הזה הוא הערת שוליים אחת גדולה]
מצד שני, שלוש שנים אחר כך, 2001, יוצא הסרט Antitrust שמבוסס על מאבקי מיקרוסופט. עוד סרט האקרים קלאסי כמו אויב המדינה, ובמקרה הזה חבורת סטארטאפיסטים מחבקי עצים ואוהבי קוד פתוח מקבלת הצעת רכש מחברת תוכנה. אחרי שרק אחד מהם (ריאן פליפה) מקבל את ההצעה ועובר לעבוד בקמפוס של החברה בצפון ארצות הברית, הוא מגלה שחבריו נרצחו וקוד התוכנה שלהם שולב במערכת ההפעלה החדשה של החברה. הוא מחליט לנקום ומעלה את הקוד ש"נגנב" מהקהילה בחזרה לאינטרנט.
שלוש שנים גרמו לכך שפעולה שנראת לנו היום כל כך בסיסית: להדליף באמצעות האינטרנט, השתרשה (אותה פעולה שבוצעה, בגדול, על ידי מל גיבסון בסרט "כופר"). אבל עדיין, גם אז לא היה מדובר על וידאו.
היום, שבע שנים אחרי "אנטיטראסט" (הגבל-עסקי) אנחנו עדיין לא מסוגלים לדמיין כמה הטכנולוגיה תתפתח. אנחנו משערים שאנחנו יודעים מה יקרה על בסיס מה שהיה בעבר; אבל כמו שהסברתי: זה לא שונה מלנסות לדמיין ארבעה מימדים.
הטענה שכרום תשנה את האינטרנט היא מעניינת; היא גם מניחה שכרום תביס את מערכות ההפעלה ותעביר את הדפדפן למרכז (טענה שכיום נראת לנו הרבה יותר מנכונה). אני דווקא מעריך משהו אחר: העתיד הוא בסלולרי, ובדפדפנים הסלולריים.
אם הטלפונים הסלולריים (הממוצעים) היום מחזיקים את אותו כח עיבוד שהיה למחשבים לפני 8 שנים, כלומר שתוך שנתיים הטלפונים הסלולריים "ידביקו" את המהירות שבה מחשבים פועלים. כבר היום לסלולרי הממוצע יש כח מחשוב טוב מספיק להריץ דפדפן שיודע לבצע את כל הפעולות (למעט פלאש), סביר להניח שAdobe לא תמצא את עצמה מחוץ לשוק, ותשיק פלאגין לגרסא הניידת של כרום (או פיירפוקס) לכשאלה יצאו לשוק הSymbian והAndroid.
כאן תהיה המלחמה האמיתית, בלצור מכשיר נייד, קרוב למשתמש שיוכל לספק לו את כל צרכי התקשורת, כשהמחשב יתפוס את מקומה של הטלוויזיה כאמצעי להנות מהמדיה; הטלפון יגרום לצריכה שלה. סלולריים יוכלו לדבר עם כל מסך באמצעות בלוטות' הרבה יותר מהר ממה שנדמה לנו, ואנחנו נקח עמנו את כל המידע בכיס.
מכאן ועד אינטגרציה בתוך הראש (תוך שאנחנו מעבירים aggregated non-personally identifiable information לגוגל) הכל עניין של שנתיים-שלוש.
וואו, AntiTrust הוא אחד הסרטים הגרועים. אגב, בעברית הוא נקרא "קוד מסוכן".
אגב, קוד מסוכן נוטה יותר לכיוון רעיון ה-open-source. שזה די מתאים לדפדפן "כרום", שהרי גם הוא אופן-סורס. גם לגבי: אנחנו נבלוש אחריך, אבל רק כאשר אתה טועה – זה לא מדויק. אתה מסכים לשירות הזה בעת ההתקנה, ותיבת הסימון אפילו לא מסומנת כברירת המחדל.
בבקשה לא להרוג אותי אם אני טועה אבל עד כמה שהבנתי גוגל לא מתחייבים שהקוד שהם מפרסמים זה אותו קוד שהם משתמשים בו בדפדפן, לא התקנתי כדי להתקל בתנאי שימוש ולאמת את זה (לינוקס ואי רצון לשים את התוכנה הזאת על המחשב שלי) אבל קראתי אמירות כאלה במספר מקומות.
ראיתי פעם את קוד מסוכן, לא מוצלח לטעמי, מה שעונה יותר טוב למצב לדעתי זה הספר "עולם חדש מופלא".
אוי, כמה נפלא, בזמן הקריאה של הפוסט נתקלתי בזה בסלאשדוט.
http://news.slashdot.org/news/08/09/03/181251.shtml
הבעיה עם החזקת כל המידע שלך על הפלאפון היא שפלאפון מחליפים, אני חושב שהמחשב הביתי ינוצל לטובת זה והפלאפון ידע לגשת אליו מרחוק, מכל מקום, במיוחד בגלל בעיות בטריה.
ככה גם תוכל לנצל את הכח איבוד של המחשב הביתי, כבר היום אפשר להתקין מערכת הפעלה ווירטואלית על מחשב חזק ולהשתמש בה ממחשבים חלשים מרחוק, מה ההבדל בפלאפון ? במיוחד עם יוזמות כמו OpenMoko שמאפשרות לאנשים לעשות מה שהם רוצים.
אלי,
תודה על המידע (לא ידעתי את זה).
יוחאי,
אם הטלפון יהיה מכשיר רזה שבסך הכל נועד לספק גישה לרשת, אז זה לא נורא אם מאבדים אותו.
הקודקס המדעי גדל, אבל מספר הקשרים בו גדל גם, והיכולת להבדיל בין עיקר וטפל, נכון ושגוי, אמת ושקר נפגעות. גם אם כיום יש פי 100 מידע אמיתי, הוא מוחבא בין פי 10000 מידע מבלבל, ובסופו של דבר המדע לא יכול להתקדם מהר יותר.
1. רונה (ככל הידוע לרונה) מחקה את הפוסט שהשתמש ב"התחממות גלובלית" בתור דוגמא למשהו אחר לגמרי מהרפוזיטורי שלך. אז בהצלחה עם העריכה שלו.
2. רונה אולי תפרסם אותו מתישהו בעתיד בבלוג שלה – וזה אולי הזמן לספר לך שנפתח אחד כזה.
3. התפתחות הטכנולוגיה אינה התפתחות מדעית. התפתחות הרפואה לעומת זאת היא ברובה כן. כדוגמא למוצרים שנובעים מהתפתחות מדעית אפשר לקחת את המטוס, המכונית, המקרר, הטלפון שלנו והם כולם נשארים פחות או יותר אותו הדבר. היתה פריצת דרך ואז היה מיתון ואז אולי עוד פריצת דרך. דוגמא נהדרת להתפתחות מדעית במיתון היא משבר האנרגיה "שיבוא עלינו לטובה" כשאנחנו פשוט לא מצליחים למצוא מקורות אנרגיה חלופיים (אז אנחנו נהנים לפנטז על חורים שחורים ומחילות תולעים).
הנה עובדה מעניינת
למרות שמספר התרופות שנחקרות וכמות הכסף שמושקע גדל פי כמה מונים, מספר התרופות המאושרות לשימוש כל שנה נשאר זהה !!!
הסיבה לכך היא שפיתוח תרופה נהיה תהליך ארוך וקשה ואישור התרופות
נהיה בירוקרטי ומסובך. אף אחד היום לא היה מאשר לשימוש תרופות כמו אקמול
ואספירין, שלא יודעים בדיוק איך הן עובדות.
אם להתעלם מכל שאר הפוסט הלא קצת שנמצא כאן למעלה ולהתרכז בתחילתו, הרפואה עוברת רגרסייה בצעדי ענק יחד עם התפתחות הטכנולוגיה. ככל שיודעים יותר על תרופות (אקמול, אספירין וחברים) מקשים על חברות תרופות לפתח תרופות דומות או משופרות.
בזמן שפיתחו את החיסונים הראשונים הפיתוח היה באמת תלוי טכנולוגיה (הזרקת לעוזר המחקר שלך חיסון אחרי שהדבקת אותו במחלה? יופי לך, קח איזה פרס מדעי נחשב), כיום הביורוקרטיה מחסלת כל התקדמות ושומרת על התקדמות ליניארית במקרה הטוב.
נוסיף לזה את העדיפות הביורוקרטית של חברות תרופות לשווק תרופות תחת הכותרת "שווה ערך" לתרופה קיימת מאשר "יותר טוב" (אם חברת תרופות מחליטה שההשפעה של התרופה היא יותר טובה, היא כמובן צריכה לגבות את זה במחקרים שיתבצעו מהשלב הראשון (חיות……בני אדם) לעומת אם היא משווה את זה לתרופת ה-0.
יש לי הרגשה טובה שאנחנו נגיע לעבודה (או לבית החולים) עם Jet Packs (איך אומרים את זה בעברית?) לפני שנחסל חצי מהמחלות בהן אנו משתמשים. אולי הטכנולוגיה מאיצה, אבל הביורוקרטיה תמיד תהיה איתנו.
לגבי הסלולר – אכן, אני נתקל בטענה הזו ממקורות שונים. הכיוון כבר ברור מיותר מדי מקורות, עכשיו רק מחכים לזהות את ההשלכות של זה על חיינו.
לגבי רפואה – זו נקודה טריקית. החוכמה ברפואה זה לא להעלות רעיונות, אלא להעלות רעיונות שלא ישמידו את הגוף בתהליך ה"ריפוי" שהן מציעות. אנחנו יצורים עמידים אך מורכבים. והרגולציות הביורוקרטיות שאנו עדים להן מבוססות על ניסיון הולך ומצטבר שלנו בלהבין שאין לנו מושג מה לעזאזל אנחנו עושים ברפואה. מתי דברים עובדים ומתי הם כושלים.
יש לנו כבר ניסיון, וכיוונים, ומודלים. אבל כשמנסים להתמודד עם הדברים הגדולים באמת (כמו לדוגמא, זיקנה. ראו לדוגמא: http://www.talgalili.com/?p=111 ), אנחנו מגלים עד כמה הרצון שלנו להתמודד עם המורכבות של הגוף האנושי היא מוגבלת.
השבוע דיברתי עם חבר טוב שבדיוק טס לארה"ב לאוניברסיטת ברקלי לעשות דוקטורט בביולוגיה חישובית. הוא רוצה להביס זיקנה. שאלתי אותו אם הוא אופטימי, ועושה רושם שהתשובה שלו תלויה ביום שבו שואלים. יש לנו עוד הרבה דרך לעבור, ואומנם המוח שלי (כנראה, כמו של כולנו) לא מצליח לקפוץ מהתקדמות לינארית לאקספוננציאלית. אבל עדיין, גם לאקספוננציאלי יש חסמים מתמטיים להתקדמות. והדרך לאן שאנו רוצים להגיע היא ארוכה (מאד)…
טל.
אם מסתכלים קדימה, ההתפתחות של הטלפון הסלולרי תשאיר את symbian וandroid באבק בארכיון. הטלפון יהיה פשוט מחשב נייד _ממש_ קטן, שיש לו גם מיקרופון ורמקול (או אולי פשוט אוזנייה אלחוטית). הפלטפורמה תהיה אחת ממערכות ההפעלה שישרדו עד אז. כוח עיבוד טוב יש לנו כבר היום (אגב, גם לפלאש). דוגמה חיה יש לנו כבר היום: ה openmoko (שכבר הוזכר כאן).
לדעתי הענווה, ברגע שתהיה לרוב האנשים חיבוריות מיידית לרשת – חיבוריות שצמודה אליהם (כמו הסלולר הנ"ל), הרשת הסלולרית תאבד את מקומה – תהיה פשוט האינטרנט (על גבי איזהשהו תווך, ופה ישאר ביזנס לחברות הסלולר של היום) ושיחות יתנהלו עליה, בנוסף לכל מה שעוד אפשר יהיה לעשות איתה.
יותר מזה, אני אסתכן ואנבא ששירותים כמו וובמייל יהפכו גם הם למיושנים: למה לי חשבון דואר אלקטרוני על איזה שרת, כשאפשר לשלוח דואר (קובץ טקסט?) או כל דבר אחר (מוזיקה, תמונות, סרטים…) ישר אלי למכשיר הצמוד שלי?
תוך כמה זמן זה יקרה? קשה לי לומר. (כבר לפני 10 שנים אמרתי שהמדיה המכנית מתה, ורק עכשיו מתחילים לראות נסיונות לא מזהירים להוציא אלבומי מוזיקה על כרטיסי SD)