דמות ההאקר בקולנוע : מאנטי-גיבור לארכי-רשע

בעוד כחודש וחצי אני אמור להעביר הרצאה במסגרת כנס ILHACK2009 על סרטי האקרים (תרשמו, יהיה מגניב). כאן יש את הטקסט שמהווה בסיס להרצאה. בנוהל: נאצות בטוקבקים.

לכל תקופה יש את הגיבורים שלה, הדמויות להן מנסים ילדים בתיכון להתחפש בפורים: בוקרים, אינדיאנים, פיראטים ועוד  כל מיני קבוצות שנכחדו מהאוכלוסיה והיו עסוקות בלשמר את התרבות שלהן בעת שההיסטוריה צעדה קדימה. אבל יש תרבות אחת ששימרה את עצמה לא רע, למרות התקדמות ההיסטוריה, ולא הצליחה לצור דמויות ראויות להערצה, למרות סמי-גלוריפיקציה של הוליווד: ההאקרים. סרטי האקרים הם תת-ז'אנר בסרטי ריגול, מתח או אקשן, ומעורב בהם בדרך כלל גיבור או נבל עם ידע עילאי ברתימת הטכנולוגיה לשירותו. זה בעצם ההגדרה של האקר: אדם שלוקח את הטכנולוגיה לידיים ולא נותן לטכנולוגיה להשתמש בו (להבדיל מהגדרות שקשורות לנושאי אבטחה, שימושיות או פעילות). ההאקרים רותמים את הטכנולוגיה לשימושם כשם שהאינדיאנים רותמים את הטבע והפיראטים את הים הפתוח.

אולי ההאקר הראשון שהופיע במסך הכסף היה קיו של ג'יימס בונד. Q היה אמנם עוזר ודמות שולית, אבל היכולת שלו להנדס מכשירים, לאלתר ולהשתלט על טכנולוגיה עילית היא דוגמא להאקינג מן המניין. אולם, למרות הסרט (והפארודיות על הדמות בשלל סרטי מד"ב, עד כדי "Bruce and Llyod"), אולי סרט ההאקרים הראשון היה 'משחקי מלחמה' (1983). בסרט, מגלם מת'יו ברודריק תלמיד צעיר שמשחק עם המודם שלו (בתקופה שעוד היו מניחים אפרכסת על מודם) ומתחבר לטלפון של (מה שהוא חושב שהיא) חברת משחקי מחשב על מנת להגיע למשחקים מסוג מסוים. במהלך המשחק הוא מקיים מערכת יחסים עם המחשב שמיועד לשמור על ארצות הברית מפני מתקפה אטומית ומתחיל במסע למנוע את השמדת המדינה לאחר שהוא מאיץ את המלחמה הקרה לכיוון התחממות גלובאלית. היכולת של ברודריק 'ללמד' את המחשב היא  אחד הגורמים לכך. אולם, לתקצר את הסרט יהיה מיותר לחלוטין; מה שחשוב הוא להשוות את הסרט לסרט מאוחר יותר, לדוגמא, Live Free or Die Hard (מת לחיות 4, 2007).

Img CC-BY-NC-ND PublicSomaniac

אם נרצה לבחון את ההבדלים בין הסרטים; כאשר בשניהם נמצאת ארצות הברית תחת הדמיה של התקפה ומלחמה גלובאלית (במילניום הנוכחי אין יותר רוסים, אלא טרוריסטים), ניתן גם לראות את ההבדל בין המניעים של ההאקרים וגם את הצד בו הם משחקים במפה. ת'ומאס גבריאל, ההאקר הרע והנקמן במת לחיות 4 לא מונע ממניעים של כח ושלטון אלא דווקא מהון (וכך גם ב'פריצה ברשת' (2006), 'שם קוד דג חרב' (2001) ו'האקרס' (1995)). אולי דווקא החל מ'האקרס' ב1995, החלו סרטי ההאקרים לגעת בכסף הרבה יותר ממלחמות אידיאולוגיות ופוליטיות.

עד הפיכת האינטרנט למשהו זמין, רוב סרטי ההאקרים נסובו סביב טלפוניה (טוב, לא היו כל כך הרבה) ובסניקרס (1992) המאבק היה בין שתי אידיאולוגיות, זו שדגלה בהעדר סודות ובחוסר יכולת של המדינה לעקוב אחרי אזרחיה, וזו שפועלת נגד האזרחים תחת מעטה חשאיות (ואפשר גם להשוות את סיפורו של קווין מיטניק ב'‎Takedown'‏ (2000)). למרות שבסך הכל מדובר על כשלושה-ארבעה סרטי האקרים עד 1995 ('‎The Conversation'‏ (1973), משחקי מלחמה (1983) וסניקרס, ואולי 'גאון אמיתי' (1985) עם ואל קילמר), המשבר האידיאולוגי של סרטי ההאקרים ניכר לעין.

בעוד שההאקר ה'טוב' היה כעור, דחוי חברתית וחנון בסך הכל (אפילו שמדובר בריבר פינקס, מת'יו ברודריק וואל קילמר), ההאקרים הרעים (החל מבן קינגסלי בסניקרס) הפכו להיות ההאקרים שמזוהים יותר עם התרבות. בעוד שבסרטי פשיעה, אפילו כשמדובר על 'אושן 11' (2001) הרע הינו הממסד ובעלי ההון, בסרטי ההאקרים החדשים ההאקרים הם אלה שמנסים לחתור תחת הממסד על ידי שליטתם העילית בטכנולוגיה. ניתן לומר שסרטי ההאקרים משקפים, יותר מכל, את הטכנופוביה של מפיקי ובמאי הוליווד, אשר מפחדים שהטכנולוגיה תחליף אותם ותקח מהם את פרנסתם.

הסרטים בהוליווד, שהפכו להיות יותר מכל סרטים שמופקים על ידי אפקטים ואמצעים ממוחשבים מציגים מציאות שאינה בהכרח קיימת: נשים רזות להחריד, עושר ועוני מופלגים, יופי מוגזם ושאר תכתיבים שהוקמו בחברה הפוסטמודרנית; אולם, הטכנולוגיה מאפשרת לגשר על פערים אלה; כאשר קברניטי הוליווד לא יכולים לשלוט באותם אמצעי ניידות חברתית הם מנסים להציג אותה כרעה: בשנות ה60 הוליווד הציגה את הקומוניזם כמסוכן ('השליח ממנצ'וריה' (1962), לדוגמא) ובשנות ה70 וה80 היו אלה הסמים הקשים ודרום אמריקה ('נשק קטלני' (1987), 'השוטר מבברלי הילס' (1984)) ואסונות הטבע של סוף שנות ה90 ('טוויסטר' (1996), 'טורנאדו' (1996), 'היום שאחרי מחר' (2004), ‏'Deep Impact'‏ (1998), 'פסגת דנטה' (1998) ועוד. ההאקרים, כיום, הם האויבים הגדולים ביותר של הוליווד בעקבות שיתוף הקבצים המאסיבי. גם מסרים קוואזי אנטי-ממסדיים כמו נגד מדינת המעקב ב'אויב המדינה' (1998) ו'ג'וני נמוניק' (1995) לא יכולים לסייע לכך שהוליווד של היום שמרנית בכל הנוגע להאקרים ולמניעים שלהם: אם משייכים את הרעים עם ההאקרים ועם רצון להשיג כח, להשבית את המדינה ולהביא יותר כסף, אפשר לנצח במאבק נגד שיתוף הקבצים.

ברור שרשתות שיתוף הקבצים, בהן אפשר היה למצוא מידע סודי על המסוק של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הן אחת המטרות שיוצאים נגדם כשמבצעים דה-לגיטימציה של האקרים; ההאקר המהנדס חברתית, כמו מיטניק או מרטין בישופ (רוברט רדפורד) הוא ההאקר החריג. ההאקר הרגיל, לפחות עבור הוליווד, הוא זה שיודע להקיש כל מיני ססמאות עד שהוא מקבל את המילים "Access Granted" על המסך. באותה קלות, הויתור על הידע, על הצורך ללמוד את כל המערכות לעומק על ידי שליטה בהם, לחשוב שהכל מתמצה בססמא אחת, זו היכולת של הוליווד לקחת נושא עמוק ולהעלים אותו.


IMG CC-BY-NC-ND Fukami

ההאקרים כיום מוצגים כפושעים, כאויבי המדינה שמטרתם השגת הון  על ידי שיתוק המערכות הקריטיות ('מת לחיות 4', 'שם קוד: דג חרב') או הריסת המערכת הפיננסית ('Firewall'). אולם דווקא ההתפכחות והעמידה של ההאקרים בשני צדי המתרס (כמו ב'דג חרב', 'מת לחיות 4' או ב'Firewall', שהוא בחירה מצוינת לסרט אם אתה לא רוצה שיורידו אותו ברשת) הופכת את ההאקר לבעל מלאכה בדיוק כמו כל בעל מלאכה אחר. יכול להיות שהוליווד מבינה שאותו אדם שבשנת 1997 עבר על החוק למטרות ניסוי (רע"פ 5147/02 טננבאום נ' מדינת ישראל) יכול מהר מאוד להיות מי שישתמש בידע שלו למטרת השגת רווח. הצפיה מבעל מקצוע שיהיה אתי לא שונה כאשר מדובר בפורץ מנעולים ביתי, בבעל גרר או  במי שיודע מהם כשלי אבטחה במערכות מחשב.

השאלה האמיתית, היא אם כן, מהו הקסם של אותם האקרים?

12 תגובות ל-“דמות ההאקר בקולנוע : מאנטי-גיבור לארכי-רשע

  1. שתי האגורות שלי:
    מה אתה רוצה להגיד? איבדת אותי באמצע תיאוריות הקונספירציה על הוליווד כנגד רשתות שיתוף קבצים.
    Q לא היה בהכרח ההאקר הקולנועי הראשון. איאן פלמינג כתב ספר ב1964 שהפך לסרט מצליח ב1968 ונקרא "צ'יטי צ'יטי בנג בנג" ובו אבי המשפחה הוא סוג של האקר טכנולוגי. רואלד דאל, שכתב את התסריט, כתב את "צ'רלי בממלכת השוקולד" שגם הוא ספר (ושני סרטים) על האקר של ממתקים.
    איפה ההגדרה שלפיה אתה מחליט מיהו האקר?

  2. אוף טופיק – לא ידעתי שצ'יטי-צ'יטי בנג בנג זה של איאן פלמינג. משעשע. תודה אבים.

  3. מנסיוני הדל, נראה שאנשים מוצאים קסם בעניין בגלל שמדובר בעצם ב… קסם. אתה עושה משהו שאחרים לא יודעים לעשות (או לא רוצים לדעת).
    בדומה להופעה של קוסם, כולם שואלים אותך אחרי זה "איך עשית את זה", כדי לחזור על הקסם בפני החברים שלהם.

    הסייד אפקט הוא שיש כאלה שמפחדים ממך. ברצינות.

  4. איך אפשר לדבר על דמות ההאקר בקולנוע בלי להזכיר אפילו את "מטריקס"? שם מביאים את הרעיון של ההאקר הטוב נלחם בממסד המרושע עד לקיצוניות. וזה עוד סרט חדש יחסית, מה שיכול אולי לאתגר לך קצת את התזה.

  5. אני חושב שהבעיה העיקרית של ההאקר הטוב הנלחם בממסד זה שזה לא סקסי. למעט ה"מטריקס", שבה ההאקר הטוב התגלה כסופרמן בתחפושת, האקרים טובים ואנטי-ממסדיים נתפשים כ"סתם חנונים" (ו"האקרס" זה דוגמה טובה). מצד שני, האקרים חובבי ממון ומרושעים (סטייל "שם קוד דג חרב") הם אחלה דמויות לסרט הוליוודי.

    הדרך שבה התקשורת טיפלה במיטניק הרסה לו את הסיכוי להיות כוכב הוליוודי (או לשכמותו). גם האנאלייזר, שנתפס בתחילת הדרך כ"גיבור" (פרץ לפנטגון!!!), הפך מהר מאוד לעבריין צעצוע, וזה עוד לפני המעידה הנוכחית.

    שורה תחתונה: הרבה יותר קל/כיף להעריץ את העבריין החביב (טוני סופרנו, הגיבורים של אושן 11) מאשר להעריץ איזה חנון לבנבן כמו גיבור "משחקי מלחמה". וזה עוד לפני שהכנסת – והכנסת – למשחק את הוליווד השמרנית וארצות-הברית הפחדנית.

    מעניין אם כדאי להכניס לדיון את "רדיו חזק", שם ה"האקר" גנב את גלי הרדיו והמריד את ילדיה של אמריקה הלבנה והממסדית. כריסטיאן סלייטר עושה שם אחלה תפקיד. שלא לדבר על פסק הקול… :-)

    נ.ב. שווה לייחד שקף לקלישאות של סרטי ההאקרים, לא? http://www.moviecliches.com/cliche1.html

  6. דווקא כן בהווה, אבל עם הצצה לעולם שמאחורי העולם. כמו "הסיפור שאינו נגמר".

    כך או כך, מטריקס מתייחס להאקרים ולאתוס של האקרים לכל אורכו. כל המאבק ב"מכונות" הוא משל למאבק של האקרים בסמכות (לא סתם נציגי המכונות מתנהגים כסוכני FBI ומשתמשים בזהויות כאלה במטריקס). סייברפאנק באופן כללי מדבר על האקרים — במטריקס החיבור הדוק יותר בגלל שהסיפור מתחיל עם האקר בן-ימינו שפועל בעולם שלנו.

    גם אם מטריקס וסייברפאנק יוצאים מתחום ההרצאה שלך, נראה לי ששווה לפחות להזכיר אותם ולהסביר למה הם בעצם לא רלבנטיים.

  7. אגב, המטריקס גם בדיוק מתעסק בסוגייה הזו. צריך לזכור שהסוכן סמית מזהיר את מר. אנדרסון שמורפיוס וחבריו הם טרוריסטים מסוכנים.
    יותר מזה – זה באמת היחס שלהם לאנשים שלא "התעוררו" (תודעה כוזבת?) – כל אחד מהם יכול להיות בעצם סוכן..! חייהם לא חשובים.
    כלומר, במובנים של החברה שלנו, הם _באמת_ טרוריסטים מסוכנים.

  8. סתם תיקון טכני קל: משחקי מלחמה הוא בהחלט אחד מהסרטים המוקדמים שעסקו בטכנולוגיה עכשוית ובמחשבים, וכנראה גם הראשון שעשה את זה כמוטיב מרכזי ולא כגימיק (כמו ב-Die Hard, לטעמי), אך הוא בהחלט לא הסרט הראשון על האקרים וגם לא הראשון להביא אותם למודעות הציבור. סתם לדוגמא: Tron (מ-1981) מתחיל בסצינה בה האקר בשם קוין פלין (ג'ף ברידג'ס, אגב) פורץ לרשת של החברה ממנה פוטר. אני בטוח שלא חסרות דוגמאות נוספות. עם זאת, אין ספק שההשפעה ארוכת-הטווח של "משחקי מלחמה" משמעותית הרבה יותר.

  9. אם כבר ההאקר מול הממסד, שווה אולי להזכיר גם את "קוד מסוכן" (2001, AntiTrust) עם ריאן פליפה. השיא של הסרט [ספוילר]מגיע כאשר פליפה עומד מול ראש התאגיד הגדול (אם אני זוכר נכון, היו המון רמזים למיקרוסופט וביל גייטס) והאיום האולטימטיבי הוא להפיץ את התוכנה העומדת במרכז המאבק כ-OpenSource.[/ספוילר]

    אגב, Hackers בעברית זה "מרדף ממוחשב" ולא "האקרס".

  10. כמה הערות קצרות לגבי האקרים בקולנוע לא לפי סדר חשיבות (וקצת ארוך ומבולגן מדי).

    "ג'וני נמוניק" (כמו "המטריקס") מתרחש גם הוא בעתיד (2021 ליתר דיוק).

    "השיחה", מלבד היותו ספק פרוטו סרט האקרים, משתייך יותר לז'אנר סרטי הפרנויה שרווח בשנות השבעים וכלל גם את "המעקב" http://www.imdb.com/title/tt0071970/ , ואולי בצורה מעניינת יותר למטרת ההרצאה את שלושת ימי הקונדור http://www.imdb.com/title/tt0073802/, שמלבד העלילה העוסקת (כמעט כרגיל) בנסיון של סוכנות ביון לזמום באפלה מכילה גם את הפרט העליתי הבא:
    רוברט רדפורד עובד במשרד ממשלתי שתפקידו קריאת סרטי מתח ובלשים ויצירת מסד נתונים של שיטות ההרג היצירתיות הנהוגות בהם לשימוש עתידי,
    מעין CC-BY-NC-ND (אני מקווה שאני משתמש בראשי התיבות הנכונים) קדום.

    Q הוא יותר נצר לדמות המדען המטורף מאשר אב טיפוס של האקר. דמויות של מדענים עוסקות יותר בחומרה ומנסות להמציא דברים חדשים, האקרים לעומתם מוצגים יורת כטפילים המתמחים בתמרון מערכת קיימת. אם בכל זאת מחפשים דמות של האקר בסדרת בונד נסו את דמותו של בוריס גרישנקו ב"גולדן איי", העונה כמעט לכל הסטריאוטיפים המוכרים http://www.youtube.com/watch?v=mIq9jFdEfZo

    קשה להתייחס ל"שיחה" ול"אויב המדינה" בלי להזכיר את נקודת ההשקה ביניהם, ג'ין הקמן שמשחק כמעט את אותו תפקיד: מומחה המעקבים הפרנואיד (מה שלא אומר שלא רודפים אחריו).

    "הרשת" עם סנדרה בולוק הוא אולי הסרט המייצג ביותר את ההתנגשות בין ההאקרים שוחרי החופש לבין הממסד בעל השאיפות האורווליאניות, ואת המעבר בין נבלים אידאולוגיים לנבלים תאבי בצע אפשר אולי לסמן בצורה הבולטת ביותר ב"מת לחיות" הראשון, שם הטרוריסטים לכאורה מתגלים כשודדים ותו לא.
    אם להשתמש בציטוט מהסרט
    Holly Gennero McClane: After all your posturing, all your little speeches, you're nothing but a common thief.
    Hans Gruber: I am an exceptional thief, Mrs. McClane. And since I'm moving up to kidnapping, you should be more polite

    אגב, גם כנופייתו של גרובר מכילה מומחה מחשבים סמי סטריאוטיפי (חנון, ממושקף והשחור היחיד בחבורה).

    מקומות בהם כישוריהם הזדוניים של ההאקרים נרתמים למטרה טובה: רק כאשר קטסטרופה ממקור חיצוני מאיימת על המין האנושי: ג'ף גולדבלום מחדיר וירוס למחשב המרכזי של חללית החייזרים ב"יום השלישי" או דמותו של די.ג'יי קוואלס שמשתלטת על זרימת המידע הגלובלית בThe Core ("שעת האפס", למהדרין) http://www.youtube.com/watch?v=k3hCbS3u-Ww חכו בערך ל 1:10 בטריילר.

    נדמה לי שגם ברובוטריקים יש האקרים,גם אנושיים וגם שקרניקים שמשתלטים על מערכות התקשורת של אייר פורס 1 (ומעוררים חרדה מפריצה סינית לרשת).

    פרס המקוריות בליהוק מומחה מחשבים: מייקל ביי ליהק ב"בחורים רעים" את שחקן הדטרויט פיסטונס ג'ון סאלי לתפקיד גאון המחשבים פלטשר.

    שיתוף קבצים הוא ככל הנראה אחד הטאבואים האחרונים בהוליווד: קשה להזכר בסרט בו הוצגו סרטים או שירים מורדים מהאינטרנט, דוגמא קיצונית לכך אפשר למצוא ב"דיסטרביה" כאשר הקשר לעולם הוירטואלי של גיבור הסרט מסתיים כאשר אמו מקפיאה את חשבונות האייטיונס והאקס בוקס שלו (הרמה להתחכמות אינטרטקסטואלית גרועה ומיותרת: קארי אן מוס משחקת את דמות האם בסרט, כך שאפשר לומר שטריניטי מוציאה אותו מהמטריקס).

    מצד שני, דוגמאות ל"יוטיוביזציה" של האסתטיקה ההוליוודית אפשר למצוא בקצוות שונים של היצירות הקולנועיות של השנים האחרונות, מ"קלוברפילד" ועד "קדימה, תריץ אחורה".

    כדאי אולי להזכיר ענף אחר של סרטים טכנופוביים, בהם המחשבים מפתחים מודעות וחותרים להשמדת האנושות, מ "2001 אודיסאה בחלל", דרך סרטי "שליחות קטלנית" ועד "לכודים ברשת", ואם להזכיר פייבוריטים אזוטריים למחצה אז גם Dark Star של ג'ון קרפנטר בו פצצה ממוחשבת משתעשעת בדיוניים פילוסופיים
    http://www.youtube.com/watch?v=qjGRySVyTDk

    נסיון מסוים להציג מעקב גורף אחר האוכלוסייה האזרחית כהכרחי אפשר למצוא באביר האפל בו באטמן מצותת לשיחותיהם של כל תושבי גות'האם במטרה ללכוד את הג'וקר (ומתייסר על כך רבות) , יהיו יקראו שזה גרסת הקומיקס ל Patriot act.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *