תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי גורסת, בקצרה, כי אדם אשר נמצא במצב בו ערכי אמונתו והמציאות מתנגשים ישנה את עמדותיו כך שיתאימו למציאות בה הוא נמצא. הדיסוננס הקוגניטיבי הוא מצב בו אדם, לדוגמא, יודע כי העישון מזיק לו, אך בוחר להמשיך לעשן, כיוון שההנאה הצרופה מהעישון גדולה (כעת) מהנזק שיגרם לו. עוד דוגמא מעניינת לדיסוננס קוגניטיבי היא לימור לבנת, שרק לפני חודשיים ביקשה לסגור חוגים רבים באוניברסיטת ת"א מחוסר תקציב, וכעת רוצה להקים עוד אוניברסיטה.

הרחבת המכללה הקיימת באריאל לידי אוניברסיטה אינה אקט פורמאלי בלבד, היא אקט בעייתי במלוא מובן המילה – זו שמה בסדר העדיפות הלאומי את המתנחלים על פני השכונות, עיירות הפיתוח, הקיבוצים ויישובי הספר.

הקמת אוניברסיטה בשטחים היא כפרתו של שרון על פינוי 5,000 אנשים מביתם, אולם מה תהיה כפרתו של שרון בעבור פינוי אלפי מפוני המשכנתאות שנאלצים לדור ברחוב ללא פיצויי "התפנות מרצון"? האם אלפי משוכני הדיור הציבורי, שבהנף קולמוס חוק ההסדרים נטל מהם את זכותם לרכוש את ביתם, גם אינם זכאים לפיצוי זה? האם לא חשוב יותר לקדם נושאים חברתיים עמוקים – שהחינוך ידוע בתור תרופה להם, מאשר להעמיק את הכיבוש והסיפוח של שטחים שהחוק הישראלי טרם חל עליהם?

צרת החינוך ידועה, הממשלה אינה רוצה לקדם את החינוך כיוון שזה מעודד לפלורליזם, אהבת אדם, אחווה ושווין. החינוך ידוע בתור מקדם כלכלי ובתור מפריח שממה. הקמת אוניברסיטה בעיר מסויימת מעידה על כך שהמדינה מעוניינת כי במקום זה ישוכנו מיטב המוחות ושם תפרח תעשייה שמבוססת על הידע הזה. אמירה כזו בנוגע לאריאל, ולא לערי הפיתוח, מראה דווקא היכן המדינה רוצה להשקיע – המדינה רוצה לקדם את ההתנחלויות.

כשהחל מאבק הסטודנטים, לפני כחודשיים, נאמר לנו שאין כסף לממן את החוגים בת"א, והיום? היום יש, הכסף הוא כספי המיסים שלנו, במקום לממן את החוגים שנסגרים, פותחים חוגים חדשים במקומות יותר אוהדי שלטון.

לא חייב להיות קשר בין התמונה למאמר.
חוצמזה, לא היה לי כח לערוך את התמונה בפוטושופ.