יש הרבה דברים שאתה רוצה לעשות בחיים ואתה תמיד חושב על איך הם יצאו. למזלי, לא אני הייתי זה שנאלץ לשאת את נאום הסיום מטעם מחזור 2004. אולם, תמיד תהיתי איך זה ישמע, אז הנה הוא בשבילכם, הנאום שלא נאמר.

אני מניח שזה היה הולך משהו כזה

חברים וחברות מחזור 2004. רבות נאמר על הצורך במקדם הגנה [ ועד כאן לגבי פראזות על השיר המטופש הזה] והדבר מהווה לא רק המלצה לחיים טובים, אלא הוא כך כי כולנו צריכים הגנה רבה מהעולם החיצוני. במשך 4 שנים המרכז הבינתחומי היה ההגנה המושלמת לנו מהעולם. חיינו לנו במגדל השן ללא כל תשומת לב לתהליכים שמתרחשים שם. במשך 4 שנים למדנו תיאוריות גדולות שכל קשר בינן לבין המציאות נתלש ונעלם.

הלימודים בבינתחומי הראו לי שכדי להצליח במבחנים צריך לדכא כל מחשבה יצירתית; כדי להצליח בעבודות מומלץ להעתיק ולקבל ציון יותר גבוה ממי שהעתקת ממנו. ככה זה. אין שום דרך אמיתית להצליח אם תתבלט.

הדבר העיקרי שלמדתי זה שמעדיפים אנשים ללא חשיבה מקורית, כך אפשר לעצב אותם להיות מנהיגי העתיד, שבאורח פלא יהיו זהים למנהיגי העבר. אבל, מי אני שאשפוט, אני "מנהיג העתיד", אני קיבלתי ציונים טובים, וקיבלתי שני תארים.

עוד למדתי רבות על היתרונות הרבים שיש במחשוף נדיב והתרומה הגדולה לציונים שמחשוף זה יכול לתת. כמו כן למדתי שאין כל קשר בין החיבה שמרצים רוכשים לך לבין הציונים שתקבל, הם פונקציה של הקאת החומר ללא אבחנה וללא ידיעה.

אנשים שחושבים ש"הנגל" היה פילוסוף וש"מרטין לותר קינג" הוביל את הרפורמציה הפרוטסטנטית, כנראה שלא זכאים לתואר אשר הם קיבלו. עצבן אותי שהבורים האלה אחרי זה קיבלו 95 בסמינריון שהם כתבו, בעוד שאני הקאתי דם בכדי לחקור נושא לעומק וסיימתי עם 85.

חקרתי לעומק נושאים רבים במהלך לימודי. את תבניות הדשא, את הצבע על התקרה ואת הסרטים שיצאו בהוליווד באותם ימים, אולם לא הצלחתי להתקבע על קשרים.

המרכז כשל עמי, אני לא יצאתי "מנהיג העתיד" אלא מנהיג בהווה. אני בחרתי לרדוף אחרי החלומות האמיתיים שלי ולא אחרי תודעה כוזבת של כסף.

(ואיזה יופי שלא נתנו לי לדבר, נכון???)