עניין של אמון | מידע זה כסף

דורה קישינבסקי ושאול אמסטרדמסקי מכלכליסט חושפים כיצד גוגל, החברה שמחזיקה את כל הפרטים הכי אישיים שלנו ואמונה על השמירה עליהם, לא הצליחה לאבטח נכונה את הרשת החוטית שמוגשת כשירות למשתתפים בכנס שלה שנערך אתמול (תודה! אפי). חור האבטחה הזה, יחד עם גילויים אחרים לאחרונה על דליפת מידע פרטי מראה כמה חובות האמון של תאגידים שמחזיקים את המידע הפרטי שלנו חייבות להיות גדולות יותר, ועד שלא נוכל לנהל מידע בצורה מאובטחת, לא ראוי להכין כל מיני חוקי אח גדול.

מנגד, עוד עניין של אמון הוא השימוש בכספי הציבור שלנו. ידיעה יחסית שולית במקומון mynet על ידי יואב זיתון מספרת שועד עובדי עיריית תל-אביב ערך כנס לעובדים לתמיכה ברון חולדאי. אותו ועד מתקיים מכספי הארנונה שלנו ואמון על שמירה של האינטרס הציבורי. אם אותם כספי ציבור מופנים לבחירתו המחודשת של חולדאי (וזו לא הפעם הראשונה, אחרי שכבר בשבוע שעבר תועדה תעמולה על חשבון העירייה) אזי האמון שלנו ברשויות המקומיות שלנו צריך לפחות להעלם.

בשני המקרים יש לנו את הבחירה. תמיד יש לנו את הבחירה להשתמש בשירותים מוצפנים, להתחבר בצורה מאובטחת ולבדוק את הבטחון של הרשת שלנו. כמו שאנחנו עושים בדיקה כזו לפני שאנחנו נותנים ססמאות ברשת, אולי ראוי שנעשה את אותה הבדיקה לפני שאנחנו מטילים פתק בקלפי.

13 תגובות ל-“עניין של אמון | מידע זה כסף

  1. אני מצטער, יהונתן, אבל אתה לא מממן את ועד העובדים של עיריית תל אביב. הועד הזה ממומן מדמי הארגון שמפרישיו חבריו מהמשכורת שלהם (בניגוד לתעמולת בחירות ע"ח העירייה).
    אפשר לדעת מה בדיוק הבעיה של מעורבות פוליטית של ועד עובדים? האם העובדה שעובדים התאגדו אמורה למנוע מהם לפעול לטובת האינטרסים (הפוליטיים) שלהם? במה הם שונים מתושבי שכונה שמתאגדים, או מרוכבי אופניים שמתאגדים?
    האם אתה מתנגד גם לקריאה של 'כוח לעובדים' לתמוך באילן בן סעדון ברחובות, בגלל התחייבותו להפסיק העסקת עובדי קבלן? אם לא, מה ההבדל בין המקרים?

  2. דרומי,
    אני כן מממן את ועד העובדים. ועד העובדים לא רק מוחזק מדמי החבר, אלא גם מקבל כסף מהמעביד.

    הבעיה של מעורבות פוליטית של ועדי העובדים היא (א) שועד עובדים הוא תאגיד, וככזה אסור לו בכלל לתמוך במועמד ו(ב) שהאנשים בו לא יכולים להשפיע על בחירת אנשים שיקבעו נושאים בנושא שכרם.

    אם "כח לעובדים" הוא התארגנות שהיא תאגיד, אני חושב שזה פסול בדיוק באותה צורה שיהיה פסול שאגוד לשכות המסחר יתמוך במועמד. אני לא מאמין שצריך לתת לגוף עם אינטרסים מסחריים לתמוך במועמד כזה או אחר.

    ועד שכונה או רוכבי אופניים לא מייצגים אינטרסים מסחריים, אלא אינטרסים סביבתיים – וגם אלה, ככאלה, לא יכולים לתמוך במועמד. הם יכולים לקדם אג'נדה, אבל לא לתמוך במועמד.

  3. דרומי, אנחנו אולי לא מממנים את ועד העובדים של עיריית תל אביב, אבל אני משערת שאנחנו כן מממנים את יום העבודה המקוצר שיו"ר ועד העובדים קרא לחברי הועד לעשות לעצמם כדי לצאת לפעילות (וסביר להניח שזה גם דבר שפוגע בתושבים עצמם מבחינת השירות שהם מקבלים).

    ואגב, חנין דווקא הצהיר שהוא יפסיק עם הקטע של העסקת עובדי קבלן.

  4. אני קצת התפלאתי על הכותרת "בלעדי" שליוותה את הידיעה בכלכליסט. לקרוא למשהו שמאות אנשים (ואני בהם) קיבלו בדואר אלקטרוני "בלעדי" נראה לי קצת יומרני. אבל מה אני מבין.

  5. יהונתן – ראשית, אני לא מכיר את הצד המשפטי, אבל אתה בטוח שועד עובדים הוא עמותה מהבחינה הזו? אם כן, מספר הפעמים שועדים עוברים על החוק הוא מפתיע. בכל מקרה, מה שרלוונטי כאן (לטעמי לפחות) הוא השאלה המוסרית ולא זו החוקית.

    לגבי המימון שלך את ועד העובדים – העובדה שהמעביד מפריש גם הוא מס ארגון לא רלוונטית. מדובר במרכיב של השכר, שנקבע כחלק מהסכם שכר. התפיסה לפיה ההפרשה של הארגון הופכת את ועד העובדים ל'ממומן על ידי המעסיק' היא אבסורדית – הרי ועדי עובדים מטבעם מנוגדים לאינטרס של המעסיק.

    ולגבי 'אינטרסים מסחריים' – אלה לא אינטרסים מסחריים אלא אינטרסים כלכליים. האם נראה לך פסול שהתאגדות מרוויחי שכר מינימום יתמכו במי שמבטיח להעלותו? שהתאגדות של חולי סרטן תתמוך במי שמבטיח להרחיב את ביטוח הבריאות (שהוא בעיקרו עניין ביטוחי ולא בריאותי)?

    שרון – אני לא יודע באיזו מסגרת הם לוקחים את חצי יום החופש הזה. אם זה על חשבון ימי החופשה שלהם – אין לי בעיה עם זה.

  6. יהונתן, תקרא את המשפט הראשון בבלוג ותגיד לי אם אתה אתה כותב את מה שאתה מתכוון אליו (או מתכוון למה שכתבת), כי נראה לי שלא.

  7. דרומי,
    אם ועד עובדים הוא עמותה, אז אסור לו להתערב בענייני בחירות. השאלה המוסרית היא בדיוק זאת: כיוון שהועד מאגד את העובדים הוא לא יכול לדבר בשם כל העובדים (דמיין מצב שיש שם עובד תומך חנין, איך הוא ירגיש?) ולייצג את האינטרסים הפרטניים של העובדים. לועד, כתאגיד, יש אינטרס נפרד (ואני מצטער שבתחום הזה אני לא נשמע סוציאליסט, אבל אני לא חובב ועדים).

    העובדה שהמעסיק משלם ומאפשר לעועבדים להתארגן בתחומו אומרת לא מעט. עכשיו, כיוון שהעובדים הם משרתי הציבור, הם לא יכולים להשתמש בכספי הציבור על מנת לכפות על הציבור אינטרסים אחרים שאינם של הציבור אלא של העובדים (והחשיבות כאן היא קריטית, אין להם זהות אינטרסים).

    התארגנות עובדי העיריה היא עם אינטרס מסחרי, לא אינטרס כלכלי. מבחינתי אין הבדל בינהם לבין קוקה-קולה. שניהם רוצים לדאוג לכך שלאנשים מסוימים יהיה יותר כסף. לועד העובדים של עיריית תל-אביב אין אינטרס לשירות ציבורי יותר טוב, אלא לתנאי העסקה יותר טובים; וברור לכולנו שהאינטרס של התושבים הוא שהעובדים ישתכרו בכבוד, אבל לא יקבלו הטבות שיפגעו באיכות השירות לציבור (כמו שעות עבודה מינימאליות).

    לארגון העובדים יש אינטרסים שונים בצורה ניכרת, והעובדה שהוא מנסה להשפיע על מערכת בחירות היא רעה חולה.

  8. יהונתן – תודה על האזכור.
    ולערןב – אני מבקש לתבוע את עלבוני. בין הדברים החשובים לי ביותר בעבודתי כעיתונאי הוא לא להוציא את עצמי אהבל. כלל מפתח שאני לא ממש מיישם מחוץ לשעות העבודה, אני מודה. במסגרת העניין הזה, אני מקפיד – וכתבתי לא מעט על איך עיתונאים אחרים ממש לא מקפידים – לא לשים כתוביות כמו "בלעדי", על מה שהוא ידוע וגלוי, בין אם לקהל קטן של אנשים ובין אם לכל העולם, ובעיקר אם אין לי מושג אם הוא ידוע גם לעיתונאים אחרים. לשון אחר, אני מקפיד לכתוב "בלעדי" על מה שאני משוכנע מעבר לכל ספק שרק אני יודע.
    במקרה שלפנינו, אין לי מושג ירוק מאיפה הבלעדי הזה הגיע לידיעה. אני בטח לא כתבתי אותו שם. יתרה מכך, לא כתבתי את הידיעה, רק דיווחתי על הסיפור למערכת, ודורה היא שכתבה.

    ובאופן כללי, ולמרות האמור לעיל – לעיתים רחוקות אני תוהה אם לשים את הכותרת "בלעדי" על משהו שאני יודע שאני העיתונאי היחידי שנחשף אליו, אבל חשופים אליו עוד קבוצה מסוימת של אנשים. לעיתים, כך הסבירו לי וותיקים ממני, הדברים הבלעדיים ביותר מקורם בדברים הגלויים ביותר, במידה שאף אחד ממתחריך העיתונאים לא מודע אליו, כי הוא לא טרח לפקוח את העיניים. רק במקרים כאלה יש לי התלבטות. באחרים, ממש לא.

    עד כאן תביעת עלבונות.

  9. יהונתן – תודה על האזכור.
    ולערןב – אני מבקש לתבוע את עלבוני. בין הדברים החשובים לי ביותר בעבודתי כעיתונאי הוא לא להוציא את עצמי אהבל. כלל מפתח שאני לא ממש מיישם מחוץ לשעות העבודה, אני מודה. במסגרת העניין הזה, אני מקפיד – וכתבתי לא מעט על איך עיתונאים אחרים ממש לא מקפידים – לא לשים כתוביות כמו "בלעדי", על מה שהוא ידוע וגלוי, בין אם לקהל קטן של אנשים ובין אם לכל העולם, ובעיקר אם אין לי מושג אם הוא ידוע גם לעיתונאים אחרים. לשון אחר, אני מקפיד לכתוב "בלעדי" על מה שאני משוכנע מעבר לכל ספק שרק אני יודע.
    במקרה שלפנינו, אין לי מושג ירוק מאיפה הבלעדי הזה הגיע לידיעה. אני בטח לא כתבתי אותו שם. יתרה מכך, לא כתבתי את הידיעה, רק דיווחתי על הסיפור למערכת, ודורה היא שכתבה. יתרה מכך, הרי אמרתי למערכת שגוגל הפיצה מייל בנושא לכל משתתפי הכנס, וזה כמובן מופיע בידיעה עצמה.

    במלים אחרות, אתה צודק, אבל אני מסרב לקחת חלק באשמה. הש.ג אשם, לא אני.

    ובאופן כללי, ולמרות האמור לעיל – לעיתים רחוקות אני תוהה אם לשים את הכותרת "בלעדי" על משהו שאני יודע שאני העיתונאי היחידי שנחשף אליו, אבל חשופים אליו עוד קבוצה מסוימת של אנשים. לעיתים, כך הסבירו לי וותיקים ממני, הדברים הבלעדיים ביותר מקורם בדברים הגלויים ביותר, במידה שאף אחד ממתחריך העיתונאים לא מודע אליו, כי הוא לא טרח לפקוח את העיניים. רק במקרים כאלה יש לי התלבטות. באחרים, ממש לא.

    עד כאן תביעת עלבונות.

  10. ערןב, ה"בלעדי" הזה הגיע לכתבה גם ללא ידיעתי והוסר מהכותרת באתר לבקשתי. אני לא שולטת על כל מה שעושים מהידיעות שלי, אבל אני מנסה לפעמים…

    שאול, אתה חושב שאנחנו צריכים להתחיל לציין על כל אייטם שאנחנו שולחים "לא בלעדי"? :-)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *