0.
הChancery, בתי הדין לצדק שהוקמו במשפט הבריטי לא היו כפופים לדין המהותי; הם נועדו לעשות צדק ולא משפט ולכן לא הסתמכו על ההלכה הפסוקה, אלא על הדרך בה צדק נראה. בתי הדין דנו בEquity (לא במובן הקיים היום) ולא בLaw. ההבדלה הזו קיימת עד היום, כמעט, בשיטת המשפט הבריטית שנמצאת גם אצלנו, בתצורה אחרת מעט: בג"צ, בית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ) נועד להביא צדק. לפי חוק יסוד: השפיטה הוא "ידון בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר."

1.
פוזיטיביסטים יתהו מדוע דרוש בית משפט שיתן סעד שאינו בסמכותו של בית משפט אחר; במיוחד כאשר חוק בתי המשפט קובע כי בית משפט מחוזי מוסמך לדון ב"כל ענין אזרחי או פלילי שאיננו בסמכותו של בית משפט שלום" ו"כל ענין שאיננו בסמכותו הייחודית של בית דין אחר". כלומר, לכאורה לגמרי, הסעדים האזרחיים והמנהליים היו אמורים לבוא לבתי המשפט המחוזיים. אלא שהמחוקק הכיר בבעיה כי הפוזיטיביסטים טועים, וכי יש מקרים בהם המילים "חוק" ו"צדק" אינן עומדות בקנה אחד.

2.
כזהוא המקרה שנדון בבית המשפט לעניינים מנהליים אמש, על ידי כב' השופטת מיכל אגמון-גונן; בית המשפט לעניינים מנהליים הינו "בג"צ קטן" שמיועד להקל על העומס על בג"צ. הליכים שאינם עקרוניים, כמו סגירת מרפסת או עיכוב במתן אשרה, אמורים לא להגיע לבג"צ אלא להסתיים בבית המשפט המחוזי. כזה היה המקרה של פלוני ופלונית (עת"מ 2321/08 פלוני נ' מדינת ישראל).

3.
פלונית היתה צעירה אוקראינית שהוברחה לישראל ונסחרה למטרות מין, ככל הנראה ללא ידיעתה, על מנת לשפר את מצבה הכלכלי. לאחר שנתפסו הסרסורים ש"הפעילו" אותה, זו קיבלה אשרה זמנית על מנת להעיד במשפט נגדם, והכירה את פלוני. פלוני והיא התאהבו והתחתנו, ולאחר מכן, לכשהבינו כי פלונית לא תוכל לגור בישראל, עברו לאוקראינה. פלוני, בעלה, מבקר תכופות בישראל וביקש אשרה עבורה כדי שתוכל להתלוות אליו. משרד הפנים דחה את הבקשה בנימוק כי "הגב' הנ"ל עלתה במירמה וביודעין וכן עסקה בזנות ומעמדה בוטל בארץ". פלוני ופלונית עתרו לבית המשפט, וכב' השופטת אגמון-גונן הפכה את החלטת משרד הפנים.

4.
מעבר לקביעה מרחיקת הלכת כי "אישה אינה בוחרת לעסוק בזנות, וודאי לא כקרבן סחר בנשים" מבהירה אגמון-גונן שוב מדוע שופטים צריכים, מעבר להבנת החוק, להיות אנושיים. אגמון-גונן מצטטת מלומדים משפטיים מתחום המשפט והפמיניזם כמו אורית קמיר ונעמי לבנקרון וכן מכירה את המחקר בתחום, אך ההבנה האנושית: להבין מיהו הקורבן ומיהו המעוול, היא תכונה חשובה בהרבה.

העותר ביקש לחיות עם העותרת בארץ ובקשתו נדחתה בשל העובדה שהעותרת נכנסה ארצה בזהות בדויה ועסקה בזנות. משרד הפנים סבור, ככל הנראה, כי אין יאה לו לאזרח ישראלי להינשא לעותרת. אין כל סיבה סבירה אחרת שלא לאפשר לעותרת להתלוות לבן זוגה בביקוריו בארץ. העותר משבקשתו סורבה, דבק באשתו והלך עמה לארצה, כפי שנאמר בראשית ב' כד' "על כן יעזב איש את אביו ואמו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד". העותר בחר שלא להפר את חוקי המדינה בה הוא חי, עבר לגור ולעבוד בארצה של אשתו, וכל בקשתו בשלב זה היא, לאפשר לאשתו להצטרף אליו בביקוריו בארץ, באמצעות ויזה רבה פעמית.

5.
מיכל אגמון-גונן מצטיירת כשופטת מעולה, אנושית וחדשנית בפסיקות שלה. גם אם לעיתים היא מותחת את גבולות החוק, היא מבינה שתפקיד בתי המשפט הוא לפסוק צדק. במשפט אחד היא מצליחה לנמק את כל העתירה: "העותרת, שבניגוד לכל הסיכויים הצליחה לפתוח דף חדש בחייה ולהינשא לעותר, צריכה לזכות לכל העזרה שניתן להעניק לה, ואין להערים עליה קשיים ולהמשיך ולהדירה מהחברה. יש לשמוח ולברך שניצלה מגורל אכזר ולסייע לה ככל שניתן לבנות את חייה". יותר מכל, בית השמפט העליון צריך שופטים כמו אגמון-גונן, ועד שלא יכנסו כאלה לפתחו, נמשיך לקבל החלטות תמוהות לעיתים. אנושיות, כפי שאנחנו מבינים, היא מעל הכל.

* שלדעתי באמת רחוקה מדי, כי המשפט הנ"ל חד משמעי למדי, ויכול להיות לפחות מקרהאחד בו אישה תבחר לעסוק בזנות.