אין מחיר לחינוך.

"המצב גרוע, ואין לי שום פתרון; פתאום אני תקוע, עם שקל אחרון; גם אני כבר מוכן לויתורים; אך בתנאי שלפני כן ההורים, ההורים, רק אומרים, רק אומרים. איו לי כסף, אין לי. אבא כך אומר; הלוואי והיה לי יותר, הוא אומר."
(אהוד מנור, אין לי כסף)

כבר שנים שאנחנו חיים בתודעה כוזבת. "מצב המשק הישראלי הוא החמור ביותר בארבעים ושמונה השנים האחרונות" (הדג נחש, מספרים), תמיד אומרים לנו שזה לא תלוי בנו, זה דברים הכרחיים כמו מחירי הנפט בעולם, הכלכלה העולמית, וכל מיני דברים שקל לנו לא להבין בהם. ככה מסיתים אותנו מהבעיה האמיתית.

נתחיל מכך שלחינוך אין מחיר, חינוך הוא ההשקעה הטובה ביותר לטווח הארוך, גם אם מדובר בפקולטה כמו אמנות, ספרות, היסטוריה או מוזיקולוגיה, שהרי לולא האמניות החופשיות (Artes Liberales) לא היו צומחים המדעים המדויקים, והקדמה (הטכנולוגיה) לא היתה מביאה להתפתחות אמצעי הייצור ולמהפכה התעשייתית ש"תרמה כה רבות לעולם הקיים".

רבין נבחר ב1992 כדי להוציא את המשק ממצב של סטגפלציה, מצב שבו עוולות ההתנחלויות עלו לתושב הישראלי מיליארדי שקלים, והוא רצה שהכסף הזה ילך לשכונות. ברק נבחר ב1999 כי לאנשים נמאס מהמצב הכלכלי, לא מהמצב המדיני. השמאל בישראל, חרף ההצטיירות הלא חברתית שלו, עולה רק מנסיבות חברתיות. אין שום דרך אחרת לעשות זאת.

אנחנו אחרי 4 שנות שרון, ועוד טרם בא ה"שלום עם בטחון" שהובטח לנו. כפי שאמרנו "אם שרון יביא שלום, אני צנצנת" (אחת מססמאות מרצ בבחירות 2001). כנראה שצנצנת אני לא, מכסימום כוס בירה. בינתיים מחיר ההתנחלויות פוגע בי אישית, ונמאס לי.

לא נמאס לי לשלם מס הכנסה גבוה, בניגוד למה שנדמה לרוב האנשים. נמאס לי שמס ההכנסה שלי לא הולך למקומות הנכונים. התנחלויות, ישיבות ועוד דברים שרק ידרשו יותר ויותר תקציב במקום פחות.

אמרו לנו שההתנחלויות הן בטחוניות, שהם שם כדי לספוג את הטרור שאמור לפגוע בתל-אביב. אז אמרו. שיקרו לנו כל השנים האלה. לא רק שההתנחלויות לא יעילות כמו גדר (על גבולות 67), אלא גם שהן עולות לי כל חודש (ולא רק במיסים). ההתנחלויות הן הסיבה להתייקרות הלחם, להתייקרות המזון, התחבורה הציבורית ועוד.

אמרו לנו שכביש חוצה ישראל יפתור בעיות תחבורה, ושהוא פרטי. פרטי? הדבר היחידי שפרטי בו היא חלוקת הרווחים. משלם המיסים מתקצב בכל שנה את כביש חוצה ישראל במאות מיליוני שקלים (ראה דו"ח של גבעת חביבה מפברואר 2005), ובשביל מה? בשביל לצור כביש לעשירים בלבד. אם אני כבר משלם, אז שהכביש יהיה בחינם. אם לא, אז אוניברסיטת ת"א תשמח לקבל את הכסף הזה.

אמרו לנו שצריך לתמוך בחרדים. אז אני תומך בהם – כי הם, לא כמו החד-הוריים, מעדיפים לא ללכת לעבוד. כל הורה צריך לשים את טובת ילדיו בראש, ואם טובת ילדיך דורשת שתצא לעבוד, אז צא לעבוד. אפילו חצי משרה, אבל תצא. אל תשים לי מכשול ותסחב על גבי. אני רוצה שגם אתה תשלם מיסים – ככל שיותר אנשים משלמים מיסים, כך (א) הנטל פוחת (ב) יש יותר שירותים ציבוריים.

אמרו לנו שהפרטה זה טוב, כי זה מוריד את נטל החברות הממשלתיות מהמדינה. אבל אז הלכו ומכרו את החברות הרווחיות, ועוד איך? על חשבוני. מכרו אותן במחיר הפסד, ובמימון ממשלתי, כך שאני הפסדתי פעמיים.

אני אומר לא עוד.

המאבק הוא שלנו ושל האוניברסיטה, ולא שלנו נגד האוניברסיטה.
אני קורא לכלל הסגל, זוטר, בכיר ומנהלי, להצטרף אלינו במאבק על מנת להאבק במדינה ולהבהיר לה שיש, רק צריך לבחור מה יותר חשוב – התנחלות או אוניברסיטה.

יהונתן י. קלינגר,
סטודנט, מכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות
נציג היסטוריה תארים מתקדמים באגודת הסטודנטים.